אפריל 2008

התקופה שלפני חג הפסח היא תקופה עמוסה בענף היין. המכירות המקומיות מרקיעות שחקים - אפילו יותר מראש השנה - ובנוסף יש אינספור השקות חדשות ושלל מסיבות עיתונאים. שלוש בשבוע אינו מספר דמיוני - זה המון. אחת הראשונות שבסדרה אירחה בארץ את גב' קתרין ליאונרד, מנהלת הייצוא של יקב Bouchard שמבורגון.
אופס, כבר יש בעייה.
בבורגון פועלים שני יקבים שנושאים את השם בושארד. הראשון והמהולל הוא זה שלפנינו - Bouchard pere & Fils, אבל יש גם את יקב Bouchard Aine, וראוי להבדיל ביניהם, כיוון שאין ספק כי הראשון הוא גדול ומבוסס יותר, וכנראה אף איכותי יותר. ההיסטוריה של היקב מתחילה עמוק בתוך המאה ה-18, ומשקפת היטב את ההיסטוריה הכללית של אזור היין הסקסי ביותר בעולם. אני מביא את רוב הדברים ממקלדתו של טל שקד, מנהל השיווק של שקד שמייצגת את היינות הללו בישראל.

"הדומיין הוקם במאה ה-18 על ידי משפחת בושארד שהגיעה לאזור בורגון מאזור הרי האלפים והקימה שם עסקי טקסטיל. לאורך השנים החלה להתעניין ביינות ובשנת 1775, לאחר שסחרו ביין מוכן מזה כמה שנים קנו בני המשפחה כ-70 דונם כרמים, באזור הכפר Volnay. הדומיין המשיך להתרחב עם השנים, כאשר לצד קנייה של כרמים, ירושות שהביאו עמן כלות המשפחה הביאו כרמים חשובים. 
לאחר המהפכה הצרפתית ב-1789 ידעו בני המשפחה לנצל את מעמדם כבורגנים ולקנות כרמים חשובים שבעבר היו תחת בעלותה של הכנסייה. בתחילת המאה ה-19 זנחה המשפחה את כל עסקיה הנוספים ופנתה לעסוק ביין בלבד.  בשלב זה החלו לייצר את היינות בעצמם. הרחבת הכרמים נעשתה מההתחילה תוך הקפדה על קניית כרמים איכותיים אך גם נוחים לתפעול ממקום מושבם בבון. חלק מהשיקולים היו הצורך להגיע לכרמים בקלות ברגל או עם סוס ועגלה והצורך לשלוט על הנעשה בשטח.
הדגש בכל שלב בתהליך הרחבת הכרמים של הדומיין היה על איכות ולא על כמות הכרמים. כחלק מתפישה זו ויתרו בני המשפחה על כרמים אשר לא עמדו בסטנדרטים הגבוהים אשר קבעו לעצמם. הדבר נכון גם לגבי יינות כל היינות המיוצרים במסגרת הנגוסיאנט אשר מייצגים נאמנה את הטרואר הייחודי של בורגון ואת האיכויות המיוחדות לו. במהלך המאה ה-19 הוקמה גם אחוזה בבורדו שתפקידה היה בעיקר לטפל בענייני יצוא יינות הדומיין לרחבי העולם. מיקומה של בורדו סמוך לים והיצוא הרב אשר זרם ממנה לרחבי העולם הפכו את האזור לאידאלי לצרכי הדומיין. 
במאה ה-20 הדגש עבר מהרחבת הכרמים לטיפוחם ולקידום הדומיין. כספים רבים הושקעו בשימור אדמות הדומיין אל מול המלחמות הרבות והמשברים שעברו על אירופה בכלל וצרפת בפרט במהלך המאה. לאורך המאה הצליחה המשפחה להרחיב את אחיזתה בכרמים הטובים ביותר וקנתה אדמות ב-Cote de Nuits. בשנת 1909 נקנו אדמות באזור הכרמים של  Le Corton  ו Corton Charlemagne. כמו כן נקנו אדמות בכפרים החשובים של Gevrey Chambertin, Chambolle Musigny. במקביל המשיכו לייצר יינות ולפתח את ייצור היינות שלא מכרמי האחוזה מכרמים החשובים באזור"

פרק נוסף חשוב בהיסטוריה של היקב נכתב לקראת סוף המאה הקודמת, אבל את זה לא נמצא בקומוניקט. בציר 1987 היה בציר די מחורבן באוזר, ואנשי בושרד עשו את מה שעושים כולם: תיקנו את רמות הסוכר והחומצה ביין. בבורגון, במידה רבה כמו בישראל, כולם נהגו לעשות הכל - הבעייה היתה להיתפס. יינות בושרד, שתמיד נחשבו כאמינים וטובים, החלו לאבד גובה והחברה הענקית נקלעה לקשיים כספיים. לא עזרו החלקות המיוחסות ולא ההיסטוריה המכובדת. בתקופה בה החלו לפרוח יינות הדומיין נתפסה החברה בקלקלתה ואבדה גובה במהירות, מול היצרנים הקטנים ומול הנגוסיאנטים המתחרים. על רקע זה קל להבין את ההשתלטות של בית השמפניה הגדול Henriot על החברה, שלא ממש הצליחה להשתקם מהסקנדל.
ג'וזף הנריוט, שהיה היינן הראשי אצל האלמנה קליקו, ייסד את בית השמפניה שלו כמה שנים קודם, ובהצלחה גדולה. לטענתו הוא רכש את עסקי בושרד "כיוון שתחנת הרכבת קרובה מאוד למרתפים" (ואז לא צריך לנסוע הרבה). בשנת 1995 המכירות היו בשפל, והמחיר - בהתאם. שלוש שנים אחר כך רכש הנריוט גם את יקב וויליאם פברה (Fevre) בשבלי, עוד יקב עם היסטוריה ארוכה ומוצלחת, רק כדי לגוון את הפורטפוליו. היינן הוחלף, השימוש בעץ התמתן, והיקב יצא לדרך חדשה. אין ספק ששתי הרכישות הללו התגלו כממוזלות במיוחד, לאור הביקושים המטורפים ליינות בורגון כיום.

נקודה אישית ומעניינת - אחת החלקות עליהן היתה גאוותו הגדולה של בושרד היתה "La Romanee", שרבים טוענים שאינה נופלת מאחותה הסמוכה, לה רומנה קונטי. לא יודע כמה זה נכון, ובוודאי יקפצו כמה טהרנים שיירקו בבוז על מסך המחשב, אבל היין עצמו הוא טוב, טוב מאוד, עוצר נשימה אפילו. הבעייה העיקרית היא כי הכרם היה מוחכר בלבד, לא בבעלות בושרד. בשנת 2001 חזר חלק מהכרם לבעליו המקוריים - Liger Belair, ובשנת 2006 אאל"ט, אולי 2007, הוא חוזר כולו לידי בעליו המקוריים. טעמתי אצל מישל בלאייר את בציר 2005, וזו היתה הטעימה הטובה ביותר שטעמתי מיינות 2005 באזור כולו.
אחרי עקיצה נוראית שספג ליג'ה בלאייר מצמד ישראלים שהתיימר לייבא את יינותיו לארץ, אך שמרו את כל ההקצאה לעצמם, סרב מישל לשמוע על נציגות ישראלית נוספת. למזלנו, בעקבות המלצות חמות שקבל, בין היתר מאנשים צנועים ממני, הוא יחדש את האספקה לישראל, והפעם היא תהיה בידוי של תומר גל, מה שמבטיח שהיינות אכן יגיעו ארצה. שווה לחכות לטעום את יינות לה רומנה. ומה הנקודההפרטית שלי?
יש לי יש לי יש לי כמה יינות ותיקים של בושרד מהכרם הזה, את 1997 וגם את 1999, צמד בקבוקים שיחכה בסבלנות עוד 10 שנים לפחות. דיווח? יגיע. חכו בסבלנות. בינתיים הנה רשמי טעימה מכמה מיינות בושרד אחרים.



 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Volnay, Clos de Chenes Premier Cru 2003
 259 ₪

השנה החמה ביותר כנראה אי פעם באזור. התוצאות - בהתאם. פרישחור וריבתי, גרפיט והמון תיבול. ליקרי מעט, קלוי, בשל ורחב על החך. למרות העושר היין מאוזן אם כי מעט מתקתק בסיום. אינטנסיבי ביותר ביחס לאפלסיון
ציון: 88
 
Beaune Grève Vigne de l'Enfant Jésus Premier Cru 2004
319 ₪

אחד מהיינות החשובים בפורטפוליו של החברה. מונופול, שזוכהלהתייחסות של גרנד קרו מצד אנשי בושרד. היין מציג ריחות של פרי אדום, פטל ומעטסוכריית תרנגולת של ילדים. אדמתי מעט, צעיר ורענן עם הרבה אנרגיה וחיות. יין לאחנפן, מתובל וחלק יחסית, לא הייתי אומר שיש כאן חומר של גרנד קרו, הייתי מציע אותוכמקום טוב להתחלי את הרומן עם החלקות היקרות יותר.
צמד יינות הקורטון כרנד קרו לא ממש דבר אלי. ה-2004היה קלוי מדי, וגרסת 1998 היתה סגורה ומהודקת, אולי בוגרת מדי, לא יודע, על כל פניםלא הצלחתי להתחבר ליין. אבל היין הבא היווה פיצוי הולם
 Chambertin GC 2004
 799 ₪
שמברטין הוא
הבריון של השכונה שנודעת גם ככה בבריוניה האימתניים. ג'ברה הוא לא כפר למוגי לב, וזה הוא היין העוצמתי מכולם. סהכ 2 דונם יש לבושרד, קנייה יחסית חדשה, והיין - מרשים. אלגנטי, ארוך, מורכב, נגיש וידידותי למרות צעירותו אבל מקפל בתוכו הבטחהלעתיד מבריק. הנפח והעוצמה שמצופים מיין גרנד קרו אינם בהכרח שם, אבל זה עשוי עודלקרות, ובכל מקרה זה יין אלגנטי, ארוך, מורכב ומרשים, אם אתה עמוסבמרשרשים.
ציון: 93
Beaune Teurons 1er cru 1976 (mag)
אפלסיון אלמוני כמעט, שנה טובה, ויין מרתק. פרי אדום ונוכח, מתקתק, עם הרבה טחב ופטריות, לצד בשרניות קלה.
חלק, משיי, מענג ומלא חיים. נפח טוב, אחיזה מעולה בפה, חוויה שמראה להיכן אפשר להגיע עם בורגון טוב.
 

 

 

 

 

 

היו גם יינות של הרכישה החדשה, Fevre.
Montmains 1er cru 2005,
169 ₪

לימוני, מינרלי ופרחוני.
יין בסיסי שעשוי היטב, נפח טוב, רענן ולא מתוחכם. שווה בדיקה
Chablis les Clos GC 2004
 339 ₪
אף רחב ונינוח. פרי לבן ובשל, ליים וקליפת אשכולית. חד ורחב בו זמנית – המון פרי טוב אבל בלי לאבד לרגע את הפוקוס. רענן, פריך, יכול לנוח עוד זמן מה בבקבוק.
ציון: 90
Meursault Genevrieres 1er cru
349 ₪.
מרסו של "אמצע הדרך" – שילוב של פרי רך לצד רעננות ומינרליות. סה"כ יש ליקב 30 דונם מזה, ועוד 5 חלקות נוספות של פרמייר קרו במרסו, מגוון נאה שמאפשר לעמוד על ההבדלים בין החלקות. הפעם טעמנו רק חלקה אחת, עם הבטחה שביקב נוכל להנות מיותר. אמן.
אגוזי, מעט בריוש קלוי, ליים ומינרליות. מורכב ומרשים. גוף מלא, רחב ומאוזן, יין טוב ומהנה.
ציון: 92
Corton Charlemagne GC 2004
 679 ₪.
חלקה גדולה של 32 דונם, בהחלט לא מעט בכרם הגרנד קרו המיוחד הזה. אגסים, תפוח רענן, עשבוניות ושוב ריחות של קלייה קלילה – אף משכר במורכבות ובעוצמה. הטעימה לא מאכזבת: נפח מדהים, אינטנסיבי וארוך בכל קנה מידה, כולל בזה של גרנד קרו. עשיר, מורכב וסיום ארוך שמהדהד על החך משך שניות ארוכות. לא נופל מקורטון של אף יצרן אחר בעולם.
ציון: 95
 

 

 

 

 

לייבסיטי - בניית אתרים