דף הבית >> טבלאות נסיון
 
שמפניות מסורתיות עשויות מעירבוב חובק כל: בצירים,
כפרים, זנים. חלק משמפניות המגדלים מציעות חוויה
אחרת: "שמפניות של טרואר", כך מכנים אותם לעיתים בעיתונות ובתפריטי היין, ונראה כי זה כינוי שנוגע בדיוק
בנקודה הנכונה. שמפניות מגדלים בנויות כמעט תמיד
מתת אזור אחד של שמפן, מכרמים של לא יותר מאשר
2-3 כפרים סמוכים. בחלק לא מבוטל מהמיקרים הן
עשויות מענבים שמגיעים מכפר יחיד, הדבר הקרוב ביותר
ליין "סינגל ויניארד" ששמפן יודעת לעשות. לזה קוראים
אופי, ואת זה קשה מאוד למצוא בשמפן היומיומית.
לא מעט מגדלים מתהדרים בשושלת ארוכה של ייצור יין
מכרמיהם, אבל התופעה תופסת תאוצה בשלושת-ארבעת
העשורים האחרונים. המגדל-יצרן הראשון שהגיע לתהילה
פתח במלאכה הרבה קודם. בתחילת המאה ה-20 התחיל
סוחר פרוות אמיד וגסטרונום לעת מצוא להשתעשע ברעיון
של ייצור שמפניה.
כיליד האזור, היתה ל-
Eugène-Aimé Salon תפיסה
מוצקה לגבי העדפותיו. הוא חלם לייצר שמפניה מכרם שיהיה
בבעלותו, שמפניה שתהיה לשימוש עצמי בלבד. עדיין היו לו
קשרים טובים בשמפן, והוא החל לחפש קרקע לרכישה. היה לו
ברור מה הוא רוצה. זה צריך להיות בקוט דה בלנק,
זה יהיה נטוע רק שרדונה בכפר הגרנד קרו
Mesnil-Sur-Oger ורצוי שזה יהיה הכרם עם האיזון המושלם בין חומצה לסוכר – בדיוק חתיכת הקרקע שנמצאת מעל לכנסיה.

 

"מהענבים הללו אוכל ליצור שמפניה שלא תהיה כמו אף שמפניה אחרת – יין שלם, אלגנטי והרמוני
במיוחד", הוא חשב. "זו תהיה שמפניה לא מעורבבת, והיא תיוצר מענבי שרדונה בלבד". 
 
בתחילת המאה ה-20 נולד הבלאן דה בלאן הראשון של סאלון. שמפניה של זן אחד, מכפר אחד ומבציר אחד. 
 
הבציר הראשון היה כנראה זה של 1905. ההצלחה הגיעה
כמעט בין לילה, אך היא היתה מוגבלת לחבריו הקרובים של
סאלון. הללו טעמו את היין ולחצו עליו להרחיב את הייצור.
הבציר של 1911 כבר היה נרחב יותר: יוג'ין אמה סאלון כרת
הסכמי גידול ורכישה בלעדיים עם 19 בעלי חלקות נוספים,
ההסכמים כולם נשמרים עד היום. כל החלקות הללו נמצאות
בתחום הכפר, וכולן נטועות שרדונה. התנאים נקבעו
בתחילת המאה הקודמת, אך הייחודיות של שמפנית סאלון
נמשכת גם במאה ה-21. זו מנציחה סינגולריות משולשת,
היחידה בכל שמפן: בית סאלון מייצר שמפניה מזן אחד בלבד,
מכרמים של כפר אחד בלבד, והוא מייצר שמפניית
Vintage בלבד
ותחת תווית אחת – ורק בשנים בעלות ערך או עניין מיוחד.
מהבציר הראשון ועד 2006 יוצרו 37 בצירים בלבד, בכמות של
עד 60,000 בקבוקים, לרוב הרבה פחות. (בבציר 1997 יוצרו
37,000 בקבוקים בלבד).
אין עוד בית כזה בשמפן כולה, והמסורת תישמר גם בעתיד
הקרוב: הבצירים שיוצעו למכירה בשנים הקרובות הם
1999, 2002 ו-2004. סאלון היא שמפניה אצילית,
שמוזכרת בנשימה אחת עם הדומיינים הגדולים בעולם.
עשר שנים לוקח ליין להגיע מהכרם אל הלקוח, רובן מוקדשות ליישון על השמרים. ריח אופייני של שמפניית סאלון יציג מינרליות, פירותיות בשלה ורמזים לאגוזיות ועישון. הרבה טועים לחשוב כי השמפניה תוססת בעץ – ואין הדבר כך, לפחות לא בעשורים האחרונים.
  

הריחות הללו מגיעים מהטרואר הייחודי של הכפר, ומוכיחים בצורה פנטסטית כיצד אפשר למצוא אותו גם בשמפן. העוצמה והריכוז הן של שרדונה גרנד קרו מבורגון, כמו גם המורכבות והאופי
הבלתי ניתן לחיקוי. "S" של סאלון היא מופת של אומנות ואמנות,
והיא מקרינה מאיכותה הבלתי מתפשרת גם על השמפניות של
הבית השני ששוכן לצידה,
Delamotte.
הביקור בסאלון שונה מכל מה שהכרנו בבתים הקטנים. אין את
ההמולה והעוצמה של בתי הענק, אבל יש הדרת כבוד ואלגנטיות
מאופקת שלא מוצאים בבתי המגדלים. את היינן והמנהל הכללי
דידייה דפון פגשנו לשיחה קצרה, בה למדנו להכיר את האיש
שאחראי כיום על שימור המסורת הייחודית של צמד הבתים.
דידייה נולד בעמק הלואר, למד והתחנך כיינן והגיע לעבוד
בלורן פרייה בשנת 1986. פחות משנתיים אחר כך רכש בית
לורן פרייה את השליטה בבית סאלון, אבל הפעילות של היקב
הקטן נשארה עצמאית לחלוטין, כמו גם זו של יקב דלאמוט,
שהוא היקב החמישי שהוקם בשמפן! עשור וקצת חלפו,
ודידייה התמנה לעמוד בראש שני היקבים. "אין הרבה מה לשנות, אם בכלל", הוא אומר. "שמפן בנויה על הרבה מסורת,
כך גם בית סאלון. הוא אמנם בעל מסורת שונה וייחודית,
אבל המאמץ העיקרי הוא בשימור הקיים". כאן קיבלנו טיפ נוסף להגשת שמפניה. כוס ה"פלוט" הארוכה מתאימה להרבה משקאות מבעבעים, אבל לשמפניות עשירות שמציעות משהו נוסף, מומלץ למזוג לכוס רחבה יותר, שתצליח לבטא את האף המורכב שיש להן. כאן גם טמפרטורת ההגשה אחרת – היינות מוגשים בטמפרטורה גבוהה מעט יותר, 10-12 מעלות, ושוב – מאותה סיבה. מי שמחפש חוויה חסרת תחליף – הגיע למקום.

אבל הפעילות של היקב הקטן נשארה עצמאית לחלוטין, כמו גם זו של יקב דלאמוט, שהוא היקב החמישי שהוקם בשמפן! עשור וקצת חלפו, ודידייה התמנה לעמוד בראש שני היקבים. "אין הרבה מה לשנות, אם בכלל", הוא אומר. "שמפן בנויה על הרבה מסורת, וגם סאלון, אמנם בעל מסורת שונה וייחודית, אבל המאמץ העיקרי הוא בשימור הקיים". כאן קיבלנו טיפ נוסף להגשת שמפניה. כוס ה"פלוט" הארוכה מתאימה להרבה משקאות מבעבעים, אבל לשמפניות עשירות שמציעות משהו נוסף, מומלץ למזוג לכוס רחבה יותר, שתצליח לבטא את האף המורכב שיש להן. כאן גם טמפרטורת ההגשה אחרת – היינות מוגשים בטמפרטורה גבוהה מעט יותר, 10-12 מעלות, ושוב – מאותה סיבה. מי שמחפש חוויה חסרת תחליף – הגיע למקום.

 

 

לייבסיטי - בניית אתרים