הלה טאש של 1990 הוא יין ענק, מושלם כמעט. אבל ראו מה אמר בעל היקב על היין של 1991:

A great wine and it may eventually equal the 1990

האומנם?
מצויידים בפתגם סיני עתיק (לא צריך יום חגיגי לפתוח לה טאש, פתיחת לה טאש היא יום חגיגי לכשעצמו) ואחרי המתנה של שנים נחלץ הפקק מהבקבוק המשותף של חבורת היין שלנו.

לסיפור המלא, וכמובן לרשמי הטעימה

תערוכת האלכוהול - 29.6-1/7

המסר כי אלכוהול = כייף מעולם לא היה ברור יותר כמו בתערוכת האלכוהול הראשונה שהתקיימה בשנה שעברה. לטעמי, זה חשוב לתעשייה הרבה יותר מאשר חשיפת מותג כזה או אחר. ההשקעה העצומה של רוב המציגים השתלמה ובגדול - סך כל החוויה עלה בהרבה על סכום חלקיה.
ההימור שלי:
השנה יהיה טוב וכייף לא פחות, למרות ואולי בגלל "המצב".
שווה שיריון של ערב שלם - זה כייף גדול
(וכן, אפשר גם ללמוד דבר או שניים חדשים). להרשמה.

חברת ג'יאקונדה ממשיכה להעמיק את אחיזתה ביינות הקסומים של גרמניה. למעשה, אינני מכיר עוד פורטפוליו בעולם כולו עם יותר מגוון, עושר או איכות של יין גרמני. היהלום החדש שהתווסף לכתר הוא יקב Gunderloch, שיינותיו הוצגו בארץ בארוחה מרשימה ביותר שנערכה במסעדת "כתית".

קצת על היקב, הרבה על השאלה הבוערת עימה מתמודדת תעשיית היין הגרמנית, הרבה על היינות והערה על כתית - הכל
כאן.

מה כבר אפשר לחדש על חוש הטעם, ובעיקר על חוש הריח?
בהרצאה וטעימה מודרכת שהועברה ע"י Per Hermannson, "מנתח חושים" שמועסק ע,י חברת הענק אבסולוט, התברר שיש לא מעט ללמוד ולחדש. בהרצאה מקורית וייחודית, הצליח מר הרמנסון לרתק את הקהל, להעמיק את הידע ולחדד את הסקרנות, ובעיקר להוכיח איזוהיא הוודקה הטובה מכולן. (רוצים לנחש?)

לסיפור המלא ולשלל האנקדוטות על חוש הריח והטעם.

כבר בת ארבע, הזדמנות מצויינת לטעום קצת מהפורטפוליו המתחדש של מרש, החברה שמביאה אלינו את המיטב של תוצרת היבשת החמישית.
קצת ישן, קצת חדש,
הרבה בארוסה ומעט מחוצה לה.
בקיצור - יש למרש מה להציע, גם אם אתם חסידי העולם הישן.

ליינות שנטעמו,
הקישו כאן.

פששששששששש.... כתבה חדשה, יום אחר יום? מה קרה?
מה שקרה הוא שאכלתי ארוחה מצויינת במסעדה שעד עתה היתה בשבילי סוג של אניגמה. המפגש הראשון שלי עם המטבח שלה היה מוצלח, וכייף לפרגן, בעיקר לנוכח ההתחלה המהוססת משהו של הביזנס.

רוצים לנחש מהי הארוחה הכי טובה שלא אכלתי עד שבוע שעבר? האמת, זה לא כל כך חשוב. הרבה יותר חשוב זה שתזמינו מקום, לפני שעוד אנשים יגלו את הסוד.
התשובה - כאן.

ספרד והסקוטית - הילכו שניים יחדיו?
עד לאחרונה - לא כל כך.
החודש האחרון מסמן דף חדש ביחסים של החברה הסקוטית עם ארץ היין ספרד. מרקז דה קאסרס מריוחה עובר, לפחות בשיווק וההפצה, לידיים שלהם מידיו של אורי ברנע שהחזיק במותג משך למעלה מעשור, ולחיזוק האגפים - יקב פארז באלטה שולח נציגות משאר אזורי היין בספרד, מחלקם לפחות.
ואיך היינות? טובים מאוד, לפחות.

לסיפור המלא ולרשמי הטעימה

שף ויקטור גלוגר  - כל שנה הפתעה.

האם יש לנו מה ללמוד מתעשיית היין האוסטרלית?
אין מחלוקת שהמקרה האוסטרלי אינו חופף למקרה הישראלי, וסדרי הגודל הופכים את ההשוואה למגוחכת לעיתים.
אבל למרות הבדלי הגודל הברורים, יש כמה דברים שאפשר להעתיק משם וליישם כאן. מיתוג, למשל, סיווג, ואפילו - שומו שמיים - פיקוח.

אז איך זה עובד באוסטרליה (על קצה המזלג, מבטיח), ואיך נראים הדברים כאן בישראל?

המדף הביתי מאיים לכרוע מהעומס. אין ברירה, לא הכל נכנס לעל השולחן, וחבל לזרוק את כל העבודה לפח.
הפאנל החביב שלנו פינה זמן והתכנס לטעום את מיטב תוצרת ישראל לקראת חג האביב. משהו סדור - לא הפעם, אבל
בסך הכל היה נחמד. הפתעות? לא ממש.

ברקן רזרב מול גמלא מול האזורית. שלוש סדרות, שלוש גישות שונות, והשאלה ששאלנו את עצמהו היתה פשוטה:
אם צריך לבחור סדרה אחת, שתפגין יציבות ואמינות לכל אורך החזית - איזו היא האחת והיחידה? זו שבכל פעם שנושיט יד למדף, נדע כי בחרנו מספיק טוב, גם אם לא הכי טוב?
יצאנו (בשנה שעברה אמנם) לבחור את המנצח בעימות חזיתי ישיר.
היה מעניין וטעים.

אחת, שתיים - בול. מועדון היין של טוטו יצא לדרך בקול תרועה רמה, עם ערב שהוקדש ליינות עמק הרון.
כמה בקבוקים יש לנו בבית, שאין לנו מושג מתי נשתה אותם ועם מי? הכי כייף לשתות במסעדה, עם אנשים שמבינים עניין. אבל איפה אפשר?
רועי יניב, ג'וניור, סומלייה המסעדה, עלה על רעיון. מועדון יין.
לערב הבכורה הגיעו תריסר אנשים, קצת יותר מזה בקבוקי יין, אינספור מנות ובסיום - הגיע חשבון צנוע (יחסית) והוגן (לחלוטין).
רק שאלה אחת נשארה פתוחה - מתי הפעם הבאה?
שלא נשתה מי ים.

"נו, מה אתה אומר על זה"? איתי להט, יינן וחבר, הניח את המגזין האוסטרלי לפני. "מממממממ....", מילמלתי בידענות. "תוצאות מעניינות". (מה הוא רוצה ממני, חשבתי).
באמת, מה? הקדישו דקה - שתיים לתוצאות של טעימת הקברנה האוסטרלי. כאן וכאן. שימו לב למחירים ונסו לגלות - למה התכוון המשורר? אחרי כמה דקות לסתי נשמטה בתדהמה.
איתי להט, יינן "עולם חדש" בנשמתו אבל רומנטיקן בהוויתו, מדבר על זה כבר כמה שנים.  אם עליתם על הקטץ' - המשיכו הלאה . אם לא - תמשיכו גם. כתבה מרתקת על מה שמחכה לפקק השעם מעבר לסיבוב.

לפי הסוס זה בורגון, לפי האיש זה Henri Jayer. האומנם התרחש נס?
לא (פרטים בהמשך), ונעבור הלאה. בביקור שערכנו בדוכסות לפני שנתיים טעמנו כהנה וכהנה, אולם דומיין אחד שבה את ליבנו. מזל, טיימינג של יינות בתהליך - לא יודע ולא ממש חשוב הפעם.
שנתיים חלפו, והיינות המצויינים של Liger-Belair עושים ברגעים אלה את דרכם ארצה. מוביל את הרשימה היין המעולה של "לה רומנה" - לעשירים בלבד - אבל הוא לא לבד. הסיפור של לידת הדומיין, כמעט יש מאין, הוא סיפור מקסים ומרתק, כמו היינות וכמו האדם שעומד מאחוריהם.
לסיפור המלא, ומה עושה פינו נואר ירדן בבורגונדי?

כמה סומליירים עובדים במסעדת הכוכב של גורדון ראמזי? כמה מרוויח סומלייה בלונדון? כמה יין הם מוכרים? איך נראה תפריט יין של מסעדה כזו? ואיך, איך הגיע ישראלי צעיר לנהל את כל האופרציה הזו?

פרס ירדן העניק לי הזדמנות נדירה לפגוש את מנהל מסעדת גורדון ראמזי בקלארידג'ס, איש יין ישראלי ומוכשר בשם ישי מלכוב. אתם מוזמנים להגיע לפגישה המרתקת ולהציץ על עולם היין הלונדוני. לא מה שחשבתם.
לסיפור המלא

כל "האינטרנטיים" כבר כתבו על הביקור של "מר מאזי" בישראל. אז מה צריך עוד כתבה אחת?
שאלה טובה.
אז בראש ובראשונה - אני צריך אותה בשבילי, כדי לסכם טעימה מופלאה ושיחה מרתקת עם אדם "מסורתי" במובן של כבוד לאדמה ולאדם, הרבה לפני הטכנולוגיה. זה מדבר אלי.
שנית, למה לקפוץ? אתם כבר כאן ממילא, ויש לכם כמה דקות פנויות. לדעתי יצאה כתבה טובה. שווה הקלקה.

Whenever i want to know something about champagne - Andrew Jefford is a great source to  start the search. AJ returned from a visit to champagne, and he tells us everything we wanted to know about expanding the region. thanks, Mr. Jefford

לראשונה בישראל, מאמר של אנדרו ג'פורד, מבכירי הכותבים של ירחון "דקנטר", שתורגם על ידי אחרי אישורו. מאמר מרתק על ההרחבה המתוככנת של אזור שמפן, הסיבות, הפוליטיקות, וכמובן - התקווה לראות עוד ועוד מגדלים מצטיינים בעקבות המהלך.
למאמר המתורגם המלא.

חיים ומוות ביד הלשון. אבל לא רק.
Tim Hanni, מאסטר אוף וויין, טוען כי גם הנאתנו מיין היא פונקציה של הלשון הפרטית שלנו. יותר מכך - האני טוען כי אין סוג אחד של טועמי יין, וכולם - כולל המבקרים הגדולים ביותר - מוטים בעקבות טעם אישי שנקבע במידה רבה מתכונות פיסיולוגיות מולדות. רוצים לדעת איזה סוג של טועמים אתם?
לסיפור המלא.