יוני 2007
מאת אורי כפתורי


זה לא קורה יותר מידי פעמים, אבל פעם בשנה, פלוס מינוס, מארגנת משפחת שקד מפגש שאסור לפספס. משהו קאנוני שההגעה אליו היא יותר לצורך הנאה מאשר לבחינה של היין. מפגש כזה נערך ב 18 ליוני, כאשר אורח נכבד- מר פייר פרין (Pierre Perrin), יינן ומבעלי שאטו בוקסטל (Beaucastel) המפורסם משאטונף דה פאפ נחת לביקור קצר בארץ, והנחה טעימה מרתקת של יינות היקב מבצירים נבחרים לאורך 20 השנים האחרונות.
 
שאטו בוקסטל הוא אחד מיקבי העל של אזור שאטונף דה פאפ, ובבעלות משפחת פרין זה כ-100 שנים. הוא שוכן על הגבול הצפון מזרחי של האזור ומייצר את אחד היינות המרתקים של שאטונף. בנוסף ליינות השאטו בבעלות מש' פרין גם פירמה בשם
"Perrin Pere & Fils" והיא מייצרת יינות נגישים ופתוחים יותר, האמורים לספק מענה מסוגנן לקהל רחב יותר.  לצידם פועל יקב נגוסיאנט (ענבים קנויים ולאו דווקא מגידול עצמי) בשם "La Vieille Ferme" שמתמקד ביינות מהאזורים המזרחיים של דרום הרון. אבל עזבו משחקים. היום באנו להנות, לא לעבוד, והפינוק שהרעיפו עלינו אנשי שקד כמעט כלל אך ורק יינות מהשאטו היוקרתי – בוקסטל.
 
הסגנון של בוקסטל הוא ייחודי מאוד, והיינות שונים למדי מבציר לבציר (אחד החסרונות של ביסוס היין על מס' רב כ"כ של זנים הוא חוסר היכולת להבטיח הבשלה אחידה של כל מרכיבי היין...). מדובר ביינות מאופקים ומורכבים מאוד ביחס למקובל באזור, יינות שדורשים זמן רב של יישון לפני שהם חושפים את מלוא הפוטנציאל שלהם.
 
לייחודיות היין האדום של בוקסטל שלוש סיבות עיקריות.
הראשונה מתחילה בכרם: בוקסטל מגדלים את כל הזנים האפשריים באזור שאטונף דה פאפ (13 זה לא תמיד מספר כזה גרוע...) בעוד שרב יצרני האזור מתבססים על גראנאש, ועוד 3-4 זנים משתנים.
ההבדל השני נובע מהויניפיקציה הייחודית, הכוללת הרתחת התירוש לפרק זמן קצר על מנת לאפשר מיצוי פנולי מקסימלי לאותו פרק זמן, וחשיפה מינימלית של היין לחמצן בצורה לא מבוקרת. לפי הפילוסופיה של בוקסטל זו הדרך הטובה ביותר להוציא מהגראנאש הפגיע (בעל קליפה דקה במיוחד ורגיש מאוד לחימצון) את מלוא הפוטנציאל שלו, מבלי לחשוף אותו למתח מיותר.
30-30-10-10
 
הנקודה השלישית שמייחדת את היין של בוקסטל היא ההרכב הזני. פייר לא אוהב להשתמש במונח "בלנד".
"Assemblage sounds Sexier", הוא אומר. בניגוד לטרנד העולמי, הדוחף ליינות מוחצנים והדוניסטיים ככל האפשר (חשבתם ש 2003 היה חם ומגניב? חכו חכו מה תקבלו ב 2007!), בבוקסטל מתבססים באופן סיסטמטי ואידיאולוגי על שילוב של גראנאש (המרכיב הדומיננטי בכל יינות האזור) עם מורבדרה. "אנחנו תמיד מתחילים עם הנוסחא הקבועה שלנו", אומר פייר, "ואפשר לסכם אותה כך: "30-30-10-10" .
למורבדרה פוטנציאל אלכוהולי נמוך בהרבה מאשר לגראנאש, כך שגם בבצירים חמים ובשלים, יינות בוקסטל יהיו מהמאוזנים והמאופקים ביותר באזור. פייר ערך טבלה מאולתרת המסבירה את המתמטיקה שמאחורי הבלנד של בוקסטל:
מורבדרה וגראנאש תורמים את מרכיבי הטעם העיקריים, ומאזנים אחד את השני מבחינה אלכוהולית. למורבדרה (30%) חמיצות נמוכה, נטייה לחיזור, אלכוהול נמוך וריחות בשרניים-חייתיים. לגראנאש (30%) אופי פירותי ועשיר, עסיסיות רעננה, אלכוהול גבוה ונטייה להתחמצנות. הסירה (10%) נותן חמיצות, צבע, תיבול ועיבוי לגוף היין, והצלע הרביעית, הקונואז (Counoise), מעניק חמיצות גבוהה, תיבול שונה מהסירה ואלכוהול נמוך. (10%). שאר המרכיבים נותנים כל אחד מן הניואנסים שלו, ובעיקר תורמים חמיצות חיונית ליין.
על הנייר זה נראה אמנם לא רע, אבל במבחן המציאות יש ליחס לכל בציר את המשוואה הנכונה לו בצורה ספציפית. בחיים האמיתיים לא הכול פשוט ומושלם כמו על הנייר. כפי שלמדנו, זה אכן מה שעושים שם בפועל.



משפחת פרין בין חלוקי הנחל, הסמל המסחרי של CndP.
 

 היין הלבן של בוקסטל הוא אחד מן הסודות הכמוסים של עמק הרון בפרט ושל עולם היין הלבן בכלל. הוא מבוסס על רוסאן, ובשנים האחרונות הוא  עובר באטונאז' (ערבוב היין על משקעיו) מאסיבי מבעבר. מעבר למחירו הגבוה (יקר יותר מן היין האדום של היקב), מדובר באחד הלבנים הטובים ביותר בעולם באופן קבוע (מזל שאף אחד לא יודע את זה...). 

עכשיו כשכולם מעודכנים בפרטים החשובים (הפעם חסכתי במילים...) אפשר להתחיל:
 
Chateau De Beaucastel Chateauneuf Du Pape Blanc 06
יין בעל צבע עמוק כיאה ללבן מהרון. האף עושה רושם מופנם בסה"כ, ומפגין ארומות מרוכזות של פרי טרופי לבן, מינרלים, פריחה וצוף. הגוף בינוני-מלא, שמן רך וחמאתי כצפוי, ובעל חומציות טובה מאוד, ווג'יטליות קלה (שקדים?). סיומת קצת מרירה. בסה"כ ניתן להתרשם שזה יין למרחקים ארוכים, ויטיב לעשות מי שייתן לו 5-10 שנים של מנוחה לפחות.
 
Chateau De Beaucastel CndP Blanc Roussanne V.V 06
הלבן היוקרתי של היקב הוא בעצם יין "כרם יחיד" מהכרם הבוגר האיכותי ביותר של ענבי רוסאן שברשות היקב. האף פותח בפרי טרופי לבן מרוכז ורך, אך לא מוחצן, עם נימות פרחוניות, מינרלים אניס ופלפל לבן. החך של היין הזה הוא הקרמי ביותר שפגשתי מעודי. באמת, יוצא דופן במרקמו. גוף מלא, וחומציות נמוכה ביחס לחבר מלמעלה. מהנה וטעים מאוד כבר עכשיו, למרות שהוא כנראה ישתפר עם הזמן (לא הרבה זמן...)
 
חשוב לי לציין כי לטעמי לא מדובר פה ב"יין רגיל" ו"יין גבוה". האופי של שני היינות שונה בתכלית. הלבן הראשון הינו יין מורכב ואלגנטי שדורש שנים של יישון על מנת לחשוף את מלוא הפוטנציאל שלו, בעוד יין הרוסאן הוא יין ייחודי מאין כמוהו, שניתן כבר עכשיו או בשנים הקרובות להפיק ממנו הנאה מרובה.

 היין האדום הראשון היווה מעין "חימום" להופעה של ענקי השאטו:

Perrin & Fils CndP Rouge Les Sinards 06
השאטונף לבית הפירמה המשפחתית. מבוסס גראנאש, ומופק מהגפנים הצעירות יותר של כרמי היקב. האף מרגיש אוורירי ופשוט בצורה מפתיעה. פרי שזיפי מפולפל מאוד (קצת אגרסיבי לטעמי), עם אדמה טריה, וזסט הדרים. ניתן להתרשם ממעין ליקריות סמיכה באוויר, אבל לא במרקם של היין. גוף בינוני, טאנין בעל אחיזה טובה, אבל מעט יבש וצ'אנקי עם מרירות בסיום. סה"כ יין בסגנון כפרי ומעט לא מהוקצע. אותי באופן אישי זה הפתיע שכן מטרת התווית הנ"ל היא לספק יין לקהל רחב יותר. מבחן התוצאה מספר על יין "נישתי" יותר, לחובבי הז'אנר.
 
ועכשיו לתווית בוקסטל, ולא בסדר הטעימה, אלא בסדר הפואנטה... 
 
Chateau De Beaucastel CndP 05
בומבה. אין מילים בפי לתאר כמה אהבתי את היין הזה. כמה צעיר, ככה אדיר. אף מאופק וסגור מאוד. עדיין ניתן היה להבחין במורכבות מדהימה. בין היתר יש פה פרי יער טרי, קירש, לקריץ, אדמה, עור חדש ובשר. גוף מלא, מאוזן להפליא עם שכבות על גבי שכבות של טעם וטאנין בשל להפליא. הסיומת אמנם עדיין לא מחוברת, אבל היא ארוכה כמו באר ללא תחתית. פנטסטי. לצערי הרב, מי שמעוניין בקרם דלה קרם של היין הזה, יאלץ כנראה להמתין בסביבות 15 שנה... כיף חיים.
 
Ch. Beaucastel CndP Hommage a Jacques Perrin 05
צבע נוק-אאוט. אף נוק-אאוט: פרי יער מרוכז ועוצמתי כ"כ, עם פרחוניות סתווית, נגיעה של אניס, עור חדש, וריח בולט ומשכר שאני יכול לתאר רק כריח של נקטרינות... (כן, זה יין אדום. כן, זה יין אדום כהה וכבד. אני יודע...). עד פה הכל טוב. החך זה כבר סיפור אחר. טאני בצורה בלתי רגילה, אבל מאוזן היטב ובשל לחלוטין. הבעיה שלי היא עם המאסיביות של היין הזה והמתיקות הבלתי מרוסנת שלו. יין ייחודי מאוד שדורש המון זמן לפני שיהיה ניתן לשתות אותו.
 
שני היינות מבציר 2005 הם מן הטובים ביותר שיצא לטעום מהאזור בכלל ומבוקסטל בפרט. ה-cuvee הרגיל מטיב להעביר את האופי המסורתי של בוקסטל בצורה אלגנטית, בעוד שזה הגבוה הוא קריצה מודרנית של היקב, ועל אף כל הסופרלטיבים לו הוא זוכה, לעולם הוא לא יהיה אלגנטי כמו היין הרגיל.
 
אוטוטו גומרים יסודי/תיכון:
 
Chateau De Beaucastel CndP 01
מרגיש כאילו בחרנו זמן לא טוב להעיר אותו. הוא יוצא מן המיטה וכבר מתחילים לבוא אליו בדרישות. תנו שנייה לצחצח שיניים, מה קרה?
אף קצת אטום, הפרי לא ממש מדבר. לקריץ, פלפל, ועור (חדש וישן!) באוויר. יש פה גם נגיעות של ריח ליקרי מרוכז של אמארו (ליקר שקדים). בקיצור, יין "מלוכלך". גוף מלא, טאני במידה (רך בהרבה מקודמיו) ובעל איזון מצוין. סיומת ארוכה עם קריצה לפרי יער רך ותבלינים מתוקים. מהנה, אבל שווה לחכות עד הצהריים (כמה שנים...) לפני שמרימים טל. וקובעים פגישה.
 
Chateau De Beaucastel CndP Rouge 98
יין מעט שונה מבחינה זנית, המתבסס על יותר גראנאש מבד"כ עקב ההבשלה המצוינת של הגראנאש ב 98. אף מפותח למדי, אם כי עדיין לא מספיק נדיב לטעמי. עור, כמהין, שזיפים מיובשים, חימצון קל. היין מפתח תיבול ירוק מעניין עם קצת זמן בכוס. גוף בינוני-מלא (פחות דחוס משאר היינות עד כה) עם מבנה מצוין, וטאנין מעולה, אבל כרגע מרגיש קצת קצר בסיומת. ניכר שגם יין זה נמצא באמצע תהליך התבגרות ויטיב לעשות מי שייתן לו כמה שנים של בדידות. מיועד לאלגנטיות על חשבון בומבסטיות.
 
למבוגרים בלבד:
 
Chateau De Beaucastel CndP Rouge 89
על הנייר, אחד היינות הגדולים של... אי פעם! שפר מזלי, ואין שום צורך בשחיטת פרות קדושות! יין המשלב את כל מה שהייתה רוצה לקבל בשאטונף בוגר בצורה הרמונית וורבלית לחלוטין. פנטסטי: אדמה, עור, כמהין, פרי יער בשל (אך מעודן), זסט הדרים, וכו'. גוף בינוני-מלא, מאוזן ופתוח. טאנין אלגנטי ורך. בקיצור, טעים לאללה! עכשיו או בשנים הקרובות... (ונא להרים טל. להזמין גם אותי כשזה קורה...)
 
Chateau De Beaucastel CndP Rouge 94
היין המעניין ביותר של הטעימה. על הנייר מדובר בבציר לא מזהיר, בלי ההילה של שאר הבצירים שנטעמו. בפועל מדובר ב: א'- יין מצוין. ב'- אחד מתך 2-3 היינות היחידים שיש טעם לשתות מהם כבר היום ולהפיק הנאה מקסימלית, ולא רק תרגיל אינטלקטואלי.
יין בוגר, עם אדמה, ועור (מוטיב חוזר...) על רקע של פרי יער. גוף בינוני, חד וחומצי יותר משאר היינות, אבל מי אר שזה דבר רע? טאנין מעט יבש שלא מעיב על ההנאה המרובה שהיין הזה יתן לכל חובב שאטונף בוגר. סיומת של תבלינים מתוקים. מצוין עם אוכל, עדיף עם כמהין!
 
 

צמד חמד: אורי כפתורי (מימין) עם פייר פרין 

 

לייבסיטי - בניית אתרים