מרוב ניתוחים טכניים, ריחות של חבית וטעמים של פירות יער אקזוטיים, שכחנו שיין צריך להיות בראש ובראשונה טעים ובעיקר שתי.
שתיות (Drinkability) היא התכונה הכי חשובה והכי פחות מדוברת בשיח היין המקומי. על הקשר בין בורגון לישראל, על הפילוסופיה הכי פשוטה והכי מסובכת ביין, ובכלל. יום כיפור 2016 שמח.
  סיכום רבעוני בתמונות, הכי קל, הכי פשוט, הכי ברור.
רבעון ראשון 2016. כאן
מה זה שזרות, כולנו יודעים: אותו חוט שדרה שמחבר את הענבים לאשכול. מה שאנחנו פחות יודעים זה שבעולם מקובל להשתמש בהן בעשיית היין. איפה, למה, מתי וכמה, ומה בכל זאת קורה בעניין הזה גם בישראל, וגם - אוי, כמה שזה טעים. הכל כאן. 
שנה וחצי עברה מאז הכתבה הקודמת.
לא, זה לא פיקאסו והנדירות לא מעלה את ערך הכתבה, לפחות לא בעיני. ובכל זאת, כמה רשמי טעימה סביב יומולדת חצי עגול, לצד כמה הירהורים על שינויי הטעם הפרטי. 
לכתבה המלאה.
באתי לסכם את 2013.
פתאום הבנתי שעברה כבר שנה בלי כתיבה מסודרת.
איך להגיד? קצת הקלה, ולפעמים קצת עצבות. אז במקום סיכום ועשרת היינות של השנה, 
הנה עשר נקודות לסיכום חודש אחד, חודש דצמבר 2013.
ואגב - בשנה הבאה בקטלוג של השמפניה יגדל בעוד בית סקסי להפליא אם כי פחות מוכר למי שלא בסצינה. תתחילו להירשם. יש כל כך מעט!

 
לפעמים מקטרת היא רק מקטרת.
לפעמים השקת יין היא רק השקת יין.
לפעמים אנחנו נוטים לייחס משמעות גורפת בהרבה לארועים פשוטים יחסית. אולי כך גם הפעם. אולי, אבל כך מעניין יותר.


טעימת שלושת היינות החדשים של טוליפ, עם קצת אוכל משובח במזללה של אדוני, מעלה מחשבות אחרות. על היקב ומקומו בהיסטוריה המקומית, על היינות המוצגים, על מה צריך אולי לעשות טיפה אחרת וכיצד. 

 
בניגוד לישראלים רבים לואיס פסקו עזב את ישראל לקליפורניה עם אזרחות ביד ועם נסיון מקצועי רחב ורלוונטי.
במקרה שלו זה לא הספיק כדי למצוא בית חדש.

חמש שנים אחרי הוא חוזר כדי להתחיל את הפרוייקט של החיים שלו - Pasco Project. מפוכח וריאלי יותר התמקם פסקו בשומרון כדי למצוא שם ציונות אמיתית, ענבים מופלאים ותקווה לעתיד ארוך טווח.

התחלה אופטימית.
יקב בנימינה יצא לפני כחמש שנים מחושך לאור. אבל אחרי תקופת ותנופת ההתלהבות התחילו הסדקים. אילן חסון, המנכ"ל הכל יכול עזב, הפרופיל - ירד, השמועות על מכירה התחילו לצוץ, ופתאום נראה כי הנדל"ן של היקב (שוב) קורץ יותר מחדרי החביות.
ההשקה האחרונה היתה מעט משונה, במובן הזה. היינות טובים, אבל מצב הרוח נראה בריצפה.
עוד על היקב, וההשקה, ועל 2015 שנת השמיטה המתקרבת - כאן.
אחחח.   איפה הוא, הקיץ של 2012.
שני ארועים עשו לי את הקיץ הזה.
האחד היה האביר האפל, ארוע קולנועי מיתולוגי כמעט, שסיים את הטרילוגיה הסופר מוצלחת של כריסטופר נולאן על באטמן האפלולי.
הארוע השני היה השקת הלא מסונן 2008, ארוע שכיום, שנה אחרי, אפשר לנסות ולהעריך את עוצמתו ואת האימפקט המהדהד שלו.

על הקשר בין סופרמן, באטמן, פלדשטיין, קובי בריאנט והלא מסונן 2008, בעמוד הבא.
התגעגעתי, אז באתי.
אחרי היעדרות ארוכה מדי, ועיכוב ארוך מדי שארית חיינו מתחילה עם סיקור אישי של כנס היין החשוב של תל חי 2013.
למה חשוב?
התשובה בפנים, אבל באופן כללי אפשר לומר כי אין לנו יותר מדי אירועי יין מקצועיים בישראל, בוודאי לא כאלה שפתוחים לקהל הרחב. הנושא הכללי היה הפעם "קיימות", נושא מאוד חשוב לכל מי שאי פעם אפילו עבר ליד מעדר.

תל חי בעשר נקודות - כאן.
עד לא מזמן, שמפניות רוזה היו סוג של "ילד חורג" בשמפן. אף אחד לא לקח אותן יותר מדי ברצינות. אף אחד גם לא מבין איך ומדוע הן הפכו לאופנה, ובגדול, ובשוק המדשדש של שמפן כיום, מנוע הצמיחה הכמעט יחידי של היצרנים הוא הרוזה.
קצת על ההיסטוריה, קצת על הסגנונות, הרבה המלצות, ולמי שחבר במועדון יש גם הצעת רכישה מעניינת (רק בדוא"ל, אם לא קיבלתם).
ולמה טאיזו?
כמעט שלוש שנים חלפו מאז עזב דורון רב הון את יקב עמק האלה,
ואו-טו-טו הוא מציג את היינות הראשונים של היקב החדש שלו ושל רעייתו סימה.
האם ומה יש לחדש בשוק היין הצפוף שלנו?  אחרי סיור וטעימה ראשונית מתברר שעדיין
אפשר להפתיע ואפילו לרגש.
10 שנים אחרי אחד הבצירים החמים בתולדות אירופה, התכנסנו לטקס השנתי באדיבות אנשי ח.ד. הפקות כדי לטעום את בורדו 2003, גדה שמאלית. אחד הבצירים השנויים במחלוקת, וכנראה גם המסקרנים שהיו אי פעם.
החלוקה והדיווח מעט שונים - נקודת המוצא היא נסיון לדון בהנחות ובתפיסות מוקדמות של אהבות ובעיות, תקלות והצלחות. יש הפתעות.
לטעמי אפילו יותר מדי.
זה הזמן לשלוף את כדור הבדולח ולחזות את עלילות 2013 בתחום האלכוהול והיין. באתר Wine Searcher התפרסמה תחזית מעניינת ואופטימית למדי לשוק האמריקאי. ניסיתי לבדוק מה שם ואיך זה נראה בישראל, להוסיף כהנה וכהנה נקודות מקומיות, לערבב ולהגיש עם קשית, או אולי עם Bubles? (רמז - חכו לסוף).
הטעימה אותה הנחה בישראל מר לוצ'יאנו ראקה, שמשמש בין היתר כמנהל הייצוא של יקב דומניקו קלריקו מפיימונט, הבליטה את הסגנון החד משמעי של היקב: הרבה עץ.
זו הזדמנות להיזכר במחלוקת שחצתה את האזור לפני חצי מאה, טילטלה את היינות וקרעה משפחות, אך מאידך יצרה את אחד מאזורי היין הכי נחשקים ומצליחים באיטליה כולה. 
המהפכה והמלחמה, דומניקו קלריקו והיינות אותם טעמנו.


JOEL - One glass a day,
keeps the doctor away
.
להקיא ולהוקיע: כולנו נרעשנו מהוונדליזם הנורא ביקב סולדרה, ובצדק. אייקון איטלקי הושחת ביד גסה,  וגם אם המשפחת תתאושש בעתיד הרחוק, הרי שנחצה פה קו עבה ואדום במיוחד.
אבל זה מזכיר לי משהו מהעבר הלא רחוק. זה פחות דרמטי מאיטליה, פחות יוקרתי מברונלו, אבל אם שם זה נגמר ביין שפוך, 
הסיפור הזה, גאווה כחול-לבן  - נגמר בדם.
לשתות: המרוויח הגדול הראשון מעיסקת מכירת כרמל הוא לא אחר מאשר... חיים גן!
ההוכחה מצורפת פה.
אבל בתכל'ס, כל כך הרבה ספקולציות ותהיות, והעובדות מדברות בעד עצמן. כסף גדול שנכנס ליקבים (ברקן, בנימינה, תבור) - רק הרים אותם למעלה. כסף ענק שנכנס לחברה חקלאית (תנובה), העלה את הערך לשמיים. אני לא הייתי דואג, אם הייתי חקלאי גם לא הייתי מוכר את חלקי. העתיד של כרמל מרתק, ואופטימי ל(עניות) דעתי.
לשמור כל טיפה: בקרוב, שמפניה תעלה לנו יותר. שנתיים רצופות של יבולים דלים גורמים לעליית מחירים - מואט כבר משלמת עד 10% יותר על ענבים, והמחיר יגולגל כולו הלאה. כרגיל, חסרה שמפניה.
אבל זה עוד כלום לעומת מה שקורה באזור היין הלוהט בעולם - בורגון. שם, המחירים בכלל מזנקים לרמות שאיש לא חלם שאפשר לבקש, בטח לא לקבל.
"לאוהבי בורגונדי יש סיבות לדאוג", מכריז אריק "האחר" מעל דפי ה-NYT. אגב, למכירה אוסף יינות פנטסטי.
לשתות ה-כ-ל: "כשהגעתי לגיל 50, הבטחתי לעצמי כוס שמפניה מדי ערב, כדי לזכור אלו חיים נפלאים היו לי". חתום, ג'ואל פיטרסון, יינן ראשי ברייבנסווד וסגן נשיא בכיר בתאגיד קונסטליישן. אבל אני אהבתי את הסיפור שלו על
יין זהה שבוקבק תחת שתי תוויות שונות ונשלח למבקרי היין. האם היה פער בדרוגים? ברור, אחרת אין סיפור. כמה גדול הפער? או, את זה תצטרכו לקרוא לבד.
לשתות: יין או בירה?
מבחינה בריאותית,
הטבלה לא משקרת. שום דבר דרמטי, אבל עדיין מעניין ומאיר עיניים. לא לשכוח: יותר אלכוהול = יותר קלוריות. מוקדש לחיים הלפגוט, חפשו את דף הפייסבוק
שלו ותבינו למה.

 
             לפני מי יודע כמה שנים ערכתי את הרשימה הזו, שניסתה לעשות תהירארכיה בין היקבים של אזור יואב-יהודה. מרחק הזמן הכל נראה אחרת, או שלא - אנסה לערוך משהו דומה בקרוב. אבל אין לי ספק שבדבר אחד לפחות פגעתי בול - הכללת יקב מוני בקטגוריית ה"לשים עין, שינוי מגיע".
אחרי השקת צמד יינות הרזרב החדשים, שמשון ודלילה מבציר 2009, אפשר להכריז בלב שקט -
השינוי כבר פה.

 
       
יקב לוינסון הוא יקב גראז' מקומי, גראז' במלוא מובן המילה, בווריאציה ישראלית כמובן (מקור הענבים בעיקר, ומיקום היקב בלב שכונת מגורים בורגנית ולא באיזה כפר נידח). רגע לפני אזכרה של חבר יקר שהלך לעולמו מוקדם מדי, ניצלתי את היום החצי חורפי להגיע, לטעום ולחדש את מסורת יין השבוע, שבטח יתגלה כיין האחת-לחודש אבל ניחא.
 
השנתיים האחרונות לא היטיבו עם ענף היין.
אני לא מדבר על "המצב", כפי שהוא משתקף ברכילויות ובשמועות על קשיים כאלה ואחרים של יקבים גדולים כקטנים. "המצב" הוא תוצאה של בעייה בה ההיצע גדל בצורה מטורפת, בעוד הביקוש נשאר תקוע במקום. הצעירים לא מצטרפים למעגל.
חלק מזה הוא תוצאה של פעולות חקיקה נמרצות (מדי?), לעתים פופוליסטיות גרידא, שהופכות את שתיית היין (בוודאי בגילאים צעירים) למעשה כמעט חתרני.
האם, פרט לאיסור גורף והפחדות, 
יש דרך להתמודד עם שתיית יין בקרב בני נוער? ואיך, לעזאזל, עושים את זה נכון ואחראי?
כסף, יוקרה, פוליטיקה, ו.. גם איכות.
קחו את כל החומרים האלה, תבלו עם שערוריה קטנה, תנו לשבעה מומחים לטעום ולהחליט, והתוצאה לפניכם:
דרוג "חדש מהניילונים" של גרנד קרו קלאסה סט. אמיליון.
בניגוד לדרוג של 2006, נראה כי הפעם העניין יעבור בשקט יחסי.
לכבוד המאורע המרגש, ליקטתי כמה עובדות ונתונים על
הדרוג החדש של סט. אמיליון, וכדי שיהיה מעניין בחג - יש גם חידון קטן.
אוגוסט, בציר, חם.
מזל שיש סקופים מרתקים, מקבץ של ידיעות לוהטות מהתקופה האחרונה.
שווה לקרוא ולקחת חלק באחד
מהאתגרים האינטלקטואליים המאתגרים של תעשיית היין אי פעם.
WINE IS FUN !
חלק מיחסי הציבור שדוניה אוהב לעשות לעצמו נוגעים במחלוקות שונות שיש לו מול הרשויות, כאלה ואחרות.
פעם הוא נקשר לעץ,
פעם יושב על סלע,
אבל הפעם נדמה שהאבסורד אותו הוא מתאר - לקוח היישר ממחלקת ה"לא יכול להיות".

מה צריך לעשות כדי לקבל הקצאת מים ליישוב חקלאי?
לא תאמינו.
טוב, זה תוכנן להתפרסם ביולי ועכשיו כמעט ספטמבר,
אבל לא נורא - זה עדיין רלוונטי ומקסים להיזכר.

ביקור כפול ביקב טפרברג ועמק האלה הניב כמה טעימות לא שיגרתיות,
וההשקה של יקב מדבר, סליחה - MIDBAR - העלתה כמה תהיות (לא קיומיות, אבל גם נחשב..), והציגה כמה יינות מעניינים ומוצלחים.


אז הנה, שלושה בסירה אחת. בעצם יאכטה.
בשבוע הבא זה קורה (26/7) -
טעימת "מהפכות נפגשות" בדרך היין.
מבחר מיינות היבוא של חברת שקד ודרך היין,
מול נבחרת מתיישנת של יקבי רמת הגולן.

היתה "הקרנת בכורה לעיתונאים",
מבחינתי - הזמנה למשחק של ראש בראש.
פינו ושרדונה מרמת הגולן מול בורגון
קברנה אוסטרלי מול ירדן,
ועוד - יופי של מפגש עם מנצח ברור.


אבל המנצח האמיתי הוא הלקוח שיגיע ולא יפספס את ההזדמנות.

 
בציר משפחות ביקב תבור.
נשמע בנאלי.
אולי, אבל היה כייף גדול.
מה גדול, ענק.

סיפור מצולם על יום חם ומתגמל במיוחד.
יותר מחצי שנה - כמעט שנה - חיכינו לטעימה הזו.
המיטב של קליפורניה האלגנטית מול ייצוג הולם של בורדו וקמצוץ ישראלי.
בסוף זה קרה דווקא בחודש יולי,
מזל שעמד לרשותנו המרתף הנפלא של דרך היין בתל אביב.

השיטה - שישה סיבובים של ראש בראש,
קליפורניה מול השאר.
איך יצא?
והאם יש לישראל מה למכור בליגה הזו?

התשובות - כאן. ויש מסקנות אופרטיביות והמלצה לוהטת. 
שלושה מוטיבים מרכזיים ליוו טעימה השוואתית של בצירי 2008-9 של יינות מכמה יקבי-על בורדולזיים:
1) בציר 2008 לעומת 2009:
האם ניכרים הבדלי איכות ו/או סגנון בין הבצירים? מה יותר טוב? למה ולמי?
2) בורדו של המאה ה 21:
איך הצליחו בני אזור היין הכי חזירי בעולם לשעבד את הטרואר לאחר שהיו משועבדים לו במשך שנים?
3) אבולוציית הטעם של המותג "Parker100".
כל מה שצריכים לדעת לפני שאתה קונים ומתאכזבים. או שלא...

אורי כפתורי על אחת הטעימות המרתקות אי פעם, ותודה לח.ד. הפקות על החוויה.

 
לשתות: תחרות העשור של אשכול הזהב בקליפת אגוז:
הקצב היה בסך הכל סביר ביותר.
המנה של אדוני היתה פצצה.
המנצחים הגדולים לטעמי - יקבי כרמל, אבל מי שקרא פה את סקירת היינות לשבועות לא יכול להיות מופתע,
והוויכוח הגדול שיש לי עם כמה עמיתים - האם מקום שלישי ליקבי רמת הגולן עבור הקברנה והמרלו מסדרת ירדן זה ניצחון או תיקו במקרה הטוב?

לירוק: עוד פעם זיופים? כן,
הפעם בבורגון, ונראה כי מדובר במקרה חמור במיוחד. "זה לא הסוף, זה בקושי ההתחלה", מבטיח לורן פונסו (שלא חשוד חלילה בזיופים).

להריע: איזה אחוז מהיין לדעתכם משועם (קורקי)? 2%? אולי 5? תעברו לפקקי הברגה.
וכמה יין לדעתכם נפגע מחום יתר במהלך חייו? 10% או יותר? חברת
Eprovenance  מספקת פתרון יפה לבעיית המעקב, והתשואות הולכות לאותו Posnot מהסעיף הקודם, שהלוואי ויהיה היצרן הראשון שיינותיו יגיעו לישראל עטויים בטכנולוגיה הזו (צילום התווית - מימין).

לבכות: סופת ברד באוסטריה משמידה חלק מהיבול ומעמידה בספק לפחות חלק מהיינות ה"פשוטים" של בציר 2012. אבל זה כלום לעומת
מה שקרה ב-Aube,
דרום שמפן, שם במיקרים מסויימים הושמד 130% מהיבול (100% של 2012 ועוד חלק מהזמירות שהוכנו לקראת שנה הבאה..).
יש יין בקליפורניה?
יש.
יש יין טוב, אלגנטי ומעניין בקליפורניה?
בטח, דומינוס.
עוד משהו?
.
החלק הראשון של התשובה הגיע בצורה די מפתיעה ומאוד מרתקת.
תקציר מנהלים - יש.
פירוט - כאן.
מה שותה ג'יימס בונד?
לכבוד חג השבועות ערכנו טעימה קצרה של כמה יינות לבנים שהגיעו ועלו על שולחננו.
אבל כדי לא לשעמם, את עצמנו בעיקר, הצמדנו המלצת סרטי ג'יימס בונד לכל אחד מהיינות -
איזה יין הולך עם איזה סרט.
אורי כפתורי ואהרון טלר חברו למאיר אדוני של כתית, ויחד הם הפיקו ערב קולינרי שמשלב מנות מהמסעדה ויין משובח של הקטלוג ה"דרום צרפתי" של IpVinum (אפשר כבר לשנות את השם?)
איך היה?

במילה אחת - מושלם.
אנטיויאנינים, מולקולות, אלדהידים, קו טאניניזציה של הפרקטציה.
סינית?
ייננית.
אבל אפשר גם אחרת, ואיתי להט, בתגובה על פוסט בפורום, מסביר על צבע ביין, למה, איך, כמה. 
וזה לא רק כמו שמסבירים לנו, ההדיוטות, כמו להשרות שקית תה במים קרים.
זה הרבה יותר מורכב - והרבה יותר מעניין.
והפעם, עקב ההצלחה המסחררת, טור שלם שמוקדש לשיחה שלא התקיימה, והפעם עם מנהל יקב איטלקי גדול, שחושף את הקומבינה שמאחורי היין העולמי הזול ומסביר איך ישראל יכולה להפוך לאימפריית יין בשבעה צעדים קלים, פשוטים ומאוד ברורים.
מאמינים?
או שכן או שלא.
בכל מקרה, מאוד מאוד מעניין. ועצוב קצת, אבל הגיע הזמן להסתכל למציאות בעיניים.
חג שמח.
זהו, אפשר כבר לסכם את הלפני פסח.
היה כרגיל עמוס אבל כייף.
קצת על ארוחה מרגשת בקסטל עם רוזה מצויין,
קצת על מרגליתים 2010,
ועל אורך של ברבדו שירז.

ולקינוח - שיחה שלא התקיימה עם אילן אביצור, מחברת הכרם, על הקוניאק החדש של רמי מרטן.
הכל יחסי.
אני נותן את הקרדיט על המשפט הזה לאלברט איינשטיין, אבל גם לחברי הטוב א. מס' 2.
יינות SITO איכזבו אותנו, אבל אולי רק באופן יחסי לציפייה מהתוויות המקסימות. טעמנו עוד הרבה דברים לקראת פסח. שום דבר מבריק, שום דבר נורא. אבל יש בונוס - פינה חדשה, "השיחה שלא התקיימה השבוע", והופעת הבכורה מוקדשת לנעמה סורקין, על הזינפנדל D של יקב דלתון.
חג שמח.
תמונת פרופיל השבוע האחרון של פברואר 2012 התגלה כאחד המוצלחים בשבועות האחרונים.
לא על כולו אני מספר פה,
צריך להשאיר משהו להמשך,
אבל היו בו כמה יינות מצויינים,
ארוחה נפלאה בכתית (פירוט יבוא),
ותגלית קולינרית חדשה בתל אביב.

העיקר - יקבי בנימינה ורקנאטי מספקים את הסחורה.
לדעתי כבר היו יותר סיכומים לתערוכה מאשר מציגים.
אז שיהיה עוד אחד.
תקציר מנהלים למי שלא ממש מתעניין:
קטן.
שומרון.
יסמין.
איחוד כוחות - חלום או הכרח?

הכל ועוד - כאן.

 
זה התחיל בתור כתבה נחמדה על תחילת עונת ההשקות וביקור בעכו עם צמד יינות של רמת הגולן.
שום דבר לכתוב עליו מגילות.
אבל אז הגיע שישי סוער, והחלטנו להתיישב ולטעום כמה מהיינות שהגיעו לשולחננו בעת האחרונה.
ואז,

אז נשרף לי הפיוז.
מזל שבסוף בסוף היה גם יין שעזר לי להרגע.
אבירם כץ, סומלייה ועיתונאי (הדבר הגדול הבא בעידן של פוסט רוגוב?), מסכם גם הוא את שנת 2011. קצת מתעצבן, הרבה מפרגן, בוחר את היין שהכי עשה לו את השנה, ובעיקר - בטוח ששנת 2012 הולכת להיות שנת יין מ-ק-ס-י-מ-ה.

אז מה, לא נסכים איתו?
מה הקשר בין עיתון העולם הזה לבין יקב בישראל?
ואיזה יקב הוא כנראה הריווחי בישראל, אם לפי הצהרותיו הוא מוכר מעל 100K בקבוקים בשנה במחיר סיטונאי ממוצע של 110 ש"ח?
ואיך ג'ון וויין קשור לזה, וגם נייר טואלט?

טוב, לא הכל קשור, אבל זה לא מפריע לייצר סלט מתובל בפיקנטיות, שיהיה מה לנגוס לפתיחת השבוע המאוד משעמם שלפנינו - איפה הם היקבים, עם השקות ומסיבות עיתונאים, בדיוק כשצריך אותם?

אז בינתיים, הסיפור המלא - כאן


 
Bordeaux, גדה שמאלית, בציר 2002
 
עשר שנים אחרי, או תשע וצ'ופצ'יק, חזרנו לאחד הבצירים ה"נעלמים" של בורדו. האם הוא כל כך גרוע כמו שאומרים? מדוע פרקר לא הגיע לסקר ולחלק ציונים? וכמה, לעזאזל, עלה פרמייר גרנד קרו קלאסה בדרך היין אותה שנה? חמש ספרות? ארבע? שלוש? ואילו הם בדיוק היינות המצטיינים של הבציר?
עוד הפקה של ח.ד. הסתיימה,
ושלחה אותנו לעשות סיכומים מלאי עונג.
ההצלחה היחסית של סיכום 2011 הביאה לי רצון לייצר את הסיכום של 2012 ולנצל את המומנטום.
אבל אז קרה אסון.
אבל אסונות הם החומר ממנו עשויים חלומות, לפחות אלה של אשתי שתחיה.

אספנו את השברים, ויצאנו לדרך.
ה"טריגר" לטעימת האורך של הספיישל רזרב לבית רקנאטי היה חילוקי דעות בין כמה מאיתנו על מודל 2008 של היין.

לאנשי היקב היה רעיון: למה לריב אם אפשר ללכת מכות, ועוד לעשות את זה סביב ארוחת ערב?

אהוד ולטר התנדב לארגן, לתכנן
ואפילו לכתוב על אחד מערבי היין המוצלחים של 2011, ערב שהניב גם את טעימת הבכורה של יין השנה הפרטי שלי. שלנו.
הנה הם באים,עשרת הגדולים.
תודו שהתגעגעתם.
תודו שחיכיתם.
תודו שבשנה שאין לנו את רוגוב,
זה הדבר האמיתי.

זהו, הגענו לקו הסיום ולסיכום 2011
יין השנה, יינן השנה ויקב השנה.
יקב מאור יקב בוטיק נולד.
טוב, לא בדיוק היום, לפני שמונה שנים, אבל נראה כי יקב מאור של דני מאור מרגיש מספיק בשל לצאת לשוק. סיפור לידתו של היקב הוא סיפור מרתק של התחלה בענף היין המקומי, על שלל בעיותיו המוכרות והפחות מוכרות - מציאת ענבים, נטיעת כרם, שיווק ומיתוג, ניסוי, תהייה, תעייה -
הכל יש בסיפור של דני מאור, וגם - יש יין טוב, כמעט מהרגע הראשון.
לשתות:
לראשונה בתולדותיו, מקדיש הדקנטר
טעימה בלעדית לשמפניות בוטיק - והתוצאות מעולות, אומר טום סטיבנסון ומרעיף מחמאות על הקטגוריה כולה. ההפתעה - אין אף יין של 5 כוכבים.
זו מחמאה, הם טוענים, כיוון שהסגנונות כל כך נבדלים ושונים לעומת האחידות המשעממת, לאענתם, של הבתים הגדולים. לפיכך היו הרבה שמפניות שכל אחד אהב, אבל לא היה קונצנזוס על משהו ספציפי.
לירוק:
תראו, הכל נכון. אני לא אובייקטיבי, אבל טעימת השמפניות של הספקטייטור עשתה משהו לא טוב לבלוטות הקיא שלי. טעמתי החודש 3 פעמים שמפניות "מגדלים" מול הבתים הגדולים - העדפה ברורה למגדלים ברוב הפעמים. אבל אצל הספקטייטור - יש טענות שהכסף מדבר. הציונים המופרכים לכמה מיינות ה-Grande Marques מעוררים תחושה לא נוחה, ועזבו אותי מדוגמאות.
המאמר למנויים בלבד, אבל לא הפסדתם דבר.
לשתות:
מי שקנה החודש את ה-Coeur de Cuvee של וילמאר מבציר 2002 ישמח לדעת שיש הסכמה מלאה בקרב כל המבקרים הבינלאומיים והטועמים החיפאיים שמדובר ביין ענק.
אגב, גם מי שלקח במקום חלק מהקלאב קולקסיון של ז'ימונה 2002 מהקלאב ה"רגיל" של 2004 - הרוויח בענק - שמפניה מופלאה. אני לא מנסה לקדם כלום כי לא נשארה סחורה, אבל כייף לראות שהשמפניות הללו תופסות מעמד ומוניטין.
לירוק:
לא כי לא טעים, כי כואב. תאונת מלגזה באוסטרליה
מנפצת מכולה מלאה ביין הדגל של יקב מולידוקר האהוב עלינו - מיליון דולר הלכו לביוב. אגב, פעם התנפץ לי בקבוק קינוח מעולה על רצפת המרתף - הבאתי קש שתייה ושתיתי כמה שאפשר. היה טעים. מה עשו באוסטרליה עם שאריות של מכולה שלמה? ומה קורה לאחרונה עם כל המדפים המתמוטטים והמלגזות הקורסות?

 
ליעקב אוריה מיקב אסיף יש חלום - לייצר יין מבעבע בשיטה המסורתית הנהוגה בשמפן.
אחרי שהוא טעם, ונסע לבדוק מקרוב מה קורה שם באזור, הוא החליט לעבור שלב ולהצטרף לשבוע של עשיית הבלנדים.
טוב, כל תוכנית היא בסיס לשינויים, אבל לנו לפחות יצא מזה כתבה מרתקת,
הצצה אל מאחורי הקלעים של אזור היין האריסטוקרטי בעולם. בהחלט לא רק לגיקים.
בפעם המי יודע כמה, אנשי שקד משחקים אותה בכל מה שקשור לתרבות יין. הפעם - כובע כפול. האחד על נוכחות מרשימה של אנשים מהיקבים עימם הם עובדים, שהגיעו במיוחד לתערוכת "סומלייה" המצויינת,
והכובע השני על צמד טעימות מרתקות שהם ערכו במקביל לתערוכה.
אני בחרתי להתמקד בטעימה של שאטו בוקסטל ושלוחתו המעט צפונית, פרין ובניו. בניגוד לפעם הקודמת, הפעם הטעימה יצאה מעט מגבולות שאטונף.
מבאס? להיפך.

היה שווה כל רגע.
לשתות:
בשנה שעברה פיספסתי את התערוכה הכי כייפית שיש בעולם - סומלייה.
גירסת 2011 נודדת להיכל נוקיה, אבל זה לא אמור להפריע לאף אחד לבוא, לטעום, לרכל ולקשקש את עצמו לדעת. בקיצור, פיניתי לעצמי יומים שלמים ביומן העמוס. לא לשכוח להרשם!
לירוק:
האמת, אני לא בטוח למי היא מגיעה. אולי לשף האולטרא מוכשר וסופר נחמד, גלעד פלד, שהתבטא בצורה קצת, איך לומר, בוטה, או אולי לקהל הישראלי, שלפעמים נדמה שהוא זכאי לכל "מחמאה" שקיבל
בכתבה הזו. אני כולי תקווה שגלעד, שאין ספק שליד מיטתו מונח עותק של הספר "כמעיין המתגבר", יישאר לעבוד בישראל, אבל מי יודע.
לירוק:
כאן אין בכלל בעיה. דני דנון ואנשי ועדת הכלכלה של כנסת ישראל זכאים ליריקה הגדולה ביותר של השנה,
אחרי ההמשך לעליהום החקיקתי נגד האלכוהול לסוגיו, כולל יין. עזבו את זה שאף אחד בעולם לא שותה יין כדי להשתכר, עזבו את זה שיין הוא חלק מהמסורת היהודית, עזבו את זה שיין הוא מוצר ייצוגי לכל מדינה. לא מעניין. אפשר, רצוי וצריך להילחם בתופעת האלכוהוליזם, בטח בקרב בני נוער, אבל תזכרו את תקופת היובש ואת מה שהיא עוללה לחברה האמריקאית. תריך גם כאן מידתיות, שנעלמה אי שם במורד הבקבוק.
לשתות:
את היינות של צרעה 2010. מי שלא קרא את
הכתבה שלי שפורסמה באתר יינות ישראל - מוזמן, מתי שהוא היא תפרסם כאן שוב, אולי לקראת יציאת היינות לשוק. אל תפספסו, בעיקר את היין אבל גם הכתבה שווה.
לשתות:
המון בירה,
אצל ג'מס בפתח תקווה.
הייתי שם לצהריים, בסך הכל בפעם השלישית בקריירה, והתפעלתי לחלוטין מהחזון המדויק של ג'רמי וולפלד ומהצורה בה הוא בנה חוויה מקסימה שנעה סביב בירה (מצויינת!) שהוא מבשל ומוזג במקום. בקיצור, אחת מחוויות הבירה הטובות שיש בישראל 2011, אם לא הטובה בהן. ויש הופעה של ריקי גל עוד שבועיים (נכון, הצעירים מעקמים פרצוף. פער הדורות קוראים לזה).
בסך הכל הזמינו אותנו לטעימה של יינות מיקב פנפולדס. אבל אולי דווקא בגלל היינות המאוד מפתיעים בגיוונם ובאיכותם, השתחרר לאורי כפתורי טריגר שגרם לו להרהר על מעמדם הנוכחי של יינות אוסטרליה בעולם. הביקורת העולמית יוצאת מגדרה:
"חומר הארד קור אמיתי..."  ניו יורק טיימס.
"הכי קרוב לפורנוגרפיה בעולם היין.." שיקגו טריביון.
"וואלה באמא שלך......" מעריב.

אבל בתכל'ס - מאמר מרתק ואינטליגנטי, כרגיל.
וכמובטח,
לקט רשמי הטעימה מהיינות
שהוגשו לנו באדיבות אנשי צרפת ישראל.
ראיתם כבר את הקטלוג החדש שלנו,
 של היינות הלבנים מאוסטריה?
Whitewine.co.il

שנהיה לראש ולא לזנב.
שנה טובה, שנה טובה, גמר חתימה טובה.
באיחור לא מוצדק אני שמח להגיש לכם מקבץ של טעימות יינות שהגיעו אלינו בחודשים האחרונים.
נכון, אומרים שיש שיפור ביין הישראלי.
נכון, יש.
אבל יש עוד הרבה יין שהוא ככה ככה. במקבץ הנוכחי יש מזה ומזה, ובעיקר, מודגשים באדום,
שלושה יינות מצויינים. אחד יקר, אחד בינוני ואחד במחיר מציאה.
גמר חתימה טובה.
מכירים יין בקנדה?
בטח. איניסקילין, יין קרח, ליד אזור הניאגרה.
ומה עוד?
על הדרך בין הרי הרוקי הקנדיים לוונקובר, או להפך, יש אזור יין אלמוני למדי, אבל אחד שיכול לספק הפתעות מרגשות. אהוד ולטר ניצל טיול באזור כדי לחקור, לטעום ולהמליץ על מקום שרובנו לא ידע שקיים.
יאללה, לקנדה? תחליטו לבד.
כמות ההשקות לפני ראש השנה אולי לא שברה שיאים - אין לנו טענות, תודה, אבל היו בהחלט כמה רגעים של עונג ויין טוב בחודש האחרון.
הנה כמה מהם, עם
המלצות מאוד ברורות מהאירועים המהנים של דלתון, הרי גליל וברבדו.
"מהפכות נפגשות" הוא שם קצת מפחיד בימים אלה, אבל הארוע המקסים שנערך בתל אביב, בדרך היין, היה הכל חוץ ממפחיד. היקב והמשווק שחתומים על מהפכת היין הגדולה של ישראל, שותפים בעבר וידידים טובים בהווה, נפגשו לערב של פירגון הדדי ותצוגת תכלית של המיטב שיש להם להציע.
בשבילי זה היה
משחק מרתק, עם תוצאה מפתיעה משהו.
רק חצי שנה עברה מהשקת ה-SR 2007, ושוב נקראנו אל הדגל. השקת ה-2008 הפתיעה אותי מאוד. יין הדגל  הראשון של הצמד שצברג-לוינסון מציג פנים אחרות לגמרי מכל מה שהכרנו עד היום.
כל שינוי לטובה? לא בטוח, לא תמיד.
0 בשנת 2003 יצאה קבוצה של חמישה עובדים "משוגעים" ממסעדת קופי בר לעשות בציר ביקב שורק.
המטרה היתה להכין את יין הבית של המסעדה.
שמונה שנים אחרי, מגיעים 45 איש לעשות את הבלנד של בציר 2010, שיימכר בכל שלושת מסעדות הקבוצה.


על היין הכי מרגש של השנה, על התהליך ועל הצוות הזוכה - כאן
מישל רולאן בישראל, פעם שנייה תוך שנה.
יקב אמפורה, לו הוא מייעץ, הפך ליקב מהר"ל
יינות 2007 שלו יוצאים לשוק.
העבודה על הבלנדים מבצירי 2009-10 מתחילה היום.
עידן חדש בתעשייה?

כל התשובות לשאלות שאפילו לא חשבתם עליהן.
בדקתי את זה.
יקב מאסי הוא אלוף היקבים באתר שלי.
הוא בטח לא היקב הכי גדול בעולם, ואפילו לא הכי חשוב שמיוצג בישראל.
אבל בכל זאת, יש בו משהו שגורם לי לחזור אליו שוב ושוב.
אולי כי גם בוסקאיני חוזר אלינו שוב ושוב, וכל פעם עם איזה תעלול שיווקי-מיתוגי אחר, ורשימת יינות מכובדת והרצאה מרתקת.
הפעם - טעימת חמישה מתוך שמונת בצירי "חמשת הכוכבים" של היקב, שהם בעצמם סוג של תעלול שיווקי. אבל
מה, היה מעולה.

יקב ויתקין

היין - שורשים ב'.

המסעדה: רפאל א'.

שום דבר לא יכול להשתבש, יש רק תהייה קלה על התמחיר של היין הישראלי - האם זה הקוטג' הבא?

תנסו להזמין כוס של שיבאס בבאר השכונתי שלכם. לא בטוח שתמצאו את ה-12 שנה הפופולרי והנפוץ בעולם בהרבה מקומות בישראל, וגם אם כן - סביר להניח שיסתכלו עליכם בעין קצת עקומה.

וממש, ממש לא בצדק.
מדובר ב-12 שנה משובח להפליא, שאחרי שנים של הזנחה בישראל אמנם זקוק למתיחת פנים מיצובית, אבל הוא בלנדד לגיטימי להפליא, כפי למדנו.
אבל כשקולין סקוט הציג את ה-18 שנה, יצירתו הפרטית והאישית,
הבנו איך נטעמת גדולה אמיתית.
 
יין לבן מענבים אדומים? מי צריך את זה ולמה מישהו חושב שזה רעיון טוב? ובעצם, אם מסתכלים על הצבע, מה ההבדל בין זה לרוזה? למה למה למה. המון שאלות, השקה מענגת אחר הצהריים בתל אביב, מטר מהים, יין ייחודי בנוף המקומי - ועירבוב מנצח שיעשה את הקיץ לעונה מעניינת הרבה יותר.


זו לא חצוצרה - זה דירק נוביצקי עם מפלצת שקנה הבעלבית שלו

לבלוע:
אני לא מכיר אף אחד שרצה שלברון ג'יימס ייקח את התואר, לפחות לא עד שיתגלה אצלו איזה גן שאחראי על עבודה קשה ולא רק על אתלטיות מפלצתית. אבל גם לדאלאס יש את המשוגע הצעקן שלה - מארק קיובן, שחגג את הניצחון עם צורה זוועתית במיוחד של שמפניה ממותגת ב- 90,000 דולר.
התמונות מדברות בעד עצמן.
סומליירים יקרים: לפני שאתם מעווים את האף, בצדק, דעו כי הטיפ אותו ערב עמד על 20,000$.
לירוק:
כל מה שמריח בורדו 2010. המחירים הפכו אבסורדיים, אבל כנראה שיש מי שמשלם. האירוניה היא שפרקר, אולי מלבה הלהבות הגדול ביותר של תבערת בורדו לדורותיה, קורא להורדת מחיר של 20%, וטוען בתמימות כי
לא הוא האחראי לשריפה. חה חה חה.
לבלוע:
7 שעות אחרי נחיתה כואבת במיוחד בנתב"ג נכחתי בהשקת שורשים ב' של אנשי ויתקין. על היין - בקרוב, אבל רק מילה אחת לחברים פז את בלוגולובסקי - בקבוקים כבדים זה הכי 2008. הנה, המונופול של אונטריו
עידכן משקל מקסימום לבקבוקי יין
(לא שמפניה) - 420 גרם בלבד (ועוד 750 גרם לנוזל). אז לכו על זה, ויתקינים, ואת השורשים ג' תשימו בבקבוק אופנתי וקליל יותר מהמפלצת שמאכסנת את ה-2007.

בדיעבד, הבנו שזו היתה מסיבת העיתונאים האחרונה שדורון רב הון ינחה עבור יקב עמק האלה.
כרגיל אצלו, הנושא הכמעט בלעדי היה היין, ולא הוא עצמו. אבל לי מותר.  ניצלתי את חמשת היינות שטעמנו (פלוס עוד אחד שלא) כדי לכתוב סוג של
סיכום לעשור של דורון בעמק. בהצלחה בהמשך הדרך, ובוודאי בבציר 2011!


Breaking News
 
אחרי הרבה דיבורים, טיוטות, מפגשים, כינוסים וקונגרסים - אזור היין הראשון בישראל יוצא לדרך אמיתית, במה שמהווה את אחת מנקודות הציון החשובות בהיסטוריה של התעשיה המקומית.
כל הפרטים - כאן. 
רציתי לשים פה תמונה אבל כשהרצתי GAJA בחיפוש תמונות בגוגל, יצאו
לי תמונות פצצה אבל לא ממש בנושא
הנדון.
נסו ותופתעו, אולי אף תהנו.
מה משותף לארני לוזן, כריסטיאן מואקס ואנג'לו גאיה? איך ומתי נכתבה המשוואה "גאיה = פיימונט?" מדוע הברברסקו הוא היין היחידי שנושא את כינוי המקור הגבוה ביותר, ה-DOCG ? מה קנה אנג'לו גאיה לעצמו מתנת יומולדת 50? והאם היין שווה את הפרמיה הנכבדה שנגזרת עלינו בזכות השם המפורש הכתוב על התווית?
יש עוד שאלות,
יש המון יינות ראויים ביותר (לפחות!) שטעמנו יחד עם גאיה גאיה, ביתו של האיש והאגדה, אנג'לו.
ויש עוד תשובות וכמה סיפורים מעניינים.

שלוש סירות בנמל תל אביב,
זו היתה כותרת הארוע שהיווה את יריית הפתיחה לשבוע של יין משובח מיקבי רמת הגולן, בנמל תל אביב.
 
"אתה צריך להיות במקום בו הלקוחות שלך נמצאים", זהו אולי כלל השיווק מס' 1, ויקבי רמת הגולן - מנכלי"ת, אנשי שיווק ומכירות, ייננים - כולם ירדו לבירת הפנאי של ישראל, ולנו נשאר רק להנות מ.... ממה?


ברט פאבר - טוב או רע?

חוויה של ערב: שלושה אנשים, שני יינות, אחד אלוהינו. מה לא היה לנו שם – מינראליות בולטת, פטרול קל ואדמתיות טחובה – ריחות של טרואר אמיתי!
האומנם?
האופנה האחרונה (והלא כל כך אחרונה) גורסת כי מדובר בשרשרת של פגמים שהתרגלנו לקראות כחלק מעולם היין, אבל הם לא אמורים להיות שם.
ואולי כן? 

לכתבה המלאה.

את ארי ורדי הכרתי בקורס קציני תותחנים. היו לו עיניים ירוקות, אני חושב, ושיער קצר, חלק, עם גוון מעט זהוב. אני זוכר בחור נאה, אבל אני לא בטוח כמה נאה הוא היה באמת, הזיכרון קצת מעורפל. את האנרגיות הבלתי נגמרות שלו אני זוכר עד היום.
ארי היה השני לקבל את דרגת הסרן מהמחזור שלנו. כי הוא נהרג שני. "טוב, זה לא חוכמה לנצח ככה", הוא בטח היה אומר לוא רק היה יכול. אבל הוא לא, וגם ברק רושגולד לא יכול, גם אפי חוברס לא.
ארי כבש את הבופור, שזה הרבה יותר ממה שאני עשיתי במלחמה המיותרת לגמרי הזו. במקום לטווח את ביירות, שזו היתה התוכנית המקורית שהגורל ייעד לי, מדדתי את תל בארק, שזה השם שהמצאנו לחוף תל ברוך, שם ביליתי את החלק הראשון של המלחמה. אחר כך עוד קיבלתי הזדמנות אחת למות, עם לייזי בג'יפ שפנה ימינה במקום שמאלה, והטנק שפנה שמאלה עלה במקומנו על המוקש. אבל בינתיים, ארי כבש את הבופור, אני חושב שהוא היה אחד מהארבעה שהיו ליד מוטי גולדמן ולא נפגעו. מוטי קיבל על זה את אות הגבורה. ארי קיבל עוד שבוע של חיים.
עשרים שנה אחרי, ומוטי הקים יקב. וילה וילהלמה. לא נשביתי בקסמי היין, לשון המעטה. אבל לפני שבועיים פתחתי את ה-929 מבציר 2006. 929 הוא מספר הימים שהיין שהה בחבית עץ. זה יותר מדי, על הנייר לפחות, ויש ליקב גם יין שמתגאה ב-1200 ומשהו ימי עץ.
אבל ה-929 הפתיע לחלוטין.
הוא היה יין כל כך מלא כייף, כל כך לא עצי ולא טאני, ועם שפע של פרי מדויק ומאוזן, רך ומזמין. ההדיוטות אהבו, המומחה גם. הבקבוק נגמר בשנייה. היום נזכרתי בארי,
ונזכרתי במפקד שלו לסיירת שהפך ליינן,

שהוציא (אולי לכבוד יום הזכרון הכמעט 30 של פקודיו המתים), יין ממש מעולה.
תנסו את זה.

  Bourgogne
VS 
Oregon

אני יודע, היינות חיכו על המדף כבר כמה חודשים, וניסינו, באמת, לקבוע תאריך אפשרי אבל זה לא היה קל, בכלל, אבל בסוף זה קרה.
טעימת "בורגון מול העולם" יצאה לדרך.
על שלל מגבלות שיטת המדידה, ועם ביצועים מזעזעים כמעט בתחום "ההנאה לכל שקל", הצלחתי להנות מאוד מהטעימה, ואולי אפילו להגיע למסקנות חותכות על פינו נואר מבורגון, מהעולם, על יין ובכלל על החיים.
טוב, נסחפתי.  


איתי להט, שאפו על הכל
ועל המבט החודר-נוקב

למה להיות רק שלילי?
 הנה שני ארועי יין חשובים ומעניינים.
לבלוע: אשכול הזהב כבר הפך לקלאסיקה של עולם היין המקומי, בבחינת אם אתה לא שם – אתה לא קיים. אפשר להמר כי 19 מתוך 20 הקוראים הקבועים שלנו ימצאו את עצמם מרכלים על הא ועל דא במהלך הערב. ניפגש, יהיה סבבה.

לבלוע: כנס היין הישראלי הראשון בנושא תקינה, אזוריות ושאר מיני דברים שכולם בענף היין מאוד-מסכימים-שצריך-אבל-אף-אחד-לא-מזיז-את-התחת-בכיוון, ייערך בסוף החודש בראש פינה. כמו המון דברים אחרים, כנראה שכלום לא יזוז עד שיקרה פה אסון או עד שהגויים יכריחו אותנו  לעשות משהו בנדון, אבל זה לא מוריד מאומה מהחשיבות ומהשאפו הגדול שמגיע לאיתי להט, הרוח החיה מאחורי הכינוס.
.
 
לבלוע, בשקיקה: חדי העין ישימו לב כי ברשימת המרצים מופיע זה שאסור לכתוב את שמו. אחרי 9 שנים באתר של המדינה הגיע זמן הבלוג. המרקקה, הוא קורא לזה, אבל אתם מוזמנים לבלוע, בהנאה, כרגיל.





לשתות, לשתות.

לירוק או לשתות?
אחרי השפע המטורף של טרום חג הפסח התפנה זמן לכמה טעימות מרתקות, חלקן התקיימו, חלקן עוד מעט. אבל זו הזדמנות לנקות את השולחן ולירוק קצת, לנקות את הפה בכל מיני טעמים רעים שהצטברו בו לאחרונה, רובם ככולם נגועים בקשר של הון-שילטון, בגרסה הדלוחה והאפרורית משהו של עולם היין.

לירוק: שגיא קופר, אולי אחד העיתונאים הידענים ביותר בישראל,
עוזב את YNET על רקע מריבה עם מפרסם גדול, על כך מסכימים גם אנשי האתר. האייטם מקבל פחות לייקים בפייסבוק מאשר צילום של סטייק, ואפס התייחסות פומבית מצד הקולגות שלו. עוד מכה לחופש העיתונות. מתי הארוחה הבאה? יצאנו חומוס.
לירוק: כך שורטים זאת נכון. טום מארסקה, עיתונאי יין שמתמחה באיטליה, חותך באיזמל דק את ג'יימס סאקלינג, פעם עורך משנה חשוב בספקטייטור והיום יותר סוג של קבלן ציונים, אם קוראים היטב בין השורות של המאמר שלו ועוד אחד של חבר איטלקי נוסף.   
אגב, לא צריך לאכול אויסטר מקולקל כדי לקבל בחילה מהוידאו בלוג של ג'יימס, בו הוא מנתח ונותן ציונים ליינות בעודו יושב מול היינן או בעל היקב ממנו הגיע היין. ממש, אבל ממש, לא עיתונות במיטבה (ולינק תחפשו לבד).
לירוק: קצת מהנפטלין, אבל אם וניטי פייר נזכר בסיפור של הרעלת הגפנים של רומנה קונטי, אז גם לי מותר. אגב, יש לי כמה לה טאשים למכירה. לא מורעלים, עם תעודה. אגב, גם הרומנה רקונטי לא באמת מורעלים, אבל אין לי כאלה.
לבלוע, ובהנאה: מתוך ששת היינות הכשרים הטובים בעולם, שניים מגיעים מישראל. לא חוכמה, תגידו? אולי, אבל אם מביטים היטב מאיפה מגיעים שאר הארבעה, זה הופך להיות כבוד גדול. מאוד.

מה שותים לפסח? מילה על ההמלצות המרשימות המופיעות בכל אתר ועיתון:
זה לא יותר מדי?
כן, כולנו יודעים את החוקים: שליש מהיין הישראלי נמכר לפני פסח. זה נורא, בעיקר עבור היקבים המקומיים שנאבקים על כל בדל מדף ופירור עסקה. כרעי התרנגולת שמחזיקים את ענף היין הישראלי ניראים שבריריים מתמיד, והמשבר הוא כנראה עניין של זמן.
מה עושים בינתיים?
תרמנו את חלקנו למאמץ. חצי מהיין שעלה על שולחננו היה ישראלי, וזה עוד בלי לדבר על מיץ הענבים. אבל את ההצגה גנב היין שהלך טוב עם הצלי המסורתי והמעלף של החג.
סבתא מירה, שיחקת אותה כרגיל.

"אבא תמיד ספר לי שהוא היה שם, כשהמציאו את היין הישראלי החדש. לא עוד קברנה-מרלו ושרדונה, אלא יקב שנוטע, מייצר ומשווק אך ורק יינות מזני עמק הרון. כיום יש עשרות יקבים כאלה בשיראל, אבל אז, ב-2010, הרעיון  היה בגדר חדשות מטורפות".
ליאנה לוי, הבת של, מגיעה לכרם שבו ופוגשת את גבי סדן, הרבה אחרי שהתעשיה הפנימה את המהפכה עליה הוא בישר. בחזרה לעתיד, 2050.
                    
עוד רגע נחזור לעשרת הגדולים, תודה לכל מי שהעיר, שלח מיילים והתעניין, אבל נעשה הפסקה קטנה לטובת משהו אחר. השבוע התקיימה המכירה השנתית של ההוספיס דה בון, בורגונדי, שמבשרת את המחירים לקראת שנת הבציר הבאה. המכירה הפומבית הזו, ה-150 במספר, לא נושאת בשורה גדולה לצרכנים שהתרגלו להתאהב מה שמגיע מאזור היין הסקסי. אלא אם אתה צרכן סיני. ועשיר. 
לסיפור המלא.
         

 Jean Lallement Reserve

Philliponnat Clos de Goisses 1996

G. Roumier Bonnes Mares 1999

כל מילה מיותרת.

שלמות.

העולם הישן הולך ונטרף על ידי העולם החדש. ייננות מודרנית, ציוני פרקר, חביות באריק חדשות - הכל הולך לכיוון אחד.
או כמעט הכל.
מאיר עידו הרחיק על לריוחה, ספרד, ומצא שם את היקב הקלאסי ביותר שאפשר, שם וכנראה בכלל בעולם. Lopez de Heredia/Vina Tondonia הוא השם לאלה מאיתנו שעדיין
מחפשים משהו עם נשמה, לא רק עם טכנולוגיה מתקדמת וציונים בשמיים.

 

5  ליולי 2010.
הפיינשמקר הישראלי הראשון הלך הבוקר לעולמו.

דוד יוסף, שלימד אותנו לאכול נקניק הרץ ולגרד פרמז'ן על פסטה, לשתות לאפיט לקידוש לש שישי בערב ולקנח במקלאן - איננו איתנו.
חווית הטעימה הנפלאה של המאלט המפורסם מכולם
מוקדשת לזכרו.

 כפר הגרנד קרו Verzenay נחשב לאחד משני יהלומי הכתר של הפינו נואר במחוז שמפן. ענבי הפינו שלו בשלים להתפקע, מלאי טעם של קיץ ומהווים מרכיב חיוני בבלנדים הגבוהים של הבתים הגדולים.
אחרי שנים ארוכות של מכירת ענבים לבית Roederer החליטה משפחת  Jean Lallement לייסד בית שמפניה זעיר משלה.
כמה זעיר? הכי זעיר שיש, הכי מקורי שיש, והכי אופי שאפשר.
גרנד קרו אמיתי לכל דבר ועניין. ועכשיו - הן בישראל.

לסיפור המלא, ולכתבה ב-Ynet.
   
לייבסיטי - בניית אתרים