אוקטובר 2012

מאת: אלדד לוי ושגיא קופר.

ענף היין המקומי מתנהל כבר שנים ללא פיקוח ותקינה אמיתיים. חוק ותקן יין מיושנים, פיקוח אפסי עד לא קיים, משרדי ממשלה רבים בוחשים בקדרה, לוביסטים משוטטים במסדרונות ותורמים את שלהם, כשלתוך הכל מתווספים גם שיקולים מדיניים שונים ומשונים: האם "רמת הגולן" יכולה להיות אזור יין ישראלי, או שנספח אותו לגליל כדי שיהיה שקט? זה למשל...
מה וכמה אנחנו יודעים על הכוחות שמנהלים את ענף היין מאחור? האם משהו ישתנה בתחום התקינה? האם יהיו פיתוחים חדשים?
רובנו לא יודעים הרבה. יש מכון היין, ויש מועצת גפן היין, ומה עוד? ומה הם עושים ולמה?  מישהו מכוון את העסק מלמעלה, או אולי יכוון בעתיד?

כבר למעלה משנה שיש שמועות על שינויים בענף, על תזוזות שחלקן נובעות ממשבר חקלאי וכלכלי שמתהווים ואולי אף הגיעו, חלקן נובעות אולי מתהליכים של שינויים כאלה ואחרים במבנה השוק. כל אחד שתשוחחו איתו יטען כי קרו פה כמה דברים בעשור וחצי האחרונים. "הכל מתחיל מכך שכרמל צימצמה ייצור, ואל הוואקום נכמסו כל השאר - הגדולים, הבינוניים ומאות הבוטיקים", טוען איש ניהול בכיר בענף היין. הענף עבר "פרמיומיזציה", אבל ללא יד מכוונת: המון כרמים חדשים, מעט מאוד השקעות בציוד. הלבן מתחזק שוב, ואם אין גידול בצריכה זה מגיע על חשבון היין האדום, מפת הנטיעות משתנה ועוד ועוד. רעידת אדמה? אולי, אולי הרבה יותר.

מכון היין איבד קצת גובה מאז ששלמה כהן, מנהלו האחרון משך שנים ארוכות, הלך לעולמו. השמועות האחרונות טוענות כי הוא עומד להיסגר - דבר שיהיה אסון לענף, גם אם הביקורת על תפקידו המינורי של המכון כיום מוצדקת. נכון שבפאזה הנוכחית שלו - מעבדה שבודקת בעיקר בירה ואלכוהול - הוא קצת מפוספס, אבל במדינת יין מתוקנת ורצינית - ויש פה לא מעט אנשי יין רציניים - חייבים מכון מקצועי וסמכותי. חלק מזה נובע מצורך למחקר ופיתוח עתידיים, חלק מצורך בפיקוח ציבורי וחלק הוא פשוט עניין תדמיתי: מדינה שמייצרת יין חייבת 'מכון יין' ייצוגי, גם בפני אומות העולם. אבל על זה בפעם אחרת.

מה נשאר? הגוף הרציני ביותר שאמור ל... ל..... לייצג, לפקח, לכוון?את ענף היין, הוא המועצה לגפן היין בישראל. קצת חומר רקע - המועצה הוקמה בשנת 1962, ואמורה לחגוג השנה 50, גיל יובל חגיגי. היא מאגדת את הכורמים והיקבים בישראל, רשומה כחברה פרטית אך פועלת כגוף ציבורי, ובהנהלת המועצה יושבים 19 חברים (7 כורמים, 7 יקבים, 3 נציגי ציבור, יו"ר ומנכ"ל). המנכ"ל הוא צחי דותן, ולאור כל מה שמתחולל בענף, חשבנו שיהיה זה מעניין לפגוש אותו ולנסות להבין קצת מהי אותה מועצה מסתורית, מה היא יכולה ועושה למען הענף, והאם היא חלק מהבעייה של הענף או אולי מנהיגת הפתרון.

הקדמה: כשנכנס לתפקידו, היה צריך דותן להתמודד עם גרעון, עם חוסר שיתוף פעולה פנימי של ענף היין ועם צרות אחרות שהעמידו את ענף היין על פי התהום. מאז, כמאמר הבדיחה, נראה כי הוא עשה צעד גדול קדימה, ולא באשמתו של דותן. בשלוש השנים ומשהו שהוא בתפקיד, נוספו לאתגרים שלו גם הקצנה דתית – שמשפיעה על ענייני כשרות, למשל – והקצנה רגולטורית בכל הקשור באלכוהול ובצריכתו. המשבר הכלכלי של השנתיים האחרונות – תחילה בייצוא ועכשיו גם בישראל, רק מוסיף כוהל למדורה.

צחי דותן פוגש אותנו בכניסה למשרד, שנמצא בלב תל אביב. "נכין את הקפה לבד", הוא אומר. "רק חצי מהצוות נמצא היום, וזה אני. יש שחור, נס או תה. מה תרצו?".
צחי דותן לא גדל בענף היין, אלא הכיר אותו רק מהצד הצרכני. "לא הייתי שתיין גדול", הוא מודה. היום הוא כבר חולץ יותר פקקים. "אולי תופתע, אבל אני מאוד אוהב יינות לבנים". לא הופתענו. גם אנחנו ככה. מושבניק במקור, ואחרי עשור במשרד להגנת הסביבה. הוא ניגש לוועדת איתור ונבחר לתפקיד, במחצית 2008. לקח לו שנה-שנתיים לייצב את המועצה מבחינה כלכלית, לסגור את הגרעון ואת החורים בתקציב, ובעיקר לסדר את מה שלא היה מסודר מבחינת דוחו"ת וידע לגבי הנעשה בענף. בישראל, העניין האחרון אינו פשוט: מי שלא רוצה למסור מידע – מתעלם באלגנטיות מהצורך, מה גם שאין חיוב חוקי לכך.


לפי הפרסומים הרשמיים של המועצה, תפקידיה העיקרים הם:
• איסוף מאגר מידע נתונים והפצתם.
• גורם מייצג מול השלטון המרכזי.
• מחקר ופיתוח (בעיקר לגידול).
• קידום תרבות צריכת היין בישראל.
• עידוד ייצוא היין לחו"ל.
מר דותן, הגעת, פתחת את הדלת והתחלת לעבוד. איך מצאת את ענף היין ?
"ההרגשה הראשונה שלי, אחרי כמה פגישות היכרות, היתה כי הענף רץ קדימה, בעוד משרד החקלאות והממשלה נשארו מאחור. להבדיל מארצות יין אחרות, ולא חשוב אם הן עולם חדש או ישן, שם המדינה מובילה את הענף, בישראל היקבים הרימו את הענף עם מעט סיוע חיצוני. אז בהחלט,מגיע שאפו ליקבים".

בהמשך, נדבר על שיתוף פעולה בין היקבים. בינתיים, מזכיר דותן, תקצוב המועצה מגיע 50% מהכורמים, 50% מהיקבים. התשלום הוא לפי לפי 50 ש"ח לדונם, ומשרדי הממשלה תומכים לפי מטרות ופעילויות שתורמות לענף. בסך הכל מועסקים במועצה 3 - שלושה - עובדים, שמן הסתם לוקחים לא מעט מהתקציב, ושאר הכסף מיועד לפעולות קד"מ.
"אגב, במועצות חקלאיות אחרות העניינים מתנהלים אחרת", אומר דותן. מועצת הלול, למשל, היא מועצה סטטוטורית. כלומר, דמי החבר הם חובה מכוח צו או חוק. מועצת הגפן היא וולונטרית, ואנחנו לא נלחמים במי שלא משתתף. אבל חובה לומר שאני מזהה שיש כוח בוולונטריות. רוב מכריע של החברים מבין שהאיחוד נותן כוח, ומשתתפים בעלויות".

המועצה הוקמה כאמור בשנת 1962, על ידי הגופים שהיו אז הדומיננטים בענף היין – אגודת הכורמים כרמל, אליעז (בנימינה היום), ופרידמן-תנובה (היום ברקן). אז הוקם גם מכון היין, כשהחלוקה ביניהם ברורה: המועצה אחראית על הצד החקלאי, המכון – אחראי על הפן המחקרי-יינני. הבדל נוסף הוא במבנה הבעלות – מכון היין נמצא בבעלות משותפת של הממשלה ושל שלושת היקבים האמורים, מועצת הגפן היא חברה פרטית לתועלת הציבור.

האם יש לכם סמכויות כלשהן, מכוח צווים או מכוח החלטות של הדירקטוריון, למשל?
"אם בעבר הינו מנפיקים אישורי נטיעה, היום הם כבר לא קיימים. היה למועצה מנגנון של צווי פיקוח שהיום הם לא רלוונטיים. במידה רבה אנחנו צריכים להמציא את עצמנו מחדש. אחרי שנה של לימוד וניתוח המצב הקיים החלטנו להתמקד בכמה נושאים שלדעתי יתרמו ביותר לקידום הענף". 

רגע, רגע. האם התפקיד המסורתי של המועצה, קרי חקלאות ונטיעות, יוזנח או יופקר לכוחות השוק?
"לא. זה הבסיס, אם כי כבר לא נוכל כבעבר לווסת את הנטיעות". 
לפני כשבע שנים נפל דבר בישראל. חוק יסוד חופש העיסוק שמט את הקרקע מתחת למנגנון קביעת מיכסות נטיעה. כיום, למי שיש מכסות קרקע ומים - רשאי לטעת כל מה שירצה.
"לכן, אי אפשר לתכנן דבר, וממילא אין כלי אכיפה חוקי. אפשר להעריך, לפרסם, ליידע – אבל אין אפשרות להכריח את החקלאים להתיישר לפי איזו תוכנית נטיעות. מאידך, הפן המחקרי שלנו לא פסק. אנו עוסקים בנושא הווירוסים בכרמים, נושא אקוטי לתעשיית היין בישראל, ובעוד מספר נושאים". 

אז אם זו סוג של אנרכיה, מה ימנע את ענף הכרם להתמוטט כתוצאה מנטיעות פרועות ועודף כרמים מטורף?
"להבדיל מענפים אחרים – תפוחים, עגבניות ועוד – שם החקלאי נוטע ורק אחר כך מחפש שוק, ביין זה אחרת. צריך לזכור כי 95% מהכורמים מקושרים בהסכמים עם יקבים! מבנה הענף שנשלט על ידי עשרה יקבים לכל היותר, אומר כי גם בשנה קשה הגדולים יעמדו בחוזים שלהם. זה 85% מהשוק, אז ריסוק לא יהיה, בטח לא בטווח הקרוב".

יקבי הבוטיק ומעמדם החוקי.
נרגענו.
בוא נמשיך, למה שאתה מגדיר כרגע כמטרות המועצה. 
 "תראו, הלוואי ואצליח לקדם את הנושאים הללו. זה לא פשוט. הנושא הראשון הוא יקבי הבוטיק ומעמדם החוקי. הם מהווים חלק קטן (6%) מבחינת היקפי הייצור, אבל הם חלק אדיר מבחינת תדמית הענף והסקס אפיל שלו. הבעייה היא שכולם, על פי חוק, נחשבים עבריינים החל מהיום הראשון, וזה נורא". 
לפי החוק היבש, יקב מוגדר כענף תעשייתי, ולפיכך מקומו רק בגיטאות תעשיתיים. מראות סקסיים שהם חלק טבעי מכל כפרי היין בעולם האירופאי הם מחוץ לחוק המקומי.
"המטרה שלנו היא כי יקב בסדר גודל של עד של 350 מטר בנויים (ועוד שטח דומה למרתף), יוגדר כענף חקלאי, כמו לול או רפת. יחד עם משרד החקלאות הגדרנו מושג ששמו 'גידול יין', זאת, אחרי שהסברנו לא פעם, שבשונה מעגבניות או תפוחי אדמה, מענבי יין אפשר לעשות רק יין. כך הופך היין למוצר חקלאי." משרד החקלאות כבר מבין שכורמי יין הם כוחות יעילים יותר, חסכנים במים ובעבודה, ויש תועלת לכורמות הזאת מעבר לתועלת החקלאית נטו – יש תיירות, למשל.

רק מה, יש שלוש תחנות בדרך החתחתים הזו. אם, כמשתמע בדברי דותן, משרד החקלאות כבר התגייס לטובת העניין, התחנה הבאה של מינהל מקרקעי ישראל עלולה להתגלות כקשה בהרבה. "יכול להיות", מודה דותן, "אבל לדעתי אין סיבה לשלם דמי השבחה במקרה הזה, כמו שלא משלמים עבור הקמת רפת, לול או כל דבר אחר שהוא חקלאי במובהק". התחנה השלישית היא הטמעת השינוי בוועדות המקומיות או המחוזיות, שאמורות לתת את החותמת הסופית לביצוע. מה שכרגע הן אינן יכולות לעשות, מהסיבה הפשוטה כי אישור כזה אינו נמצא ב'תפריט' שלהן.

ועוד לא דיברנו על משרד הבריאות, וה"ירוקים" הכמעט פנאטיים לכל תזוזה..
"הירוקים? נכון, עדיין לא דיברנו איתם, אבל יש פתרונות טכניים זמינים ומאוד ישימים שיניחו את דעתם. לגבי משרד הבריאות, כאן אין מדיניות אחידה בין המחוזות, ונקווה שנוכל ליישר קו".

תיירות ויין.
הנקודה השנייה על סדר היום של מנכ"ל המועצה הוא נושא תיירות היין, מנוע צמיחה אדיר לכל תעשיית יין בכל מקום בעולם. "אצלנו, אין שום דבר לתייר המקומי או הנכנס. יחד אהובה בן זקן, כיום סמנכ"לית משרד התיירות, הקמנו צוות לבניית תיירות יין". דותן מבדיל בין תיירות יין לדרך יין. "תיירות זה משהו ארצי, דרכי יין אמורות להיות ברמה האזורית". כרגע הפרוייקט נמצא בסיום שלב איסוף הנתונים, ומייד אחריו אפשר יהיה להתחיל לבנות דרכי יין רשמיות.

ומה עם תיירות יין ייעודית וממוסדת?
"המנכ"ל ושר  התיירות – אוהדים של הנושא ורוצים לקדם אותו", מצהיר דותן, ומוסיף: "יש לי סקופ קטן לשתף אתכם: משרד החקלאות הישראלי קיבל מהשוק האירופי מימון לקבלת חונך לאגרוטוריזם (=תיירות חקלאית). בזמן הקרוב יגיע לארץ מומחה מטעמם שיבנה תוכנית מקצועית – הן לצד הסטטוטורי והן לזה החווייתי. המימון הוא ל-400 'ימי מומחים', שחלקם יהיו ייעודיים לענף היין".
הרעיון הוא לבנות את המסגרות לאותן דרכי יין. למשל, להסביר ולהדגים כיצד יש להתנהל מול תייר בשער היקב ועוד. אבל האם ישכיל ענף היין לצאת מקופסא שבה הוא חי? תיירות חקלאית חייבת להיות חלק ממסגרת כללית ומקיפה, ולא רק של ענף אחד. השאלה היא אם נראה באמת הצעות ומסגרות שישלבו יין, גבינה ושמן זית, לדוגמא? הרוב לא בידיו של דותן, כיוון שהתפיסה הרחבה - גדולה בהרבה מהמסגרת המצומצמת של היין.

סדר ונקיון.
הנושא השלישי על סדר יומו של הענף, כפי שרואה אותו דותן, הוא לעשות סדר במערב הפרוע, ניסוח שלנו. לעדכן את תקן היין, להדגיר ולהגביר פיקוח, לטפל באזוריות ועוד. בשנת 2010 אמר דותן כך:
"צריך שיהיה גוף אחד ויחיד שינהל את הענף, והנושא נמצא בעבודה ליצירת נייר עבודה לשרי החקלאות והמסחר והתעשייה. (בעוד שבמשרד החקלאות קיימת מועצת גפן-יין) זה שאין מישהו מקביל במשרד התעשייה והמסחר שממונה על עולם היין, למשל, לא מאפשר להגדיר אזורי יין בישראל". היום, הוא אומר בפשטות - "אם יש לכלב שני בעלים, הכלב ימות".

מי מנהל את ענף היין בישראל, מבחינת אחריות משרדי הממשלה?
הבעלים, אליבא דדותן, הם בעיקר משרדי החק'לאות והתמ"ת, ובממשלה שתסיים את ימיה בעוד כמה שבועות היתה הזדמנות נדירה לשיתוף פעולה בין משרדי, ומי יודע מה יקרה אחר כך. "הוקם צוות משותף בין שני המשרדים לקידום ענף היין", אומר דותן. אבל האם תהיה לזה המשכיות בממשלה הבאה? גם אלוהים לא בטוח.

שתו יין! ועוד יין!
אבל הכל בטל מול המטרה הרביעית, החשובה והלא פשוטה אותה הציג דותן לענף: צריכת היין בישראל. ההיצע גדל - עוד יקבים, עוד יינות, עוד כרמים. יש מי שישתה את כל השפע?
"כרגע רואים סטגנציה. אין תזוזה במספרי צריכת היין. היה נסיון שלא צלח לעשות מאגד לייצוא, ואף השאיר משקעים וטעם רע בפה. המאמץ צריך להיות מערכתי ולהציע שילוב של יין ובריאות, יין ותרבות, יין ותיירות, ועוד. נצטרך להגדיר מה ואיך להציע לצרכן, אבל חובה ליזום ולהתעורר. להערכתי תהיה הסכמה של השותפים במועצה לכניסה לקמפיין משותף, ובמקביל ננסה להביא תקציב ממשרדי הממשלה כדי לעשות משהו שיטפל בביקושים. אם לא ייעשה משהו דרמטי, המצב יהיה הרבה יותר קשה".
כאן יכול להיות שיש דווקא תקווה: לפני כמה חודשים הגיעו בינהם המנכל"ים של גדולי היקבים בישראל להסכמה בנושא השקעות בשיווק משותף. שקל מול שקל, אם לא יהיו קיצוצים, יכול להיות שנראה קמפיין כזה בשנה הקרובה.

עוד צרות.
כמו לאל על, שלא טסה בשביעית מהזמן, גם לענף היין יש בעייה לא קלה - השמיטה. מה עושים עם זה?

קצת רקע: על פי חוקי הדת, בכל שנה שביעית, אמורים היקבים לא לייצר יין, יותר נכון לא לבצור ענבים מכרמים מקומיים. למעשה. לעניין הזה יש לא רק עלויות – שמוסיפות על עלות ייצור היין הכשר – אלא גם השלכות ליצוא, למשל. בין היהודים שומרי המצוות, בעיקר בחו"ל, יש מי שלא שותים יין משנת שמיטה, מה שמשאיר כאן, בארץ, יתרות יין משנים כאלה.
"2008, שתוצרתה הגיעה לשווקים בשנה-שנתיים האחרונות, היתה שנת שמיטה. בעבר היו היתרי מכירה, אך השנה זה לא הלך – עברנו לאוצר בית דין. הדרישה היתה שהכורמים יעשו פעולות נוספות בכרם, המדינה סייעה בכסף, ונראה היה שנוכל למכור את היין".
אבל משהו קרה בדרך, לא?
"כענף - עמדנו במשימה, ומשרד החקלאות העביר את התקציב המובטח. אבל מספר רבנים מקומיים קמו והחליטו שהם אינם מכירים בסיכום – ופסלו את 2008 מלעלות על המדפים.  אנחנו כבר במגעים מול האחראי לנושא שנת השמיטה במשרד החקלאות, מתוך נסיון להיערך לקראת 2015".
דותן נמנע מלקרוא לילד בשמו, אך הבעייה היא כי אין עם מי לסגור עיסקה. ההקצנה הדתית-חרדית גוררת חלק מראשי המימסד להקצין עמדות, ומי שמתנגד לכך עלול להיראות כלא מספיק דתי. איראן? ישראל 2012.

ובעולם אידיאלי, אבל כזה שכולל שנת שמיטה?
"יש לנו דעות איך להתמודד מול העניין, אבל חד משמעית אם היה כסף לפיצוי היינו הולכים להשבתה מוחלטת".
הנה עוד פן בענף אליו אנחנו כצרכנים לא לגמרי מודעים: המחיר הגבוה של ייצור היין הכשר.

בינתיים הענף רק הולך אחורה. אגרסיביות ביישום שנת שמיטה, סגירת מכון היין.............
"דעתי האישית היא כי צריך להחזיר עטרה ליושנה בכל הנושא של מכון היין. אין מדינת יין רצינית בלי מכון שעוסק במחקר, פיתוח, תקינה ועוד. הבעייה היא כי המכון הפך להיות רק מעבדת בדיקה, בעיקר בגלל מחסור בתקציבים. 80% מהבדיקות הן בכלל של אלכוהול. אבל ממה שאני מבין, החלטת התמ"ת לסגור את המכון הינה סופית".

ומה עם הקרב הציבורי הגדול נגד אלכוהול? האם היין נתפש (בצדק מבחינתנו) כמשהו שונה?
"שונה, אבל לא מספיק", אומר דותן. "בהבל פה אחד מכניסים את היין פנימה. מילא עם איסור המכירה אחרי 2300. אפשר לחיות עם זה כי ממילא כמעט ולא קונים יין אחרי שעות אלה, רק אלכוהול".
וכל נושא הפירסום? היין יהיה כמו אלכוהול וסיגריות? מוקצה?
"נפגשנו עם הרשות למלחמה בסמים ועם אנשי המשרד לביטחון פנים – ויש הסכמה שאין דין אחד ליין ולאלכוהול. אגב, בוועדת הכלכלה, נזדעקו לפתע אנשי הבירה אמרו שאין הגיון להחריג מוצר של 15%, ולנקוט יד קשה יותר מול בירה, משקה של 5%".
אנחנו אוהבים גם בירה. מה עמדת המועצה בנדון?
"אני לא מדבר על העדפות אישיות. אני נלחם את מלחמת היין, ומכל בחינה אחרת, אין דין בירה כדין יין: תיירות, אזוריות, שייכות מקומית. אבל אין גם מלחמה עם אף אחד. כרגע המצב הוא שיש הגדרה למשקה אלכוהולי (עד 16%) ולמשקה אלכוהולי משכר. בכל מקרה, אסור פרסום חוצות לאלכוהול בכלל, והמאבק הוא על תוויות הבקבוקים. מסתמן כי ליין ולבירה יהיה נוסח שונה. 'מכיל אלכוהול, מומלץ להימנע משתייה מופרזת', ניסוח מתון יחסית".
מתי זה קורה?
"מהרגע בו ייקבעו הדברים בוועדת הכלכלה יהיו שלושה חודשים עד שהצו ייכנס לתוקף. ביין – קיבלנו עוד שנתיים, בגלל שיטות התיווי והייצור. שנה וחצי של לובינג בין חברי הכנסת, והתוצאה – כך נראה – היא הרע במיעוטו, וזאת מבלי להקל ראש בבעייה האמיתית והקיימת של אלכוהול.  בל יין זו תרבות אחרת, ואיום והפחדה אינן השיטות היעילות ביותר. חינוך זה הסיפור. עברנו מקיצוניות לקיצוניות – והתגובה של הקהל, בעיקר הצעיר, עלולה להתגלות כדווקאית".

שעה, שעה וחצי גג, הבטחנו לדותן. בפועל, אחרי שעתיים גילינו שבקושי התחלנו. את שאלות הסיום ירינו במצב אוטומט.
מה עם ייצוא? 
"בתור מועצה כמעט ולא התעסקנו בזה. אנחנו אפילו לא מגרדים את הפוטנציאל. היין צריך להחליף את ה-Jaffa המיתולוגי כמותג החקלאי המוביל של ישראל בעולם. יחד עם מכון הייצוא והמנכ"ל החדש עופר זקס ננסה לעשות תוכנית עבודה תלת שנתית. אין כסף לכבוש את כל העולם, צריך להתמקד בשווקים מוגדרים ויש תקווה לקדם את העניין.

ומה עם הגדולים, שבתכל'ס הם קובעים את הלך הרוחות בענף?
יקבי כרמל עוברים הליך דומה למה שעבר על תנובה. היקב יהפוך לחברת מניות פרטית בבעלות משקיע, כנראה מישהו גדול. ברקן בשליטת טמפו, רמת הגולן ימשיך כאגודה שיתופית, ויש את טפרברג שממשיך להשקיע ולהשתכלל. אלו השקעות אדירות שיוצאות מכיס של משפחה אחת, לטעמי דוגמא לצניעות ומיקוד בבניית עסק - ציוד בוהק וחדיש, והמשרד עדיין בקראוון. בנימינה נמצאים באירגון מחדש. נקווה שיצליחו.

מה קורה עם הכורמים?
"הם עוברים התמקצעות משנה לשנה. היום קל לשווק את הענף למשרד החקלאות כיוון שהמיכון והמים תורמים לחיסכון רב במשאבים. 250 קוב לדונם במקסימום לעומת 700 למטעים.
אבל הצד השני של משוואת ההתייעלות הוא כי מספר הכורמים קטן, ואלו שנשארים גדלים. היקבים רוצים מגע עם פחות אנשים, ושאלה שיישארו יהיו יותר יעילים ומקצועיים. היום אי אפשר לחיות מ-30 דונם".

שורת סיכום?
"מצב היקבים בכל והקטנים בפרט לא פשוט. המחירים ירדו, ההוצאות בעלייה. זו תקופה לא קלה, בה מצב כלכלי, בטחוני, וחקיקתי עובדים כרגע נגד הענף. אבל אנחנו די צעירים, ולצעירים יש יכולת להתגבר, להתגמש ולחכות לתקופה טובה יותר, שתגיע, בוודאות".

סיכום?
אין.
הרושם שמשאיר דותן הוא של אדם ממוקד, מבין ואיכפתי. השאלה כמה כוח יהיה לו להזיז דברים, ובאיזה קצב.
"מי שעקב אחרי המצגת שפורסמה על ידי המועצה בכנס תל חי האחרון, עלול להרגיש מאוכזב", אומר לנו יינן מהדור החדש, אלה שיודעים מה קורה בעולם ומתוסכלים מהקצב האיטי בו מתפתחים הדברים בישראל. "בגדול, 2-3 יקבים גדולים מתקצבים את המועצה, ועד שהדברים לא יבערו בעצמותיהם, השינויים יהיו מינוריים ואיטיים".
ביין כמו ביין, הדברים עובדים לאט וכמו ששנים חולפות עד שאפשר לראות מוצר על המדף, כך הדברים גם לגבי שינויים וחידושים. שרק לא יגמר החמצן בדרך, ושההתבגרות לא תהפוך להתיישנות.


 
 
   
   
לייבסיטי - בניית אתרים