אוקטובר 2010
תמונה אחת שווה אלף מילים.

אז זהו, שלא תמיד.

חשבתי לצלם את שלושת היינות – וזהו, לתת לתמונה לדבר בעד עצמה. מאה, מאה, מאה. מושלם. אבל אחר כך החלטתי שזה יעשה עוול ליינות, כי מגיע להם הרבה יותר ממספר יבש. זה היה ערב שהכל בו היה צנוע, חוץ מהיינות. הכל התחבר - מזג אוויר אידיאלי לישיבה בחוץ, חברה נפלאה של אנשים שפעם אהבנו מאוד והיום עוד יותר, ואוכל שהתחבר עם הכל בצורה מושלמת.
נשאר רק לקוות שהתקוות הגדולות לא תתרסקנה. זה הצליח. היינות המופלאים לא קילקלו את האידיליה. להיפך.

Jean Lallement Grand Cru (Verzenay) Reserve
289 ש"ח.
אם אתם קוראים את המאמר אתם מכירים את היבואן. משזה נאמר, זה לא אמור להפחית מההנאה שבקריאה או שבשתיית השמפניה המצוינת הזו. ריחרוח אחד הספיק לאורח כדי לנחש שיש כאן הרבה פינו (80%). ריחרוח שני עזר להתחקות אחרי העוצמה, המורכבות, התיבול - והלגימה הראשונה הביאה את בשורת הרעננות. ה"שינה" על השמרים אינה ארוכה ביינות של לאלמן, אבל ההבדל גדול בין השמפניה הזו לבין הברוט הרגילה. הרזרב מרוכזת ועשירה הרבה יותר, ולמרות הכל, כאמור, מצליחה לשמור על רעננות ומבנה נהדר גם על החך. שמפניה שנולדה לאוכל, רצוי שיהיה טוב. פה הוא היה טוב. השילוב עם בליני, קרם פרש מוקצף וקוויאר ביצי סלמון היה מושלם, כמו השמפניה.

 



Philliponnat Clos De goisses 1996
200$
כשמדברים על "שמפניות טרואר", קונספט חדש יחסית בשמפן, התמונה הראשונה שעולה בראשי היא של הקלו דה גואה. לא בגלל שזה בהכרח הטרואר הטוב ביותר בשמפן - באמת שקטונתי - אבל אין חולק שהוא הדרמטי מכולם. כרם שניצב במפנה דרומי מושלם, בשיפוע של 45 מעלות מול פני הנהר - נוף שיגרתי אולי במוזל, אבל חד פעמי בשמפן. הכרם היא הבטחה גדולה, מונופול של יקב פיליפונה, אבל שנים ארוכות שזו לא הגיעה לידי מימוש. סוף המאה הקודמת הביא לשינוי. היין הזה עוד לא לגמרי מסמן אותו, אומרים השמפנואזים, אבל הוא בכיוון.

רוב של פינו נואר עם שרדונה, הרבה זמן על השמרים, סגנון שנוטה במכוון לחימצון קל, ופרי הכי בשל שהיה בעשור המדובר - כל אלה בונים שמפניה מאוד מאוד דרמטית. המון פרי על האף, מינרליות קלה, שמרים וכאמור חימצון קליל, המון תפוח אפוי שאני מכיר מאזור הכפרים הגדולים יותר המארן ובעיקר מ-Ay, תיבול מפתה - בקיצור, אף לטבוע בו.
אני לא אגיד שהפה מאכזב. כמו כל הבצירים של היין הזה הוא עוצמתי במפגיע, עם נפח מדהים ואינטנסיביות שלא מרפה לרגע, אינטנסיביות כמותה מוצאים ביינות עמק הרון אולי. כמובן שהכל אלגנטי יותר, אבל היין מאוד עשיר, כבד ואולי אפילו צעיר מדי. הוא פנומנלי לאוכל, אבל יותר נכון לשתות אותו בלעדיו - זה מסוג היינות שאני מעדיף להרחיק מהצלחת, כדי לתת לו להתבטא היטב בזכות עצמו.
ויש עוד משהו. אולי זה יישמע חצוף, אבל בפאזה הנוכחית, הללמאן היה לי יותר טעים. פשוט כך. טעים. נכון שעל הנייר הציון של זו יהיה גבוה יותר, בגלל התיחכום, מפגן העוצמה והמורכבות, אבל היא תהיה ממש טעימה הרחק בעתיד. בכל מקרה, חוויה של יין, ובאמת שלא אחת יקרה מדי.  סלט ירוק עם טוויסט מענג ותיבול קליל ליוו את היין, אבל כאמור רק תיאורטית.
ציון: 95

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

George Roumier Bonnes Mares 1999
700-900$
מזל שלא ידעתי את המחיר.... יש לי דברים אחרים לעשות עם 1000$, אבל שילמתי פחות, כל כך פחות, שזה מגוחך. השניים הנותרים יילכו למקום אחר, והחוויה תישאר בדד אך לעד. יין מושלם, והבון מאר הטוב ביותר שיכולתי לחלום עליו בחיים. האף מורכב, עם המון פרי ורמז מינורי של גיל, ממש מינורי, כזה שמוסיף חן אבל לא מכסה על השאר. לגימה מהיין עלולה להוריד דמעה, כל כך טוב הוא. הטאנינים רכים ומשולבים, הנפח ממלא את הפה עם עוצמות נפלאות אבל לא אגרסיביות, סיום ארוך, איזון מושלם, רבדי טעם מגיעים בכל פעם, מינרליות מרשימה מגיעה אחרי חצי שעה. היין לא יורד, לא נופל, רק הופך יותר ויותר רב הבעה. מה יש להגיד. אין דברים כאלה. אנטריקוט משויש על הגריל חיכה בסבלנות שנסיים עם היין. אי אפשר להסתכן ולמהול את הטוהר עם משהו אחר.
ציון: 100. לא צריך כלום יותר ביין.

 
לייבסיטי - בניית אתרים