ברנרד דוגה פי.

 

 

 


תומר גל, יבואן היינות.

פברואר 2008

אין הרבה יקבים שמסמלים טוב יותר את מהפיכת ה"מגדלים" שעברה ואולי עדיין עוברת על בורגונדי, מאשר היקב הקטן של ברנרד דוגה. (ה-Py נתרם ע"י שם משפחתה של אשתו, והזכות ניתנה לה כיוון שכחלק מהנדוניה היא הביאה כמה דונמים של כרמים, מהאיכות הגבוהה ביותר....מישהו אמר המאה ה-21?). התוצרת של מעט יותר מ-70 הדונם של היקב נמכרה בעבר לאחד הנגוסיאנטים המשובחים של בורגון - בית לרואה. ההתעוררות שחווה האזור, גידול הביקוש ליינותיו, בעיקר לאלו המשובחים יותר, הביא את ברנד דוגה לנתק את קשריו רבי השנים עם הגברת הראשונה של האזור, ולצאת לדרך חדשה.
הבציר הראשון של היקב היה בשנת 1989, והשאר היסטוריה. בניגוד לתדמית המודרניסטית שדבקה בו, אולי בגלל הצבע הכהה יחסית של יינותיו, האמת שונה במעט. תיקון, בהרבה. דוגה-פי הוא אחד הקלאסיקנים של בורגון, יקב שעושה הכל בעזרת בני המשפחה, ובשיטה הישנה. נכון, ברוב השנים החביות תהיינה חביות חדשות, ביינות הפרמייר קרו ומעלה, אבל הייננות קלאסית להפליא. שמרים טבעיים, השרייה עם שזרות, דילול יבולים (לא ברמה הפנאטית של לרואה, נכון, בכל זאת צריך להביא אוכל הביתה...).
מדובר, אם כן, ביקב בוטיק "אמיתי", עם ייננות קלאסית ומחירים בשמיים (עוד מעט נגיע לזה...), כאשר התופעה אינה ייחודית לישראל, דווקא כאן התמחור הגון יחסית לבורסה העולמית. כרגיל, השאלה אם היינות הללו שווים את מחירם תלויה יותר בזהות נותן התשובה מאשר באמת אבסולוטית אחת. אין מחלוקת כי אלו מהיינות הטובים שיש בבורגון בפרט וכנראה בעולם בכלל.

בציר 2004, ואני מניח שאינני מחדש הרבה, לא נחשב כבציר גדול בבורגון. יחד עם זאת, אני חייב להודות כי טעמתי בבורגונדי חלק לא מבוטל מיינות היצרנים שתומר מייצג, וכי אהבתי כמה מהם יותר מאשר את מקביליהם הנוצצים של 2005 המהוללת. יינות 2005 הם יינות "יפים", אבל יינות 2004 הם "בורגוניים".
הקיץ של 2004 היה בין חמים לקריר, אבל לרגע אחד לא חם. למעשה, ספטמבר היה זה שהציל את המצב, בהיותו בהיר ונטול משקעים. "הבציר עלה לי כפול", אומר ברנרד דוגה, "כיוון שנאלצתי לעשות עבודת מיון קפדנית בצורה בלתי רגילה". ג'בריי ספגה שלוש סופות ברד במהלך 2004, וחלק לא מבוטל מהגרגרים מתו אך לא נשרו. היבולים היו נמוכים להפליא, סדר גודל של 350 ק"ג לדונם, אבל דווקא עובדה זו איפשרה לקבל רמת סוכר טובה (13% אלכוהול ויותר בכל היינות), וגם ההבשלה הפנולית, זו שאחראית בסופו של דבר על חומרי הטעם, לא נפגמה. התסיסה נעשתה עם אשכולות שלמים, מה שאומר שהיו הרבה שזרות (=יותר טאנינים), עדות נוספת לאיכות היחסית גבוהה של הבציר Chez Dugat-Py.
"זה היה בציר של כורמים", אומר ברנרד. "אם לא עשית עבודה נכונה בכרם, לא היה טעם להתפלל אלר כך לתוצאות טובות, הכל נדפק". קשה באימונים, קל בקרב? אחרי הטירונות אצל גב' לרואה, הכוהנת הגדולה של הכרם, הדגשים הופכים להיות ברורים. יין טוב מתחיל בכרם, כבר אמרנו?
אין ספק שאלו מהייינות המרשימים ביותר של בציר 2004 המאתגר. משזה נאמר, אני מוסיף ואומר כי הטעימה לא היתה פשוטה. אמרתי את המילים האלה במהלכה וזכיתי לכמה מבטים כעוסים, אבל מילא.
היינות, לפחות במצבם הנוכחי, אינם יינות הדוניסטיים וחושניים, נקודה. ההנאה בשתייתם היא יותר "אינטלקטואלית", רוצה לומר שאפשר להעריך ולהתפעל מהמבנה, מהמורכבות והעושר, אבל הפרי הטעים עודנו קבור אי שם מתחת לחבית ולטאנינים. מי שאוהב את היינות שלו כך - שיבושם לו, אני מעדיף לחכות, לחכות עד שהם הןפכים יותר מתמסרים ורכים. נכון שהמשמעות היא שלעיתים שופכים חלק מהם לכיור, אבל.... אלו יינות שדורשים זמן, נקודה. זמן, וכיסים עמוקים.
ולמי שיקרא עד הסוף - סיפור קטן, בונוס.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


לא טעמנו, אבל מותר לפנטז....

 

 

והסיפור הקטן:
כיצד קבלה שמברטן את שמה?
אפשר לעקוב אחרי ההיסטוריה של הכפר עד המאה השביעית, אז פעלו באזור הנזירים של Beze, וייצרו יין ששמעו הלך עד למרחוק, וכיום, ניחשתם נכון, הוא מכונה Chambertin Cols de Beze. הכרם הסמוך היה שייך לאיכר ושמו Bertin, שניטע גם הוא בענבי פינו נואר והתליח יפה, ונודע אחר כך בשם Champs de Bertin, ובשיבוש קל - Chambertin.

היינות:
Gevery-Chambertin "Evocelles" 2004, י880 ש"ח.
13% אלכוהול.

הכרם הספציפי הזה נמצא במעלה המדרון, צמוד לחלקות הפרמייר קרו. פרי חשור ובשרני, חיית מעט ובעיקר - ירוק ירוק. מינרליות בולטת, גוף מלא, מאוד מהודק על החך, חמיצות גבוהה - בקיצור, כל ההתחלות קשות וגם היין הזה - קשוח ומהודק.
ציון: 87


Vosne Romanee V.V. 2004, י880 ש"ח
גפנים בנות 70, 13% אלכוהול.
פרי שחור וקסיס, מתובל, אף הרמוני ומעט מאופק. החלקה הספציפית צמודה לקלו ווזו' (גרנד קרו), אבל האיכות לא חוצה "את הגדר". טאנינים נוכחים (75% שזרות), סיום מריר ומעט קשוח, מבנה מצויין אבל לא ממש מורכב.
ציון: 89

Pommard "Levrieres" V.V 2004, י880 ש"ח.
13% אלכוהול, 50% שזרות מגפנים בנות 70+.
כרם חכורה, חדשה יחסית בפורטפוליו. "פומאר סבלה פחות מהברד", אומר ברנרד, "כך שהיתה לנו פחות עבודת מיון".
פרי שחור, שוקולד, עור חדש וחבית, הכל עטוף ברצפת היער שהיא תמצית בורגון בעיני רבים מאיתנו.
היין מעט דל וסגור כרגע, אבל יש מספיק חומר כדי להבטי שבעוד חמש שנים, נניח, ייצא פה יין רחב ועשיר. הטאנינים קשוחים מעט, בעיקר בסיום, יהיה בסדר, אבל כרגע חסר פרי על החך, והנה הוכחתי את טענתי הקודמת - קשה להנות כרגע מרוב היינות.
ציון: 88

Gevrey Chambertin "Coeur de roy" 2004, י880 ש"ח.
אל תחפשו כרם בשם "ליבו של המלך", הוא פשוט אינו קיים. זהו בלנד של שלושה כרמים ברמת וילאז', אבל איזה כרמים... גפנים בנות 50-95 שנה, שקיבלו בבציר 2004 65% חביות חדשות כמו גם 65% משזרות האשכולות. 13% אלכוהול.
כל הפק"ל הזה ניכר ביין. צבע כהה, מרוכז, בשל ומרשים, עם ניחוחות של פינו נואר "אדום" ואפילו פרחוניות קלילה.
על החך היין סגור ומהודק, מרוכז ועשיר אבל הטעמים נחבאים אי שם, והיין אפילו "מעניש" את מי ששותה ממנו בגיל כל כך צעיר. מספיק חומר כדי להתיישן בנחת לחצי עשור, לפחות.
ציון: 90

Gevrey Chambertin "1er Cru" 2004, י1280 ש"ח:
שלושה כרמי פרמייר קרו שעוטפים את Mazis, ובסך הכל יש מהדבר הזה 3 חביות. בטעימה עיוורת וקשורת עיניים הייתי מזהה בשלב הריחרוח את הדבר הזה כיין לבן, ומי שאומר אחרת - שיבושם לו, הוא תותח על. ה-מון מינרליות ופרחוניות, ממש אבן אש ברמות שקשה למצוא ביין אדום. פרי הפינו נואר מגיע בסוף בסוף.
הנפח מרשים על החך - יין מלא ועשיר, מאוזן עם פרי מצויין - אבל זה יין לטווח הארוך. הרבה wow, בעיקר אחרי ארבעת הדוגמאות הראשונות. בהחלט מרשים, בוודאי עבור הבציר.
ציון: 91

Gevrey Chambertin Petit Chapelle 1er 2004, 1440 ש"ח:
בורגון קלאסי. רצפת יער, המון פרי אדום, יין מבושם, פרחוני משהו  אף ומעט מינרלי.
בשל, עשיר, הרבה יותר "חומר" מהיין הקודם, אולי בגלל האלכוהול הגבוה יותר (13.5%). איזון מרשים, עושר ואושר בסיום ארוך, יין רגוע יותר מהקודם, וברור לאן הלכו עוד 140 ש"ח. למטרה טובה.
ציון: 92

Gevrey-Chambertin "Champeaux" 1er 2004, י1440 ש"ח:
גם כאן הנוסחא ברורה: גפנים בנוות 50+, 60% שזרות, 13% אלכוהול.
פרי שחור ומינרלי, בורגון קלאסי, עשיר ומזמין. נינוח ומאוזן, כמעט והייתי אומר עליו "נגיש", אבל החמיצות הנוכחת בסיום מאותת לי שכדאי לתת לו לשבת עוד כמה זמן במרתף הביתי. זהו בציר ראשון של החלקה הזו ביקב, ומהכרות קודמת שלי עם יינות של יצרנים אחרים מכרם זה - מישהו עשה כאן עבודה יוצאת דופן לטובה מחלקה שלא נודעת דווקא בריכוז או בעושר של הפרי שלה.
ציון: 91

Charmes Chambertin 2004, י1960 ש"ח:
13.5% אלכוהול, הרוב מגפנים בנות 20 אבל עוד נתח של גפנים בוגרות ביותר, 50% שזרות.
באופן מפתיע, הצבע בהיר למדי. אבל הרושם משתנה ברגע שמתחילים לרחרח מסביב, לא כל שכן לטעום מהדבר הזה. יין של איזון, מורכבות ועושר, באריזה שלא מכבידה כלל על החיך. הקונטקסט כאן הוא לחלוטין לא הגבריות המוחצנת של ג'בריי, והסיום פשוט לא נגמר. יין מצויין, שבנוי לטווח המאוד ארוך. כמה ארוך? לפחות עשור ולמשך עוד שניים, נניח.
ציון: 93

Mazis Chambertin 2004, י2560 ש"ח:
13.5%, גפנים בנות 60 ו-90% שזרות בשנת 2004.
מה נאמר ומה נדבר. אף חייתי, פרי שחור, רצפת יער - אף מרש/ים ואולי אפילו הכי קלאסי מכל מה ששתינו עד עכשיו. איזון, עומק ומורכבות, שכבות על שכבות של טעמים ובלי להכביד על החך. העץ מורגש טיפה יותר, אבל לא לדאוג, כשהיין יהיה מוכן לשתיה כבר לא נרגיש אותו. מתי זה יקרה? הניחוש שלכם טוב כמו שלי.
ציון: 95


 

לייבסיטי - בניית אתרים