דף הבית >> היקבים שלנו >> צרפת >> שמפניה >> עולם השמפניה >> הרהורים ופילוסופיה >> פיגוט על יין
 
 

"הקו המפריד בין מספיק ליותר מדי הוא מרכיב חיוני
בחווית שתיית היין. אין זה נדיר כלל להתקל ביינות
שיוצרים ברגע הראשון רושם סביר ואפילו אטרקטיבי:
ארומות פירותיות מתקתקות, אחריהן טעם רך ועגול.
אבל אחרי כוס אחת העסק הופך להיות כמעט ליקרי וצמיגי.
אבל היין לא השתנה.

זהו הלוגם שהבין לפתע כי הנוזל שבכוס הוא לא יותר מאשר
איפור וסיליקון, ללא כל גוף אמיתי מתחת לקוסמטיקה הכבדה.
אני קורא ליין כזה "שערות סבתא", כיוון שיין כזה מחניף ומתחבר לטעמי הילדות שלנו. זאת בניגוד לטעם הבוגר והנרכש שמהווה מכשול בפני תעשיית היין הגלובלית, שמורכבת מקומץ חברות ענק ששולטות בתעשיה העולמית, ושעבורן מהווים "טעמי הילדות" מטרה לא מוצהרת.

האמת היא שכמעט ואין יינות שטעמם הטבעי הוא כשל
"שערות סבתא". רובם מקבלים את הטעמים הללו ביקב,
שם האפשרויות לבצע מניפולציות ביין הן כמעט בלתי נגמרות.
זה אומר כי במתקני הייצור הענקיים הללו היין הופך מנותק
ממקור מוצאו, מבית גידולו וממאפייניו האזוריים, והופך להיות
חלק מהנזק הסביבתי העצום שנגרם במלחמת המכירות
הגלובלית בענף היין.... "

סטיוארט פיגוט.

ולמי שמעדיף את שפת המקור, כיוון שהתרגום של לא ממש 1:1,
הנה הקטע לפניכם:

“. . . The borderline between enough and too much is a crucial aspect of the wine drinking experience. Today it is not at all uncommon for wines to make a pretty plausible and superficially attractive impression in the first moment—sweet and fruity aromas, then a soft, round taste—but after only a glass it starts to tasting like unbearably gooey kitsch. The wine has not changed, rather the drinker has realized that the liquid in his glass is all make-up and silicone, possibly lacking any real body beneath these cosmetics. I call this taste fluffy white bunny because this type of wine appeals to our BABY-TASTE. Unlike adult-taste which is culturally- determined and therefore a serious obstacle to trans-cultural wine brands—the undeclared goal of the handful of huge companies who today dominate global wine sales—baby-taste is the same the world over. The truth is though that hardly any wines naturally have a fluffy-white-bunny taste. Nearly all of them acquire this in the cellar where the technical possibilities for the manipulation of wine are now almost unlimited. Only computer-generated virtual reality is more completely malleable, which means that in these corporations’ industrial production facilities the taste of vine biodiversity, of place and of regional wine traditions all become part of the COLLATERAL DAMAGE in the global wine sales war . . . There are other descriptors for this NOWHEREPLANET-WINE taste which is determined by marketing plans and quarterly figures.Reinhard Lowenstein of Heymann-Lowenstein in Winningen/Mosel calls it Plastico-Fantastico-Viagra, making clear how the enormous success of this wine style is based upon artificially stimulated desire . .”
- Stuart Pigott

 

לייבסיטי - בניית אתרים