דף הבית >> עולם היין - אוסטריה! >> ארכיון >> החדשים של מרש
 



The Relic
דצמבר 2007
בראשית היה גריינג', אחריו הכרנו את ה"דד ארם" של ד'ארנברג. וכשחשבנו שאי אפשר למצוא יותר מזה באוסטרליה – יותר אלכוהולי, יותר עושר, יותר ריכוז ועוצמה – הגיע ד"ר גיל מרום עם יינות הבוטיק של אוסטרליה והשאיר אותנו פעורי פה ושמוטי לשון.
זה, חשבנו, הגענו לטופ. ואז הגיע הקונטיינר של סוף 2007 והרף זינק לגבהים חדשים. עוד, עוד, עוד. עוד פרי, עוד עוצמה, עוד ריכוז – ובהחלט גם עוד עניין.
בטעימה פרוביזורית משהו טעמנו כמה מיינות העל שאוסטרליים, יינות שראויים לתשומת לב גם של אנשי העולם הישן. אני יודע, אני יודע שקשה למצוא ביינות הללו אלגנטיות. קשה, אבל אפשר פה ושם, וגם אם אלגנטיות היא לא סימן ההכיר שלהם, יש עדיין ממה ליהנות גם כך. עצה: אנשי "מרש" מתכננים להציע טעימות שבועיות (בתשלום) לקהל הרב. עשו לעצמכם טובה, תרשמו לאחת. אם אתם אוהבים את הקטע – אין מה להכביר מילים. ואם אתם לא – עוד יותר טוב, בדיוק בשביל זה יש טעימות כאלו, כדי להתרשם הרבה ובכסף קטן. "אתה נשמע כמעט מתנצל, מסנגר ככה על יינות אוסטרליה", אמר לי חבר שקרא את הכתבה. אז אני מודה בפה מלא – לא את הכל הייתי לוקח למרתף, אבל בהחלט שיש שם כמה בקבוקים שהייתי שומר לכבוד הפרה האחת והיחידה, שרק תגיע, משויישת ומיושנת כדבעי.
טוב, לעבודה. למי שעדיין לא מכיר את השמות, צורת הרישום היא כדלקמן: "יקב, שם היין\הסדרה, זן, בציר." פרטים נוספים על היינות אפשר למצוא באתר המפורט של חברת מרש.

 


The Boxer



The only son



Emigre
Mitolo Jester Shiraz 2006, י139 ₪.
90% שירז, 7.5% קברנה סוביניון, 2.5% מלבק. 14.8% אלכוהול, ואולי כאן זה המקום להזכיר כי חוקי היין האוסטרליים מרשים סטייה של 1.5% לכל כיוון, וקרוב לוודאי שהסטייה היא כלפי מטה, ותכולת האלכוהול גבוהה הרבה יותר. לכו תעשו חשבון לבד.
זה בארוסה זה? זהו, שזה לא. זה מעמק מקלארן, ותאמינו או לא – מרגישים בהבדל. הפרי בשל ועשיר, החבית מורגשת היטב, אבל החיך אינו מותקף בעוצמות המוכרות. אלגנטי במונחי אוסטרליה, ונקודת התחלה נכונה לטעימה.
ציון: 87
 
Dutschke Willowbend Merlot-Shiraz-Cabernet 2005, י109 ₪.
דרום בארוסה, שזה אצלנו כמו צפון הגולן, נניח. כלומר גם כאן זה עוד לא הכי פצצתי שיש. הענבים מגיעים מכרם משפחתי, הזנים נבצרו והותססו בנפרד, והחיבור ביניהם מוצלח למדי: פרי שחור, קסיס, דובדבן שחור, יין עשיר והרמוני שמלטף את החיך, איזון יפה בין חמיצות, פרי וטאנינים. אהבתי. עוד נקודת התחלה ראויה למסע.
ציון: 88
 
The Colonial Estate, Envoy GSM 2005, י199 ₪.
בשלות גבוהה של פרי, עם סימנים של בשלות יתר אפילו, ריחות מבושלים מעט עם המון פרי שחור. במפתיע, על החיך זה לא מפריע כלל. יין רך ובשל, כאמור, עוצמות מתונות וטאנינים רכים, חמיצות מאוזנת היטב. יחד עם זאת התחושה היא כי היין צריך מעט זמן כדי להתחבר, תנו לו אותו בדקנטר או במרתף.
ציון: 90
 
Red Nectar Stonewell Cabernet Sauvignon 2005, י181  ₪.
השאלה המעניינת ביותר ביין הזה, היא אם יש בכלל מה לחפש בקברנה האוסטרלי ובזה של בארוסה בפרט, או שלעזוב את הקברנה לנפשו. התשובה הברורה היא "יש מה לחפש, אבל לא חובה", לפחות לפי היין הזה. גם כאן – יין עשיר ומרוכז אבל לא בומבסטי כלל, יין שצריך עוד זמן לא מועט (שנתיים-שלוש) כדי לאבד משהו מהחמיצות הבוטה מעט ולהפוך לידידותי לסביבה. עד אז ייתן היין ריחות אופיניים של פרי שחור, שזיף בשל ומעט קסיס לצד עשבוניות קלילה ומחמיאה.
ציון: 87
 
Mollydooker the Boxer Shiraz 2006, י139 ₪.
מאכזב לכתוב על יין שכבר לא קיים בארץ. אם הייתי חבר במועדון הלקוחות של החברה, כנראה שהייתי מקבל הודעה על הגעתו של היין הזה ארצה ומספיק להתארגן על בקבוק או שניים. או שלא, כי חוץ מהניקוד הגבוה והמחיר הנוח (ויש עוד הנחה לקניות גדולות) – זה לא ממש הטעם שלי, אם כי היין ראוי להערכה והוא הפך למדובר ביותר בכל המשלוח.
זה לא בארוסה, נתחיל בזה. 16% אלכוהול מוצהרים ושפע של פרי שחור ובשל, מיצוי פרי קצר ויישון קצר גם כן, אבל זה לא מפריע לדבר הזה להיות אקספרסיבי ומורכב, רחב ועשיר. על החיך יספק היין הפתעה גדולה – למרות ההתקפה על האף, למרות האלכוהול הגבוה – הוא לא מעייף ולא מעניש. יין של אוכל. אוכל כבד. כבד של חורף. של גשם. אל תחכו עם הדבר הזה אפילו לראשון במאי, למרות שהוא יתיישן בכבוד שנתיים שלוש ואולי יותר, אבל מה הטעם. יש קצת בצפרה אצל קונפורטי, שמשוגע על הפורטפוליו, ויש מעט בחנות ענבים.
ציון: 92
 
Tscharke, The Only Son 2006, י181 ₪.
טמפרניו (90%) וגרצינו, בלנד יוצא דופן עבור בארוזה, ולמען האמת גם פרופיל טעם שונה במשהו מהמקובל באזור. פרי בשל, פטל שחור לצד תות אדום, אנימלי משהו, בשרני. טאנינים מעט מחוספסים, מעודן ואלגנטי יחסית לבארוסה, יין שבאופן אישי מעניין אותי ברמה השיווקית – האם זה יילך או לא? ולמי? ציון: 89
Tscharke The Curse Zinfandel 2006, י235 ₪.
קשה לי לזכור עוד יין אוסטרלי בו הכל הוא כל כך "יותר", אבל התוצאה הסופית אינה נפוחת סטרואידים כמתבקש. המון אלכוהול (16% או יותר), המון צבע, המון פרי, ולמרות הכל יש בו איזו אלגנטיות חמקמקה. לא, לא משהו בסגנון גרנד קרו בורגון, אבל האיזון המרשים של היין יוצר תחושה של "עוד". הרבה קירש דובדבנים, שוקולד ועץ, האלכוהול החם מורגש לקראת הסוף. הייתי רוצה לבלות עם בקבוק כזה ערב שלם, ולגלות אם אני מצליח לסיים אותו בכייף. האמת? במחיר הזה – זה אפשרי. יין מרתק בייחודיות שלו.
ציון: 93



Noon - Eclipse
אם אוסטרלי - אז זה.

 
Noon Eclipse 2005, י299 ₪.
זה הפרסונל פייבוריט שלי, אני מודה, ובאותה נשימה אני מתוודה כי עדיין לא טעמתי גירסא שהתיישנה כראוי מהיין הזה, והלכתי כבר כמה שנים טובות אחורה איתו. עירוב של גרנש (65%) ושירז, שגדלו בכרמים במקלארן ובלנגהורן קריק, מה שאומר כי הוא "לא בארוסה", לכל מי שמפחד מעומס פרי ובשלות מסיבית. 15.5% אלכוהול הם יותר בגדר שמועה מאשר עובדה מציקה. היין סגור ומהודק, מאופק, צריך זמן, ויחד עם זאת קל להבחין כי הוא רחב ומאוזן להפליא. זמן, זמן ועוד זמן. ניחוש שלי? עשור. היבואן טוען שיש לחדרר את היין יממה (!) טרם שתייתו, אבל לי אין את הסבלנות הדרושה – אני תמיד מפחד שהיין יתרסק אי שם באמצע הדרך.
ציון: 95
 
Standish The Relic Shiraz/Viognier 2004, י549 ₪.
תגידו, מה זה המחירים הללו? זה בורדו, זה בורגון או אולי פיימונטה? מה לאוסטרליה ולמחירים הללו?
אז תתרגלו. יש גם יינות אוסטרליים שעולים מעל 100$ והם לא גריינג', והבשורה היותר רלוונטית היא כי בקרוב מאוד, אם תרצו משהו שמבקרי היין העולמיים מעניקים לו ציון סביב ה-100, ועדיין משאיר עודף מ-100 (דולר) – המשהו הזה יגיע מאוסטרליה, לפחות עד העשור הבא, שאחריו גם הסחורה הזו תיעלם לנו. אז מה יש כאן?
4% בלבד של ויונייה, בארוסה קלאסי – אבל רק עד מחצית הדרך, כיוון שלריחות הפרי המקובלים מצטרפים ניחוחות של בשר חרוך, טבק וסיגר מעט "חמור סבר". על החיך היין מאוזן להפליא, רך להפליא אבל עם גרעין מספיק מוצק של ריכוז וטאנין שמבטיח לו חיים ארוכים. יין גדול, בכל מובן.
ציון: 96
The Colonial Estate, Emigre 2005, י549 ש"ח.
שירז (30%), גרנאש (30%), קברנה סוביניון (20%), מורבדר (15%), קריניאן (4%) ומוסקדל (1%).
הכי בורדו מהחבורה, אבל בורדו שעבר ניפוח שרירם מאסיבי. פרי אדום, פרחוני, מעט מינרלי, אם תצליחו להרים את שמיכת הפרי השחור שרובצת על כל השאר.
בשלות יתר מורגשת וברורה, למי שאוהב, מאוזן וארוך, אלגנטי בקונטקסט של כל מה שקדם. אל תצפו באמת לבורדו. הכל יחסי.
ציון: 92
 
 
 
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים