ישנם בשאטונף כמה יקבים שעושים יין שחור יותר, מרוכז יותר ומרשים יותר מהיין של בוקסטל. אבל אם מחפשים עקביות אלגנטית, לא בטוח שיש כתובת טובה יותר, ולא חשוב מה אומרים חכמים כאלה ואחרים.
אורי כפתורי היה בטעימת האורך המדוברת שאירגנה חב' "שקד", יבואנית היין, וגם לי היו, בעוונותי, כמה הערות שוליים. ואגב, אם מחפשים בלוקבסטר מיקב בוקסטל, גם להם יש מה להציע בארסנל..

לא לכל יין חדש מגיע אייטם, אבל היין הזה מציג בהופעת בכורה שני זנים מעמק הרון, הוא יוצא לשוק ביום הארוך ביותר של הקיץ (למרות שהוא לא ממש יין קייצי) ובכלל - הוא סיקרן אותי כבר מהרגע הראשון בו טעמתי מהחבית את הגרנאש הלבן "נטו".
יין מקורי ומוצלח, רק מה, לא זול העסק.

לסיפור המלא ולרשמי הטעימה.

כמה חברים שכותבים ובעיקר קוראים את הפורום שמנהל מארק סקוויירס ניצלו את ביקורו בישראל למפגש חברתי.
מנהל הפורום, מצידו, הגיע גם הוא למפגש, שנערך במסעדת רפאל, וטעימה עיוורת של למעלה מעשרה יינות נתנה מושג כלשהו לגבי כיול הפאלאט של "סגן אלוהים".
היה מעניין.

לסיפור המלא.

לא קל למצוא סיפור טוב, אבל הנה אחד.
הסיפור מתחיל אי שם במאה ה-15, בבורגון, עת נוסד בית החולים המקומי שהפך לאחד מיצרני היין החשובים של המחוז. הוא ממשיך לקראת סוף המאה ה-20, עת הוקמה אחת המסעדות הטובות בישראל, והוא יגיע לשיא בשנת 2010, פלוס מינוס.
לסיפור המלא
 

הכתבה על יינות ישראל שהופיעה בגליון דקנטר האחרון עברה בשקט יחסי, או שאולי אני לא הקשבתי?
כך או כך, הרי שסטפן ברוק הנפיק תמונת מצב מעניינת על ענף היין שלנו, וגם אם לא תמיד אפשר להסכים לכל מילה, רוח הדברים מאוד מדוייקת ומהווה מסמך מעניין בנוסח "דברים שרואים משם".
אה, ויש גם ציונים.
לסיפור המלא ולחמישה כוכבים "כחול-לבן".

אני יודע, אני יודע שפסח כבר מזמן מאחורינו, אבל......
בעצם אין אבל.
מסתבר שישנם בינינו אנשים טובים, שהולכים ולוקחים את מצוות ארבעת הכוסות - עד הסוף. ארבע הכוסות של ליל הסדר הפכו אצל ידידנו רן שפירא לארבע כוסות ביום, ולמשך כל ימי הפסח. ואיזה כוסות!
לסיפור המלא

אני מתנצל מראש בפני "סתם יינם" על החרות שנטלתי לעצמי לפרסם את כתבתו המרתקת על רוברט מונדאבי. כתבה כזו ראויה לעמוד במקום של כבוד  - בלי להגזים, מקומה יימצא גם מעל דפי הדקנטר או הספקטייטור, ולכן הרשיתי לעצמי להעבירה לכאן, למען מנועי החיפוש של הדורות הבאים.

לכתבה המרתקת, הספד למונדאבי

טוב, זה כנראה כבר ברור שאת הכסף הגדול שהקצנו עבור בורדו 2007 - נשמור לפעם אחרת. אין משהו ששווה לקנות במחירים המטורפים שמשתוללים שם בחוץ.
הנה סיכום קצר של הבציר, כולל טבלת ציונים מפורטת של ארבעת המבקרים הגדולים ביותר בעולם: פרקר, ג'נסיס, ספקטייטור ומעל כולם......
למאמר המלא

המאמר על טים האני עורר תגובות לא מעטות, והאמת - הוא שינה גם אצלי כמה דברים. מתברר שלא רק אני מהרהר בדברים הללו. יעקב אור-יה, יינן ועיתונאי, כתב מאמר מעניין בנושא שמשיק לנושא הכתבה על האני - על נקודות ומה שמאחוריהן.

לכתבה המלאה

זה כבר הפך למסורת - אנשי קלואליס מפיקים מייד אחרי פסח חודש הצדעה ליינות הבוטיק הישראליים.
עשרה ימים, עשרה ייננים, עשרה יינות במחירים אטרקטיביים, והזדמנות לטעום, להחליף רשמים ומילים עם כמה מהאנשים המקוריים והמחדשים ביותר בתעשיה המקומית.
לסיפור המלא, ליינות ולרשמי טעימה קצרים

חיים ומוות ביד הלשון. אבל לא רק.
Tim Hanni, מאסטר אוף וויין, טוען כי גם הנאתנו מיין היא פונקציה של הלשון הפרטית שלנו. יותר מכך - האני טוען כי אין סוג אחד של טועמי יין, וכולם - כולל המבקרים הגדולים ביותר - מוטים בעקבות טעם אישי שנקבע במידה רבה מתכונות פיסיולוגיות מולדות. רוצים לדעת איזה סוג של טועמים אתם?
לסיפור המלא.
 שנה אחרי שנה, נדרכת תעשיית היין באביב לקראת הצגת יינות בורדו של הבציר הקודם. מחירי יינות היוקרה העולמיים נגזרים במידה רבה מתוצאות המכירה הזו.
מערכת האתר גייסה תרומות מכאן ומשם, ושלחה את חיים הלפגוט למבט של פעם בחיים על הטעימה - איך זה נראה מבפנים? וגם - האם 2007 הוא בציר שימשיך את ההייפ? והעיקר - האם מצאנו מחליף מקומי לפרקר? זאת ועוד -
בסיפור המלא