ברקן קברנה סוביניון סופרייר 2003, שווה מבט.

דצמבר 2006
מאת אהוד ולטר

האם הולדתו של יין חדש, הקברנה סוביניון סופרייר בבציר 2003, היא סיבה לחגיגה? לדעת אנשי "ברקן" ומשרד התקשורת והיחצ"נות של רן רהב - בהחלט כן. לפיכך, הושק היין ברוב הדר ב"יועזר בר-יין" שביפו, בנוכחות נציגים מהתקשורת.

היין הוא מהסדרה היוקרתית של היקב, זו שאמורה למקסם את הפרי, המאמץ האנושי והטכנולוגי, והוא מיוצר רק בשנים המצדיקות איכות שיא. ואכן היו מספר יקבים שסברו כי 2003 הייתה שנת שיא, וייצרו אז את היין הייצוגי שלהם, "ברקן" ביניהם.
גם אם נשתדל שלא להשוות בין יקבים מקומיים בישראל, עדיין קשה להימנע מהתחושה שסדרת סופרייר היא המענה של יקב "ברקן" לסדרת קצרין של יקבי רמת הגולן. לא שזה רע, לא שזה לא מקובל בעולם היין להוציא סדרה נבחרת רק בשנים משובחות במיוחד, אבל במחוזותינו ההקשר האסוציאטיבי הזה יוצר ציפיות גבוהות.

ציפיות אמרנו? נחזור לזה בהמשך.

אנחנו ביועזר, כאמור, ולאחר שרדונה ריזרב (2004) וקברנה סוביניון ריזרב (2003) להתנעת החיך והעלאת מצב הרוח טרחו שמואל בוקסר ויאיר לרנר (מנכ"לים משותפים), איתי להט ויותם שרון הייננים, ומיכל אקרמן האגרונומית והאחראית על כרמי היקב לסבר את אוזנינו מהי סדרת סופרייר, מהיכן הגיע חומר הגלם (כן, הענבים), למה דווקא בציר 2003, איך נוצר היין "חתן השמחה" ומה מיצובו בשלל היצע היינות של היקב. אין מה לאמר, כולם השקיעו את נשמתם המקצועית ביין, משך שלוש השנים מבציר, והתוצאה שוכנת ב-14,500 בקבוקים חמורי סבר, גדולים וכבדים משמעותית מבקבוק הבורדו הסטנדרטי. חלקם הגדול מיועד לייצוא (מחיר ניו-יורק כמעט 50 דולר) וחלקם האחר לשוק המקומי (160 ₪).

ועתה לכמה נתונים על היין:
הסדרה – סופרייר היא כאמור סדרת הדגל של יקב "ברקן", הענבים – קברנה סוביניון. נזכיר שגם שרדונה, מרלו ופינוטאג' זכו לייצוג בסדרה זו.
הכרמים – ארבעה כרמים, שניים בגליל העליון: עלמה (גובה 600 מ', תשתית סלע ואבן בזלתית) ו-דובב (700 מ', גיר), ושניים ברמת הגולן: אבני איתן (400 מ', חרסית כבדה ואבן בזלת) ו-אליעד (קרקע הומוגנית, אקלים יבש). חובב היין לא יתעניין באופן הצימוח, ההדלייה, הויסות העצמי של הגפן ומחלותיה, אבל עיניה של מיכל נצצו כשהיא תיארה את מאפייני הגדילה בכל אחד מהכרמים. נציין כי כרמי רמת הגולן נמוכים משמעותית מכרמי הבזלת של יקבי הגולן.
הבציר – שנת 2003 נהנתה מתנאי אקלים טובים בקיץ ולכן איכות הענבים הייתה מצויינת
יישון היין – תהליך די חריג, בו שכן היין בחביות חדשות למשך כמעט שנה, ולאחר מכן הוצא מהן והועבר פעם נוספת לחביות חדשות (!), למשך 8 חודשים נוספים. קרוב לשנה נוספת בבקבוק השלימה את תקופת היישון. כלומר, מדובר כאן על 200% עץ!

רשמי טעימה:
היין עצמו מפגין אופי נהנתני, עשיר, על הצד הכבד יותר של תחושת החיך. צבעו עמוק, ארגמני כהה, וניחוחות הפרי הבשל פורצים מהכוס מלווים במנטה, קאסיס ותחושת אבקת קקאו. טעמים נדיבים של פטל ודובדבן בשלים, חבית ו-וניל, קאסיס וקפה שחור. סיומת די ארוכה ולכיוון הבשל. חסרו לי ביין מעט מהחומציות המאזנת וכן נגיעה של אלגנטיות, להשלים תמונה מלאה של יין גדול, וכאן היה לי, באופן אישי, הפער שבין הציפיות ליין יוצא דופן לבין היין – הטוב מאוד לכשעצמו – שפגשתי עתה. ייאמר מיד שיש מקום לחכות מס' שנים להתפתחות היין, זמן בו יתעדנו ויתרככו המרכיבים הפרותיים שבו, ומבלוק באסטר יעלו ויתגלו איזון, לוויית חן ואלגנטיות, נשמת אפו של יין גדול. שווה המתנה.

בהמשך הציג איתי להט 2 יינות מבציר 2005, המועמדים, האנונימיים לעת עתה, להיות בין המרכיבים של הקברנה סוביניון סופרייר 2005:
WL-6 היה הראשון, צבעו אדום כהה, אף אלכוהולי במידת מה, פרי יער שחור, מנטה, קאסיס, ליקוריץ ועלה טבק. הפה מלא, טאני אך מאוזן, סימנים למורכבות שבדרך, דובדבן שחור ופטל בשל, אקליפטוס ותבלינים. אישית, הגם שלא נאמר, אני משוכנע שהיין מכרם זה שימש גם בגרסת 2003, לפי גווני הטעם והריח, והניחוש שלי שזה מאחד מכרמי הגליל הגבוהים יותר.

ER-9 הוצג שני, צבעו אדום ארגמני כהה מאוד, כמעט אטום. ארומות מתונות משל קודמו, פרי יותר שזיפי, קאסיס, קפה וחבית טובה. הטעמים מלאים ועגולים, עם נטייה חזקה לכיוון הטאני והעפיץ (בשלב זה), פרי בשל, בלוויית בת טעם של שוקולד מריר וקופסת טבק. נראה שהכרם נמוך וחם יותר.

בשלב זה הוגש לנו האוכל, ויין הסופרייר 2003 נמזג בנדיבות ללוות את הקורנד-ביף הכבוש כהלכה ובהמשך את בשר הצלי, פאר יצירת המטבח של שאול אברון. אהבתי.

לסיומו של אירוע טעמנו מיין הקינוח, אדום בסגנון פורט, שמקורותיו ענבי קברנה סוביניון מכרמים הסמוכים לכפר תבור. בציר 2002. מחוזק באלכוהול נקי, 16% של עוצמה לא נתמכו היטב בשאר המרכיבים, החיוניים כל כך לאיזון, כשהאף הסוכרי/סוכרייתי והטעמים המעט תוקפניים דורשים עוד קצת זמן וטיפול יינני כדי להתחבר נכון יותר. היה פרי, הייתה מתיקות, היה אלכוהול אבל בפה הם הגיעו אחד ליד השני, עדיין לא כיחידה אחת.
                        ____________________

רשמי טעימה מפאנל על השולחן:
ברקן – קברנה סוביניון סופריור 2003, סופי 4 כוסות.
אולי עיגלנו מעט - מעט! – כלפי מעלה, אבל הסגנון הייחודי מצדיק זאת. ההפתעה גברה עם חשיפת התווית – זכרנו את הסופריור הרבה יותר מוחצן, מרוכז ו"ישראלי", ויין זה היה כמעט אלגנטי ושונה מהסגנון המקומי.
הפרי המעט ריבתי מלווה בחגיגה של בשר מעושן, יוד, קסיס, צמחי תבלין, וניל ועור טרי. גוף מלא, פרי שחור ליקרי–ריבתי- בשל עם חבית משולבת היטב, ולמרות זאת הגוף עגול ורך. להשאיר כשלוש שנים בבקבוק. 


לייבסיטי - בניית אתרים