מאי 2009

"לך, לך מהר", אמרו לי כמה חברים. "לך מהר, לפני שייסגר".
אקדים את המאוחר. הלכנו מהר, ואני ממליץ גם למי שעדיין לא הספיק, להגיע מהר למסעדת מאראבו, ברח' אבא הילל ברמת גן. לא כי הם הולכים לסגור בקרוב, אלא כיוון שמאראבו היא פשוט מסעדה טובה מאוד, נקודה.

הגענו, חמושים במיטב השמפניות ובעוד בקבוק אדום או שניים. ביקשנו רשות, אמרו למה לא. ייאמר מייד - לא הכל ורוד בממלכת השף יואב בר, ותפריט היין הוא אחת הבעיות של המקום. "אנחנו עומדים בפני שינוי יסודי בתפיסת היין של המסעדה", מודה חיים עם-שלום, שותפו של יואב ומנהל הפלור, "אבל עוד אין לנו מושג ברור ומגובש מה הוא יהיה". מודה ועוזב, ולמרות התמחור שאינו חורג ברובו מהמקובל, המבחר הקיים פשוט לא יכול לתמוך בחוויה שמספק האוכל המשובח, וחבל שכך. חבל, אבל השינוי בדרך.

המסעדה מעוצבת בצורה נעימה, מודרנית ונקייה, עם איוורור מצויין ותאורה מספקת. החדר הפרטי נראה מפנק ונעים, ואם להאמין להבטחות (ולמה לא, בעצם?), אפשר יהיה בקרוב לזלוג לכיוון הגינה הצמודה, לפחות לכוס קפה או לסיגריה של קינוח. יחד עם זאת, קיים איזשהו חוסר הרמוניה בין העיצוב המעט מהודר\פורמלי לבין האווירה הביסטרואית משהו אותם מנסים קברניטי המקום להנחיל. בעייה נוספת אותה סוחבת מאראבו, בואו נודה, היא חוסר קוהרנטיות בין המיצוב הראשוני לזה הנוכחי. חבלי הלידה של מאראבו היו לא קלים, לשון המעטה. ממסעדת פאר-שף מפונפנת ויקרה הופכת מאראבו להיות יותר נגישה ואפשרית, מהלך הכרחי שהוא תולדה של הזמנים ואולי אפילו של השוק המקומי, שלא באמת יכול לתמוך במסעדות פאר (אלא אם אתה שלום מחרובסקי ולמסעדה שלך קוראים מול ים). על כל פנים, חסר במסעדה איזה Vibe אנרגטי, אם כי התחושה שלי היא שברגע שכל הכיסאות יחוממו ע"י עכוזים שמחוברים לקהל הנכון - הבעייה תיפתר.

         

אבל באמת שיהיה חבל לחכות לעוד 80 איש שיישבו לידך, מי יודע מה יקרה. בינתיים הכל דופק היטב. האוכל, הקצב, השרות - הכל זורם כהלכה. "יואב בר, זה ההוא מהישרדות!", ליעלעו הבנות בהתרגשות בלתי מוסתרת. אז לא, למרות השם המשותף זה לא אותו אדם. יואב בר "שלנו" בילה חלק ניכר מחייו המקצועיים במטבחים מלונאיים באילת. לא כל שף מסוגל לעשות את ההסבה ממטבח ענק ומתוקתק אך חסר תיחכום לרזולוציה הנדרשת ממטבח יצירתי כמו זה של מאראבו. יואב מצליח בכך היטב. גם חיים, שותפו, בילה את החצי הראשון של חייו בקריירה אחרת, כמנהל הפעילות העיסקית של קומברס באפריקה. "דווקא למסעדנות", אני ממלמל "דווקא לעסק הלחוץ והדחוס הזה"? מילא, לפחות בסוף היום ישנים בבית.

טעמנו חלק ניכר ממה שיש למאראבו להציע. כרגע ישנם כמה מסלולים מעניינים לטובת הלקוחות שמעותיהם קצובות. יש ארוחה עיסקית בערב, ארוחת ערב אביבית שמה (94 ש"ח, פרטים באתר המסעדה). ממנה טעמנו קרפצ'יו מדויק, פטה כבדי עוף נהדר, אחר כך עברנו לשלישיית המבורגרים קטנים אך עשויים היטב שהוגשו על מחבת שקשוקה ירוקה (אהבתי). פלייט נוסף כלל מנה מאוד מקומית עם מגע מעודן של השף  - שרימפס על פסטת לימונים, קונפי לימונים וטחינה. טעים בצורה בלתי רגילה, וליווי משובח לבלאן דה בלאן שהיה עימנו. ניוקי הכמהין עשה גם הוא את העבודה - כל אחד מאיתנו הגניב בקטנה את שיירי הלחם לכיוון הצלחת, כדי לנגב עוד נגיעה מהרוטב המצוין. עם הבארולו שהבאנו ביקשנו ריזוטו - מבחן אולטימטיבי לכל מסעדה. קיבלנו שניים - אהבנו יותר את זה עם פירות הים, אולי כיוון שהוא היה מעודן וקליל יותר. לא נרשמו נפילות של ממש בתפריט, וגם אם המנות המנצחות של כל אחד מאיתנו היו אחרות מעט, חוות הדעת הכללית היתה אחידה - CHECK THIS OUT. ומהר. גם הקינוחים לא הצליחו לקלקל, אבל אנחנו לא ממש שופטים מסעדה על פיהם, מודה. משזה נאמר, לכו על הקינוח עם גבינת העיזים והקוקוס - שילוב מרתק ובעיקר לא מתוק מדי. אהבנו, אבל לא רק אותו.

             

התמונות, אגב, לקוחות כולן (למעט היין) מאתר המסעדה. הן מייצגות היטב את מה שאנו זכינו לקבל, רק הביצוע של "צלם הבית" עולה על ביצועי שלי. אגב, המסעדה משתתפת באליפות המסעדות של ערוץ 10 (?), ולפי השמועות היא אמורה לתת הופעה טובה בטורניר. יואב וחיים ממלאים פיהם מים בנדון, אבל אם ההצלחה וההכרה יהיו אפילו רק חצי מזו שזכה לה מאיר אדוני מכתית, אז הקיץ הקרוב יהיה עמוס מאוד בגיזרת מאראבו. אל תחכו.

 

לייבסיטי - בניית אתרים