יוני 2011

אפשר להרים גבה מתפלאת מול יין "לבן" שעשוי מענבים אדומים. אבל רגע, בואו ניזכר מה קורה עם שמפניה. חלק מהסוד של שמפיין בנוי על סחיטה מהירה של פינו נואר ומונייה אדומים, שמניבה יינות מופלאים-צהבהבים (אם כי יינות ה-100% שרדונה תמיד ניראים לי בהירים יותר). אבל יין לבן מענבים אדומים? לא מכיר הרבה כאלה, ועוד פחות יינות מקומיים כאלה. למעשה, למעט היין המוזר של ססלוב מלפני כמה שנים, קברנה לבן וטאני משהו, לא זכור לי נסיון דומה.
.
"גמל הוא סוס שתוכנן על ידי ועדה", טוענת האמרה.
ניסיתי להבין אם הפרענק הלבן, כמו שקראנו לו בפינה הדעתנית שלנו, הוא תוצר של ועדה כזו. "לא בדיוק", טוען תמיר ארצי, יינן היקב. "השוק הישראלי מבקש יינות איכות לבנים וחשוב לנו להיות שם".
כן, אני מקשה, אבל כבר יש לכם יין לבן מצליח, למה לא לייצר יותר ממנו?
"בלתי אפשרי להשיג ענבי גוורצטרמינר בארץ, והטוליפ הלבן שלנו מבוסס עליהם", אומר רועי יצחקי, מנכ"ל ובעל היקב. אז האם היין הזה הוא סוג של פשרה? אף אחד לא מודה בכך, אבל יש לי תחושה שאם היו לאנשי טוליפ עוד 10 טון ענבי גוורץ, היין הזה היה נשאר על שולחן השירטוט.
ענבי הקברנה פרנק נבצרו בבריקס סביב 25 (רמת ריכוז שמתאימה ליין אדום, עשיר וכבד), לא בדיוק מתכון מקובל ליין קייצי.
.
תמיר, זה לא בדיוק מתכון להכנת יין קל, לא?
"כדי לאזן את הקברנה פרנק השתמשתי בכשליש ענבי סוביניון בלאן גליליים חמצמצים-קלילים", אומר תמיר. 12.5% האלכוהול עלולים להטעות: רמת הסוכר השיורי (16 גרם לליטר) היא על גבול החצי מתוק הישראלי, והיא עמוק בתוך תחום החצי יבש האוסטרי-גרמני (מעל 9 גרם לליטר).
.
אז למה לא לקרוא לו רוזה? הצבע הנחושתי רומז על רוזה הרבה יותר מעל לבן
האמת, אנשי היקב נראו מאוד מופתעים מול צבע הסלמון-נחושת שקיבל היין בשמש הנעימה של אחר הצהריים, על המרפסת של מאנטה ריי התל אביבית. "כנס לחדר, שם הצבע כמעט לבן לגמרי". נכנסתי. פחות אדמדם, בהחלט, אבל רחוק מלבן של סוביניון לבן, נניח.
"למה לא רוזה? האמת, שטכנית, היין הזה הוא חצי רוזה, לפחות החלק של הק. פ.", אומר תמיר. "אבל לרוזה אין ביקש גדול בארץ", מוסיף רועי, "ומכיוון שהוספנו גם יין לבן רצינו להיות זהירים ומדוייקים בהגדרה". 
.
אז איך היין?
שיווקית - מעניין מאוד. זה בטוח. ומה שעוד יותר בטוח שהוא יהפוך להצלחה. יש לו אריזה יפה, צבע מרתק, אף סביר, כמות שניתן לעבוד איתה (5,000 בקבוקים) ומתיקות שמדברת להרבה (מדי?) אנשים.
.
אבל איך הטעם?
או. בעיה קלה. אני לא מת עליו. לי הוא קצת כבד, עם יותר מדי סוכר ופחות מדי חומצה, יותר מדי גימיק, פחות מדי יין. אבל יש הברקה, וללא שמץ של ציניות, גיליתי באמצעות יובל ג'וב הרגיל את סוד הקסם של היין הזה.
על הסירה החדשה של ההייטקיסט הפורש פיתחנו את המתכון הבא, והוא לא פחות ממעולה, גם בתוצאה הטעימה וגם בגישה שמורידה את היין מהמקום האייקוני שיש לו בתודעתנו - כן, מותר להוסיף ליין משהו כדי לעשות אותו יותר קרוב לטעם שלנו. אפשר גם קוביית קרח.
אז הנה -
.
Tulip Ray
3 חלקים יין טוליפ פרנק לבן, קרררררר....
חלק אחד סודה טרייה ועצבנית, קרררררה
פלח לימון.
קוביית קרח.
זה סוג של שפריץ שלטעמי עושה חסד עם היין. הסודה "מרימה" אותו מעט, ומדללת את הריכוז והמתיקות. הלימון מעניק חמיצות קלה, והקרח רומז - היי, יין זה לא מוצר שניתן במעמד הר סיני. מותר לשחק עם זה, וזה מקסים. "מצטער, נגמר, לא הבאתי עוד אחד", מילמלתי בבושה מול הבקשות לעוד סיבוב. "בשבוע הבא נקנה ארגז".
.
סיכום:

אולי שני הסומליירים שקוראים את המדור יאמצו את הרעיון למשקה בית, קייצי ומקורי משהו. הלוואי. בשישקו כבר עשו את זה עם שאבלי. אולי היינן שקורא פה ימכור כמה טון גוורץ לאנשי טוליפ. אולי היינן של טוליפ ישתכנע שיש מקום לבצור קודם ולהוריד מתיקות. אולי לא.
בכל מקרה, שיהיה אחלה קיץ, גם בזכות הטוליפ ריי או השפריץ פרנק 2011.
מחיר:
79 ש"ח



לייבסיטי - בניית אתרים