יוני 2011

השחקן הכי גדול? הקלע הכי גדול? המועמד הכי גדול להיות השחקן הכי גדול? גם אחרי ההתנצלות המגומגמת של סקוטי פיפן, אני לא בטוח מה הוא אמר או לא אמר על לברון ג'יימס. יכול להיות שלברון הוא לא העניין, והיחסים סקוטי-מייקל הם גרסה מודרנית של סאליירי-מוצרט. אולי. לברון, לבטח האתלט הכי מרשים שמשחק כיום כדורסל, יכול להיות נושא להשוואה מול ה"קינג" האמיתי, מייקל J, וההשוואה מסקרנת בעיקר בגלל הנקודות הדומות ביניהם - כרגע זו בעיקר האתלטיות המדהימה של שניהם, ותארי ה-MVP האישיים הרבים בהם הם זכו (ועדיין זוכים, במקרה של ג'יימס). טבעות? כרגע לפחות אין טעם לספור, אבל אפשר לקראת סוף הכתבה לנסות ולהבין היכן ניצב לברון בסיום הפלייאוף של 2011, ולאן לעזאזל הוא יכול ללכת מכאן הלאה כדי להביא טבעת נוספת לדוויין ווייד, המנהיג הברור של הקבוצה המגרש, וראשונה לעצמו.

לברון, כולם זוכרים, הגיע לליגה בלי תחנת המעבר (ההכרחית כיום) של הקולג'. מייקל נאלץ לעבוד קשה משך שלוש שנים תחת דין סמית במכללת צפון קרוליינה. ייתכן וכבר פה הודגשו ונכתבו קווי אופי מסויימים אצל שני כוכבי העל הללו. ללברון הכל בא בקלות. שער על מגזין הספורט "ספורטס אילוסטרייטד", חוזה עתק עם נייקי עוד לפני הדראפט (2003) בו הוא נבחר ראשון. כשאתה הופך לאייקון עוד לפני שעלית על מגרש ה-NBA הראשון שלך, קל להאמין למה שכתוב בעיתונים - שאתה באמת הגדול מכולם, וחובת ההוכחה היא על הסביבה.
אצל מייקל הכל הלך קשה יותר. בשנת הקולג' הראשונה שלו הוא זכה באליפות ה-NCAA ובתואר ה"פרשמן" של השנה. ואולם, דין סמית' סרב להרשות לו להצטלם לשער של ה-SI, בטענה שהוא "צעיר מדי". מייקל עזב את הקולג' אחרי 3 שנים (מתוך 4) כדי להיבחר שלישי בדראפט המשובח של 1984. חובת ההוכחה הוטלה עליו כבר מיומו הראשון בליגה. זה, יחד עם אופיו התחרותי והכמעט בלתי נסבל, סיפק לו אנרגיה בלתי מתכלית משך כל שנות ה-NBA שלו, לפחות משך רובן.

 

 

לייבסיטי - בניית אתרים