דצמבר 2009

כמה עולה לטעת 1800 דונמים של כרמים חדשים?
מקובל לקחת סך של 12,000 ש"ח לדונם, מנטיעה עד בציר ראשון, לא כולל מחיר הקרקע, כמובן.
אם התבלבלתם עם האפסים, זה עובר את ה-20. עשרים מיליון, שקלים, חדשים ונוצצים.

וזו רק פחות ממחצית ההשקעה שבצעו ומבצעים הרוכשים החדשים, אנשי רשת "חצי חינם" בבייבי החדש שלהם, יקב בנימינה.

"זה טוב ולא טוב", אני אומר לאילן חסון, מנכ"ל היקב, רגע לפני שהוא ושאר אנשי היקב מתפזרים בסיום ארוע השקת יינות החושן האדומים מודל 2006. הוא מחייך, מבין בדיוק למה אני מתכוון. מצד אחד, הוא וצוות הייננים מרגישים כמו ילדים קטנים בערב חג המולד. כל צעצוע - הכי מבריק, מתקדם, הכי חדש ונוצץ - הגיע ליקב, ארוז עם סרט אדום מסולסל. אבל אחרי השקעה בסדר גודל כזה, הציפיות מוגדרות היטב: יקבי בנימינה חייבים להתמקם בצמרת הגבוהה של יינות ישראל. מעכשיו, שום תירוצים אינם יכולים להיות קבילים.

סדרת אבני החושן של 2006 מקרבת את בנימינה לשם, וזה קורה הרבה לפני המהפך המדובר. החושן היא סדרת פרימיום נוצצת ולעתים מקורית, אך אני מאמין שאיכות של יקב נמדדת ביין הנמוך ביותר שלו, לא בגבוה. "מתי תרגיש שאתם הצלחתם לחלוטין בפרויקט"? אני שואל, ואילן עונה את התשובה היחידה שיכולה לבוא בחשבון: "כשאתה (כדוגמא) תהיה מוכן לשתות על בסיס יומיומי את סדרת טבע (סדרת ה"עבודה" של היקב) - אני אדע שאנחנו שם".
ומתי זה יקרה, אני מקשה. "מבציר 2009", יורה אילן. "שהיה קשה ולעתים אפילו גבל בנס, עם בציר מתעתע ובלתי צפוי שהתאים את עצמו בחסדי שמיים לקצב הגעת המיכלים החדשים. אבל עשינו זאת, ומכאן ואילך ניתן ליין לדבר".

רשמתי.
בתודעה הפרטית שלי, יקבי ברקן קפצו כיתה כשהתאהבתי בסדרת קלאסיק המצויינת (כיום). רקנאטי, היקב שהבטיח ולא תמיד קיים, עולה ליגה עם יינות 2008 הבסיסיים והאלגנטיים שלהם. אני נוטה להאמין לאילן שנקודת הציון של בנימינה תהיה בבציר 2009. אחרי שנים ארוכות של אכזבות הדדיות, אשמח להיות הראשון שיברך. בינתיים, מה שטעמנו מהחושנים החדשים היה לפחות טוב מאוד, למעט יין אחד שיכול להיות גם מבריק. על כך, מייד בהמשך.

              
ששון בן אהרון (מימין) ואסף פז





אילן חסון:
הג'וב הכי.מאתגר בתעשיה

סדרת אבני החושן קרויה ע"ש האבנים הטובות שקשטו את אפודו של הכהן הגדול. אני מודה שעדיין לא הצלחתי לזכור את שמות היינות בסדרה, ובעיקר מי הוא מה. מעניין - זה אני או שיש כאן איזה פיקשוש קטן?

אבני החושן התחילו להתגלגל מבציר 2003. הרעיון – לאתר חלקות קטנות, מבודלות ומובחרות שענביהן יעבור טיפול שונה, שיהיה Tour de Force של מה שבנימינה יודעים לעשות.
מהיום שהושקה הסדרה היה ברור כי יינות החושן הם יינות מצויינים. אולי לא תמיד מעניינים או מורכבים מספיק, אבל יינות נקיים, מדוייקים ובהחלט כאלו שנמצאים בטופ של היקב. אחרי טעימת האדומים של 2006 , קל להגדיר את הסגנון שלהם כ"מאוד ישראליים". מה זה אומר? בשתי מילים - עץ מתוק. "אנחנו בהחלט מכוונים למקום אחר", מודה בגילוי לב ששון בן אהרון, היינן הראשי של יקבי בנימינה. "ישראל היא ארץ חמה ותחושת המתיקות אינה נובעת מסוכר שיורי אלא מאלכוהול וגליצרול. אנו עובדים קשה כדי להקדים את ההבשלה הפנולית (של חומרי הטעם), כדי שנוכל לבצור ענבים בשלים ברמות אלכוהול נמוכות יותר. יקב בנימינה רואה זאת כמטרה ואנו מתקרבים אליה מבציר לבציר".

ועל זה נאמר - אמן. עוד נגיע אל הממזר של 2007 ואל הסיפא של הטעימה ושל הדיון בשאלת המתיקות הישראלית.

רגע לפני היין, מילה על המסעדה המארחת, כרמלה בנחלה.
בין שלל המסעדות הנוצצות והאופנתיתו, נראה כי "כרמלה" של דניאל זך קצת נשכחה מהלב, וחבל. מדובר בשף איכותי, מעניין ויציב, בלוקיישן נעים ואינטימי שמציע אפשרויות הוגנות לארוחה ברמה גבוהה. האוכל שהוגש לנו אחרי הטעימה היה בדיוק כזה. שווה ביקור.

 
ישפה 2007, 90 ש"ח
פרי לבן, דבשיות קלה, מינרליות ברקע, מעט חמאה ושמנת.
עץ משולב היטב, חסר מעט נפח, יופי של סגנון למי שאוהב את הנינוחות של עמק הרון: יין רחב, חמיצות נמוכה, עגלגל ושמנמן אבל עם מסת שריר יפה, נגיד ככה. הרבה עץ אבל משולב היטב, בלנד מעניין וסגנון ייחודי שגם אם לא בדיוק קולע לטעמי, הוא מאוד מוצלח. לחובבי הז'אנר.
89
(קמצן, לחש לי אמש ג'וניור. היין שווה 90. הנה, רשמתי)

 
ספיר 2006, 130 ש"ח
בלנד של זנים אדומים, קב"ס, שירז ומרלו מהגליל ששהו 14 חודשים באלון צרפתי חדש.
אף בשל עם עץ מורגש אם כי לא אגרסיבי או בולט מדי. פרי עשיר, אם נדמיין צבעים הם יהיו שחורים עם גוון ירוק, בעיקר מכיוון הפלפל שמורגש היטב בפה.
הפה  מתוקקק לאללה, בעיקר בסיום, שמעט צורב את הגרון. לא נורא למי שאוהב יינות בז'אנר המקומי: זה.יין מאוד ישראלי מבחינת הבשלות והמתיקות, אם כי הוא לא פראי מדי.
88
 
אודם 2006, 130 ש"ח
בלנד בסגנון עמק הרון, 96% סירה שמחוזקים במעט ויונייה. הצבע כהה וכמעט אטום, דוגמא יפה לפרדוקס  - איך מעט יין לבן דווקא מחזק את הצבע. הם נבצרים במשותף, תוססים יחד ועוברים להתגורר באלון למשך כ-17 חודשים.
ריחות עישון, בייקון, פרי שחור. עץ קצת בולט, וכך גם המתיקות. קלייה דומיננטית למדי של העץ, גוף מלא מינוס. סיום ארוך ומתקתק, יותר שיראז מסירה.
88
 
תרשיש 2006
מבוסס על קב"ס, 100% ממנו שמגיעים מכרם יחיד בגולן. קל להמר - זה קדמת צבי קלאסי, מזכיר את מה שמגיע משם בקסיס ומעט ליקר, פרי שחור, עץ נוכח.
גוף בינוני-מלא, מתיקות בינונית, סיום ארוך, חמיצות מאוזנת, רעננה. החבית מורגשת מעט לקראת הסיום, והטאנינים מעט מכבידים על החניכיים. כדאי לשמור עוד שנתיים, נניח, את היין הטוב בטעימה עד כאן.
90
 
יהלום 2007, 150 שח
עד כאן, כאמור.
חבר חדש בסדרה, השביעי, ודווקא זה מגיע מבציר 2007.
האם זה היינן-יועץ, מארק דבורקין, שנתן את הכיוון ליין היפהפה הזה? מספיק לטעום אותו כדי להבין מה עובר על היקב, ולקוות שזה יחלחל מטה מטה.
20%  פטיט ורדו מהשפלה, 30% סירה מיהודה, קב"ס משני כרמים – גליל וגולן שווה בשווה.
אחרי שעתיים בדקנטר,
האף פשוט נהדר – יש בו משהו בשרני, אפל. טבק וקופסת סיגר, ומשהו שעשוי לרמוז לבורדו. הרבה פרי שחור, מורכב ומושך.
הפה – אוי, קצת יותר מתוק ממה שרומז הפה. עדיין - יין עשיר ומורכב, שוקולדי בסיום, עם מעט מוקה מעודנת.
אם היו מצליחים לשמר את האלגנטיות הנהדרת שיש באף – היה כאן קסם אמיתי. היין הזה עוד לא שם, אבל אם החזון של ששון, אסף ואילן יתגשם - היין הזה ממודל אחר יכול לקטוף עוד 2-3 נקודות ולהיות כוכב על. עדיין, זהו
היין הטוב ביותר שטעמתי אי פעם מבנימינה.
90+

(אני לא אוהב את שיטת ה +, כאילו מה, אבל כאן זה בונוס קטן על המאמץ וההפתעה. אחלה יין, באמת. חכו לפברואר).
 
 
 
 

 

לייבסיטי - בניית אתרים