דף הבית >> עולם היין - אוסטריה! >> חדשות ויינות >> אנשי היין >> פגישה עם ד"ר לריזלינג.
 

 



ארני לוזן בתל אביב.

פברואר 2007

אנג'לו גאיה, אטיין גיגל, ארנסט לוזן. מעבר לעובדה שכולם מופיעים בפורטפוליו של דרך היין, יש עוד משהו משותף לשלושתם: הם כולם מזוהים עם מהפכות שהתחוללו באזורי "הבית" שלהם. והמכנה המשותף לכל המהפכות הללו הוא אחד:
יין טוב מתחיל בכרם, ושלושת  האישים הללו, המזוהים יותר מכל אדם אחר עם "איזור הבית" שלהם, התחילו את המהפכות בכרם. במקרה של לוזן, המהפכה התבטאה ביבול מוגבל ומרוסן. את כל השאר הוא קבל מהטבע.

משפחת לוזן מחזיקה באחוזה שבמוזל משך כ-200 שנה, ובעשורים האחרונים זהו ארנסט לוזן שמופקד על העשייה. כארכיאולוג בהשכלתו הפורמלית, נכנס ארני לעסקי היין מתוך חוסר ברירה מסוים. משפרש אביו מהניהול השוטף של האחוזה, התברר כי הוא היחיד שיכול להמשיך את המסורת. הברירה השניה היתה מכירת האחוזה, ולזה ארני לוזן לא היה מוכן.

ארני, שנכנס לתפקידו בשנת 1988, מצא בסך הכל כרמים במצב טוב, טוב מאוד אפילו. מיקום מצויין, גפנים בוגרות, כנות מקוריות (הקרקע הייחודית מונעת את הופעת הפילוקסרה האימתנית). הבעייה היתה אחרת. באותה תקופה, טושטה במידת מה אופיים של היינות הגרמניים. בעלי אחוזות רבים התעסקו בייצור היין במשרה חלקית וצדדית. ניטעו זני מסה אמינים כמו Müller-Thurgau, ובסך הכל הדגש היה על כמות, פחות על איכות. אבל לא אצל לוזן. כיום, קל לומר שכל אשר ארני לוזן נדרש לעשות היה כיוונון עדין: דישון אחר, הגבלת יבולים, ומיון קפדני יותר ביקב. ההצלחה לא אחרה להגיע.

 


כרם Wehlener Sonnenuhr

ארני לוזן לא מפסיק להזכיר בדבריו את יינות בורגונדי. מעבר לטעמו האישי (המשובח), נראה שהוא מנסה לחדד נקודה: באזור המוזל, כמו בבורגון,  יש טרואר ברמות שונות, גם אם הדרוג פחות פורמלי מבורגונדי. כמובן, שלמזלו הטוב של לוזן, חלק ניכר מאדמותיו מסווג כ-Erste Lage, המקבילה הגרמנית של גרנד קרו צרפתי. (בנקודה זו חובה להמליץ על ספרו המצוין של Stuart Pigott, האטלס של יינות גרמניה, שנכתב יחד עם Hugh Johnson. הבעייה העיקרית - כמעט ואין באמזון, רק במשומשים, ורק לפעמים).
בבורגונדי, מקובל לתלות את הטרואר הטוב בראש ובראשונה בהרכב האדמה, ובבורדו - הניקוז הוא הפקטור הקובע. בגרמניה הפרמטר העיקרי לאיכות מיקום הכרם הוא החשיפה לשמש. באזורים הצפוניים והקרים הללו, הענבים מתקשים להבשיל, והחום - זה שעושה את ההבדל.
"תלול, קרוב לנהר, ומפנה דרומי ". זהו פרופיל הגרנד קרו הגרמני, כפי שמתאר אותו ארני לוזן. שלושה פרמטרים שמשפרים את הסיכוי לפרי בשל ומאוזן. תמונות הכרמים המובחרים בגרמניה אינן מותירות מקום לספק: אלו הכרמים התלולים ביותר בעולם, כרמים בהם כמעט ואין אדמה, כרמים בהם מיכון הוא חלום פרוע, לא כי לא רוצים - כיוון שאי אפשר.


כרם Erdener Treppchen, שימו לב למדרגות הבנויות בתוכו.

לוזן מחזיק עוד יקב (J.L. Wolf), באזור הפפאלץ (Pfalz), שם הוא מייצר יינות שונים מאשר במוזל. "הכל מתחיל במסורת", הוא אומר. באזור המוזל, נהוג להשאיר ביין רמות גבוהות של סוכר שיורי, הליך שנועד לסייע ליינות להתבגר היטב, ולאזן את החמיצות. הסגנון של המוזל מתאפיין בעדינות ופירותיות, שעלולים ללכת לאיבוד עם תיעלם המתיקות. בפפאלץ, לעומת זאת, מסורתית, מגדלים זנים נוספים לצד הריזלינג, ומייצרים יינות יבשים יותר, גם כיוון שההבשלה שם בעייתית יותר. טעימת היינות מוכיחה כי לפחות אצל ארני לוזן האבחנה נשמרת היטב, ויש הבדל ברור בין סגנונות היין.
לגבי דרוג הכרמים, חשוב לזכור כי אין דרוג פורמלי וחוקי, וחל איסור לציין דרוג שכזה על התוויות. מבלבל? בהחלט, ואולם כרגיל בעולם היין, הידע הוא התשובה. ארגון ה-VDP, המאגד תחת כנפי הנשר השחור המודפס על הקפסולה את מגדלי-העל של גרמניה, קבע תקנה מסייעת. בשנת 1995, כאמור, פרסמו ג'ונסון ופיגוט את מפת כרמי העל של גרמניה. יצרני ה-VDP רושמים על התוויות אך ורק את שמות הכרמים המדורגים בעבודה חשובה זו כגרנד קרו. למען הדיוק, חשוב לציין כי J&P הציעו שתי דרגות GC, כאשר התוויות אינן מבחינות ביניהן.

טעימת היינות איכזבה רבים. אני מודה שגם אני ציפיתי ליותר, ואם היו הפתעות, הן היו לרעה (היין של 1993, למשל). אבל בסך הכל, היה זה שיעור מבוא מרתק לעולם הריזלינג הגרמני: אזורים, סגנונות, כרמים ופוליטיקה, הכל היה שם. מדריך היין הגרמני המקיף ביותר יוצא לאור ע"י אנשי Gault & Millau, גו ומיו, שמוכרים לנו יותר ממדריכי האוכל המפורסמים. מתוך אלפי אחוזות יין בגרמניה, 11 בלבד מקבלות את הדרוג הגבוה ביותר - חמישה אשכולות. יקב ד"ר לוזן הוא אחד מהם, כך שכדאי לשוב ולבחון את יינותיו בעתיד. חלק מהבקבוקים אותם טעמנו עבר תלאות לא מבוטלות, שייתכן והשפיעו במשהו על טעמם. בנוסף, לא טעמנו את שני הכרמים היותר נחשבים של הדוקטור, את Ürziger Würzgarten ואת Erdener Prälat. כך שלא הייתי נחפז לבטל את יינות ד"ר לוזן. אולי אחרי ביקור בגרמניה, שבוע שלם שמתוכנן לחודש הבא, אחכים יותר. וממילא, ככעט כל היין שהגיע לארץ - נגוז ונעלם.


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
היינות:

Villa Wolf Pinot Blanc 2005, מחיר 64.90 ש"ח.
היין הראשון שטעמנו, ומאזור הפפאלץ. זה לא ריזלינג, וזה יבש, בדיוק לפי התיאור של ארני: בפפאלץ כמעט הכל הולך. יין נעים, פרי לבן, מינרלי, מעט עשבוני. מזכיר סוביניון לבן בשל. גוף בינוני, חד וחומצי, מאוזן, סיום ארוך.
ציון: 84.

Wachenheimer Gerümpel Riesling Spatlese Dry 2005, מחיר 119 ש"ח.
היין מדורג פרמייר קרו, ושוב להזכיר - הדרוג אינו רשמי. הכרמים ממוקמים מול היקב. הרבה פרי טרופי, וגוון מוזר של מנטה, שהורגשה היטב גם בפה... גוף מלא, כבד ונעדר אלגנטיות, שהיא לטעמי הסיבה שלשמה הגעתי לריזלינג. חמיצות בולטת.
ציון: 83

Forster Pechstein Riesling Spatlese 2005, מחיר 119 ש"ח.
כאן הכרם מסווג כבר כגרנד קרו. האף מינרלי, עם פרי לבן ואגס. גוף בינוני, מתיקות קלילה לצד חמיצות מאזנת, סיום בינוני, יין בסיסי וטוב.
ציון: 85

Dr "L" Riesling 2006, מחיר - 64.90 ש"ח
ארני לוזן זיהה די מהר כי קיים מקום לריזלינג בסיסי אף יותר מרמת הקאבינט. יין זה הוא התשובה שלו לשוק זה. הענבים אינם מגיעים ברובם מכרמי האחוזה, אבל הוא מיוצר בסגנון המוזל המסורתי: מתיקות מעודנת, חמיצות בריאה. הרבה פרי לבן, אגס ומלון, אם כי הוא נעלם מעט מול החמיצות. עדיין זהו יין נקי ורענן, מתגמל היטב, והמתיקות, מה לעשות, תורמת להנאה. ככה זה.
ציון: 83

Bernkasteler Lay Riesling Kabinett 2006, מחיר 99 ש"ח.
פרי לבן ופירות הדר, ציפת אשכולית. רענן, ארוך, סיום חמצמץ ונעים, עליית מדרגה בריכוז ובעניין מול ה "L" הבסיסי. עדיף להשקיע עוד כמה שקלים ולטעום את היין הזה.
ציון: 86

Bernkasteler Lay  Riesling Kabinett 2000, ללא מחיר.
הפתעה לא מתוכננת, מבורכת, ו...מאכזבת. יין בוגר, אבל זה קרה מהר מדי. צבע כהה, פרי בשל מאוד, פטרולי, מחומצן משהו. רצפת יער ופטריות בולטים באף וגם בפה. גוף בינוני, הפרי מעט אבוד בקרנבל הריחות והטעמים. בוגר, חי, אבל זה יין רק בן 7.
ציון: 85

Erdener Treppchen  Riesling Spatlese 2005,
מחיר 99 ש"ח.
אף מינרלי, פרי לבן. גוף בינוני, מתיקות גבוהה יחסית לשפייטלזה, מורכבות מסויימת, מאוזן וארוך. שווה את הכסף.
ציון: 87

Wehlener Sonnenuhr  Riesling Auslese  2005,
מחיר 159 ש"ח.
פרי לבן,  מלון ואפרסק, מינרליות, דבש. גוף בינוני, נפח טוב, מאוזן, מתיקות נעימה ולא משתלטת מדי, סיום ארוך, מורכבות מסויימת. הכל טוב אבל לא ענק, ועדיין יין מצויין.
ציון: 90

Wehlener Sonnenuhr  Riesling Auslese  1993
אותו יין, בציר מוקדם בהרבה. "ארומות הפרי נעלמותץ אחרי 3-4 שנים", אומר ארני לוזן. קטונתי מלחלוק על דעתו, אבל אני מוכן להוכיח את ההיפך עם יינות פשוטים בהרבה מבציר 1997, למשל, שהשתמרו היטב, והם מלאים ארומות של פרי צעיר ורענן. היין הזה כהה, ריחות קלים של בוטריטיס, דבש, פטריות וטחב, קרמל, וכן, מעט פרי לבן. הגוף בינוני-מלא, טעמים שלישוניים עוטפים את החיך, מאוזן, נפח בעייתי, סיום בינוני ומריר. לא התיישן בכבוד, אבל עדיין חי. למען ההגינות אציין כי שני בקבוקים נפתחו בטעימה, ונראה כי השני היה מוצלח מעט יותר. 
ציון: 84

Bernkasteler Lay  Riesling Auslese Goldkapsal 1999
Bernkasteler Lay  Riesling Icewine 2000
שני יינות "הפתעה", שלימדו על הנדיבות של המארחים, פחות על רמת היקב. יחד עם זאת, ההסברים של ארני על שיטות המיון של הענבים בבציר היו מאלפים. את היינות המושלמים לא טעמנו, כאמור, ואין טענות: בקבוק TBA עולה כ-800 יורו... המחיר המטורף מובן אחרי ששומעים כי מתוך 1500 ק"ג ענבים, שנסחטים אט אט משף שלושה ימים, מתקבלים.... 120 בקבוקים. מכל הכרם ולכל העולם. ביינות הקרח הסיפור מעט שונה. שם, יש הימור מסויים: מה יגיע קודם: הקרה (8-), הריקבון או אולי יהיו אלו חזירי הבר שיחמדו לעצמם את המעדן שנשאר על הגפנים.
מכרם Pralat עשו יין קרח פעמיים בלבד, אומר ארני. הכמות המינורית של הענבים לא משאירה רצון להמר על הקרה. ובכל זאת, בשנת 1992 שכח מנהל הכרמים נתח קטן של הכרם, וכרגיל בעולם היין, הטעות הזו הולידה יין נדיר. שנה אחר כך ייצרו שוב יין קרח, ולא יספו לייצרוט מחלקה זו. יינות הקרח, אומר ארני, מיוצרים לרוב מהחלקות הגבוהות יותר, או מהשורות הגבוהות בחלקות הנמוכות, שם סיכויי הקפיאה טובים יותר.
אז בסך הכל, שתיתי כבר יינות גרמניים מרתקים יותר. ומנגד, מעולם לא שתיתי כל כך הרבה יינות מאותו יצרן בטעימה אחת מרוכזת, ועוד בהנחיית היינן המייצר. היה כייף.

 

 

לייבסיטי - בניית אתרים