ספטמבר 2011

כמעט כרגיל בעונה הזו של השנה המרתף מתמלא בקבוקי יין, שהגיעו כדי שנסקר אותם לקראת החג הממשמש ובא. הפעם קצת אחרנו. סליחה.
המטרה הראשית של הטעימות - מציאת שישה בקבוקים ראויים למדור המצויין ב"על השולחן". אז אותם תוכלו לפגוש בגליון נובמבר. את השאר תמצאו כאן. שווה לקרוא, יהיה מעניין, גם אם לא הכל ממש איכותי.
היינו ארבעת ה-א'.
יחד עם א. כפתורי ואבירם, בגיבוי השכן הטוב אייל, טעמנו, רוב הזמן אפילו בשקט. רק בסוף, עם בקבוק קיאנטי ריזרבה משובח משנת 1999 וסטייק סינטה מדמם (בשעה 0030 אבל ככה זה צעירים), יצאה קצת האמת.
היה נורא, לרוב.

 

 

 
יש גם דברים טובים.
כמו זה.

קיש, דרך ארץ, נקרות 2010: פטיט סירה-קברנה.
על גבול הפסול (כלומר עמוק מתחת הקו). אף לא מפתה בעליל, הפה עם טאנינים מתוקים והזויים אבל בכלל בלי פרי, "יין לסוסים", אמר כפתורי, אבל סרב להסביר. אולי עם החומר הזה מרדימים אותם לנצח. אפילו לא יין לבישול.
סגל, מרום גליל, סינגל מרלו 2008: פרי אדום, רענן, ירקרק, אולי קצת קר ולכן לא אקספרסיבי כמו שזכרנו מהעבר. קצת וניל, קצת מריר בסיומת. פחות חנפן מהזכרון של שנים קודמות, האם זו הייתה הכוונה?
אני זוכר את השקת הסדרה, שכיוונה להיות יין רענן, ידידותי וברור, יין לבארים ולאנשים שלא ממש מתעניינים בשמות וטרוארים. אז היין טוב, ועדיין נותן תמורה טובה בקטגורייה הישראלית, אבל לא בטוח שהוא מדבר בשפת קהל היעד הזה, והמתחרים מחו"ל עדיין משאירים אבק. +3
כריזמה, מרלו-קברנה 2010: אף לא כל כך נעים, ירקות מבושלים. ירוק, מר בסיומת, ובלי נפח של פרי. הרבה פגמים שאין צורך לפרט. גם ב-30 ש"ח אפשר לבקש יותר, ואם לא- יש אחלה בירות עד 30 ש"ח.
מוני, סאני הילס, מרלו 2010: מחוזר בהתחלה, אבל משתחרר. ירקרקות נעימה (לרובנו לפחות, ובאופן יחסי) של עשבי תיבול יבשים וזיתים. פרי פשוט, שימוש די מושכל בעץ. מתיקות של פרי בפה, יין קצת "מנופח" מדי- כאילו מנסה להיות יותר גדול ממה שהוא באמת. צריך סבלנות איתו בכוס, אבל בסה"כ יין שבהחלט אפשר לשתות. 2.5
מוני, סאני הילס, קברנה סוביניון 2010: האף קצת סרחוני, אבל בטוח שיש מי שיחשבו שזה "ביטוי מופלא של טרואר". אם לא הולכים על הכיוון הזה, אז הוא לא מוצלח. ההצלחה היחסית של סדרת הרזרב החדשה עדיין לא חילחלה לסדרת הבסיס. 2
הרי גליל, שיראז-קברנה 2008: אף נקי, פרי רענן, תיבול טוב ועץ ברקע. הרמוני וקוהרנטי- הפרי באמצע, העץ תומך, יין מלא עם טאנינים מתוקים (כמו שהקהל אוהב) אבל לא דחוס ולא מעיק. ככה צריך להיות יין ברמת המחיר הזו (פחות מ-60 ש"ח). 3.5
טוליפ, מוסטלי, שיראז-קברנה 2009: האף חמוד, מאוד פלפלי ובשל - לגמרי בסדר לסגנון. הפה מתוק ומלא טאנינים לא נעימים בעליל. בקיצור, יין שאפשר להריח, אבל קשה מאוד לשתות. 
טוליפ, מוסטלי, קברנה פרנק 2009: תראו, זה שכתוב קברנה פרנק ואנחנו מצפים לריחות ירוקים, לא מהווה רשיון להפציץ בגרניום ופלפל ירוק. "הארדקור" של קברנה פרנק לפי הסטריאוטיפ. אנחנו לא השתגענו, אבל אחרי ה"שיראז-קברנה" זה מרגיש נסיקה לשמיים. 2.5
אדיר, שיראז 2009:
א1: מה יש להגיד על היין הזה?
א2: המון דברים, וכולם שליליים.
א3: לא נעים לי, הבחורה מהיח"צ נורא סימפטית.
א1: אתה רציני?
א2: על מה אתה מדבר?
א3: פעם הייתי ביקב, היה אירוח נהדר ואפילו הגלידה היתה טובה.
א2: זה הכל? בגלל זה לא נעים? תרשום:  VA, גרניום. פה רזה וחסר הכל.
יין של כלום עם כלום.
אבידן, פטיט-סירה 2008: אף אקספרסיבי, נותן הרבה (והרבה חבית). BIG BIG BIG  אבל עם מבנה טוב. קצת מתקתק, יין גדול ומאסיבי אבל עשוי היטב (כלומר, בחן מסוים, זה ממש לא יין שחף מפגמים), וכנראה צריך עוד איזה שנתיים וברביקיו. רק המחיר מבאס לאללה והופך את הקנייה למפוקפקת (160 ש"ח). 3.5
כרמל, אזורית, פטיט-סירה 2008: עדיין, אחד היינות המוצלחים בפורטפוליו של היקב. הבציר הנוכחי עם טאנינים מאוד קשים, סוחב לכיוון של "עולם ישן", פרי מתקתק, כפתורי העדיף אותו על אבידן, הסומלייה ואני, יחד עם (כנראה) רוב העם - מעדיפים את אבידן. הכפתורי הזה חייב להיות מיוחד, אה? 3
יפו, סירה-מרלו 2009: אף של פרי בשל יותר  מדי מדי מדי, פה חורך חניכיים.
יפו, קברנה סוביניון 2009: הרבה יותר מוצלח, עם אף זני למדי גם אם פשטני. הפה לא מיישר קו עם האף. קצת דל ולא ממש נעים.
תלתן, קברנה שורש 2008: יין שהשכן אייל עושה בגראז', ולא ממש מוכר ממנו. פרי מתקתק באף - הרבה קאסיס לצד עשבוניות. הרמוני, לא מכביד, רענן יחסית, אולי טיפה'לה מתוק מדי אבל לגמרי אחלה אחלה. יין בית קלאסי, לבית פרטי וגם למסעדות. עוד מישהו יודע לעשות כזה? 2.5
יתיר, פטי ורדו 2008: פטי ורדו זני? יש לזה מחיר, לקוריוז הזה.
שני המומחים לידי טוענים שפה רצו לעשות יין נעים על הפאלאט ולכן הקריבו את האף... עבודה עם הרבה חמצן כדי לרכך את היין, זה ההימור שלנו. מאוד מתובל, אבל בשביל שיהיה אפשר לשתות פטיט ורדו זני רמסו הרבה מהאופי והתוצאה פשוט לא מעניינת מספיק. סוכרייה אדומה ומסיבית. 3
פסגות, קברנה 2009: 
א1: אתם צוחקים עלי, לא? מישהו מוכר את הדבר הזה?
א4: מישהו טעם?
א2: לא העזנו.
א3: כ"כ הרבה חומצות נדיפות, שאשכרה מקבלים טיפה חומץ על האף ועל הפה.
א1: החדשות העוד יותר רעות הן שזה גם טעים כמו שזה מריח.
ציון ארז, פומה בלאן 2009: מענבי שנין בלאן. אף פרחוני שכזה, נחמד. הפה- כמו בקבוקי המים בטעמים. שמועות על טעם וזהו. בלי ציניות- בבקבוק פלסטיק עם פקק מתברג זה יכול להיות לא רע. בתור יין - זה חסר טעם וריח.
אדיר, שרדונה 2010: באף יש קצת פרי והרבה תמורה של חבית. לא אף מפתה. בפה חסר פרי- יש לא מעט שמרים, כנראה הרבה סור-לי. נו, שויין. שתינו גרועים ממנו, אבל לא הרבה יומרניים כמוהו (בקבוק, תווית ווהופעה של הדבר הגדול הבא......).
ויתקין, ריזלינג 2010:
Shake it, Baby.
רק כך נקבל ממנו אף לימוני, פרחים (פריחת הדרים!) ומינרליות יפה.
יש לנו הרגשה שהוא צריך זמן והרבה חמצן, אבל עם המינרליות החדה שלו זהו עדיין הריזלינג הטוב בישראל.
טעים וכיף לשתות- מה עוד אפשר לבקש? נראה גם פוטנציאל יישון טוב. מרגיש כמו פוליש היל עם קצת מים. 3.5
כרמל, פרייבט קולקשן רוזה מבעבע NV:
תותי פרוטי באף, הפה סופר אגרסיבי וכואב. פשוט ככה - הביעבוע כואב ולא נעים.
אתם יודעים הרי, שחלק מהקסם של סודה זה הכאב המתון שמשחרר אנדורפינים שתורמים לעונג.
פה, מישהו הלך על Over Dose.
אבידן גולד נון וינטייג'
יחד עם הפטיט סירה הגיע גם יין קינוח בבקבוק יפהפה.
קיררנו. פתחנו.
א3: שטוח לגמרי. איפה החמיצות של יין קינוח?
א2: איפה הטעם של יין בכלל?
א4: The Horror, The Horror.
סיכום: אם רוצים ללמד את העם היושב בציון לשתות יינות קינוח - לא זו הדרך.
לא ב-"א" רבתי.
 

 

.

 

.

 

.

 

.

 

 

 

 

 

.

 

 

.

 

 

 

.

 

.

 

.

 

 

 

 

 
לייבסיטי - בניית אתרים