ינואר 2010

איזה שבוע. התחיל בלוויה, עבר דרך עומס עבודה מבורך, באמצע היתה פגישת מחזור מרתקת והסיום היה בארוע זיכרון מרגש. באמצע הספקנו לעשות סיבוב נהדר בהרי ירושלים עם אורח הכבוד של הפורום, היישר מניו יורק. יש חדש תחת השמש הירושלמית, ויש עוד יותר למה לחכות.

 

צרעה.
משהו מרתק קורה בצרעה. רוני ג'יימס, מאבות תפיסת הטרואר בישראל, הלך לעולמו אבל המורשת שלו חיה ונושמת. איך להגיד את זה, אולי היא נושמת יותר מדי טוב. אחרי שנים ארוכות בהם התבססו אנשי צרעה על כרמים בסביבתם הקרובה (זוכרים את "גבעת החלוקים" המיתולוגית?) החל רוני לטעת כרמים בהרי ירושלים. הכוכב החדש היה נווה אילן, ומותג העל היה מיסטי הילס, אליו עוד נשוב.
החזון החדש אותו מובילים ערן פיק ואורי רן, היינן והמנכ"ל, יוביל תוך עשור את יקב צרעה למקום אחר לגמרי. כבר היום הכרם המרכזי של היקב הוא הכרם בשורש, אולי נכון לומר הכרמים בשורש. נווה אילן וכרמי צרעה הופכים להיסטוריה. היקב עדיין יעבד אותם אם צריך, גם ככה הוא מעבד פי 4 ממה שהוא צריך, אבל היין יגיע ברובו המוחלט מכרם שורש.
המהפכה לא תיעצר כאן. אחרי שטחנות הבירוקרטיה תסיימנה את מלאכתן, נתעורר יום אחד לגלות כי יקב צרעה כבר לא נמצא בכלל בקיבוץ. ממה שאני מריח, זה יהיה אחד היקבים היפים והמרשימים ביותר בישראל. לא רק יפים - גם מהטכנולוגיים ביותר, ולפי ערן פיק יש לכך השפעה מכרעת על איכות המוצר הסופי. על הדרך, מחכה לנו עקומת למידה לא קצרה. כרמים חדשים, זנים חדשים, מבנה חדש, בקיצור - לא מעט זמן עד שיקב צרעה יתגבש ויתפוס צורה. מי שלא מעוניין, זה בסדר - יהיו יינות טובים בדרך ולא חובה ללמוד את ההיסטוריה של היינן לפני שתייתם. מי  שמרותק ונלהב ממה שקורה בתעשיה שלנו, יוכל לעקוב אחרי התהוות אחד הסיפורים המעניינים ביותר של העשור הבא.

בינתיים, קשה לדבר על עקביות או על סגנון מובהק. כל יין הוא סוג של תחנה במסע, כל בציר הוא פרק בחיפוש אחר הסגנון האופטימלי והטעם האישי. לזכותו של ערן אני מוצא את ההימנעות הגורפת מהמירוץ אחרי הבשלות המירבית והריבתית. ערן מחפש זנים שיתנו טעמים "שחורים", כן, אבל הסגנון הוא בכיוון האלגנטי. המחיר של הגישה הזו עלול להתבטא ביינות בעלי אופי נזירי ומאופק משהו. בטעימה מצאנו יינות מכאן ומכאן.

צרעה שרדונה 2008, 89 ש"ח
5,000 הבקבוקים התעופפו מהיקב די מהר. טעמתי את היין כמה פעמים, כרגע הוא בפאזה קצת פחות רעננה ממה שזכרתי. 50% מהמיץ תסס בחבית, השאר בנירוסטה. אגב חביות, הן היו כולן חדשות, אך בשנת 2009 הן כבר היו בנות שנה, עוד פקטור שמשפיע על הסגנון.
האף אגוזי, עשיר, די כבד וחמאתי, שמרי ומהודק.
על החך היין רחב ועשיר, מאוזן אם כי גוון מתקתק מתגנב בסיום. יש ליין עומק ומבנה טוב, אבל הסגנון מעט כבד ביחס למה שאני מחפש. אם נתעלם מזה, מדובר ביין
בכלל לא רע.
87

צרעה שרדונה 2009, מחיר לא נקבע
יכול להיות שערן מסכים איתי? לא שאלתי, אבל כאן הבציר מוקדם יותר, ויש פחות עץ חדש, מה שעושה את היין הזה יותר קרוב לטעמי. לא לשכוח, אומר לי ערן, זה יין בתהליך והוא יישב בחבית עוד כמה חודשים. נחכה ונראה, אבל בסקרנות גדולה. אשכולית מרירה, חמיצות נוכחת, נפח טוב ומעל הכל טרופיות מעודנת. כרגע היין "שווה" נקודה שתיים יותר מהבציר הקודם.

צרעה "הרי יהודה" 2008,
מדובר בטעימת מיכל ליין שעומד לפני ביקבוק. זהו כזכור היין הבסיסי של היקב, וכך צריך לשפוט אותו. 92% קב"ס, 8% סירה. את האף קידמה מעט ירקרקות (חיזור?) שנעלמה מהר מאוד. אחר כך נהניתי מפרי אדום, לא מרוכז או עשיר מדי, יין מצויין למסעדות: בשל, נגיש, מאוזן ולא מאפיל על האוכל. מה עוד צריך? אל תחפשו מורכבות יוצאת דופן או עניין גדול - אבל מבחינתי זה העניין הגדול: יין שמיועד ללוות אוכל ועושה זאת היטב.
86

צרעה שורש 2008
90% קב"ס מתובלים במעט סירה.
ההצהרה המעניינת של ערן בנוגע ליין הזה היא כי היקב מתכנן עוד נטיעות, אבל לא של קברנה סוביניון, ה"אס" הישראלי המקובל. ה"שורש" מציג שוב פנים מאופקות ונזיריות משהו, פרי שחור ומתובל בגוף בינוני אבל שממלא יפה את החך. די מאוזן עם נימת מתיקות קלה בסיום, ושוב - זה יין לאוכל, לא לטעימות עיוורות. הייתי מציע קצת זמן מנוחה במרתף, שנה-שנתיים נניח.
87

צרעה מיסטי הילס 2006, 180 ש"ח
חזרנו, כמובטח, לגבעות המיסטיות של צרעה. הפעם השם ניתן ליין מכרם שורש ונראה כי הוא יישאר שם בעתיד הקרוב. זה ללא ספק היין המוצלח ביותר שטעמתי הפעם ביקב, והמחיר בהתאם. חבל, אבל 3,000 הבקבוקים, ממסך בחלקים שווים של קב"ס וסירה,  ייעלמו די מהר מהמדפים.
כאן, הבציר המוקדם (יחסית) הניב יין ייחודי וידידותי. פרחוני, מתובל ומלא בריחות פרי שחור, אבל ללא זכר לריבתיות מעיקה. על החך הטאנין מרגיש עדיין מאוד בועט ואגרסיבי, החמיצות גבוהה ופה ושם יש טעמים "ירוקים" מחמיאים. הקיצור, יין צעיר, בועט ואפילו פראי. אם תחליטו לרכוש הייתי מציע להצטייד בלא מעט סבלנות ותקווה.
89

צרעה שורש 2007, 125 ש"ח
דיברנו על סגנון לא עקבי, על חיפוש אחר דרך? הנה דוגמא, ואגב, אינני רואה את זה בשלילה, להפך. כאן המסע עוצר בישראל ומנפק יין שתפור "בול" על הטעם הישראלי. הבציר המאוחר יחסית מתבטא בריחות שחורים, קסיס, בשרניות וריבה. יין מרוכז, עשיר, צורב מעט מהאלכוהול. הטאנינים נוכחים אבל הם עטופים במתיקות שחודרת עמוק לתוך הסיום. אחרי יין ה"קינוח" הזה, לא נותר לי אלא לחזק את ידיו של ערן בחיפושיו אחרי פרופיל טעם אחר, פחות פופולרי אבל יותר "נכון", תהיה המשמעות של המושג הזה אשר תהיה.
87

.

 

.

 

.

 

.

 

 

.

 

 

.

 

 

 


צרעה מיסטי הילס

קסטל
את הפרק היינני של היום חתמנו בביקור בחו"ל. אני לא מתבייש להגיד שכל קפיצה ליקב קסטל מזכירה לי טיול קטן לאירופה. "איזה אירופה", רוטן אלי, בדיוק כמו ערן שעה קלה קודם. "גל החום הנוכחי משגע את הגפן. חום כזה בינואר הוא סכנה גדולה. הגפן יכולה להחליט שהאביב הגיע ולהתחיל ללבלב, ואז הגשם והקור שעוד יגיעו יהרגו את היבול של השנה הבאה". זו, אגב, אחת הסיבות לזמירה המאוחרת כאן ובמקומות אחרים. שילוב של זמירה וגל חום עלול להיות יותר מדי סימנים שימריצו את הגפן להתחיל לעבוד. רק בפברואר נזמור, אומר לי אלי.
ה"תיירים" עושים סיור במרתף ואלי לוקח אותי הצידה. "בוא תטעם משהו", הוא אומר והמשגיח מוזג לנו ממיכל הנירוסטה יין... לבן? לא. יין רוזה!
לא מעט פעמים עשה אלי Saignee למיץ של המרלו. הכוונה היא להוצאת מיץ ממש בתחילת התסיסה, כדי להעשיר את מה שנשאר. להבדיל, זו הפעם ראשונה שאנשי היקב שוקלים ברצינות לשחרר מהמיץ הזה יין רוזה. אני מאוד מקווה שזה יקרה, כי מדובר ביין נהדר, שבמחיר הנכון יעשה כאן הרבה כייף. צבע בהיר, שמעיד על האופי הקל. ריחות ירוקים ואדמדמים, מאוד מושכים. הפה - פירותי אבל קל, מעודן, מאוד מרענן עם נוכחות מדויקת על החך - לא כבד או עשיר מדי חלילה, אבל לא מיימי. טוב, אולי חסר טיפה נפח, אבל קל לסלוח לו, ליין הזה, כי הוא לוקח אותנו לפרובנס, היישר מהרי ירושלים.

קסטל שרדונה 2008, 150 ש"ח
בשביל היין הזה התייצב לדגל הנהג המיומן שלנו, נקרא לו ד. "את היין טעמתי בהרברט סמואל", הוא מספר, "טעימה עיוורת שנתן לי רושפלד. הניחוש שלי היה בורגון, ואחד טוב. ההפתעה היתה שלמה. נוכל לקנות ארגז שניים"?
טעמנו את היין בשתי וורסיות:" אחת מחודררת כדבעי, אחת מבקבוק שפקקו נחלץ זה עתה. אהבנו יותר את היין המאוורר, אבל לא להבין לא נכון - זה שרדונה מצויין בכל קנה מידה ובכל צורת הגשה. איזון מושלם בין טעמי פרי לחבית, בין בשלות לחמיצות, נוכחות מצויינת על החך, סיום ארוך ליין עשיר במידה, מורכב ומעניין. מינרליות, אשכולית ואפרסק לבן על האף עם מעט שמרים, וניל וקלייה נעימה. יין מצויין, אחד הטובים של היקב ואחד השרדונה המקומיים הטובים ביותר שטעמתי אי פעם, ואני כידוע לא חסיד שוטה של הזן הזה. "בורגונדי" קטן ומפתיע.
91

קסטל גרנד וין 2007, 250 ש"ח
אני עקבי עם כל מה שכתבתי עליו בעבר, פעמיים-שלוש. יין מצויין, מאוזן, אלגנטי בקונטקסט ישראלי ולא רק בו. "איך זה שאתה מצליח לעשות כאן יין אלגנטי, ואחרים לא"? אני שואל את אלי.
"אני עושה יין בסגנון היחידי שאני יודע", הוא עונה לי, "ואין לי מושג מה אחרים עושים. להפך, הבציר אצלנו הולך ומתאחר, הריכוז עולה כמו גם האלכוהול". היופי הוא שזה קורה בלי ריבתיות מעיקה או חוסר איזון בין 14% האלכוהול לשאר המרכיבים. ה"סוד" של קסטל ידוע לכאורה. צפיפות הנטיעות, משטר ההשקייה, מועד הבציר. נראה כי הייננים המובילים בישראל מתחילים לחפש גם את העידון והאיזון ביין, לא רק את הריכוז והעוצמה. הסגנון של קסטל, אני מאמין ומקווה, יהיה נפוץ יותר בישראל של 2020. בינתיים, אין הרבה תחרות מקומית ליין הזה.

מחניודה
אי אפשר לסיים את היום בלי לאכול משהו. הנהג הבכיר הציע לנסות את המחנה החדשה יחסית, 6 חודשים ויומיים, הפטיר אסף כשהתיישבנו על הבאר מול המטבח, אבל מי סופר. ביקשנו לאכול מה שיש, בלי לחם. אין מצב ללחם, הבטיח אסף, וההצגה התחילה. אין מילה אחרת לארבעת המושבים שמול המטבח הפתוח הכי מדליק בארץ. חוויה שמשלבת אקשן, דרמה, מתח ועצבים, הומור ובעיר אוכל מצויין ושרות מתוקתק. כל חובב אוכל חייב לנסות לפחות פעם אחת את הבאר מול המטבח של אסף ואורי, מנהלי השואו הטוב ביותר בירושלים.
היה חבל לראות רק דבר אחד. הזמנו בקבוק של יין הבית, שולמן של סוסון ים. יין חביב, קל ולא מעיק, שהוגש לנו בטמפרטורה על סף רתיחה. עצוב לראות איך שלושה אנשים רציניים וטוטאליים מזניחים כלאחר יד את נושא היין. אם נתח בשר היה יוצא להם טיפה עשוי מדי או לחילופין מעט צונן מהנדרש, מישהו שם היה חוטף באבי אביו. יין כזה שהוגש במצב בלתי ניתן לשתיה - ולאף אחד לא רק שלא איכפת, גם אין מושג שכך קורה, אני רוצה להאמין שהם יודעים לפחות איך זה צריך להיות. קיררנו את היין והוא נתן את מה שהוא יודע - לא המון, אבל בכייף גדול. למרות זאת, אסור לפספס את החוויה.

שרדונה C - יקב קסטל 08

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אסף גרניט. צילום: יחצ





 

 

 



אסף גרניט - חוויה.

לייבסיטי - בניית אתרים