יוני 2011

Time to say Goodbye.

השבוע התקיימה השקת היין האחרונה שהנחה דורון רב-הון עבור יקבי עמק האלה. לוא ידענו את זה לפני או במהלך ההשקה הצנועה, אני מניח שהיינו שואלים שאלות מעט אחרות. אבל דורון המשיך את הקו הרגיל של עשר השנים האחרונות: העניין הוא היין, לא הוא, והמילה "אני" לא הושמעה אף לא פעם אחת. לא לטעות: פחות חשוב ומעניין מדוע דורון עוזב את היקב. הרבה יותר חשוב לשמוע מהיינן המצויין של הענק האיזורי (הכל יחסי, ובכל זאת) את דעתו על מה שהיה, מה שיש ואפילו על מה שיהיה. ביקב, באזור, בתעשיה בכלל.
.
לא שאלנו, כאמור, אבל זה לא אמור להפריע לנסות ולשחזר כמה תחנות בקריירה המקומית של אחד הייננים הצנועים, הנעימים (והמוכשרים !) שעשו יין בישראל. אם היה לנו היכל תהילה כמו ב-NBA, הרי שהעשור האחרון היה הופך את דורון ל-Hall of Famer בטוח. עד אז, כמוהו, ניתן ליינות לדבר.
סוביניון לבן 2010, 75 ש"ח
דורון אוהב את בורגונדי אבל חי בישראל. הוא חולם על פינו נואר ושרדונה אבל עושה קברנה (סוביניון, פרנק, סוביניון לבן - האבא של הקב"ס). אני מודה שלקח לי זמן להתחבר ליינות האדומים של היקב (על כך בהמשך), אבל היינות הלבנים היו בינגו מהרגע הראשון. יש את המבעבע המצוין שעוד לא יצא, את השרדונה חסר העץ - מהראשונים שיצאו בישראל בעידן הפוסט חבית (אם לא הראשון), וכמובן את הסוביניון הלבן, שבציר 2010 הוא אולי הטוב ביותר שלו. ישנה טענה, שאני אישית מתחבר אליה, שקשה עד בלתי אפשרי לעשות יינות לבנים ראויים בישראל. היין הזה מנתץ את התיזה הזו.
על היין:   12.5% אלכוהול, ועשירית מהענבים הם ענבי סמיון, שנועדו אליבא דדורון לרכך ולעגל את החדות הסוביניונית. מה אפשר להגיד? כל כך מעט אלכוהול, כל כך הרבה טעם. אפס סוכר, אינסוף רעננות. זה לא הלואר, זה לא ניו זילנד, זה לא ישראל. זה עמק האלה וזה דורון - שילוב מרתק של טרואר פיסי (שני כרמים בהרי ירושלים) ואנושי (יינן מצויין בעל יד מדויקת).
קצת פרי טרופי, הרבה ירקרקות עשבונית ונגיעות לימון, פה חד ומרענן אבל לא תוקפני מאוד. סיום ארוך שמהדהד בפה ומבקש את הלגימה הבאה. הרמוני, כייפי ו...... זול ביחס לתמורה.
ציון: 4.5/5
.
רוזה 2010, 75 ש"ח.
מדוע חיכו אנשי היקב עד 2010 כדי לקפוץ על עגלת הרוזה האופנתי? לא ברור. אולי בגלל התווית - לקח להם זמן לייצר תווית מוזרה כל כך, שמתפקדת כסוג של מבחן רורשאך משוכלל במיוחד. לי היא הזכירה יותר מכל מסעדת מקסיקנית היו יורקית בשם ROSA. האם יש כזו מסעדה באמת? לא יודע, אבל אם כן - יש לה אחלה לוגו.
גם סגנונית, קשה לסווג את היין הזה תחת אחת הקטגוריות של יינות היקב. היינות הלבנים הם תמיד מהטופ שיש בארץ, האדומים (חוץ מהקברנה, מייד נגיע גם אליו) הם לפחות מאוד מענינים, היין הזה פותח קטגוריה משלו: סתמי. הוא לא רע - אני לא זוכר יין אחד רע שעמק האלה הוציא, אבל הוא סתמי. כמו כל דבר אחר שדורון עשה ביקב הוא מאוד "נכון": הענבים נבצרו מכרם שטופח בלעדית ליצירת רוזה, מה שאומר בציר מוקדם יחסית, ותיאורטית עם פחות אלכוהול פוטנציאלי ופחות כובד. הוא הושאר בכוונה חצי יבש (כ-8 גרם לליטר), אבל גם עם טיפה מתיקות האלכוהול שלו לא נמוך במיוחד (13.5%). אני חושב שאם דורון היה הולך על רוזה כראות עיניו לגמרי, הוא היה יוצא הרבה פחות מתוק ועשיר, יותר חד וישיר, אולי נוכל לבדוק את זה ב-2011, אולי בפרויקט הבא שלו. אם יש יין אחד שהיה פחות מעניין בטעימה ובהשקה, ואולי אפילו ביקב לתולדותיו - זה היין. ואחרי כל מה שנאמר, יש מצב שהציבור יאהב את היין. בהחלט.
אבל יש אבל. למדנו אחרי שנים רבות, ששופטים יקב לא על פי היין הכי חזק שלו, אלא על פי היין הכי חלש שלו. אם זה היין הכי פחות אהוב עלינו ממה שהיקב הוציא - המצב טוב. ממש ממש טוב.
ציון: 3/5









 

 

 

 

 
מבחן רורשאך או תווית יין?

קברנה סוביניון 2007, 99 ש"ח
אני לא בטוח אם דורון קבל את הכרמים של היקב נטועים, או שהוא היה אחראי על הגפן הראשונה שניטעה בכרמים המדוגמים להפליא של "עמק האלה". מה שכן, את הנטיעות האחרונות הוא הוביל, ובמסגרתן ניטעו כמה שפחות כרמים של הזן הפופולרי ביותר בישראל.
למה?
כי זה עובד פחות טוב באזור יהודה. אם יש סימנים של טרואר ישראלי, רב-הון היה מהראשונים לנסח אותו באזור המחייה של היקב, ואפילו קצת מסביב. יש לו גם יותר מיד ורגל במהפכה האזורית המתוכננת באזור יקבי יהודה.
כשמחזקים את הקברנה ב-15% מרלו, המקסימום שמותר על פי תקן היין המקומי, זה אומר הכל. לזכות היינן הראשון של העמק אפשר להגיד שהוא לא ניסה לרבע את המעגל, זרם באמת עם חומר הגלם שיש לו ביד, והציא קברנה טוב מאוד, אבל לא כזה שמזכיר את הקברנה הגלילי השחור-עשיר -מרוכז. אולי אפשר היה לחכות עוד שבועיים, לבצור ריבה, להוסיף חומצה ולהטביע את הכל בעץ חדש. פעמיים. לא אצל דורון, וזו נקודה גדולה לזכותו.
על היין: אני חושב שהתימחור האגרסיבי של היקב בראשית דרכו מנע מאיתנו לאהוב את היינות הללו באמת. אבל יש הרבה מה לאהוב ביין הזה. הריכוז אמנם פחות מהמוכר מרמת הגולן והגליל, אבל הפרי מאוד רענן, שזיפי עם עשבי תיבול. הטאנינים עוד מעט נוקשים, וגם אל האף מגיע כרגע מעט יותר מדי עץ. כרגע. מהנסיון - ויש לנו כבר עם היקב - זה ייעלם עוד שנה-שנתיים, ויישאר יין באיכות מאוד טובה ובמחיר מאוד נוח.
ציון: 3.5/5
קברנה סוביניון VC (ויניארד'ס צ'ויס) 2007, 210 ש"ח
המחיר קפץ בפראות.
הנה, אמרתי.
אז כבר אמרנו - הקברנה הוא לא החלק החזק של העמק ושל היקב. אבל סדרת VC מבטיחה משהו אחר. עד היום היא גם מקיימת, אבל צריך סבלנות.
סבלנות היא מילת המפתח ביינות האדומים שעשה דורון בעמק האלה. זה, והמחירים המפחידים, הרחיקו הרבה אנשים בתחילת הדרך, כיוון שהיינות לא אקספרסיביים כמו של יקבים אחרים, והמחיר היה מאוד יוצא דופן, בעיקר על רקע אי יכולתו של היקב לספק יינות ברמת Entry Level. השנים לימדו אותנו לכבד את הזמן שדורון מבקש לתת ליינות, ולהנות מהם מאוד אחרי 7-8-9 שנים מהבציר. כך גם הין הזה: אולי הוא לא יהיה הקברנה הכי טוב בישראל, אבל הוא בהחלט יהיה מהיינות הטובים של היקב, והוא יחזיק מעמד בקלות עשור מהבציר, אפילו יותר, למי שהפרמטר הזה חשוב לו.
על היין: צבע עמוק וכהה יותר מהקברנה הרגיל. 30% עץ חדש מבטיחים שילוב יפה עם הפרי השופע אך הלא ריבתי. מאוד אלגנטי. עשיר ומורכב, עם ניחוחות של פירות טריים, מנטה וקופסת סיגר, יין שכרגע לא יספק את מה שהוא יכול ומומלץ להשכיבו לעוד חמש שנים לפחות, כאמור.
ציון: 4/5
 
קברנה פרנק 2008, 118 ש"ח
השארתי את היין הזה לסוף למרות שהוא לא היה האחרון שהוצג. אני חושב שהוא מציג יפה וביושר את ההצלחות הנקודתיות הרבות של דורון, מחוץ למרובע של קב"ס-מרלו-סירה-שרדונה. בראש ובראשונה זה יין אינטליגנטי של יינן אינטליגנטי. "אנחנו מנסים לרסן את הירקרקות של הקברנה פרנק", מודה דורון. אולי כי הציבור בישראל לא ממש אוהב את זה? אבל גם חוץ מהגוון הירקרק-עשבוני-טבקי של היין, הוא מאוד שונה מהקברנה סוביניון, אפילו בהתחשב בכך שמדובר בבציר אחר. אני לא אכנס לנושאים שלא מעניינים ושאני באמת לא יודע עליהם הרבה, אבל אני חושב שכל זן וכל יין מקבל פה את הטיפול הראוי והמתאים לו. שמרים אחרים, משטר חביות אחר, נקודת בציר אחרת - עם השנים אפשר היה ממש לראות את התקדמות  ההיכרות האינטימית של דורון עם הכרמים, הזנים, החביות והעבודה ביקב בכלל. אני רואה ביין הזה עבודת סיכום מצוינת לסיום הקדנציה שלו ביקב.
על היין: הרבה יותר "ישראלי" מהקברנה בריכוז, במתיקות (הקלה), בגווני הריבתיות, באורך והמשקל על החך. ועדיין - היין סגור, מהודק, אפילו מעט מינרלי, מציג גוונים של חריכה שאינני בטוח שמקורם דווקא בעץ. אולי מהפרי? יין ששוב, ייהנה מכמה שנות מרתף, ואחר כך יהלל את העושה במלאכה.
ציון: 4.5/5
ועוד אחד קטן לסיכום:
פינו נואר 2010, עדיין לא בוקבק ולא נקבע מחיר.
כמו לא מעט ייננים, השריטה של דורון והגביע הקדוש שלו הם לעשות פינו נואר "בן זונה". מה לא עשה הפדנט בשביל לתת צ'אנס לישראל החמה להניב פינו אלגנטי, פירותי, מורכב וטעים?
חוץ מלשיר לענבים אני חושב שדורון ניסה הכל. ב-2005 יצא מזה יין יפה. ב-2010, אני מהמר, יצא מזה יין מדהים. טעמתי אותו חצי שנה מהבציר והתעלפתי מעונג. אני חושב שזה יהיה הזיכרון המתוק שלי מהעשור הראשון של היקב ומהתקופה של דורון רב-הון בעמק האלה. אני מקווה לטעום אותו שוב לפני תום הקדנציה של דורון, ומפציר בכם לעקוב אחריו. המלצתי לו לבקבק את שלוש החביות רק בבקבוקי מגנום מלכותיים. זה מה שמגיע ליין הזה, לא פחות. יין למלכים.
לייבסיטי - בניית אתרים