יולי 2012

"היבואן הטוב ביותר, היקב הישראלי הטוב  ביותר וחנות היין הטובה ביותר נפגשים כדי להעניק חווית יין מעולה לחובבי היין הישראלי".
כך הגדיר לי טל שקד, מנהל השיווק של חברת האחים שקד, את מהות הארוע, מענה לשאלה מיותרת נוספת שלי. אנשי רמת הגולן גימגמו איזו תשובה על "מורשת רוגוב" שהעניק לשקד וליקבי רמה"ג את התואר "מהפכני היין של ישראל" או משהו דומה. ממה שאני מבין מפה ומשם, זוגתו של רוגוב לא ממש נלהבת לשתף פעולה עם הנצחת זכרו של מבקר היין מס' 1 של ישראל, שנשאר כזה אפילו שנה אחרי הסתלקותו מאיתנו.
אבל עזבו את הסיבות. הן לא ממש חשובות. אחרי ששיווקו והפיצו את יקבי רמת הגולן, השקדיות קצת התנתקו מאנשי היקב עם סיום חוזה ההפצה אי שם לפני כעשור. "התגרשנו יפה", הם אמרו לכל מי ששאל בכל הזדמנות. אבל נראה שאחרי עשור גם מעט המשקעים שהיו, אם היו, התנקו. שני הגופים הכמעט יחידים שאמונים על קידום תרבות היין בישראל (חוץ מבוטיק דה שמפן וטוטו. סתם, בדיחה פרטית) שבו לשתף פעולה, וארוע זה הוא אולי גולת הכותרת של הפעילות המשותפת שלהם.

ייאמר מייד, ובגדול:
תמורת 95 ש"ח, שחלק גדול מהם מוחזר תמורת קניית יין, שווה לעזוב הכל ולהגיע לאחד משני המועדים בהם יתקיים מפגש הפסגה של היקב המצטיין והיבואן-קמעונאי המצטיין בישראל. כן כן, זה יקרה ב-26 ביולי, בדיוק ביומולדת של בנותינו - אז סליחה אם לא נגיע. לכם, לעומת זאת, אין תרוץ.
תגיעו.
אז מה יהיה שם, ואיך יינות הגולן המתיישנים עומדים מול המיטב העולמי של שקד?
הנה דעתי הפרטית.













ירדן קצרין שרדונה 2006
מול
Domaine Bouchard Pere & Fils Meursault Les Clous 2006

"מעניין מה תגיד על היין אחרי שתטעם", אמר לי מישהו מהיקב.
"אני מניח שאותו דבר כמו מה שאומר לפני הטעימה", השבתי.
לא, השרדונה קצרין לא היה כוס השרדונה שלי מעולם, או לפחות בעשור האחרון לפני שמישהו ישלוף לי איזה בדל עיתון מתלהב מימי הטרום פילוקסרה. מאידך - גם בימי השיא של הרומן שלי עם בורגון, לא התעלפתי על פי רוב מהחלק הלבן של האזור. עניין של העדפה.
ובכל זאת, אין ספק שכאן אין לקצרין שום מענה מול האלגנטיות והמיקוד של היין של בושארד. מול החמאה-פופקורן של הירדן מציע המרסו גם חמאה אבל פחות, הרבה פחות, וגם מינרליות ואגוזיות נעימה, פרי טוב, רחב ועשיר אבל מאוד מאוזן. בקיצור, אם להיות פולני, אני מעדיף שרדונה מצפון מזרח לפריז, ואם לא הבנתם אז תפתחו מפה. ועדיין:
1:0 לשקדיות.

 

ירדן פינו נואר 2002
מול
Domaine des Héritiers Louis Jadot Beaune Clos des Couchereaux Premier Cru 2002

וברצינות, איזה סיכוי יש לפינו נואר המושמץ של ירדן מול פרמייר קרו משנה טובה ומיצרן לא רע?
טוב, יהיו כאלה שיצלבו אותי.
היין של ז'אדו מציג אף שכולנו אוהבים לאהוב בבורגון: טחב ורצפת יער, מינרליות ופרי אדום ברקע. אבל על החך חסר פרי, שאני מצפה לפגוש בשנה עשירה כמו ה-2002. אז נכון, הפינו של ירדן יכול לייצג את כל שפע העץ שאוהבים לא לאהוב בירדן לעתים - אבל יש בו מספיק אנרגיה, פרי וחיים כדי לנצח. בנקודות, לא בנוק אאוט, ורק בגלל שהמאמן העלה בהרכב שחקן פצוע.
1:1 מפתיע.

 

ירדן מרלו 2003
מול
Château Belair, St Emilion Premier Grand Cru Classe B 2006

מרלו? הקלייה המורגשת של העץ מטשטשת מעט את הפרי האדום-שחור, וגם את המעט ירקרקות שבאף. אבל היין רך, נגיש, מלטף - וטעיםםםם.
הגרנד קרו מסט. אמיליון, מציע היסטוריה מרגשת (שכן של שאטו אוזון האגדי וחלק מהאחוזה המצטיינת הזו עד לא מזמן) והווה מצויין (חלק מה"אורווה" של משפחת מואיקס, בעלי שאטו פטרוס). אבל הבציר הזה מתקשה להלהיב. קלייה, נקי ומאוד מדוייק, סטרילי כמעט ובוודאי מול אי הדיוקים של הירדן. רך, מאוזן ומהנה, אבל... לא יודע. אני נותן כבוד לירדן שמתמודד יפה בדו קרב, ומאמין שעוד כמה שנים הייתי שורק אחרת.
2:1 לרמה"ג.

 

ירדן סירה 2004
מול
Guigal, Cote Rôtie Brune et Blonde 2005

הבשורות הטובות הן שהירדן הרבה פחות מתוק מגירסאות 2006 ובעיקר 2008, הוא מציג פרי שופע ולא בומבסטי מדי, ובסך הכל - סבבה. מרוסן יחסית.
הבשורות הפחות טובות, לפחות לאנשי היקב, הן שזה לא מספיק מול הקוט רוטי.
הוא מציג את ריחות הקלייה שאופיניים לטרואר הזה, אולי היצרנים משתמשים בחביות מיוחדות כדי להדגיש אותם, שווה פעם לבקר ולבדוק. בשרניות חרוכה, פרי ממוקד ומתובל, יין מאוזן ורך במפתיע. פינוק טעים. לאללה.
2:2


ירדן קברנה סוביניון (מגנום) 2001
מול
Hardy's, Thomas Hardy Cabernet Sauvignon 2001

ייאמר מייד - אין לאוסטרלי הכמעט גרוטסקי הזה מה למכור מול התווית שקובעת את פרופיל הטעם של מדינה שלמה.
טוב, חוץ מלארבעה אנשים.
הקסיס-ריבה-ירוק של הארדי'ס לא שורט את הצבע הטרי עדיין של הקב"ס ירדן 2001 המצויין, שיימזג מבקבוק מגנום. כמעט אין עץ, שזיף מתובל עם המון פרי מדוייק. שתינו את האלרום 01' לפני שבוע - היין הזה היה טוב בהרבה, אולי בגלל הפורמט.
3:2 ליקב.


 

ירדן קצרין 2000
מול
Chateau Leoville Poyferre 1999

אוי, כמה שהקצרין היה טוב.
וכמה שהפוייפרה הוא אולד סקול בורדו, לדעתי השנה האחרונה בה בורדו הוציאה יינות טיפה רזים מדי, בטח אם נבדוק מה קרה עד בציר 2011.
אז הפוייפרה הוא בהחלט רזה ואלגנטי, ומציע ריחות של מינרליות, ארז, עיפרון וכמהין לצד פרי טיפה ריבתי. יין חלק, מלא, מאוזן וארוך. לא הכי גדול בבורדו, לא רע, ואולי הפורמט המגניב ממנו יימזג היין - דאבל מאגנום - יוכיח שהוא שימר עוד קצת פרי. אולי לא.
והקצרין? אתם תטעמו מדאבל מאגנומים, אנחנו טעמנו מבקבוקים "רגילים" ואהבנו כל רגע. מורכב, עשיר, מפורט, ה-מון פרי ושוקולד, אף "מדיטציה". גוף מלא, חמיצות טובה ורעננה, ארוך, מורכב ומענג. טעיםםםם בטירוף, ובטח מדאבל מאגנום.
אם להיות הגון, ולמרות המאמץ היפה של הפוייפרה,
4:2 ליקב.

ירדן הייטסווין 2005
מול
Dr. Loosen Riesling Eiswein Blauschiefer 2007

זמן פציעות. כולם כבר בדרך הביתה. במגרש של האלגנטיות הממוקדת של הדוקטור הגרמני, אין להייטסויין הרבה מה להציע, אלא אם התמכרתם לפירות היבשים-כמעט ליקר אלדהידי-חמיצות נמוכה של היין המקומי.
4:3 ליקבי רמת הגולן, מפתיע על הנייר, אבל לא לאור התוצאות של שנה קודמת ובטח לא לאור מה שיש בבקבוקים, ואף אחד לא יכול לחשוד בי בנטייה לעולם חדש.
בהחלט, עם שופט אחר זה יכול להיות 5:2 לשקדיות (הפינו, הפוייפרה, ואולי המרלו). אולי גם עם אותו שופט ביום אחר. כך או אחרת, במחיר הנתון המנצח האמיתי הוא את\ה - שתגיע לטעום ולהנות אחלה סט של יינות במחיר דו סיפרתי.
לא להסס.

 

 



























+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
לייבסיטי - בניית אתרים