ספטמבר 2009
"איזה הארלי יפה", ממלמלות בנות השכונה. כולן. שבוע אחרי הרכיבה הקצרה לבית הספר עוד תימשכנה השאלות - בסופר, בקפה, בפיצוציה ואפילו בניקוי היבש. "זה נוח? כמה סמ"ק? קנית? אפשר סיבוב?" אבל לא, זה לא הארלי אלא "סטאר", מותג הקרוזר לבית ימאהה, הנפח 1300 סמ"ק, והארלי זה בכלל מותג, לא קטגוריה. אבותיו הגנטיים של ה"סטאר", עוד כשקראו להם Virago, אחראים לכמעט השמדתו של הדינוזאור האמריקאי, ולמסע השיפורים אותו הוא חווה כדי לחזור לחיים. ביליתי יממה עם ה-Midnight Star לבית ימאהה, מאצ'ו בייק בכחול עמוק, עם מנוע V כפול בוכנות בעל קול באס מהדהד ומרתק שיגרום לרפי גינת להצטנף בקינאה. על אחיו הגדול, כלי אימתי בנפח של 1900 סמ"ק, לא זכיתי לרכב, אולי פעם אחרת, מותר לפנטז. הפעם אנחנו נוסעים צפונה, לבדוק מה קורה עם האופנוע ועם בציר 2009 בכלל.
.
את הסתיו הגלילי מתחילים להרגיש מייד אחרי הפנייה שמאלה, מצומת אליפלט לכיוון צפת. אני וכוכב החצות מתחילים לטפס במעלה הדרך, עוקפים את קופסאות הפח מרובעות הגלגלים בקלילות מביכה. המנוע מגרגר באושר, נושם סופסוף אוויר קריר. כשאנחנו מגיעים בצהרי היום לצומת עין זיתים, צפת, אני מחנה את האופנוע ושולף חולצה ארוכת שרוולים. הגענו לארץ הסתיו.
40 מילימטר גשם הם חזון נפרץ בבורדו של ספטמבר, חודש הבציר. השנה, בינתיים, מתגלה שם בעיה הפוכה: חם, חם מדי אפילו, ואנשי האזור מתפלצים מהמחשבה על האלכוהול הגבוה אותו הם עומדים לקבל מהענבים המאוד בשלים שלהם. קצת צפונה ועדיין בצרפת, מפרסם אירגון גרינפיס לראשונה בחייו הודעה שעיקרה חשש מפני הרס בלתי הפיך של כרמי בורגונדי המתחממת והולכת.
.
"וואו, יפה ההארלי הזה", מקבלת את פני נעמה מועלם, ייננית יקב דלתון. באמת יפה, דרמטי משהו עם הכידון הרחב ומדרסי הנעליים. אפשר לקלף חולצה. חם. "חם?" מחייכת נעמה מועלם, הייננית של יקב דלתון. "אולי בבורדו. 2009 שלנו היא אניגמטית להפליא. הלבנים נבצרו, אבל ברוב האדומים נתקענו עם כ-60 מילימטר גשם לפני הבציר, והכל נעצר". זה אומר רקבונות, זה אומר בריקס (ריכוז סוכר) שצונח, Ph (חמיצות) שמזנקת כנראה בלי שוב. החלק הכי מעניין זה מצב העלים. הם מתעייפים, וייתכן כי הליך יצירת הסוכר ייעצר, בעוד שההבשלה הפנולית (שנותנת את חומרי הטעם) – תגיע לשיא. "הרבה אצבעות משולבות בתקווה שנוכל להגיד שבציר 2009 בגליל היה מאוד בורדלזי", היא מחייכת.
אנחנו מתיישבים לטעום קצת מתוצרת השנה. כמה חלקות של סוביניון לבן מאותתות כי יש למה לחכות, אם כי נראה שהכיוון יהיה פחות עשבוני מהבציר הקודם. אני טועם ומתרשם מכל חלקה בפני עצמה, נעמה מנסה לנחש איך הן תהיינה כחלק מהשלם. לפנינו מיץ מחלקה מאוד בוגרת שמניבה נקטר מנגו ופסיפלורה שמרגיש מתוק גם אחרי התסיסה, אני מתקשה להאמין שזה סוביניון. נעמה אוהבת. "נכון שחסרה חמיצות, אבל ממנה יש בשפע בשאר החלקות. שים לב לריח, כמה הוא יכול להעשיר את הבלנד הכללי". צודקת. ניפגש באפריל.
הברברה של היקב עדיין לפני מלולקטית. אני מרים ידיים, קשה לי להסיק איך יהיה היין עוד שנה. הריח, לעומת זאת, מפתה כבר עתה. קלאסיקה של ברברה. האם נזכה להחזיק בברברה האיכותית ביותר של דלתון דווקא בבציר 2009? ניפגש באוקטובר הבא. הביקור היה קצר, קצר מדי, תמיד זה קצר מדי עם נעמה, אבל יש עוד מה לראות היום. פתחנו בקבוק אחד, אבל איזה בקבוק.
.
דלתון, מתתיה 2006, מחיר עדיין לא נקבע
פעם שניה שאני טועם מהיין, פעם שניה שזה קורה בחדר של הייננית, כשמהחלון נשקפים מיכלי תסיסה שלפני עשור וקצת היו עמוק על שולחן התיכנון. מתתיה, על שם מתי הרוני, האיש שהפך חזון צנוע לעסק מפואר, הוא ה"קצרין" של יקב דלתון. קברנה סוביניון (80%), מרלו (15%) וקב' פרנק, בונים יין מרתק ואיכותי להפליא. אף מודרני, בשל, מורכב ומתובל, מציע הרבה, כמעט ללא ריבתיות. אף יפה.
על החך היין מרגיש רך אבל עם נפח מצויין וחמיצות מאזנת, עץ משולב, בשל אבל לא מתוק, עשיר אבל לא דחוס, עוצמתי אבל לא מעיק. מאוזן אמרתי? קשה לא להוריד את הכובע בפני יין שמוקדש ליזם שהרים יקב מסחרי ראשון בגליל, אבל גם בלי עודף הסנטימנט וההערכה שיש כלפיו – זה יין מצוין וראוי.
ציון: 91.
 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 


נעמה מועלם, ייננית, דלתון

73 כוחות סוס ממנוע של 1300 סמ"ק זה לא הרבה בעולם הדו גלגלי, אבל על משקל של 300 קילוגרם, בלי רוכב, זה לא מעט. הפיצוי על כוחות הסוס המעטים יחסית מגיע בדמות עקומת מומנט שטוחה ונדיבה. מה זה אומר? זה אומר שמתוך 5 הילוכים שיש לאופנוע, אפשר לוותר על שלושה. מספיק ראשון ורביעי, החמישי ממילא מגמגם במהירויות החוקיות. האופנוע סוחב בכל מצב. משיכה במצערת והמיפלץ זז. לא מהר, לא דרמטי, אבל עם יציבות של רכבת. אפשר לנהוג בקלות ביד אחת, אבל צריך לתכנן היטב את הסיבובים. התואם הארלי הראשון בעולם הגיע מבית ימאהה. לאחי היה אחד כזה, ואחרי שבוע במחיצתו הבנתי שזה לא ממש בשבילי. אבל כאן זה אחרת. איכשהו החבילה מתחברת למשהו כייפי. לא, די קשה לשייף את הרגליות בסיבובים, וממש לא בא לי לנסות, אבל אחרי כמה זמן העניינים מתחילים להתחבר לי. אולי זה הגיל, אני ממלמל לעצמי.
.
4 דקות אחר כך אני נמצא מול גבי סדן, בגוש חלב, בתוך המבנה הפונקציונאלי בו הוא התמקם לקראת בציר 2009. אחרי קריירה ששיאה כיינן המייסד של יקב הרי גליל, הבין גבי, אינדיבידואליסט חסר פשרות, שהדרך הנכונה עבורו היא כמו ששר פרנק סינטרה: His Way. תצלח הדרך או לא, אין ספק כי היקב של גבי יהווה נקודת מפנה בהיסטוריית היין המקומית. נשמע דרמטי? כדי להבין את החזון המקורי, האמיץ והממוקד של גבי – צריך לרדת לכרם.
קל לדבר על הלוקיישן המיוחד של הכרמים, על פינות חמד חקלאיות שמשובצות בלב ואדיות בשמורת טבע. את זה צריך פשוט לראות. אבל מעבר ליופי, הכרם הזה יהפוך את גבי סדן ל "
Rhone Ranger" הבכיר בישראל, ואת יינות היקב – למיתוס. לא בגלל שהוא הראשון ואולי אפילו לא הטוב מכולם. הוא הטוטאלי מכולם.
יין טוב מתחיל בכרם? אצל גבי הכרם שונה מאוד מהמקובל. לצד מוסקט, סוביניון ושנין לבנים נטע גבי זנים אדומים שמהווים את הסיפור האמיתי. סירה, גרנאש, מורבדרה וברברה מככבים בכרמים בני השנה עד שלוש שנטועים כאן. קברנה ומרלו? לא שגבי לא אוהב או לא מכבד, אבל His Way לא כוללת אותם בתוכניות. שיטת ההדלייה בחלק מהזנים (גביע, מה שלא ראו בארץ כבר 70 שנה), מרווחי הנטיעה, החביות ביקב – הכל עשוי קצת אחרת.
קצת מוקדם לדבר על יין שברובו עוד לא תסס (הכל שמרים טבעיים!), אבל התיכנון של גבי מדבר על יינות ממסך, לפחות בסקצייה האדומה. יין אחד יהיה מבוסס על סירה עם גרנש ומורבדרה, יין שני מתוכנן להיות גרנש עם חיזוק של מורבדרה וסירה. קוט דה רון ושאטונף, אני שואל, או אולי GSM?
"עזוב פוליטיקה של יין", עונה גבי. "אם אתה רוצה תגיות לך על GSM-B. הברברה לדעתי ישתדך מעולה עם שלושת זני עמק הרון, וייצור בלנד נפלא שחוקי האפלסיון הצרפתים או האיטלקים לא בהכרח מאפשרים". האם גבי יהיה הראשון שיגשים חזון שלם ומלא של זני עמק הרון בישראל? כנראה שכן. האם זה גם יהיה מוצלח? לא יודע, אבל אין ספק שהכדור נמצא בידיים של הקוורטרבק הראוי ביותר להוביל את המהלך..


גבי סדן בכרם.

 
למרות שמרחוק כל הקאסטומים הללו ניראים אופנועים ממש נוחים, הם לא בהכרח כך. היעדר מיגון הרוח כמעט ותולש לי את הידיים מהמקום (טוב, המהירות היתה מאוד תלת סיפרתית), וגם הישיבה המאוד זקופה מפעילה לחץ על עצם הזנב. בורות פתאומיים משחררים מפי אנחת כאב קלה, אולי כיוון שהרגליים המושטות קדימה לא משתתפות במשחק שיכוך הזעזועים.. המושב רחב, הישיבה נמוכה למדי, אבל לוקח זמן למצוא תנוחה שתאפשר לי לחתום קבע ליותר מכמה דקות. זה לקח זמן, אבל הביטחון מתחיל אט אט לעלות, ואני מעז לתקוף את הפניות המהודקות בקצב מעט יותר גבוה. עוד כמה דקות ונתחיל את הירידה לכינרת – זה כבר יהיה סיפור אחר לגמרי.
חזרה לבן זמרה. מאה מטרים מדלתון בולט מבנה חדש, אלגנטי בלבן בוהק. מרכז המבקרים של אדיר נפתח בקיץ 2009 והוא מציע את השילוב הכל ישראלי – גבינות ויין. מחלבת אדיר מחזיקה בעדר העיזים הגדול במדינה (2000 עיזים, מיליון ליטר חלב בשנה), אולם עד כה רוב מוצריה יוצרו עבור אחרים. אנשי אדיר – שותפות פוריה בין שתי משפחות, רוזנברג (3 אחים) ואשכנזי, מחזיקים גם חלקת כרם לא קטנה, כולה על הפלטו של בן זמרה. חלק ניכר מהענבים נמכר ליקבים מהשורה הראשונה בישראל, אבל מזה כחמש שנים הופכים חלקם ליין ביקב שממוקם 200 מטרים משורת הענבים האחרונה של המשפחה. Estate Winery אמיתי.
"כיום אנחנו מייצרים כ-10,000 בקבוקים בשנה", אומר לי אבי רוזנברג, מחזיק תיק הייננות במיני קונצרן המתהווה, "אבל אנחנו נגדל בשנים הקרובות עד כדי פי 2. אחר כך? מי יודע". מבחר הזנים עימם עובד אבי תואם למצופה בחלקת כב"ז קלאסית: קברנה סוביניון ומרלו, שיראז ומעט קברנה פרנק שיניב לראשונה בשנה הבאה. פרופיל הטעם של יינות היקב לא מפתיע. יינות בן זמרה ידועים כיינות פירותיים, עשירים וכבדים. היין שאבי עושה (בייעוצו של ארקדי פפיקיאן) לא חורג במילימטר מהמצופה, והם מזמינים דיון מרתק על טרואר פיזי מול האנושי, ועל ציפיות שחייבות להגשים את עצמן בהקשר זה. יחד עם זאת, אני מצליח להתרשם שאבי מחפש קול ייחודי, ולא מבקש בהכרח לפסוע במשעולי היין המוכרים של הגליל העליון. שילוב של כרמים איכותיים בבעלות עצמית, הרבה סקרנות ומספיק כסף יכולים להוביל את יקב אדיר למקום בצמרת מפת היין המתהווה שלנו. גם מה שיש כרגע בכלל לא רע.
 
אדיר מרלו "בן זמרה" 2007, 90 שח
התחלנו את הטעימה עם בקבוק שעמד פתוח יממה ויותר. בום של עץ לא סימפטי מקבל את פנינו. בקבוק חדש מתגלה כמאוזן בהרבה. הפרי נוכח היטב, משתלב עם עץ חדש, וניל וארז. יין רחב, ארוך, מתקתק כצפוי, ליקרי מעט, מודרני ומלוטש. איפה נהיה עוד עשור?
ציון: 86
 
אדיר קברנה סוביניון "בן זמרה" 2007, 90 שח
מאוד קברנאי באף, עם שזיף בשל, עשבוניות קלילה ועץ נוכח. פחות מלוטש מהמרלו, גם פחות מרוכז או מתוק ממנו. סיום בינוני באורכו עם גוון מריר שדווקא מחמיא ליין. קברנה טוב, שיחזיק מעמד כמה שנים.
ציון: 87
 
אדיר קברנה סוביניון "בן זמרה" 2006
דומה ושונה מהיין המאוחר יותר. דומה בפרי השחור והבשל, שונה בנוכחות העץ, כבדה מדי – טבק, אלון ותיבול נוכח.
הגוף בינוני עד מלא, נפח מצויין על החך, פרי טוב שכאמור מסתתר מאחורי העץ.
ציון: 85
 
אדיר קברנה סוביניון "פלטו" 2005, 180 שח
פלטו הוא יין הדגל של היקב הצעיר, משהו כמו שליש מהתוצרת אם הבנתי נכון, או אפס (כאן הבנתי נכון), בשנים בהן האיכות לא מצדיקה את השידרוג (2006 ו-8, למשל). 8% שיראז הצטרפו לקברנה ובנו יין מצויין, אין מה להגיד. 24 חודשי חבית הידקו מעט את האף, אבל ניעור טוב מוציא ממנו ריחות של פרחים, שמביאים את אבי לבדוק אם לא השתמשתי בקרם ידיים חזק במיוחד (לא, וגם לא בחלש. זה היין). פרי שחור, שרף ואלון, תיבול, אף מודרני ועשיר בפרי.
הפה יותר פתוח ורב הבעה – מנטה נעימה ומחמיאה, היין חלק ובשל, עם הרבה ציפורן וירקרקות מתובלת, יין מוחצן, מאוד עולם חדש, עשוי טוב ומתאים לחובבי הז'אנר הישראלי. חומר גלם משובח שראוי לטיפול קצת פחות סכמטי, לטעמי, וכנראה שגם לטעמו של אבי. ימים יגידו.
 
השמש עוד תלויה גבוה בשמיים, אני והכחול הגדול שמים פעמינו לדרום רמת הגולן. הירידה לכינרת איננה שיא הכייף עם האופנוע הזה. פניות קצרות, חצץ אורב בשוליים, משאיות חוסמות את שדה הראייה, והחום עולה בקצב מטורף. אבל אני כבר לא ממהר. הדיסקט התחלף. שום שיא לא יישבר כאן היום, תהנה מהעיצוב, תתענג על הכרום, העבר הילוכים בסטייל אמיתי, עם העקב, תתרווח על מדרסי כפות הרגליים הרחבים. בעלייה לגמלא אני נותן לקופסאות לעקוף. אני משלב לרביעי, לוחץ מצערת מתונה ומביט על הכנרת שנפתחת מתחתי. מכאן היא נראית מלאה. אני כמעט מתפתה להדליק סיגר תוך כדי הנהיגה, ככה להשלים את הרוגע, אבל זה יחכה לערב.
 
כמה דקות מהמים ואני במושב אבנ"י אית"ן, מבקר את היקב האורגני הגדול בישראל, בשן. לצד אסנס ואולי סמדר הדרומי אינני מכיר עוד יקב שמגדיר את עצמו כאורגני לחלוטין. בניגוד לבדיחה שטוענת שההבדל העיקרי הוא שביקב אורגני מרססים בלילה, נראה שהפרקטיקה האורגנית מיושמת כראוי בידי אנשי בשן. "המניע היה בכלל שיווקי", אומר אורי ראפ בגילוי לב. "רצינו לעשות יין כשר, כולנו שומרי שבת, אבל כדי להתבדל מאחרים החלטנו שהוא יהיה אורגני. כיום, אחרי ההצלחה, ברור לנו שכל מה שנעשה בתחום ימשיך את הקו הזה". מה שמתכננים אנשי בשן לעשות הוא לא פחות מדרמטי: בשנים הקרובות יגדל שטח הכרמים שלהם ב-150 דונם, לעומת ה-20 שנטועים כעת. לא, זו לא טעות, גידול של כמעט פי 10, וכמעט הכי "בין לילה" שאפשר בתעשיית היין. וכן, הכל יהיה אורגני.
בניגוד למה שנהוג לחשוב, מבהיר אורי, מותר להוסיף סולפה ליין אורגני, אם כי בכמות פחותה בהרבה מהמקובל בייננות "מודרנית". ה-SO2, תוצר לוואי טבעי בהליך התסיסה, חיוני לקיום יין בעל יכולת שימור מינימלית. חקלאות אורגנית מביאה ליתרונות אחרים: קרקע בריאה יותר שתישמר טוב יותר לדורות הבאים, כרם בריא שמתמודד בכוחות עצמו עם תחלואים, והעיקר – יין נקי מכימיקלים ורעלים. האם האיכות נפגעת או עולה? קשה לענות, כי אין קבוצת מדגם שתעמוד מול. מי שמכיר את השרדונה כרם אורגני של יקבי רמת הגולן (לא יין אורגני, רק הכרם) יענה בוודאי בחיוב על השאלה – היין נראה מעניין, מורכב ו"חי" יותר מהירדן הרגיל.
היקב מציע 3 סדרות: נווה (יין אחד, ממסך של קברנה ומרלו, 75 שח), איתן (שני יינות זניים, 95 של) וכרמון שעוד לא יצאה לשוק (כמה חביות מובחרות, 120 שח, מחיר לא סופי). לצערי טעמתי רק יין אחד.
.
בשן איתן מרלו 2006, 95 שח
86% מרלו, 14% קברנה וגם אלכוהול. האף מאוד קירשי, עם דובדבן שחור ובשל, שוקולד בשל, קפה בשל. בשלות ליקרית.
הפה ממשיך את הקו שמתווה האף. בשל, מתקתק, אלכוהולי, הטאנינים רכים, כפי שמצופה ממרלו, בוודאי ישראלי. הסיום בינוני, עם מתיקות שנשארת בפה. סיכום? לחובבי הז'אנר. 85
לדעתי, כמו שהשרדונה המקומי השיל מעליו חליפות עץ, כך הקברנה מרלו שלנו ישילו מעליהם בקרוב את עודפי המתיקות בהם הם עטופים. אנשי בשן יכולים להשתלב במגמה כזו, יש להם מה להציע.
 
ערב של יום עבודה ארוך. ביקשתי את ה-R1 האולטרא ספורטיבי, קיבלתי אופנוע "קאסטום". תירוש רב זרם בגליל מאז הוציאו היפנים את הקרוזרים הראשונים שלהם, שהיו עינוי יפני מתמשך. כאן כבר הכל הרבה יותר טוב. העיצוב המסיבי, הרעש המדויק, הטכנולוגיה המודרנית בחלקה – היי, יש מונושוק במקום צמד קפיצים ארכאי!
נוחיות? הכל יחסי. זה לא הכלי הראשון אותו הייתי מוציא לדייט סביב הארץ הקטנה שלנו, אלא אם הייתי רוצה לגנוב מבטים בכל רמזור או פנייה או עצירה. את זה הוא עושה נפלא, ובצדק גמור. בעצם, בגילנו, מי צריך יותר.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

 

 

לייבסיטי - בניית אתרים