יולי 2013
 
"חזרת לכתוב?" שאל אותי מישהו.
אף פעם לא הפסקתי. רק ב"על השולחן". והקצב ירד בהרבה.
"אההה.... אז למה באת דווקא לבנימינה"?
כי לא כולם מזמינים (וזה בסדר), לא לכל הזמנה בא לי להיענות (תלוי מה יש לי להגיד בנדון), ואולי זה קשור לסיבה השנייה בגללה עזבתי את הכתיבה במגזין האוכל והפנאי הטוב בישראל. אבל לא הפעם.

הגעתי קצת מוקדם, וזכיתי להכיר את היינן החדש ביקב, יפתח פרץ. יפתח עבד בכרמל, אני לא הכרתי אותו שם אבל זה לא אומר כלום, בטח לא עליו. יפתח יקח את האחריות שהיתה לאסף פז (שעזב) על הכרמים, ויעסוק גם בעבודות ייצור היין. טוב, די ברור, בהתחשב בהיקפי הייצור (על כך - מייד). אין עודפי כוח אדם ביקב.

בנימינה רזרב שרדונה 2012 (73 ש"ח).
היין הזה מגיע מהחלקה ממנה היו אמורים בבנימינה לנסות לייצר את הבלאן דה בלאן המבעבע. לא עוד, לפחות כרגע. 13% אלכוהול הם לא הרבה ליין, הם הרבה יותר מדי ל"יין בסיס". קצת חמאתי (למרות שאין תסיסה מאלולקטית), קצת מהודק באף. טרופי-אשכוליתי, חמיצות תומכת, בקיצור - צריך כנראה מעט זמן בקבוק (אבל עד אז הקיץ יאזל לנו...).

כמה תבצרו השנה, אני שואל את ששון. "2,500 טון, די יציב", הוא  עונה. הסיפור המעניין הוא מקור הענבים. כשליש (!) מהענבים יגיעו מכרמים להם זו ניבה ראשונה או שנייה - כלומר מהפכה מוחלטת במקור הענבים של היקב. ומה עם הכרמים הישנים? "לא הזנחנו אף אחד. כל הספקים שלנו קיבלו בית חדש". מי הסכים לקלוט ענבים עליהם ויתרתם? האם משתמע כי יש מחסור בענבים בשוק? כלומר - כל ענב מוצא בית? זה בדיוק להפך ממה שאנחנו שומעים.
ששון לא ענה. אולי כי היינו קצרים בזמן.


בנימינה רזרב סוביניון בלאן 2012, 73 ש"ח.
יש בעייה לסוביניון לבן בישראל. לפעמים בוצרים קצת מאוחר ואז זה מאוד טרופי ולא רענן. לפעמים בוצרים מוקדם - ואז זה כמעט מים. לפעמים מצליחים לדייק ואז זה מצויין.
הגרסה הזו היא בין המקרה השני לשלישי. לא רע בכלל - אף ירוק-מינרלי, חמיצות טובה וריכוז טעמים טוב, אבל למרות זאת אין מספיק נפח על הפה. כלומר טיפה מיימי. אבל באמת טיפה, ובכלל, עדיף ככה מאשר לקבל בהמה טרופית מגושמת. חמוש בפקק הברגה - כלומר שווה לאוורר חצי שעה, למרות שהיין לא מחוזר כלל.


בנימינה רזרב רוסאן 2012, 73 ש"ח.
טוב, כוכב הערב. לפחות בהתרגשות מתוכה מדבר עליו ששון בן אהרון, היינן. כרמים חדשים יחסית, בגלבוע. שונה מהיין של תבור, שהיה חלוץ בזן הזה, ושונה מאוד מגירסת "להט" (של איתי להט) שתגיע לשוק בסתיו. שליש עץ, השאר נירוסטה. פירותי-הדרי-פרחוני, עם חמיצות ברקע ומתיקות קלילה ומחמיאה. פחות טרופי מהתבור, כאמור, לא מאוד מורכב אבל עם אופי ומשרעת ארומות מאוד ייחודית ונאמנה לזן.
"יש לנו גם מרסאן, אבל עם תוצאות טיפה פחות מוצלחות", מודה ששון. "נראה מה יקרה איתו". פה יש טיפה ממנו, כמו גם מעט ויונייה, ככה לחיזוק. חביב מאוד.

בנימינה רזרב גוורצטרמינר חצי יבש 2012, 73 ש"ח.
"היין הולך ממש טוב", מספר ששון, "בייחוד אחרי שהצלחנו למתן את ריחות מי הוורדים ולחזק את הפרי הטרופי (ליצ'י למשל). בואו נגיד את זה ככה: הפער בין קול ההמון לקול הטועם המקצועי לא היה מעולם גדול יותר. אני מוותר.


נעבור לאדומים.
מילה על "רזרב". בישראל, אנחנו יודעים, אין למונח הזה משמעות חוקית. למצער אין לה גם משמעות איכותית יוצאת דופן. בעבר הלא רחוק היו מכונסות תחת כנפי הסדרה הזו כמה מהזוועות הגדולות של עולם היין המקומי. כיום - חובה נעימה לומר - כל היינות תקינים, רובם המכריע מבטא היטב את הזניות של הענבים, התיווי לא רע, ואיפלו המחיר (יחסית) סביר. מה שכן - אף יין לא יעצור את נשימתכם, למרות התואר "רזרב". בעולם נורמלי יינות כאלה אמורים להוות שלד של תפריטי מסעדות ודי בקלות. בעולם היין הישראלי זה הכי לא מובן מאליו.

בנימינה רזרב שירז 2010, 79 ש"ח.
התחלנו דווקא עם הבריון שבחבורה. שירז "הגון", עם המון פרי בשל על האף לצד תיבול אופייני, "מתיקות" שנמשכת בעוצמה לתוך חווית הטעימה. זה שירז "גדול" ועוצמתי יחסית, עם וניל, תיבול זני וירקרקות, עטופים בטאנינים בשלים ורכים. נגיש, חביב וטעים, ואגב עם מעט ויונייה כצו האופנה.

"לא קל למכור שירז", אומר ששון, "אבל זה הופך טיפה יותר נוח. כיום הוא נמכר כמעט כמו המרלו". קצת משונה, כיוון שנטיעות המרלו בישראל גדולות פי 5 לפחות. שיהיה. מול ההצלחה המגומגמת של המרלו, אין ספק שהשירז ינצח את ה"מלחמה".
 
 

בנימינה רזרב מרלו 2010, 79 ש"ח.
ירקרק, יבשושי מעט בסיום, מרגיש טיפה דל, בטח אחרי השירז. האדום הכי חלש בחבורה החביבה הזו. 


"כן, עוד יש לנו יינות מ-2008 ביקב", מודה ששון. מי שלא זוכר - זו היתה שנת שמיטה, ואחרי לא מעט שנים עם "הסדרים" כאלה ואחרים, ב-2008 המימסד הדתי משך בבלם היד בעוצמה שמאיימת לרסק את תעשיית היין. "עוד לא סיימנו עם זו, וכבר 2015 בפתח. אנחנו במגעים לצמצם דרסטית את הבציר או אפילו לעצור אותו לחלוטין". שמיטה אמיתית, שתרפא במחי יד את חוליי הענף - עודף ייצור במחירים גבוהים מדי. מה העלות? "כמה עשרות של מיליוני שקלים בלבד". אם מחלקים את זה לשבע שנים זה בכלל מחיר זול. אולי שייקחו את החיסכון בשעון קיץ ויתנו ליקבים. ואולי צריך לתת לכוחות השוק לאזן את ההיצעים לבד.

בנימינה רזרב קברנה סוביניון 2010, 79 ש"ח.
מישהו יופתע אם אגיד לו שזה היין המוצלח בחבורה? זו גם הבעייה של הקונספט: אם פערי האיכות כל כך גדולים, למה לקנות באותו מחיר יין פחות טוב? או שבסוף המחירים יורדים? על כל פנים, אם מחפשים את הסמן הקיצוני לשיפור ברמת העשייה של בנימינה - תמצאו אותו כאן. 18 חודשי עץ כמעט ולא מורגשים, ותורמים ליצירת קברנה אופייני, מדוייק, כמעט אלגנטי.  

מה יש לך להגיד על מה שקורה ביקב, אני שואל? אני לא מכיר את ששון היכרות קרובה - אף פעם לא חלקנו ליטר בירה ובכינו איש על כתפי רעהו, אפילו לא העברנו שיחת רכילות הגונה על איזה קערת קארי תאילנדי דעתני. אבל ששון נראה לי קצת כבוי. בכלל, אני מקווה שזה היה וירוס שקילקל לו את התיאבון. למה אסף עזב ככה מעכשיו לעכשיו? ששון מחייך. נו, באמת, אתה חושב שאני אענה לך על שאלות כאלה? תשאל אותו. אולי תשאל משהו על הקריניאן?




 
  • בנימינה רזרב קריניאן 2011, 79 ש"ח.
מעניין להשוות את הקריניאן של בנימינה לזה של ויתקין - בשניהם נגע אסף פז. אז זהו, שאין מה להשוות. מקור הפרי שונה, העוצמות אחרות - זה של בנימינה מאופק בהרבה, ואאל"ט אפילו יוצא לשוק מוקדם הרבה יותר, לפי הטעימה טיפה מוקדם מדי. שום דבר קריטי - אבל מי שקונה הביתה שישמור מעט, ומי שמזמין במסעדה בכוס - שיברך את מזלו אם הבקבוק נפתח כמה שעות קודם. אדמתי מעט, עץ מעודן, מחוספס במובן הטוב, ואפילו מעט אלגנטיות מתגנבת למחשבות.

למי שהגיע עד הנה מגיע צ'ופר.

בנימינה רזרב גוורץ בציר מאוחר 2010, 73 ש"ח
תראו, נכון שיין קינוח לא רץ בישראל. נכון שהשאלה היא "מי ישתה את זה איתי, ומתי". עזבו אתכם משטויות. מי שישתה את זה יברך את מי שהביא את הקסם ולא יצליח להוריד את החיוך שבוע. מתיקות פנטסטית (בערך 100 גר' לליטר), שמאוזנת על ידי חמיצות עוד יותר פנטסטית. המאפיינים הזניים שכל כך מעצבנים בגרסה החצי יבשה מחייכים פה בצניעות אחרי המנגו - דבש הבולטים, איזון נהדר על החך - בקיצור, טעים ובזול.

סיכום: כבר הרבה זמן שבנימינה נמצאים על פרשת דרכים. יינות הרזרב ממשיכים את קו השיפור האדיר של היקב, ואפשר לקוות שהתנופה לא תיעצר, ושתימצא הדרך להמשיך את העשייה המוצלחת. סדרת הרזרב, למרות השם, היא לא סדרת על אבל רוב המוצרים שבה מאוד הוגנים ומוצלחים בהתחשב במחירם (ובתמחור הכולל והלא-זול של השוק בישראל).











 
לייבסיטי - בניית אתרים