אוגוסט 2010

כשהרמתי טלפון לערן פיק, יינן יקב צרעה, לשאול אותו איך מתקדם בציר 2010, הוא נשמע נלהב מאיזה צעצוע חדש. אתם יודעים איך זה:
The Difference Between man and boy is the price of the toy. אצל ייננים זה נורא בולט. כמעט בכל ביקור, כמעט בכל יקב, הם מראים לך את הצעצוע החדש אותו הם קבלו לאחרונה. "תבוא, תראה מה קורה ביקב אחרי הבציר", אמר לי ערן. "אבל אל תאחר, הענבים מגיעים ליקב גג בשש וחצי. אחרי זה יש מדידות, שקילות, סטטיסטיקות - ואז מתחיל תהליך המיון. אתה חייב לראות את זה".
הפסקה: למי שלא יטרח להגיע לסוף הכתבה - במקרה הזה השפעת המיון היסודי על איכות המוצר הסופי יכולה להיות חשובה, גם אם לא מעט ייננים יטענו ש"זה יעבור לו". בלי קשר - בתור כלי שממחיש את המחויבות והרצינות של היקב - הוא עושה עבודה מדהימה.

בציר לילי של ענבי סירה, יקב צרעה 2010. צילום: עמרי מירון
לא מעט אנשי יין צעירים מוצאים בית ביקב צרעה. בלי ציניות, זה מחמם את הלב לראות אותם מגיעים לעבודה בשעות שבדרך כלל מבשרות על תחילת שנת הלילה. לערן יש זמן וסבלנות להסביר, ולהם יש סבלנות וזמן ללמוד ולעזור בכל מיני עבודות חצי מקצועיות. הפעם, כאמור, זה המיון. כשראיתי כמה מעט מנפה התהליך - ולא בגלל שהעובדים מחפפים, פשוט אין הרבה פחת, שאלתי את ערן מה הטעם.
"אל תרשם מחלקת הסירה", הוא אומר. "במרלו ואפילו בקברנה הפחת גבוה הרבה יותר, וההשפעה על האיכות הסופית - קריטית, לפחות לטעמי". ומה לגבי המחיר? שמונה עובדים ממיינים זה לא זול. "לא זול בכלל, אבל בחלוקה לבקבוק זה יוצא מספר אפשרי. כל שנה אנחנו מנסים למפות את החוליות החלשות שבשרשרת, ולחזק אותן. השנה זה תור הליך הקליטה, ובעיקר המיון". בסוגריים, אוסיף ואומר שבצד ראיתי צמד חביות של 500 ליטר, שתיכנסנה לשימוש ראשון השנה. פחות טעמי עץ זה דבר שאני אוהב.
אז איך בציר 2010, בכל זאת? מוקדם, מוקדם בהרבה מהצפוי ואולי אפילו מהרצוי, אם כי כל מי שאני מחליף איתו מילה טוען שהאיכות לאו דווקא נפגעה. ה-Hang Time, הזמן שנמדד בין הפריחה לבציר, כנראה שלא נפגע משמעותית. בניגוד לבורדו, למשל, שם בודקים אותו באדיקות, בארץ לא כל כך מתייחסים אליו. ובכל זאת, התחושה היא שהחורף החם והקצר מנע מהגפן את תנומת החורף, הפריחה הקדימה - וכך גם הבציר. אפילו חודש שלם קודם. מי אמר שכל הבצירים בישראל דומים?
 



סרטון הוידאו הראשון שלנו! פחות משלוש דקות קצביות ומדליקות.

 
אז אם הגעתם עד הנה עם הסרט, בטח מעניין אתכם "איך היין". טוב, במגרש הביתי, אחרי הבוקר המלהיב במיון, יש ליין איזה Home Court Advantage מובנה, אבל נשתדל להתעלם ממנו. "הפרופיל התקשורתי שלנו נמוך?" שואל אותי אורי רן, מנכ"ל היקב. "לא בטוח. כולם מוזמנים להגיע. מסיבות עיתונאים והצהרות? כשיהיה מה, נצהיר ונבשר. בינתיים אנחנו עדיין בתהליך".
ארבעה יינות אדומים בלבד מוציא היקב בבציר 2008. "הרי יהודה", לגביו ארמוז שכדאי להציץ בגליון החגים של "על השולחן" ולקבל הפתעה, איך להגיד בעדינות, מפתיעה. לצידו יש את המיסטי היל'ס, את חלקת החלוקים ואת השורש. בכלל, כרם שורש הופך להיות הלב של היקב, וזה לא סוד גדול. "כל בציר, אנו מקווים לקבל פרי מספיק טוב כדי לייצר יין מכל החלקות", אומר אורי.
נאמנים לחזון הטרוארי, אף אחד לא ממהר. צרות של עשירים. ככה זה כשיש לך פי 3 ענבים ממה שאתה צריך, וכל השאר מספיק טוב ואיכותי כדי לעוף כמעט לכל יקב בישראל. בשנת 2010, למשל, יהיו כנראה רק 3 יינות אדומים. אילו? נחכה ונראה.
צרעה, שורש 2008, 129 ש"ח
הכיוון של היקב הוא להגיע לאותה בשלות עם פחות אלכוהול. כל עבודת הכרם מכוונת כרגע לשם. אני לא בטוח שזה בא לידי ביטוי ביין הזה (15%), אבל המספרים של בציר 2010 מאותתים על כיוון חיובי. מה שכן, היין הזה בשל אבל לרגע לא ריבתי. 90% קברנה סוביניון והשאר סירה, שתורמת המון תיבול ביחס לכמות הזעומה שלה בבלנד. האלכוהול לא חם מדי על החך, שאפו, המתיקות קלה ולא מפריעה לי להגדיר את היין כמאוזן להפליא. איך לסכם? מתובל, רחב, בשל ועשיר אבל לא כבד.
ציון: 90,
אולי שוה אפילו 4 כוסות. ייבדק בקרוב, אי"ה.


 

 2008
לייבסיטי - בניית אתרים