דצמבר 2011

ענף היין הישראלי חייב חלק משיגשוגו לשני בתי גידול שמשגרים אליו את טובי בניהן. הראשון הוא קיבוץ צרעה - מישהו צריך לעשות על זה פעם תחקיר מעמיק, איך ממקום כל כך קטן יצאו כל כך הרבה אנשי יין מובילים. השני הוא חיל האוויר, או יותר נכון גף המסוקים שלו, ממנו יצאו כמה מטובי ייננינו ויבואניינו. נזכרתי בעובדה הזו במהלך ארוחת צהריים משובחת במיוחד במסעדת קלואליס, שיוחדה ליקב של דני מאור, שהגיע לענף היין דרך המסלול המיועד לבוגרי חה"א.
את דני הכרתי ביקב הזעיר שהיה לו בתחילת הדרך במושב רמות. כבר אז הבנתי עם מי יש לי עסק. מדובר באדם מהז'אנר של "פעולה-תחקיר-שיפור-פעולה". כשטעמתי החודש סט יינות שלו, החל מהבציר הראשון, נזכרתי במשפט אחד שהוא אמר לי באותו ביקור: "כשמתעסקים בציוד, כולם מדברים על חשיבות מיכלי התסיסה, החביות, הקראשר. אין ספק שאיכותם חשובה. אבל אם תשאל אותי, כלי העבודה החשוב ביותר ביקב הוא הגרניק, מכשיר לחץ הקיטור. צריך לנקות, לנקות, לנקות. את רוב השאר הטבע יעשה".
וזה אולי הדבר הבולט ביותר ביינות של דני. סיכומים בסוף, אבל אף אחד לא יוכל לבוא בטענות לגבי נקיון היינות. הם מדוייקים, נראים היטב מהבציר הראשון, ועשויים ע"י אדם יסודי, רציני ומעמיק.




אחד הדברים שלפעמים מביכים אותי בשיחה עם  ז'אנר מסויים של ייננים היא רמת הנחרצות הבלתי ספקנית שלהם. כבר אחרי הבציר השני אפשר לשמוע קביעות שכאילו נחקקו באבן והוגשו לבני ישראל לצד לוחות הברית. זה יכול להיות דיבורים על הטרואר המשובח שלהם (שרק לפני שלוש שנים עוד קטפו בו עגבניות), על זני הענבים הנכונים לטעם הקהל (תמיד קברנה ושרדונה, אלא מה) ועל ביקושי הענק שמציפים את היקב שלהם לסחורה הלוהטת שהם מנפקים.
אצל דני הדברים נשמעים אחרת. לא שהוא צנוע במיוחד (טוב, טייס), אבל הוא לא מתבייש לחשוף את עקומת הלמידה שלו, את הטעויות, את הלבטים, את הבעיות של להשיג חומר גלם כל פעם מחדש, את החיפוש אחרי השביל הנכון שעובר בשדות מלאי קוצים. בסופו של דבר, נראה שהיינות שטעמנו מציגים יותר את שלב החיפוש אחר תחילת הדרך. הדרך עצמה התחילה אי שם בשנת 2010, אולי 11. יש משהו מעורר כבוד בחשיפה הזו, בחוסר הרצון להתחבא מאחורי סיסמאות וסיפורים שיווקיים. ככה ניראים החיים האמיתיים של יזם בתחום היין, וצריך לתת את הכבוד המתאים למי שחי אותם ומנסה לעשות את הכי טוב שהוא יכול, כל שנה מחדש.
אז מה נשאר כרגע?
אוסף של יינות, ממגוון זנים, כרמים ושנים, שלמרות הכל מצליח להציג פנים ברורות של אופי היקב והחזון היינני של העומד מאחוריו.

 

סדרת קלאסיק היא לא ממש סדרה אלא יין אחד שמציג בלנד שמשתנה רעיונית משנה לשנה. אני מביא את מקור הכרמים, לא כי אני מאמין שזה באמת חשוב למישהו מהקוראים אלא כי יש בזיגזוג הזה משהו מעניין בשיקוף התהליך של התייצבות העשייה ביקב בוטיק. הרי בינינו, אף אחד לא יכול לטעון ברצינות שענבים שונים מכרמים שונים בשנים שונות הוא מתכון ליציבות ולאחידות בייצור. דני מאור עצמו לא טוען כך, הוא גם לא טוען שההיפך הוא הנכון. הוא פשוט משקף את המציאות ונותן לנו לעשות את הניתוחים המלומדים ולהסיק את המסקנות הנבונות בעצמנו, מי יותר מי פחות.

מאור קלאסיק קברנה סוביניון 2004, ללא מחיר.

כרמים: הרוב מהכרמים של שאטו גולן באליעד ועוד זנבות מהגולן.
סדרת קלאסיק אמורה להציע יינות בסיסיים יחסית, למסעדות ולשתייה מהירה. לכן, הציפיות מיין כזה , בוודאי בהתחשב בגילו של היקב (שנה שנייה), אינן גבוהות.
האף מעט בוגר, פרי אדום עם פטריות וטחב. בפה - הפרי כבר נסוג, טעמים שלישוניים השתלטו על רוב החוויה. בהתחשב בז'אנר, היין עונה ואף עולה על המצופה: מתבגר בכבוד יחסי, ניתן לשתייה ואפילו להנאה..

מאור קלאסיק – קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק – 2007, 75 ש"ח.
כרמים: קב' פרנק מהכרם האורגני "שלו" בכנף, קב"ס מכפר שמאי, המרלו חצי מכפר שמאי וחצי מכנף.
האף עדיין טרי ודי רענן, אם כי מתגנבים ניואנסים בוגרים. דובדבן, תות ומעט תיבול. ישיר ולא מתחכם. גוף בינוני, מאוזן, מעט יבש בסיום.

מאור קלאסיק קברנה סוביניון, מרלו, סירה 2008, 79 ש"ח.
כרמים: הר מירון - כפר שמאי, 60% קברנה, 30 מרלו.
יין נגיש, רענן, לא כבד, טעים. הסירה מורגש מאוד למרות אחוז לא גבוה  (כ-10%). פרחים ודובדבן, בטח מישהו יגיד לי פרחים של דובדבן. שיהיה. נעים וטעים כבר אמרתי, אז מה נשאר להוסיף. בחינת בגרות מוצלחת, מאוד "בלנד מסעדות" באופי.

עד כאן סדרת קלאסיק, ומכאן לסדרה הגבוהה שמציגה יינות זניים, סדרת "מאור".

מאור קברנה סוביניון 2003, 280 ש"ח.
כרמים: עמק קדש, מהקלאסיקות של הגליל. 3000 בקבוקים, חלק גדול מהם הלך לקלואליס. יין מפתיע בחיוניות ובבגרות שלו. רענן ואנרגטי. הפה קצת קל מול הציפיות שמעורר האף. חמיצות מעט גבוהה ובפרונט - לא הכי מאוזן אבל לגמרי חי. כבוד. מחיר ביקב 280 ש"ח, גבוה מאוד ביחס לתמורה אבל נראה כי היינן מאותת לנו - חבר'ה, אני לא באמת רוצה למכור לכם את היין.

 

מאור קברנה סוביניון-מרלו 2005, 145 ש"ח.
כרמים: הרוב מגיע מאזור שעל, רמת הגולן.
בציר מאוד מאוחר, שגרם לי לשיהוק של הפתעה: 3 לנובמבר.
הכל נגזר מזה. שזיף קברנאי לצד דובדבן מרלואי, מאוד בשל ואפילו קירש. עור טרי, גרפיט. הפה ממשיך את הקו - בשל, מוחצן, חד מימדי, מאוד שונה באופיו המוחצן מהקו המאופק והאלגנטי שמוצאים בשאר היינות. מצד שני, היין מאוד Likeable, מאוזן ונגיש. תחליטו לבד.

 

מאור קברנה סוביניון-מרלו 2007, 145 ש"ח.
כרמים: צפון הגולן (הקברנה), נסיון שהיה חד פעמי, המרלו הגיע מהכרם בכנף שהיה כרם הבית עד 2008.
שונה מאוד מה-05. ריחות מעט בוגרים של טחב ועור ישן שמקבלים חיים חדשים אחרי מפגש משמח עם אוויר בכוס. אז יוצא פרי טרי, עם גוף בינוני וסיום ארוך. יין חביב. אגב, בשנת 2006 כמעט ולא היה יין ביקב - מלחמה, טייס וכו'.
.

מאור גבעות אורחה רוזה 2010: 55 ש"ח.
אולי היין הכי מרגש בטעימה כולה, לא בגלל האיכות (הלא ממש גבוהה לטעמי) אלא בזכות העובדה שזה היין הראשון אותו דני מציע מהכרם "שלו", כרם שנטוע בתל פארס שילווה אותו ואותנו מעתה ועד עולם, או לפחות עד המלחמה הבאה. בקבוק 500 מ"ל נאה, שמציע אף אופייני של פטל ותות עם מעט ירקרקות נעימה, אבל עם משקל כבד על החך, מתיקות גבוהה מדי, וחמיצות שקיימת אבל לא בפרונט. בקיצור, קצת כבד מדי בשביל רוזה קייצי, אבל אני בטוח שזו לא המילה האחרונה.

 

מאור סירה 2005, 280 ש"ח.
כרמים: הכרם בכנף, שהיה כאמור כרם הבית עד 2008.
קצת לא נעים לי מדני. באמת. בביקור שלי אצלו לפני כך וכך שנים, מאוד התלהבתי מהסירה שלו, שהיתה גבוהה בראש אחד לפחות משאר יינות היקב. דני, שעד אותו זמן האמין דווקא בקברנה פרנק, התחיל לשים לב שהסירה נותן תוצאות טובות יותר ויותר, והפך אותו לבייבי הפרטי שלו ושל היקב.
מיסטייק?
אז עוד נורא התלהבו בארץ מסירה, בעיקר העיתונאים. הציבור מקבל את הזן החדש בסקרנות חשדנית, ועד היום מתקשה לאמץ אל חיכו וחיקו את הזן שעיתונאים פזיזים וחסרי אחריות כמוני הגדירו כ"דבר הגדול הבא". אבל אולי בכמויות של בוטיק יהיה יותר קל למכור סירה, וכאן יש בהחלט למה לשים לב, כי היינות ראויים וטובים.
היין דומה למאפיינים של הבלנד מבציר 2005 - עשיר, קסיסי, ליקרי, המון שוקולד. הפה עשיר ורחב, מאוזן למדי, סיום ארוך, אבל הפרי הבשל מכתיב חד מימדיות, לא מורכבות. ועדיין - עשוי היטב, ולמרות כל השפע - רחוק מכמה פצצות פרי ומתיקות שמנפקים בישראל מהזן הזה.

מאור סירה 2006, 240 ש"ח.
כרמים: כנף.
מלחמה, זוכרים? מילואים, כוננות, בלי לראות את הכרם או היקב. משזה נאמר, מדובר ביין מפתיע. מי אמר פלפל שחור ולא קבל? פרי מעודן ומהודק הרבה יותר מבציר 05, גוף בינוני ומבנה קומפקטי, ללא חורים או נפילות. כמעט אלגנטי.

מאור סירה 2007, עדיין לא הושק.
כרמים: 2 חביות מכנף, אחת מהר מירון.
בסגנון ובאופי היין הזה מציע משהו בין שני הבצירים הקודמים. מאוד סירה, מאוד מתובל, עשיר אך לא בומבסטי. לא כבד. יין טוב, מאוד סירה, מאוד ישראלי, לא מאוד מורכב, עליית מדרגה מול השניים הקודמים באיזון - והרבה סקרנות לקראת העתיד.

 

דני, שאלה: מה קרה עם הכרם בכנף? מדוע החלטת לעזוב אותו, בדיוק שהיה נדמה שאתם מתחילים קצת להכיר?
"את הכרם בכנף קיבלתי כשאר היקב באותו השם הפסיק לפעול, לפחות זמנית, ואני זכיתי בעצם מההפקר. למעשה לא כ"כ החלטתי על עזיבתו, פשוט נועם (בעלת הכרם) חזרה מחו"ל וחזרה לעסוק ביין. בעיקרון יכולתי להתעקש להישאר עוד כמה שנים עם כנף, אבל פרוייקט פארס כבר יצא לדרך, ובמקביל נפתחה לי האפשרות לכרם בהר מירון לכמה שאני רוצה  בהיבטי כמות ושנים. לפיכך החלטתי ללכת על המירון כמקור ענבים כמעט מלא עד ניבת הכרם שלנו.
הקלאסיק 2008 יצא בסדר? (הוא 100% מירון, שתי חלקות) אם כן אז כנראה ההחלטה היתה סבירה. (וזה הקלאסיק, המאור עוד בדרך).



סיכום:
"אם הייתי מתחיל הכל מהתחלה", אומר דני, "הייתי עושה מעשה גבי סדן ומתחיל קודם כל עם כרם. שלי". אבל המציאות של יקב מאור היא אחרת.
יקב מאור, בזכות כישרון של בעליו לצד גילוי לב לא אופייני, מציע סיפור מרתק של לידת יקב בוטיק בישראל. עקומת הלימוד, מציאת הטעם הפרטי והאמירה האישית, איתור הכרמים הנכונים והתבייתות עליהם, שיפור מתמיד ברמת התוצר הסופי.
לא שהסיפור הזה לא סופר אף פעם. גבי סדן, כאמור, מספר אותו בימים אלה בדיוק. יאיר ואסף מרגלית ספרו אותו מעט אחרת (פריצת דרך, אחריה שנים של יין בעייתי, התייצבות וחזרה לטופ עם יין מהכרם הפרטי שניטע אחרי עשור של פעילות). גם כאן, אנחנו בעצם נחשפנו וטעמנו רק יין מהשנים העובריות של יקב מאור. מבחינתי, ואני חושב שגם מבחינת דני, הוא עדיין לא נולד (כשמדובר על היינות שטעמנו).
אבל יש ממה להנות גם כעת, בתנאי שלא נסחפים לשלם את מחירי יינות הארכיון. הייננות של יקב מאור מאוד מדוייקת. היינות נקיים, עשויים היטב ברובם, עם סגנון שמושך ומתייצב לכיוון האלגנטי ולא לכיוון יינות ריבה עם טונות של עץ חדש. יש למה לחכות, ואפשר להמר בשקט שנקבל פה בעתיד יינות שלא יהיו רק טעימים או מדוייקים, אלא אפילו מרגשים.

 


.

.

.
















.












.

.
דני מאור - תמונה ישנה.
לייבסיטי - בניית אתרים