מרץ 2008

אנשי יקב "הרי גליל" מחפשים תמיד את הדבר הבא עבור עיתונאי היין . במסגרת תוכניתם "הכר את ישראל" הוזמן הקומץ לארוחת ערב מול השקיעה הגלילית כפי שהיא נשקפת מביתו החדש יחסית של ארז קומרובסקי במתת. בגובה של 840 מטרים (מתת=840 בגימטריה) בשלהי החורף על גבול תחילת האביב החיים נראים יפים, הנסיעה הארוכה (שעתיים לכל כיוון) נראית סבירה ונעימה, ואנחנו יכולים לסמן V גדול על אחד משני הטרנדים הלוהטים של 2008 - לאכול אצל ארז. השני, אגב, יהיה לאכול אצל אייל שני אבל אני אישית מעדיף לתת למישהו אחר לספר על העגבניה המופלאה שהוא אכל ב-69 ש"ח  (במבצע) או על החציל הקלוי עם הטחינה שהגיעה היישר מעטיניו של גמל סורי (89 ש"ח, לי עלה יותר).

אצל ארז הבישול גובל בגאונות. הדברים אמורים בעיקר לכל מה שהוא מעולל לירקות תמימים יותר או פחות. תחת ידיו הם מקבלים מרקמים וטעמים שאפילו אלוהים לא ידע שיש בהם מיום הבריאה. לא, לא מדובר על הקרקס המולקולרי שמסתובב בעיר, או שאולי זה כבר נגמר. מדובר במגע ובהבנה מושלמת של החומרים ושל האפשרויות הגלומות בהם. הלחמים הבלתי אפשריים של ארז רק מוסיפים לפשע: חובה לטבול אותם ברוטב שנשאר על הצלחת, מצווה לבצוע קרום חם ולהניח עליו פרוסת גבינה ועליה להניח.... כל מה שבא. אי אפשר להתנגד.

הארוחה אצל ארז איננה הארוחה הטובה ביותר שאפשר לקבל בישראל, אפילו לא בתל אביב. זו לא הנקודה. החוויה אצל ארז היא תמיד יותר מסכום מנותיה. גם במסעדה הדחוסה להתפקע בהרצליה הוא מצליח לחצות את מחסום הרעש והדוחק ולהצליח לגעת. כאן, במתת, מתקבל משהו אחר. חוויה שהיא מעל לאוכל, מעל לאיש ומעל למקום המופלא שהוא אירגן לעצמו על גבול הצפון, בואך חיזבאללה. הגן האורגני, הנוף, האווריה של סוף העולם ומגע הקסם של האיש והאגדה בונים חוויה שאין דומה לה.

רשימת מכולת:
המנות, מרכיביהן ותאורן הן לפי מיטב הבנתי ורישומיי. אני לא נשבע שכל דג היה בדיוק זה, וזה גם לא ממש משנה. ממילא בפעם הבאה הכל יכול לקרות.
1) ביצה רכה עם תפוחי אדמה חמימים ו"קוויאר" שחור.
2) סביצ'ה של אינטיאס
3) ירקות מפוייחים בתנור עצים, ברוקולי וארטישוק בצלפים.
4) "קוסקוס" מכרובית עם גבינת צאן (היתה שם גבינה?)
5) סביצ'ה של פארידה באשכולית אדומה.
6) קלמרי בפלאנצ'ה עם תרד חם
7) שרימפס עם כרוב ניצנים טרי
8) נתחי פלמידה על תרד ובצל מטוגן בביצי דגים
9) שקדי עגל עם לימון ובצל מוקפץ ועוד איזה ירק הררי.
10) נתחי גדי על פריקה חיטה וירקות.
11) פירות "קטנים"
12) תה וסיגר על המרפסת.


והיה גם יין, יין חדש ליקב הרי גליל.
הרי גליל, אביבים 2006, 77 ש"ח.
אם תרצו, אביבים היא הגרסה הלבנה של יראון: צמרת העשייה של היקב, יינות בלנד עם אופי מקומי. השם אביבים ניתן ע"ש המושב הסמוך, מחווה לכורמיו שמחלק גדול מענביהם נעשה היין. מורכב מ-76% ויונייה והשאר שרדונה, מציג היין 15% אלכוהול ואופי של "יותר מהכל". המון פרי בשל - אפרסק, תפוח ואגס, וניל וחמאה וריחות קלייה שמקורם בתשעת ירחי חבית.
על החך היין מרגיש רחב ומתקתק משהו, כנראה בגלל האלכוהול, לא הסוכר. האלכוהול מורגש על החך בצורת חום וצריבה קלה, והסיום ארוך ומתקתק עם גוון מריר.
אי אפשר לקרוא ליין מאוזן, ולמרות הצבע הבהיר אל תנסו אותו ליד סביצ'ה רעננה או סלטים קלילים. היין הבריון הזה פשוט יפרק אותם על יד קשורה. נסו לשדך אותו לשניצל של קפה נואר, עוף או עגל, אולי לדג ברוטב שמנת כבד יחסית, כזה סטייל. אפריטיף נינוח ומפהק? חפשו משהו אחר. סך הכל יין טוב אבל מעט כבד מדי, ואם בטעם אישי עסקינן - לא זה הכיוון.
ציון: 87

 

 

לייבסיטי - בניית אתרים