יוני 2010

"שמע", אומרת לי אשת יחסי הציבור של היקב, "יקב רקנאטי בן 10, זה לא קורה כל יום. מה דעתך על ראיון עם לני רקנאטי? רעיון טוב, אני חושב, אבל אז מתברר שמישהו קנה את הראיון (או הרעיון) הזה קודם. עובדה זו, יחד עם שאלת חימום קטנה שלא נענתה, לקחו אותי הלאה. (הנה השאלה: האם לא היה מקום להזכיר בדברי התודה והברכות שנישאו בארוע העשור של היקב גם את לואיס פסקו, היינן הראשון של היקב)?

כמה ימים אחרי, אני מצטרף לבקבוקאי קופר לטעימה קטנה עם היינן הנוכחי. אני מוותר לגיל על השאלה הבוערת, וממילא את התשובה נקבל בכוסות עוד כמה דקות. גיל שצברג החליף את לואיס בתחילת 2008, ואת המפגש שלנו הוא מקדיש ליין שמזוהה יותר מכל עם פסקו, התוית הסגולה של הפטיט סירה-זינפנדל, קליפורניה החולמת גרסת עמק חפר.

(הערת ביניים, ובה קצת פרספקטיבה ללוחות הזמנים של עשיית יין וחפיפה בין ייננים).
היין של 2007 נבצר ע"י היינן הקודם. גיל יכול היה רק להחליט לגבי הזמן בו ישהה היין בחבית, כמו גם לגבי הבלנד הסופי. היין של 2008 כבר נחשב 100% שצברג, אבל אם, נניח, היתה לדעתו בעיה בכרם, היא יכולה להתחיל להפתר לקראת בציר 2009. וזה לא הסוף: ייננות היא הליך של ניסוי ותהייה, עם לא מעט טעייה. הניסויים, יש לזכור, הם חד שנתיים, וליינן עלול לקחת זמן לגבש אופי ואמירה אישית. "אי אפשר להפריז בחשיבות הכרמים", אומר גיל, "וכיום כמעט 100% מהם נמצאים תחת משטר שמאפשר שליטה טובה מאוד בתוצרתם". כן, בני האדם אולי נולדו שווים, אבל הכרמים - ממש לא. "יש לנו עודף ניכר בכרמי פרימיום (שנחשבים כאלה לפי פרמטרים שלנו) - ולצרכן זו בשורה מצוינת כיוון שהוא מקבל יין טוב בהרבה תחת סדרות הבסיס שלנו". אפשר לברך על המגמה. ועדיין טוען גיל: "15$ בארה"ב חייבים לתת לצרכן יין מעולה". האם זה קורה גם בישראל?

הפטיט סירה-זינפנדל עולה מעט יותר.
אנשי רקנאטי היו מספיק נדיבים ואדיבים להעמיד לרשותנו לטעימה את כל היינות שנוצרו (למעט הראשון מ-2003, "שפשוט לא מצאנו ביקב", אומר גיל). האם שניים וחצי ביקבוקים מספיקים כדי לעמוד על ההבדלים בין הייננים, והאם בכלל הם קיימים?
החיפוש אחר תשובה היה מרתק.
.


.
            
תווית הפטיט סירה-זינפנדל הוא משהו שמשויך ללואיס. "אני רואה ביין הזה משהו של מורשת, סימן הכר של היקב, המשכיות שאינה תלויה באיש". ובכל זאת, עד 2007 הנוסחא היתה כמעט מתימטית – 80% פטיט סירה, 20% זינפנדל. מאותו בציר החלו נסיונות וכיוונונים, חלקם מאילוצים וחלקם בחירת הייננים. "המותג יישאר המותג המוכר והמוצלח כפי שהוא", מסכם גיל. ההיסטוריה הקצרה שלו עם התוית מוכיחה זאת טוב מאלף מילים.
.
רקנאטי פטיט סירה - זינפנדל 2004:
לא שנה גדולה. ריחות ירוקים, מנתה וקצת ירקות מבושלים, ואפשר למצוא גם פרי שחור, פלפל שחור. הגוון הירוק, טוען גיל, הוא חלק מהסגנון שלואיס אהב וכיוון אליו. היין עדיין חי ורענן למדי. "חבית אמריקאית פשוטה מסתדרת טוב עם הפטיט סירה", אומר גיל. "אחרי משחקים שונים עם עץ, חלקם של לואיס וחלקם שלנו, חזרנו לשם, ועדיין מגוון החביות ביקב די גדול. זה עובד הכי טוב". הבעיה עם חביות אמריקאיות – חייבים רגישות גבוהה מתי להוציא את הפרי, אחרת מגיעים לנקודת אל חזור מכאיבה.
גוף בינוני, מתקתק, ישיר מאוד, טאנינים כבר רכים למדי, משולבים ומורגשים רק בסיום הארוך. לשתות, ומהר.
ציון: 86
.
רקנאטי פטיט סירה - זינפנדל 2005:
ריחרוח אחד מספיק לכולנו כדי לקבוע כי זה חומר אחר לגמרי. יש כאן שילוב של טרי ורענן עם מורכב ועמוק. הפרי שחור אבל לא ריבתי, התיבול נפלא, מגיע הן מהעץ והן מהפרי.
הגוף מלא, הפרי נהדר, עשיר ורחב על החך, המתיקות קלה בלבד. הטאנינים עוד נושכים בסיום, דורשים לצידם נתח בשר עסיסי לרככם מעט. היין מתבגר נפלא, ויש לו עוד כמה וכמה שנים לפניו, למרות שכבר כרגע הוא נהדר. זה ממשיך: למרות מה משקובל לחשוב על הזנים הללו, יש ביין הזה פן אלגנטי.
נקדים את המאוחר? זה היה היין הטוב בטעימה.
90 נק' שלמות ומוצדקות.
.
רקנאטי פטיט סירה - זינפנדל 2006:
שנה בעייתית. שנה של מלחמה במנרה, והזינפנדל היה גם כך קצת בעייתי, כך שהתוצאה הכללית מעט מאכזבת. יחסית כמובן.
האף מעט מהודק, פרי שחור ואדום, חסר מעט נפח, היין
קצת רך, הטאנינים כמעט נעלמו, האסוציאציה שלי הולכת לכיוון "ברולו" פשוט ובוגר, מבחינת המבנה והנפח.
אז לשתות מהר ואפילו להנות, אחרי חידרור קצרצר בכוס.
ציון: 87
.
רקנאטי פטיט סירה - זינפנדל 2007:
צריך הרבה אוויר וסבלנות. הפטיט סירה נוטה לחיזור, וכאן הוא נותן דוגמא לכך אם כי היין משתחרר ממנו מהר מאוד. יין בשרני, אפל ומסתורי משהו. זו השנה הראשונה שגיל ביקבק. הסינון היה הרבה יותר גס, והבלנד החזיק בסופו גם כ-5% קברנה סוביניון. היין דומה יותר ל-05, התיבול והבשר החרוך מגיעים, ולאור ההיכרות עם הסדרה עד כה – מומלץ לשמור! הנפח עוד לא מה שאפשר להגיע, זה ייקח עוד זמן. אני מנחש שהוא יהיה מעט פחות טוב מה-05 אבל בוודאי טוב יותר מאשר ה-04 וה-06.
ציון: 88
.
רקנאטי פטיט סירה - זינפנדל 2008:
יצא לשוק בימים אלו, עם 12% (הרבה!) של קברנה סוביניון. יש ירקרקות, תיבול קר של מנטה ופלפל, פחות תבלינים מתוקים כמו קינמון. 13.5% אלכוהול בלבד, חלק מנסיון מודע להוריד את רמות האלכוהול. "באמפורה ניסיתי לאסוף את כל השמש שאפשר", מספר גיל בגילוי לב, "עד שראיתי שאני לא מצליח להתמודד עם היינות שאני עצמי עשיתי".
אז היין צריך זמן לנוח. ניעור עצבני מוציא ממנו פרי שחור ועשיר, בשרניות נהדרת, אפילו פרחוניות, פרי אדום – היין נפתח יפה, הוא מאוד מעודן, אם כי הקברנה מורגש מאוד.
עוד זמן עובר. התיבול עדיין נהדר, חלקו מהעץ, חלקו מהפרי ומהקברנה בעיקר, אבל מה זה חשוב – זה יופי של יין, אולי הטוב ביותר אחרי ה-05 המשובח. אך אליה וקוץ בה - האופי שונה מאוד משאר  הלהקה. היין יותר מעודן ואלגנטי, פחות פראי ולעיס. "חלק מהעניין קשור במצוקת פטיט סירה בה היינו שרויים בבציר הזה", מודה גיל בחצי חיוך, "הוא יצא טוב מדי וחלקים ממנו הלכו לחזק מקומות אחרים". האם הבציר מהווה נקודת מפנה ושינוי סגנוני בתוית הזו? מייד נטעם את 2009.
ציון: 88  (פשרה בין האיכות הגבוהה לסגנון הלא אופייני לתוית)
.
רקנאטי פטיט סירה - זינפנדל 2009:
כן ולא.
מכת ריח ראשונה – הופ, הכל חזר למה שהיה. הפטיט סירה נותן בעיטה בפרצוף ומבהיר שמדובר ביין לעיס, עוצמתי, כזה שלא לוקח שבויים. נתתי לו לנוח קצת בכוס. הפה ממשיך להיות עוצמתי, מרוכז, עשיר ומתקתק, מאוד ישיר, אבל משהו מהתחכום והמורכבות הולך לאיבוד. "כמות הזינפנדל ירדה, הקברנה נעלם וזה בעצם כבר פטיט סירה זני ע"פ החוק, 90% מהנפח הם שלו". אני לא מציע למהר לחרוץ את הדין. כמה דקות - והנה מופיע תיבול נעים, אולי הלם הביקבוק עדיין ניכר, ואולי 2009 מוכיחה שהיא אכן מוזרה ובלתי צפויה. "היין
ייצא לשווקי הייצוא יחסית מהר, בגלל השמיטה של 2008." אנחנו נחכה בסבלנות. אולי לא 2005, אבל לא רע בכלל.
ציון: 87-89 
.
רקנאטי פטיט סירה - זינפנדל 2010:
ריחות של פרי ירוק, אבק, אדמה וזיעה.
סתם, בדיקת עירנות. הפרי עוד ירוק ועל הגפן. ניפגש עוד שנה.
.
רקנאטי קריניאן רזרב 2009, יין עתידי.
טעימת חבית. אף מקסים: פרחוני, מעט בשרני, ורדים, עישון קל, חביות אמריקאיות ישנות כולן – יופי של יין, חסר מעט נפח אבל זה יגיע בבקבוק. קריניאן נהדר.
 .
סיכום:
1) תוית אייקונית, שבאופן מפתיע יודעת להתבגר לא רע בכלל.
2) מי שחושב שאין כלל הבדלים בין שנות בציר - טועה.
3) לואיס, השארת משהו אחריך! תודה. לך, לגיל ולנועם, ואתם יודעים מה, גם לאורי שקד ולני רקנאטי, בעלי החלום והחזון. ניפגש בעשור הבא? בטח קודם!
 

 

.

 

 

.

 

 

.

 

 

.

 

.

 

.

לואיס פסקו, יינן
לואיס פסקו, היינן הראשון של רקנאטי.
תמונה באדיבות "בקבוק"

 
 
לייבסיטי - בניית אתרים