CHAMPAGNE
PIERRE GIMONNET
& Fils

 
פייר ז'ימונה הוא אחד מיקבי הבוטיק הגדולים יותר של חבל שמפן, עם כרמים בהיקף של כ-250 דונם - בוודאי הכי הרבה ב"קוט דה בלאן", ממלכת השרדונה.  ליקב יש פריסה מרשימה בכמה כפרים חשובים באזור, וכאן אפשר לטעום את ההבדלים ביניהם אם מגיעים בזמן הנכון, לפני הכנת הבלנדים. השוואה בלתי נמנעת עולה במוחנו - ליקב של בן הדוד, פייר לארמאנדייה, לו יש כרמים כמעט בדיוק באותם כפרים. אצל ז'ימונה היבולים גבוהים יותר, ולמרות שהוא יכול לייצר בקלות שמפניות מונוקרו (מכפר יחיד) שחלקן תהיינה גרנד קרו הוא נמנע בכך באדיקות. "היין של Cuis חיוני כדי לקבל את האלגנטיות שאני מחפש בשמפניה", טוען דידייה. "הנה, למשל, לבולינג'ר יש 250 דונם של שרדונה בכפר, וכשאתה טועם בולינג'ר – אתה טועם שרדונה של Cuis".
 
אפשר להביט על זה אחרת. זהו בדיוק הפן האנושי של הטרואר, טוען טרי ט'יס, היבואן האמריקאי של ז'ימונה ושל יצרני בוטיק מצטיינים אחרים. לשיטתו מתקיימים שני טרוארים שונים: הגיאולוגי (שהוא הראשוני) והאנושי, ורק השילוב של שניהם יוצר את תמונתו הסופית של היין. השמפניות של Gimonnet  מבטאות היטב את ההעדפות שלו כיינן ויצרן, אבל בבסיסן עומד שילוב מרהיב ואפילו אמנותי של אופי המיץ מהכפרים הספציפיים, והם אחראים לתמונת הטעם הסופית של השמפניות.
.
"היבול לדונם כמספר בפני עצמו הוא חסר משמעות", טוען באוזנינו דידייה. צפיפות הנטיעה, גיל הגפנים, ואפילו אופי השנה הספציפית חשובים הרבה יותר מאשר הכמות לדונם כפרמטר לאיכות חומר הגלם. העיתונאים, טוען דידייה, פשוט אינם מבינים את הנושא הזה לעומק.
ביקב
Gimonnet, צריך לדעת, אין יומרה להציג יבולים נמוכים, אם כי הממוצע נמוך מהמקובל באזור."יבולים נמוכים מייצרים יינות מרוכזים, כמו רוטב שצומצם שעות על הלהבה", טוען דידייה. הם יוצרים יינות שמרגישים כמו "חורים שחורים" של עוצמה ששום טעם אינו יכול לחדור בעדם. כאשר טועמים את היינות שלו מבינים כי אין מה לחשוש מיינות דלים. נהפוך הוא. היינות כולם פירותיים להפליא (כולל ה-Oenophile שמתהדר באפס אחוזי דוסאז'), אלגנטיים ביותר, ישירים ומרתקים. הם אינם מסתירים דבר. הם "שקופים" בדיוק כמו שדידייה מתאר אותם, בדיוק כמו שדידייה מייצר אותם, בדיוק כמו דידייה האדם.

אני תמה האם לא יהיה זה חכם לנצל את המחירים המטורפים, למכור את הקרקע ולממש 25 מיליון יורו ולפרוש לחיים שכולנו רק יכולים לחלום עליהם."את הכרמים הללו קיבלתי מאבי, ואני מקווה שילדי ימשיכו את הדרך", עונה דידייה. "לכסף אין הרבה משמעות, ולשמפניה שאני מייצר – יש, והרבה". תשובה דומה שמענו גם אצל Chiquet, ואנחנו אוהבים אותה. גם אתם תאהבו אותה כשתטעמו את היינות המופלאים שמייצר היקב ותודו כמוני למשפחת Gimonnet על כך שהמיץ הנפלא הזה אינו אובד במרחבים האינסופיים של עולמות הנגוסיאנט.
היינות של Gimonnet מייצגים את טעם "העיר הגדולה" בצורה טובה ביותר. אלו יינות אנרגטיים, מלאי חיים, בוהקים מנקיון. הם מבליטים אלגנטיות משיית שהיא זו שמגדירה את חווית השמפניה עבור חובבי יין רבים. אפשר למצוא אותם בכוס במסעדת Arpege, פריס, אצל תומס קלר ב-Per Ce הניו יורק וגם אצלנו, ב"מול-ים" הקלאסית.  

ישנה סיבה לכך שבכל רשימה של יצרני הבוטיק הטובים ביותר בשמפיין – יככב שמו של יקב Gimonnet. למעשה, ישנן כ-200,000 סיבות חדשות כאלו מדי שנה. המחירים פנומנליים-נמוכים ביחס לאיכות, ומהיינות הללו קשה – אי אפשר, בעצם – להתאכזב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
Pierre Gimonnet et Fils "Cuis" 1er Cru Brut, N.V

חדש חדש, רענן וטרי - גירסה שמבוססת על בציר 2008 (76%) והשאר מהשנים
04-05-06-07.  שמפניה צעירה ורעננה, אבל ללא קצוות חדים מדי. כמו תמיד, ה"קואי"  של בית ג'ימונה היא שמפניה עם הרבה קסם של שרדונה צעיר ואנרגטי. 
מילה לגבי ה"יין הרזרב", אותו יין שנשמר אצת ז'ימונה במגנומים, כדי לשמר את הרעננות והטריות. כשרשום בנתונים שיש בבלנד 4% מבציר 2004, הכוונה היא שזו הכמות שיש מהבלנד של 2004, שבתורו הכיל גם יינות משנים רבות אחורה. ועדיין, האופי של ה-NV ייגזר במידה רבה מאוד מאופי הבציר ה"נוכחי", כלומר זה שתורם את רוב המיץ. 
ה- Cuis הוא הבחירה של תומס קלר  במסעדתו הניו  יורקית,  וגם הבחירה הראשונה של "מול-ים" שלנו להגשה  בכוסות. אפריטיף מצוין, מלווה פנטסטי למנות ראשונות קלות.
בלאן דה בלאן קרמי, מעודן וידידותי להפליא.
כתבו עליו:
Wine Spectator: One of best 12 NV Blanc de blancs.
Stephen Tanzer: "I like the nerve of this blanc de blancs bottling.”
 
  
 
Pierre Gimonnet et Fils “Cuvée Oenophile” Extra Brut 2002
הדוסאז' הנמוך מאוד אופנתי בשמפן, אבל אל תטעו – אין הרבה יינות שמיוצרים ככה, ורק חלקם הקטן באמת מוצלח. הבלנד שונה למדי מזה של הספיישל קלאב: 21% Cramant (חלקן מגפנים בנות 40+), 37% Chouilly (שניהם כזכור גרנד קרו) והיתרה
(42%) מגפני
Cuis. הריחות השולטים הם של קרמל, שמרים ובצק, אבל מעל הכל מתנשאת הפירותיות של בציר 2002. ה-"Oenophile" הוא יין מאוזן להפליא, ועל החיך מורגשת מליחות קלילה ומרתקת שמתגנבת לקראת הסיום. "שבע שנים 'על השמרים' מעניקות מבנה וגוף ליין ומרככות את החמיצות", אומר דידייה. חולמים על שאבלי גרנד קרו עם בועות? תשתגעו מהיין הזה.
כתבו עליו:
93 /100 -Stephen Tanzer "… smells like serious Chablis…Pretty uncompromising… I love this style".
 
 
Pierre Gimonnet et Fils “Special Club” 2004  ♥(♥)
אלה שמתפלאים על הקפיצה מבציר 2000 היישר ל-2004 מוזמנים להציץ על היין הבא ברשימה. ב"ספיישל קלאב" של ז'ימונה מגיע רוב הפרי מהגרנד קרו העוצמתי של Cramant, מגפנים בוגרות (80+). כ-25% מהמיץ מקורו בכפר הפרמייר קרו Cuis, שבאופן מסורתי נתפס אצל אנשי ג'ימונה כאחראי על "רעננות". הספיישל קלאב 2004 הוא יין, איך להגיד, טעים. "וואו, כמה שהשמפניה הזו טעימה", כתבתי בנובמבר האחרון, בביקור ביקב. לטעמי, זה הספיישל קלאב הכי מורכב שהכרתי עד היום. חומר רציני ביותר. 
כתבו על ה-2000:
92/100 – Stephen Tanzer "painfully concentrated, The dry, focused finish boasts excellent purity and length.”
18,5/20 – Gault & Millau 2009
 
Pierre Gimonnet et Fils Vintage Collection Brut 2002, 1.5L ♥♥
אזל ביקב, 4 בקבוקים אחרונים במלאי.
טוב, אין לי דרך אחרת להגיד את זה. לכו על זה! לאלה מביניכם שפיספסו את בציר 2002 המושלם – יש הזדמנות לתיקון. טעמתי את ה-
Fleuron 2002 כמה פעמים, וכל פעם נדהמתי מחדש. היין הזה מדבר באותה שפה, אבל לוקח את הריכוז והמורכבות רמה אחת למעלה. גילן המינימלי של הגפנים כאן הוא 35, רובן בוגרות הרבה יותר. זו שירה של שרדונה גרנד קרו (54% Cramant, 31% Chouilly) עם טיפת Cuis (זוכרים? אלגנטיות ורעננות). בבציר כזה לא צריך הרבה סוכר – הרמה היא כמעט של אקסטרא ברוט, 5 גרם לליטר. לא לפספס.
כתבו עליו:
18/20 – Cuisine & Vins de France
92/100 - Antonio Galloni for Robert Parker (1999 version).
 
לייבסיטי - בניית אתרים