ספטמבר 2010
"ארץ ישראל אינה נקנית אלא ביסורים "  (מסכת ברכות ה, א). 
הביקור האחרון שלי ביקבי ברקן (סגל) האיר את המשותף לארץ ישראל וליינות מסדרת רכסים. כשאנשי היקב מספרים במסיבות עיתונאים על בקבוקי יין שנזרקים בחדר הטעימות, אני מקשיב ומחייך כמו כולם. אבל רגע אחרי אני חושב שלבקבוקים אין כנפיים, ולהבדיל מצלחות חרס בטברנה יוונית הם לא עולים לאוויר כביטוי של שמחה גדולה. באותו ביקור מדובר, ולמרות בקשתו המפורשת של האורח מארה"ב, לא התעופף לעברנו אף לא פקק אחד של בקבוק מבית "סגל".
אחרי ביקור בו הובלתי קבוצת כתבי יין קנדיים לראש כרם דובב, שקרוב לכפרי החיזבאללה יותר משביתי קרוב לקפה השכונתי, התחלתי להבין מה הכרם הפראי, המוזר והסגפני הזה יכול לתת. עד שהגענו, הרגע הכי דרמטי בנסיעה היה זה בו פגשנו סיור צהל"י רגלי, חמוש עד מעל לאוזניו, שחייליו הסתכלו עלינו בתדהמה והנידו ראשם בחוסר אמונה כשהבינו שאנחנו ממשיכים הלאה במעלה הדרך. השיא החזיק מעמד עד שהגענו למעלה, וג'ון זאבו (המאסטר סומלייה הקנדי היחידי) החל לרוץ במעלה הכרם, אחרי שחפר קצת באדמת החרסית זרועת הסיליקט, שניצנוציו גורמים לאשלייה ריגעית של יהלומים. "זו אחת הקרקעות הכי עניות שראיתי בחיים", הוא מלמל. "מתי כבר נטעם את היין?"
מעט אחרי ביקור ראשון ביקב "סגל", שלדעתי קרה עוד טרם רכישתו ע"י ברקן, חיפשתי קצת חומר על היינן שפגשתי. להפתעתי גיליתי כי רוב הכתבות ששמרתי על כונן המחשב נכתבו על ידי אותו אדם, בגילגולו הקודם כמשורר-עיתונאי-יבואן. אבי פלדשטיין הוא לא רק יינן, הוא קודם כל משורר, וככזה, גם גאולתו - גם היא רק עניין יחסי - נקנית ביסורים. כך, כל בציר של סדרת רכסים מציג עבורי עוד תחנה ב-Via Dolorosa הפרטית ואולי אף הסובייקטיבית של האזרח פ. אין הרבה יינות שמזוהים לחלוטין בתודעה הפרטית שלי עם האדם שיצר אותם. יינות רכסים הם כאלה, הרבה יותר מאשר יין הדגל של סגל, ה"לא מסונן" המיתולוגי. להבדיל ממנו, יינות "רכסים" נוצרו על ידי פלדשטיין עוד לפני שהכרם ניטע. הוכחה לכך תגיע אחרי שנים, בדמות הארגמן הזני הראשון בעולם, פרי נטיעה בכרם שאני תופס כ"גרנד קרו" אמיתי, הכרם בדובב.
אז את ההשקה הרשמית פיספסתי, לא נורא. מלא סקרנות, הצלחתי להיפגש עם חלק מהיינות בערב ראש השנה, ועם האחרון מייד אחריו. 

 


אבי פלדשטיין (מימין) עם ג'ון סאבו MS בכרם דובב, גליל עליון.

סגל, רכסים ארגמן כרם דובב 2007, 114 ש"ח.
"אנחנו לוקחים את היין הזה מאוד ברצינות", אמרו אנשי היקב על הארגמן. וגם אם לא אמרו, מספיק להסתכל על העובדות: נטיעות בכרם פרמיום ומחיר של יין פרמיום. עכשיו, היה אומר אבי, לכו תשברו אתם את הראש מה לעשות עם זה. התשובה שלי פשוטה - קנו, שתו ותהנו, גם כי זה הדבר היחידי שיש  שהוא 100% ישראלי, אבל בעיקר כי זה יין טוב.
שתיתי אותו לצד הקברנה. המומחים יאהבו לדבר על הארגמן במונחים של "מה הוא לא". אבל מי שישתה את היין הזה, עם ריח האלון האמריקאי הבולט, עם הנפח המצוין ועושר טעמי הפרי, לא יוכל לטעון ברצינות שמדובר ביין שלא ראוי למקומו בהיררכיה של היקב. הנוכחות על החך והמתיקות, חלקה מדומה, דרמטית אף יותר מזו של הקברנה, שהוא כידוע לא זן פראייר. ריבת פטל, קלייה ובשרניות מסוימת, וניל ופלפל טרי מתקיפים את האף, רעננות ואורך מצוין על החך. 40% עץ אמריקאי מבהירים חלק מהסיפור. מורכבות? אני לא בטוח שזה יהיה סימן ההיכר של הזן. אז מה.
ציון: 88
סגל, רכסים קברנה סוביניון כרם דישון 2007, 114 ש"ח
אני מניח שזמן היישון בחביות העץ דומה בשני היינות, ילידי אותה שנה, אבל כאן האלון מגיע ברובו מצרפת, וזה ניכר באף ואולי אפילו גם על החך, שהוא פחות דחוס ואינטנסיבי מהארגמן. יש משהו באלון צרפתי שמדבר אלי בצלילי שפה שאני אוהב: הקברנה נראה אלגנטי למשעי, גם אם לא אוכל להתווכח עם מי שיטען שיש להניח אותו לנפשו לכמה שנים. גובה הכרם לא מאיים לשבור שיאים מקומיים (430, בערך) אבל למרות זאת אין כאן שמץ ריבתיות. היין רענן, מדויק ומאוזן, עם פנים של קברנה קלאסי שמקבל אופי מהטרואר הספציפי ולא פחות מהיד שמכוונת מאחור. שזיף, קסיס ומעט מנטה-אקליפטוס, לצד שוקולד, עור ומעט ארז, פחות עוצמתי מהארגמן אבל מורכב הרבה יותר, מדובר בקברנה מהדרגה העליונה, ולא רק מישראל.
ציון: 90

סגל, רכסים מרלו כרם דובב 2006, 114 ש"ח
את המרלו כבר שתיתי למחרת היום, עם אוכל שמנגן כינור שני. יש לי סוג שלי יראת כבוד כלפיו, מאז שהוא הצליח לחדור את חומת האחידות באחת מטעימות הרוחב שערכנו ב"על השולחן". הגרסאות הקודמות שלו זכורות לי מונוליטיות בהרבה - יינות שצריך הרבה שנים ולא פחות מכך הרבה אמונה כדי להגיע ליום בו הם יהיו יכולים לענג. זה, אמנם כבר בן 4, סיפר סיפור אחר לגמרי. "אה, זה של פלדשטיין הממזר", אמר לי שותפי לשתיית הבקבוק. "אחלה יין יצא לו. אפשר ארגז"? אי אפשר להתווכח.
הפרי - כל כך בשל, כל כך מדויק ונטול ריבתיות, עטוף מנטה נעימה ומעט תיבול חביתי. תות? כל המגוון. הפה - רך, כמו שמצופה ממרלו, אבל עם גרעין של נוקשות שעוד מחכה להתרכך, אם כי כאמור היין הרבה יותר ידידותי מגרסאות קודמות. נפח מצוין, עוצמות מתונות למדי. דחוס פחות מהארגמן, אלגנטי מהקברנה, ובעל אופי מרתק משניהם, זהו היין הנבחר שלי מכל השלישיה. במחיר הזה, אין מה להסס, ולקחת שישייה - אחד לכל אחת משש השנים הבאות. האם נצטער בשנה השביעית שלא לקחנו עוד שישייה? לאל פתרונים.
ציון: 91

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

 
לייבסיטי - בניית אתרים