יוני 2009
הסיפור של יקב גונדרלוך מתחיל בשלהי המאה ה-19, עת קארל גונדרלוך, בנקאי עשיר ממיינץ, קנה אחוזה וחלקת כרם בכפר Nackenheim. מאה ועשרים שנה אחרי, יקב Gunderloch הוא אחד מהיקבים המובילים באזור הריינהאסן, כשהיהלום שבכתר הוא אותה חלקת כרם ראשונה, כרם Rothenberg. "אשתי ממשיכה לקנות אדמות כמו משוגעת", מחייך פריץ האסלבך, שנשוי לבת נכדו של קארל, מייסד היקב. "למעשה, כל נסיעה שלי מסתיימת בהודעה - קניתי עוד חתיכת אדמה". אתה לא מגזים קצת, אני שואל? "טוב, אולי, אבל יש לנו כבר כ-80% מכרם רוטנברג.....".
"הגבעה האדומה", שאל יינותיה נגיע בהמשך, משובצת בצפחה אדומה והיא שוכנת על שפת נהר הריין, נושקת למים. הכרם מפיק יינות כבדים, עשירים, מורכבים ו"רציניים", חובבי החמיצות מרסקת השיניים לא ימצאו כאן את מבוקשם, אבל לא לטעות - אלה יינות מלאי אופי וטעם, יינות שיכולים להתיישן לא פחות טוב מאחיהם מהמוזל. כבוד ההיסטוריה במקומה מונח, אבל במקרה זה ההווה מרתק וחשוב לא פחות.חלק לא מבוטל מהקונפליקט מולו ניצבים כיום יינני גרמניה ועל תעשייתה מקופל בסיפור היקב הקטן והמשפחתי הזה (150 דונם, 120,000 בקבוקים בממוצע לשנה).

השאלה העיקרית לפניה ניצבת התעשיה מוכרת לכל מילואימניק: כמה סוכר? רק כאן מדובר בריזלינג ולא בקפה. מצד אחד ניצבים הקלאסיקנים, נקרא להם, אלה שטוענים כי הסגנון המתוק והעשיר בסוכר שיורי הוא זה שמאפשר לריזלינג הגרמני לבטא את המיטב שבו, תוך כדי איזון מושלם בין חמיצות למתיקות ברמות שעלולות לפעמים להפיל חולה סכרת למשכב. מולם נמצא את אירגון ה-VDP, אירגון פרטי ולא ממשלתי של חלק מהיצרנים הטובים בגרמניה, שסבור מעט אחרת. את השקפתו זו הוא מייצג באמצעות שיטת סיווג חדשה (גם) לכרמי הריינהאסן. הכרמים הטובים ביותר רשאים לשאת את הכינוי Grosse Gewächse, גרנד קרו, ועליהם לעמוד בקריטריונים מחמירים של יבול לדונם, בציר ידני וכו'. וכן, הם חייבים להיות יבשים וכמעט חפים לחלוטין מסוכר. גיבור סיפורנו, יינן יקב
גונדרלוך, שמייצר כמה מיינות הריזלינג המרוכזים, עשירים ומרהיבים בעולם, נקרע בין הגישות.

כרמי האחוזה נטועים 85% ריזלינג, 5% יין אדום, והשאר מתחלק בין פינו בלאן ופינו גרי, זנים שמתחילים להתחבב על הקהל הגרמני. אם תחפשו היטב תמצאו גם מעט גוורץ ואולי אפילו סילבנר. "אני אוהב להכין יין יבש, אבל לא Bone Dry" אומר פריץ, "אני מחפש איזון מתאים בין סוכר לחמיצות". רוב התירוש שוהה כמה חודשים בחביות עץ גרמניות גדולות, 600 ליטר, חלקן במות מאה שנה. "לא, אני לא מחפש את טעמי העץ, זו התשובה שלנו למיקרו-אוקסידציה, תהליך שפותח ומבליט את טעמי הפרי". 
נקודה נוספת שקורעת צוהר לנעשה בעולם הגדול היא שיטת פיקוק היין. "כבר שלוש שנים שכל היינות שלנו נאטמים בפקקי הברגה מסוג סטלווין", אומר מר האסלבאך. "לטעמנו השיטה הוכיחה את עצמה, אם כי עדיין אפשר לבקש ולקבל את פקקי השעם הישנים. כל משווק והעדפותיו". ומה כאן, אני מקשה?
ענת סלע ורפאלה רונן, הג'יאקונדות, יבואניות היקב לישראל, עונות סימולטנית: "רק הברגה, ולכל אורך הפורטפוליו". שאפו. ואין בעיה עם הקהל, אני מתעקש? אין בעייה, פוסקת ענת. מה שקובע זה רמת המוניטין של היצרן. עם יצרן כמו גונדרלוך – המוניטין מספיק משכנע כדי לקבל את פקקי ההברגה.


 אבל בואו נחזור לרגע לסוכר. בשנת 2004 ערך פריץ האסלבאך סדרת טעימות בהם השתתפו גדולי עיתונאי ומבקרי היין בעולםבטעימה הוצגו מבחר יינות מכרם רוטנברג, והשאלה שהופנתה אל העיתונאים היתה אחת: איזה סגנון עשייה משקף בצורה הטובה ביותר את הטרואר הספציפי? זיכרו, זו שאלה עם אספקטיים שיווקיים לא מבוטלים, שכן את התואר "גרנד קרו" לצד שם הכרם זכאי לשאת רק יין יבש. שם הכרם על יין אאוסלזה? אין בעיה, אבל הוא לא יהיה גרנד קרו. האסלבאך קיווה לקבל חיזוק וסיוע להחלטה לאיזה כיוון עליו ללכת. אבל בעקבות אותה סדרת טעימות המבוכה רק גדלה. שימו לב לשמות: סטפן ברוק, דיוויד פפרקורן, ג'נסיס רובינסון, סטיוארט פיגוט, אריק אסימוב, ברוס סנדרסון - אלה רק חלק ממשתתפי שלושת הטעימות. התשובות היו רחוקות מלהיות חד משמעיות: למעשה, 37%  אהבו את הסגנון המתוק לעומת 30% שבחרו את הסגנון היבש כמאפיין הטוב ביותר של הטרואר המשובח שבבעלות היקב. המבוכה וחוסר ההחלטיות לגבי מה "נכון" נמשכים עד היום, ככל שאמורים הדברים ביקב גונדרלוך. התשבוה האמיתית, אומר לי פריץ, היא שאין "נכון" או לא. אי אפשר לספק את כולם, ופריץ בעצם נותן במיקרים רבים ליינות "לעשות את עצמם", בלי לכוון לסגנון מסויים, ולעשות את היין כפי שיצא ברגע בו פסקה התסיסה. "מה שיוצא אני מרוצה", הוא בטח היה חותם בשתי ידיו על המשפט. אנחנו טעמנו יין "גרנד קרו" אחד, אם כי מבציר 2008 יחזרו חלק מהיינות ויענדו על תוויותיהם את התואר היוקרתי.

לפני היין, מילה על המסביב. בדרך כלל אינני חובב של מסיבות עיתונאים בהן האוכל מתערבב עם היין. יין לחוד ואוכל לחוד, אני טוען. הארוע הזה היה היוצא מן הכלל. מעט משתתפים, אוכל מוקפד ואיכותי להפליא, ובעיקר שילובים אינטליגנטיים שהוכיחו לכל מי שעדיין צריך הוכחה, כי שילוב נכון של יין ואוכל - מעלה את שניהם רמה אחת למעלה, לפחות. ועוד מילה על המסעדה המארחת.

"אתה דפוק", אומר לי מר לנדאו. "כתית בגילגולה הנוכחי היא אחת מהמסעדות הטובות בעולם, לא רק בארץ". לא התווכחתי איתו. החוויה של לא תמיד תאמה את התיאורים של ידידי המלומד, וגם טרחתי וכתבי על כך בעבר. אבל אני יכול להגיד בפה מלא, אחרי שאכלתי בארבעת החודשים האחרונים ארבע ארוחות מרשימות, כולל כמה מנות עוצרות נשימה, שהבחור צדק. מאיר אדוני מציג מטבח גאוני, מורכב, מרתק, ובמידה רבה בוגר הרבה יותר מגילגוליו הקודמים. מורכב מדי, יטענו חלק מהטועמים, אין לי ויכוח עם מי שמרגיש כך. זכותו. לטעמי, כתית 2009 מציעה חווית אוכל שלמה ומרשימה, ויש רק לקוות שנזכה לראותה עימנו עוד שנים ארוכות. לא לפספס.

 .

.

.

.

.

 

 

 

 

יינות יקב Gunderloch מיובאים ומשווקים בישראל ע"י חברת ג'יאקונדה.
לאתר החברה ולתאור ביקורו של מר האסלבך - כאן!

זו הזדמנות להודות לענת ולרפאלה על אירוח מענג, מרתק, מרחיב דעת ומרתק. כהמשך ישיר לארוחה התגלה משהו נוסף - פינו נואר שהולך מעולה עם סביח!
פרטים יבואו.

Gunderloch Riesling QBA dry 2007, 
80 ש"ח
מינרלי, מעט מתכתי, אשכולית,פרי נעים אם כי לא בולט ועשיר. אף די מאופק.
על החך – רענן, חד, פרי נעים ובשל, יבש עם מתיקות מתגנבת בסיום – אפריטיף מצויין, יין טוב לאוכל לא עשיר במיוחד. מבוא נהדר לעולם הריזלינג.
ציון: 85
 
Nackenheim Rothenberg Riesling grand cru dry 2007,
260 ש"ח.
9 כרם לליטר סוכר, הגבול העליון לזכות לענוד את ה"גרנד קרו". הללו כמעט ואינם מורגשים. פרחוני, מינרלי, אף עדין ומאופק. הפה רחב הרבה יותר, עשיר, עוצמתי במידה אבל ניחן באיזון יוצא דופן בין סוכר לחומצה. אלגנטי להפליא.
ציון: 90
 
Nackenheim Rothenberg Riesling QBA dry 2005
שנתיים אחורה, לא ברור מדוע היין לא גרנד קרו מכיוון שתכולת הסוכר זהה ליין הקודם. ריחות הפטרול נוכחים ביותר, המון פרי טרופי, אננס ומנגו. היין מרגיש שמנוני הרבה יותר מה-07, ומרגיש הרבה יותר מתוק - אם כי כאמור כאן מדבר הפרי והשנה, לא הסגנון. אקספרסיבי להפליא
ציון: 92
 
Jean baptiste Riesling kabinett 2007,
90 ש"ח
 
ריזלינג משגע, עם 24 גר' לליטר סוכר, מינרליות ורמז לפטרול. המון פרי לבן, מלון ודבש. חמיצות רעננה, וגם איזון מצוין סוכר-חומצה, שתורם לתחושת הרעננות. סיום ארוך, סיפור מעניין מאחורי השם (דמות בדיונית שהמציא מחזאי מפורסם שנולד בכפר). בסט סלר.
ציון: 89

Drei sterne Riesling Auslese 2007
 235 ש"ח
אף עשיר ומורכב עם המון דבש, פרי טרופי,  אניסיות קלה.
גוף מלא, מאוזן, עוצמתי, ארוך להפליא, גוון נעים של מרירות בסיום – יין נפלא. 250 תיבות בלבד לכל העולם....
ציון: 92

Drei sterne Riesling Auslese 2006
האף מעט מחוזר – נמתין.
מגלה מלון, מעודן יותר מהיין הקודם, צוף, אפילו עשבוניות קלילה ומחמיאה. פחות מרוכז ועוצמתי משלישיית ה"כוכבים".
ציון: 90

Drei sterne Riesling Auslese 2000
פרה קדושה, הפטרתי, או Holy Cow! איז אף. פטרול, קרמל ודבש, מינרלי, ריבת משמש וקליפת תפוז. מעט פטרייתי-אדמתי. אין בוטריטיס ביינות האלה, טוען האסלבאך. כאן – אני לא בטוח, למרות שהוא טוען שמחודש ספטמבר הם קטפו והרחיקו את הענבים הנגועים. ביין הזה התסיסה מפסיקה באופן ספונטני, בכל הבצירים, ואיפה שזה נעצר – שם עושים את היין. התסיסה איטית מאוד, 9-12 חודשים. יש סוכר, אבל מאוזן להפליא עם שאר מרכיבי היין. גוף מלא, עוצמתי, ארוך ומורכב. יין נהדר.
ציון: 94

Nackenheim Rothenberg Auslese goldkapsel 2002
אפשר לפטור את זה כשעשוע מיותר, אבל נסיונות כאלה מרחיבים את הדעת. האם יין קינוח יכול "ללכת" עם מנה עיקרית? ובכן, התשובה היא כן. שילוב מרתק בין יין מתוק אם כי רענן ומלא חמיצות, לבין מנת דג שמותקנת בכישרון עילאי. טוב, זה לא היין הראשון שהייתי בוחר ללוות את המנה או כל מנה עיקרית בכלל, אבל ההפתעה היתה שהטעמים לא התנגשו ולא התרסקו. היין מציע  ריחות צוף,פרי בשל, מלון, הכל ארוז בגוף מלא, עשיר ומרוכז. יופי של יין.
ציון: 92

Nackenheim Rothenberg Auslese goldkapsel 2007
360 ש"ח.
נכון, זה מתוק אבל הרבה יותר חומצי ורענן מה-02. מינרלי, גוון ברור של בוטריטיס. עושר ארומטי ומשקל נהדר על החך - עמוס טעמים אבל לא מכביד. זה שהוא לא רסק את האוכל מראה את הרב גוניות המרשימה של הזן, בעיקר. עדיין - נסו את היין הזה בשילובים יותר קלאסיים - מלום עם פרושוט למשל, כבד אווז או אפיל וטרין עוף, כאלה.
ציון: 93

Nackenheim Rothenberg Riesling beerenauslese 2004
קרמל, בוטריטיס גס יותר, עשיר ומרוכז, פחות מעודן מהיין הבא. מקסים, קשוח ומעודן גם יחד. כייף מרוכז ועשיר, ברור מדוע זה בא בחצאי בקבוקים.

Nackenheim Rothenberg riesling TBA 2007
צבע מדהים – כמעט של קוניאק. משמש יבש, לדר, דבש ובוטריטיס מעודן. עושר בלתי רגיל, סירופי אבל רענן. כל בקבוק כזה מרגש אותי מחדש - המאמץ המטורף שכרוך בהפקת היינות הללו מתגמל את הלוגם בצורה מטורפת כפי שאף יין אחר לא יצליח. קחו את החצי בקבוק הזה, ערבבו עם 2 ליטר מים, ועדיין יתקבל יין קינוח ששווה מעל 90 נקודות. "אני מביא את היינות הללו לטעימות", מספר פריץ, "כי זו הדרך היחידה שלי לטעום מהם. בבית? אין מצב. אין לי". חוויה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לייבסיטי - בניית אתרים