דף הבית >> *תרדו מהעץ!
 

דצמבר 2008

"משוגעים, רדו מהגג". זו היתה אחת האמירות המפורסמות של יגאל הורביץ, שר האוצר בשנת 1980. המצב הכלכלי היה "על הפנים", האינפלציה השתוללה (133%) והנסיון של הורביץ לקצץ בצריכה הפרטית והציבורית - נכשל. קריאתו לרדת מהגג התקבלה בכתף קרה, והסוף הפוליטי היה בלתי נמנע. ולמה נזכרתי בסיפור? הנה זה בא.

בעיצומו של התחלת המשבר הנוכחי הוזמנתי יחד עם כמה עמיתים להשקת יינות יקב הר אודם. אנשים חביבים, אנשי משפחת אלפסי, נחמדים להפליא. הם גם עושים את כל המהלכים "לפי הספר". כבר מהרגע הראשון הם הבהירו כי הם כאן בשביל להישאר ולא בשביל החלטורה.
הם לקחו יועץ בעל שם, קנו ציוד רציני, ויצאו לדרך ברגל בטוחה. אחרי כמה שנות פעילות הם הבינו ש-20,000 בקבוקים זה נחמד, אבל אין בזה ביזנס. הלכו והגדילו את התפוקה ל-55,000 בקבוקים, לקחו חברת שיווק בעלת שם - אנוטקה מבית חינאווי, ואפילו קבלו מנהל מותג שמכיר היטב את ענף היין - ניר גלדסטון. גם המעבר הכנראה בלתי נמנע ליין כשר התרחש, ובאמת, אם צריך לכתוב ספר הפעלה להקמת יקב בסדר גודל בינוני בישראל - נראה לי שהמקרה של הר אודם יכול להוות בסיס מוצלח למדי. (ועזבו לרגע את הזהות האזורית שלא קיימת בהר אודם, לא כל אחד נולד למשפחה חקלאית). 
אז אם הכל טוב, מה הבעייה?



רדו מהעץ.
זו הבעיה, ותודה לאבי הלוי על חידוד משחק המילים הדו משמעי הזה. הבעיה הראשונה היא העץ הפיזי - יותר מדי עץ בחלק מהיינות.
המרלו רזרב 2006 סובל יותר מהתופעה - 15 חודשי שהייה בחביות (חדשות ברובן?) הן יותר ממה שגופו העדין יחסית של המרלו יכולים "לקחת". החבית בולטת מאוד באף, ומסתירה את הפרי המצוין שיש ליין להציע. גם על החך העץ בולט מאוד - טאנינים רכים יחסית אבל טעמי האלון מאוד דומיננטיים, והסיום יבש ביותר. בשלות הפרי, כאמור, מאוד טובה, ואין "ליכלוכים" לא ראויים ביין - אבל יותר מדי עץ (ציון: 85).

בקברנה רזרב 2006 המצב יותר טוב. חוט השדרה של הזן ממילא מסיבי יותר, והוא התמסר בנכונות גדולה יותר לטעמי החבית. ועדיין, הללו שולטים על היין ביד רמה. "העץ הוא עבד טוב אבל אדון מרושע", כתב ידידי הוירטואלי טרי ט'יס, ואין בעולם היין אמת גדולה מזו. שזיף שחור, גרגרי יער, יש מהכל ובשפע, אבל לטעמי האישי התיבול כאן גובר על חומר הגלם. קחו למשל סטייק בפלפל. הפלפל צריך לשחק ברקע ולתת ליווי לבשר, אבל אם הפה בוער וצורב - השף נכשל. כאן לא ממש נכשל, אבל ציפיתי ליותר. כלומר לפחות. עץ.
(ציון: 86).

 

העץ השני ממנו אני ממליץ לרדת הוא וירטואלי יותר, עץ המחירים. הצרכן הישראלי לומד (לאט לאט) כי "לא כל הנוצץ זהב", ולא כל מה שעולה יותר גם שווה יותר. מחירים של 125 ש"ח לסדרת הרזרב עלולים להיראות יקרים מדי בשוק המקומי. הימים הם ימי מיתון, ואנשים יעדיפו לקנות את המוכר והבטוח, פחות לנסות דברים חדשים ויקרים יותר. מחירים כאלה עלולים להתגלות כבעיתיים. אני מודע לאמת הברורה שרק חלק קטן מהכסף מגיע לכיסי היקב, אבל זה הסידור וכך הביזנס עובד.
האמת היא שאולי הייתי מוותר על החלק השני של הכתבה, אבל לסיום הטעימה הוגש לנו האלפסי קברנה סוביניון-מרלו 2005 – 60% קברנה סוביניון ו- 40% מרלו. הוא נמזג מבקבוק מגנום, והאמת שדווקא כאן העץ היה מתון יחסית. גם האף מאופק משהו, לא מתפרץ ושופע אבל בהחלט מספק, עם מורכבות מסוימת ונינוחות אלגנטית על החך (ציון 88). הבעיה שלי היא עם המחיר - 259 ש"ח תאלצו לשלם עבור היין, ובמחיר הזה, שמתחרה במיטב יינות ה"קרו בורז'ואה" של בורדו מבציר 2005 - חובת ההוכחה על היין, ובמקרה הזה He doesn't deliver. היין הזה לא לבד - לא מעט יקבים יורים לעצמם ברגל עם תימחורים חסרי שחר והגיון. נקווה שהגל העכור שמגיע אלינו לא יחסל יותר מדי חלומות, אבל במחירים האלה.... מי יודע.
חברים, תרדו מהעץ.

לייבסיטי - בניית אתרים