CHAMPAGNE A. MARGAINE

 
השנה האחרונה ביקב מארגיין הוקדשה למתיחת פנים שיווקית: התוויות מציעות קלילות מודרנית, חדר הטעימות שופץ והפך מואר ונעים יותר, אולי על חשבון הכפריות האותנטית שקרנה ממנו בעבר.
אופי היין לא השתנה בכלום.
יחד עם משפחת ללמאן, האדם ארנו מייצג בקטלוג שלנו את הפן הכי בסיסי של שמפן החקלאית. הדרך היפהפיה המובילה לכפר הקטן עדיין רוויה בשלטים של Veuve Cliquot. יש להם לא מעט כרמים באזור, אבל (כמובן) שאין להם ביקבוק ספציפי שמוקדש להם. השרדונה הקסום שגדל באזור הכפר הזה נבלע בתוך הבלנד שלהם ולא נודע כי בא את קרבו. אולי עוד כמה עשרות שנים מישהו בשמפן התאגידית יחליט שסינגל ויניארד הוא צו האופנה. כרגע הוא לא, או שלא מספיק.
.
 
Villers Marmery הוא אנומליה באזור ה-"מונטן דה ריינס". יש מי שמגדיר את הכפר כ"אי של שרדונה בים של פינו נואר". הטרואר אכן שונה. לעומת עשרת הסנטימטרים של אדמה שמכסים את הגיר של הקוט דה בלנק, כאן ישנה שכבת אדמה של מטר. השרדונה הגיע לכפר במקרה. אחד המגדלים ניסה, זה עבד היטב, עוד אחד הצטרף – ורבים אחרים נסחפו בזרם. השרדונה כאן שונה לחלוטין מזה בו פגשנו בדרום. ישנם הטוענים כי מדובר בתת זן אחר, מצידי שזה יהיה ההסבר, אבל השרדונה כאן פרחוני הרבה יותר, בשל ואפילו טרופי. מי היה מאמין שאפשר למצוא כאלה גוונים "חמים" באזור כה צפוני בשמפן.
כשחלקנו את ההתרשמות עם ארנו, הוא קרא לאחד העובדים, מלמל משהו בצרפתית. אחרי חמש דקות טעמנו יין מחצרו של השכן. אמרתם טרואר? הפרופיל הארומטי דומה להפליא, ואין ספק כי מקור הפרי הוא מהכפר, אם כי היין נעדר את העומק והריכוז של מארגיין. אבל הנקודה עברה.
"זה היופי שבעניין", אומר לנו ארנו. "יש טרואר בשמפן, ואפשר לגלות אותו". הויכוח שניטש מאז ימיו של דום פריניון, "The land or the blend", מקבל כאן תפנית מפתיעה. כן, שמפיין זה blend, אבל יש גם land, אם רק מוכנים להקשיב. טעימה של כל אחד משלושת היינות שהבאנו מבית מארגיין מבהירה עובדה זו בנקל.
 
 
A. Margaine במבט חטוף:
אי של שרדונה בים של פינו נואר מייצר שמפניה עסיסית וטעימה שפשוט אי אפשר לעמוד בפניה. המחיר – מציאה של ממש, והתווית המחודשת משלימה חבילה חד פעמית. אם היו עושים בחבל שמפניה מריזלינג, זה היה הדבר הכי קרוב לז'אנר.
 
     
Traditionelle Brut, N.V.
ארנו מחזיק הרבה יין ישן, בוודאי ביחס לעמיתיו המגדלים. השמפניה-יין הזו מורכבת מ-55% יין מבציר 07, השאר מתחלק בין 04-05-06 ומעט 1999. 
88% שרדונה, 12% פינו נואר, והדוסאז' עומד על 7 גרם לליטר. זהו השרדונה הבשל והחם ביותר בו פגשנו בכל שמפן, ושימו לב – אין בו קמצוץ מהבציר הייחודי של 2003. את זה נפגוש בבקבוק הבא. יש בכרמי הכפר הזה משהו שעושה את השרדונה לאחר. היין פירותי להפליא, אבל בגרסא הזו יש משהו גירי-מינרלי לצד הפרי המצוין. חלק מהיין עבר תסיסה מלולקטית, חלק לא, מה שעושה את היין עוד יותר חד ורענן.
אלן מדואס  Burghound: ציון 90/100
.
Blanc De Blancs Extra Brut (2003)
שנת הבציר לא מצוינת על התווית, אבל תחת התווית הזו יש הפעם יין וינטייג', במקרה שלנו 2003. כל השפע של השנה החמה הזו מורגש היטב ביין המצוין הזה, שבניגוד למקובל ביינות הוינטייג' של מארגיין – לא עבר תסיסה מלולקטית.
אגב, מה זה שנה חמה בשמפן? יומיים של 39 מעלות בחודש אוגוסט - והחבל כולו משתגע מהבשלות והריכוז של הענבים. אז פה הכל באמת עשיר אבל גם רענן, מרוכז אבל מאוד אלגנטי. חוויה מיוחדת.
 
A. Margaine “Special Club” 2002
 בבציר 1999 הכניס ארנו מעט חביות באריק ישנות, במיוחד עבור התווית הזו. בשנת 2002 תסס כבר 20% מהמיץ בבאריק, שמעניק נפח וטעמי חימצון מעודנים לבלנד. ספיישל קלאב מעולה משנה גדולה, אולי הגדולה בעשור האחרון.
זו בעצם שמפניה של 100% שרדונה מכרם יחיד של המשפחה, וכמו שארנו אומר - אחד האמינים והמוצלחים שיש בכפר. השנה הוא נותן שמפניה אדירה, רחבה ועשירה, אלגנטית ומורכבת ונגישה וידידותית ומה לא.
רוברט פרקר (גאלוני) : 92/100.
 
 
A. Margaine “Special Club” 2004
 משחק אחר מה-2002, אבל באופן מוזר ארנו מצליח לעשות שמפניה מוצלחת ביותר, אולי אפילו יותר מורכבת מה-02. מה שבטוח - זו שנה לאנשים יותר סבלנים. שנה יחסית קרה עם יבול גדול, חמיצות שחותכת את החך, עם 9 גרם לליטר כדי לאזן אותה במשהו. פה לימוניות הדרית, כמעט סימן ההיכר של ה-SC של מארגיין.  גם פה יש חבית (22%) ו-100% שרדונה, וגם פה יש יהלום אמיתי של אחד היצרנים הכי צנועים בכל שמפן.
רוברט פרקר (גאלוני) : 93/100.
 
לייבסיטי - בניית אתרים