1996: בציר 1996הפך למיתולוגיה במחוז שמפניה, ובצדק גמור. אבל ההתחממות הגלובלית לא נעצרת בשנה הזו. 1996 תיחשב כנראה כשנה הגדולה ביותר של המאה הקודמת. יש בכך פן משמח אבל גם משהו מעט עצוב. כל פרח ייננות יודע לספר על הבציר הגדול של בורגון ב-2002, על המיתוס של בורדו 2000 ובמיוחד 2009, על הבציר הענק של גרמניה ב-2001 – אבל על שמפניה?
כן, אולי יגידו משהו על 1996 – ומה עוד? אין ספק כי בישראל הבציר הזה הלך לאיבוד ולא מוצה ע"י האספנים הרציניים.
היינות של 1996 הם יינות ענקיים, בעיקר לטווח הארוך. הם טובים מאלו של 1990 (בעיקר כיוון שהם יותר אופייניים לאזור), יותר צלולים וטהורים מאלו של 1985, וטובים גם משני בצירי הענק של 1982 ו-79. אבל בראש ובראשונה זה בציר שדורש סבלנות.
אין לנו (לצערי) יינות פורטפוליו מהשנה הענקית הזו, נכנסנו למשחק כמה שנים מאוחר מדי, אבל אם במקרה נצליח לשים פעם יד על משהו בסביבהאו שאולי מישהו מכם יצליח למצוא אוצר כזה או אחר בשיטוטיו בחו"ל, דעו כי זה הבציר הנחשק ביותר ששמפן הנפיקה במאה שעברה, ובמחירים של השוק היום - מומלץ לחטוף את הקלאסיקות.
.
1997: בניגוד לשנה הקודמת, כאן היינות מאוד ישירים, "גדולים" ובעלי גוף יחסית, מאוד נגישים ואפילו חושניים. אלה לא יינות לשמירה ארוכה, אבל הטובים שביניהם יחזיקו בקלות עשור ושניים. יינות הקוט דה בלנק מציגים מינרליות טובה ומענגת, והגדולים שבהם מעניקים משהו ששנת 1996 לא יודעת לתת - נגישות מוקדמת.
כמה עיתונאים מתארים את הבציר כ"קל", אבל יותר ממגדל אחד כתב לי כי הוא אינו מסכים עם התיאור הזה. זה בציר שהנפיק לא מעט יינות מהנים, הם טוענים. גם כאן אין לנו כרגע הרבה מה להציע, אבל מה שיש - פנומנלי. (סאלון ומגנום של וילמאר, שמפניה שהיא לא פחות משיר בבקבוק). 

1998: הפתעה כפולה. השרדונה באזורי "לב מחוז שמפניה" היה פשוט פנומנלי, אולי אפילו ברמה גבוהה יותר מ-1996, העירו כמה מהמגדלים. בניגוד לשנה ה"היא", חלק מהיינות "נרדמו" אבל כמו בני הדודים מבורגון הם חזרו אחרי שש-שבע שנים והם מפגינים כעת את מלוא יופיים.
יינות ה-NV לא הבריקו באותה השנה, אבל בטווח הארוך נראה כי הבציר הזה נחשב מעט פחות מהראוי. יינות הקלאב של שיקה, למשל, מבריקים בכל קנה מידה, והם בנויים לטווח של 20 שנה אפילו, אז הם ייראו כמציאה היסטרית. לעתים תכופות בצירים טובים מאוד מתיישנים לא פחות טוב מבצירים מצויינים – זה יהיה המקרה גם כאן. ולא לטעות – עילית היין של הבציר מצויינת גם כיום.
 
1999: הבציר האחרון של האלף השני מתחיל רק עכשיו לחשוף את צפונותיו. העוצמות שלו מתחילות לעלות על פני השטח, והן מנוגדות מעט לתחושה הראשונית שהוא העניק. לא יהיה זה כלל מופרך להשוות אותו ליינות של בורגון באותו בציר מצויין.
ובכל זאת - אל תחפשו כאן עדינות. היינות הטובים של הבציר מבטאים עוצמות מרשימות, אבל היה צריך יד מדויקת שתעניק להם את הדוסז' הנכון שיבנה התיישנות טובה. במובן הזה, זה בציר של "מגדלים" טובים, שהצליחו לאזן בין החומר הטוב אותו הם קיבלו בכרם לבין העבודה ביקב. בקיצור - בציר עוצמתי שמגדלים טובים הצליחו להוציא ממנו חומר מעולה..
 
2000: המגדלים מאזור שמפניה דיברו גבוהה על הבציר הזה, אבל נראה כי למבקרים לקח מעט יותר זמן לגלות אותו. נראה כי בשנתיים האחרונות היינות הטובים מהבציר הזה תפסו גוף ונפח מרשימים, בלי לוותר על מורכבות ועניין. בציר 2000 מציג שילוב מרתק בין גוונים ירקרקים-מתובלים ובין צבעים צהובים-בשלים (חלת דבש, בריוש). בנוסף יש את הגוף הנפלא של היינות, שמציגים סיום שפשוט לא נגמר.
בניגוד לבציר העוצמתי של 99' כאן מילות המפתח היא איזון וחן. בקיצור, מדובר בבציר של הנאה צרופה, אם כי לא לכל אורך החזית.

2001: אף אחד לא סופר את הבציר הזה, שהיה שטוף גשם ומה לא. אבל היוצא מהכלל ממחיש את הכלל - קחו מגדל מעולה עם כרם מצוין ותקבלו יין קלאסי גם בשנת "אסון". ה-Vilmart Grand Cellier d'Or מבציר זה קבל 93 נקודות, והוכיח שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.
 
.
 
 
 
 
 
 
2002: אין מחלוקת כי 2002 הוא הבציר הטוב ביותר מאז 1996 המיתולוגי. השאלה היחידה היא רק כמה הוא טוב. דוגמאות ראשונות מהבציר הזה מתחילות להגיע לשוק, והתשובה תפרנס מן הסתם הרבה בעלי טורים ומבקרים במשך הרבה מאוד זמן, אבל הרשו לי לומר דבר אחד:
את הבציר של 1996 פיספסנו בגלל מיסים גבוהים ומודעות נמוכה. את בציר 2002 במחוז שמפניה אנחנו צריכים לקחת ברצינות הראויה, ברצינות מאוד ראויה, ולהתייחס אליו כאל בציר גדול באזור יין קלאסי. נקודה. 

הבציר של 2002 אינו עוצמתי כמו זה של 1990, אבל המגדלים משווים אותו לבצירים מיתולוגיים כגון 1982, 1979 ואפילו 66'. המון פרחים, שדות שלהם, מבשמים את היינות שנוצרו בו, אבל מתחתם יש מינרליות מקסימה ועוצמות שאמנם אינן ברוטליות אבל כאלה שמבטיחות התיישנות רצינית תוך שמירת הרעננות הגולמית של היינות.
בקיצור, לחטוף את הדברים הרציניים..
 
2003: החום האפריקאי לא פסח על הגבעות של כרמי שמפניה, ובאזור שמקדש את האלגנטיות על פני כל דבר אחר – המחלוקות גדולות. כמה ייננים לא הסתדרו כלל עם האופי המוחצן של היינות ופסלו את רובם, אם כי ישנם גם אחרים שטוענים שמדובר ביינות בעלי אופי מרשים ונוכחות יוצאת דופן.
האביב היה בעייתי משהו עבור ענבי השרדונה – שני גלי קור קשים גרמו לחלק גדול מהפרי לרדת לאבדון. בקיצור, זה לא 2002, וגם לא 2004, אבל במקרים מסויימים זה יכול להתגלות כבציר מפתיע וייחודי.
 
2004: שיאים נועדו להישבר, וגם שיא היבול שנקבע בשנת 2004 נשבר כמה שנים אחר כך. הביקושים הגדולים ליינות שמפניה מתחילים לתת את אותותיהם, וכשיש הזדמנות להגדיל יבול – קופצים עליה בשתי ידיים. אביב סביר, קיץ קריר וסתיו חמים גרמו ליבולי שיא בפינו, אם כי היצרנים הטובים נאלצו לברור היטב את חומר הגלם טרם תסיסה. תיקוני הסוכר היו מינימליים בזכות הבשלות הטובה, ולענבי שרדונה נראה כי היה זה בציר קרוב למושלם.
.
לייבסיטי - בניית אתרים