יוני 2010

ארץ היין ארגנטינה מהווה נעלם די גדול מבחינת הצרכן הישראלי. אם תשאלו את שותה היין המקומי הוא ימלמל משהו על מלבק, אולי עוד משהו – מנדוזה, קרוב לוודאי, וזהו.
הופתעתי לגלות כי עולם היין הארגנטינאי יכול להיות מעורפל כמעט כמו רעהו הישראלי. נסיון לברר מהם היקבים הגדולים בארץ היין הגדולה הזו וכמה בקבוקים הם מפיקים עלה בתוהו. גם נציגי טראפיצ'ה – שני אנשי שיוק בכירים – לא ידעו לענות לי על שאלות בנדון.
 

                                     
מצד שני, ואולי דווקא בשל כך, הרצאה וטעימת יינות (אדומים בלבד!) של היקב היתה מאלפת במיוחד. את ההרצאות המלומדות על ארץ היין ארגנטינה אשאיר לאחרים, אבל הנה כמה עובדות מעניינות ומאירות. הראשונה הכי מעניינת.

1) רוב היין נמכר בארגנטינה באריזות של ליטר, בקרטוניות Tetra Pak. המחיר לליטר – 7 ש"ח.
2) הצריכה נמצאת בירידה, המחיר לליטר בעלייה. מ-90 ליטר לנפש לפני עשור ירדה הצריכה עד לכ-28 ליטר לנפש כיום (בערך 15 בעולם, בישראל – מקסימום רבע מזה).
3) שטח כרמים: 2.25 מיליון דונם, 70% באזור מנדוזה, עוד 22% באזור סן חואן.
4) גם בארגנטינה גובה הכרם נחשב כפרמטר קריטי לאיכות הענבים. יינות האיכות יציגו בגאווה נתונים של גובה הכרם ממנו הם נולדו.
5) בארגנטינה 1340 יקבים שקולטים 2.5 מיליון טון ענבים בשנה. בסך הכל זו המדינה ה-8 בעולם, מייד אחרי.... אירן.
6) יצרנית יין? כבר מקום חמישי.רבע מהענבים האדומים הם מזן המלבק, כלומר מעט פחות משמינית כלל הענבים במדינה.
 
מה עוד? יש הרבה. צא ולמד.

והנה קצת עובדות על היקב שארח אותנו, יקב טראפיצ'ה (
Trapiche).
1) ליקב יש כ-10,000 דונם כרמים ועוד כמות דומה של כרמים תחת הסכמי חכירה ארוכי טווח, ב-9 אזורי יין שונים בארגנטינה. בישראל יש סך הכל כ-36,000 דונם.
2) בסך הכל מייצרים בטראפיצ'ה כ-30 מיליון ליטר יין בשנה, סדר גודל דומה לכל תעשיית היין שלנו. זה נעשה ע"י 400 עובדים – כמה עובדים בתעשיה המקומית?
3) היקב מנהל משטר של חקלאות מדייקת בכרמי האיכות שלו, דומה למה שאנחנו מכירים מיקבי רמת הגולן.
4) היקב נמצא בבעלות Grupo Peñaflor, אחת מעשר הגדולות בעולם והגדולה בארגנטינה. יחד עם זאת, כאמור, לא הצלחתי לקבל או למצוא נתונים על היקבים הגדולים בארץ זו.
5) מתוך היקבים בבעלות הקבוצה, טראפיצ'ה הוא היקב הגדול ביותר. מתחיל להזכיר לי את חידות ההגיון – אז מה שותה ההזברה? (תשובה – כנראה מלבק).
6) יקבי טארפיצ'ה מצהירים כי הם יצואן היין הגדול ביותר בארגנטינה (1.5 מיליון תריסרים, 9% מסך היצוא הארגנטיני).
זהו. נעבור לטעימה, שנערכה בחדר הנוח של החברה הסקוטית, היבואנית הרשמית של היקב.

.


סינגל ויניארד מלבק.
עוד רגע רשמי הטעימה.

Trapiche Broquel Cabernet Franc 2008
57 ש"ח
ברוקל נחשבת לסדרה גבוהה ביקב, אחריה מתחילים כבר יינות סינגל ויניארד למיניהם. הכוונה כאן היא לייצר יינות אלגנטיים, ששוהים ע"פ רוב 15 חודש באלון. הכרמים שתורמים ענבים לסדרה נמצאים ברובם באזור המרכזי של ארגנטינה, Maipu, חלק מאזור מנדוזה.
בתחילה האף נשלט ע"י מרק ירקות. מוזר ולא ממש נעים. אולי זה חיזור? זה משתחרר די מהר, מפנה מקום לפרי שחור (איפה העשבוניות המתבקשת מהזן?). בשל, שוקולדי, חבית נוכחת. אין מילה רעה, אין גם טובה במיוחד. הסגנון מאוד בינלאומי ובשל. רגע, המחיר? מצחיק.
ציון: 86-7, אבל תמורה מצוינת.
 
Trapiche Medalla Cabernet Sauvignon 2005
95 ש"ח
טעמתי את היין לפני כחודש – שמו שמיים, הבדל ענק. "זה כי היין נרגע מהנסיעה", מסבירה בחיוך גליה גולן, מנהלת תחום היין בחברה הסקוטית.
אז כן, האף פחות בוגר ושלישוני ממה שטעמתי לפני חודשיים. הרבה יותר רענן. 18 חודש בחביות חדשות נתנו לו ניחוחות מאוד בורדולזיים: תיבול מהעץ, ארז וקופסת סיגר, פרי שחור, מנטה ולקריץ.  הכיוון של בורדו נמשך על החך – באלגנטיות, באיפוק ובשימוש בעץ. טאנינים רכים, סיום טוב, לא מאוד מורכב אבל מהנה ותמורה מצוינת לכסף.
ציון: 89, ושוב – חוויה מומלצת ביותר. 
 

ברוקל -
סגנון בינלאומי,
תמורה מעולה
 הפלייט הבא הציג שלושה יינות שנמכרים תמיד בחבילה אחת, לפחות בארגנטינה. אלו הם שלושה יינות סינגל ויניארד מלבק, הטובים ביותר של אותו בציר. "המגדלים מאוד גאים כשהיין שלהם נבחר להיות בחבילה", מספרת לנו קלאודיה, מנהלת המכירות האזורית מטעם טראפיצ'ה. "הכרמים תמיד מאוד גבוהים, ואל תשכחו שלרוב זה מצביע על איכות גבוהה". אז מה יש לנו כאן? אם תרצו לדבר שיווק, זה שילוב של אלטיטיוד ברקני עם יוגב בנימיני, אבל בלטינית ועשוי ממלבק. כל היינות מגיעים מתת אזור Uco Valley.
בארץ, אגב, ניתן להשיג את היינות בנפרד, ורק בחנות של החברה הסקוטית. אם תשאלו אותי, הגבינות המשובחות שעמדו על השולחן לפנינו קצת טישטשו את ההבדלים, אבל עשינו מאמץ. הערה אחת: כמו תמיד, המסקנה שאני מגיע אליה היא כי הטרואר האנושי (קרי החלטות היינן) משמעותי הרבה יותר מהטרואר הפיסי. כלומר – קחו כרם ספציפי, קחו ענבים שורה ליד אלו של טראפיצ'ה, ותנו ליינן בראש אחר לעשות את היין. הזהות בין יינות של אותו יינן תהיה גבוהה בהרבה מהזהות בין אותו טרואר ויינן שונה. 
בכל מקרה, מדובר ביינות מהרמה הגבוהה ביותר. המחירים סביב ה-160 ש"ח.

 
Trapiche Malbec S.V. Vina Federico Villafane 2006
הבשרני.
בשר חרוך, שזיפים, טבק, שולטים ביין עשיר, עוצמתי אך יחסית אלגנטי. טאנינים מתוקים, משולבים, חמיצות טובה וסיום ארוך – יין מצויין.
ציון: 93
 
Trapiche Malbec S.V Vina Adriana Venturin 2006
הפרחוני.
כן, אבל אל תצפו ליין ענוג. שחור, מרוכז יותר, מעט מינרלי, הטאנינים קשוחים מעט יותר, טעם מעט מעושן-קלוי. שוב – יין דחוס, עשיר, כבד ומורכב.
ציון: 93
 
 
Trapiche Malbec S.V Vina Cristina Y Bibiana Coletto 2006
המתובל.
כמובן שהפרי השחור שולט, אבל הניואנסים הם של פלפל, לקריץ ושוקולד, הרבה שוקולד. היין הכי מאוזן ומעודן מבחינת ריכוז הפרי, ולטעמי הכי נוח לשתיה.
ציון: 93
 
Trapiche Iscay 2006
230 ש"ח
איסקיי פירושו "שניים" בשפת האינקה הקדומה – שני זנים (מלבק ומרלו), 18 חודש בחביות חדשות, והפרי מגיע מכרמים מובחרים של היקב. עד כאן דבר היחצ"ן.
פרט אחד בדף המידע לוכד את העין – 3 גרם לליטר של סוכר שיורי. וואו, לא חייבים לשקר, אבל להבליט את זה? הפה מתכווץ מהעוצמה והמתיקות: יין עוצמתי, חנפן, מאוד מרשים, מאוד עולם חדש, ליקרי בפה, סיום ארוך, עשייה שמביאה נקודות. או שלא?
ציון: 88
 
Manos
מאנוס – ידיים בספרדית, מוקדש לאלו שעושים את המלאכה בכרמים, כך דבר היקב. 100% מלבק, אבל הפה... שילוב של 15% אלכוהול ומעל ל-4 גרם סוכר שיורי לליטר (!) עושים את ההתמודדות עימו למלאכה הראויה לגברים ארגנטינאים שמסובים סביב עמדת האסאדור. אולי להם. היין מרשים, בהחלט, ולא מתוק על החך כפי שהנתונים מראים. באופן מפתיע אפשר להבחין בניואנסים - אבל לשתות בקבוק שלם?חצי בקבוק? אולי לא הבנתי את היין.
ציון: 90

 

 

.

.

.

.

.

.


Manos.
תוית יפהפיה,
סוכר שיורי בשמיים,
אבל מצלית להנות

לייבסיטי - בניית אתרים