מאי 2009

עד לאחרונה האגף הספרדי היה כמעט בלתי קיים בפורטפוליו של החברה הסקוטית. החודש האחרון תקן קצת את המצב, קצת הרבה בעצם. אנשי הסקוטית לא חפשו אף פעם גולגלות מפורקרות היטב כדי לתלות על חגורתם, ונראה שגם הפעם הם המשיכו בכיוון האסטרטגי הישן - מציאת יצרנים טובים שמייצרים יינות טובים ובמחירים תחרותיים, לפחות בקו הבסיס.

הטעימה נפתחה בשיחה עם דן ליאור, מנכ"ל החברה הסקוטית, שדבר בגילוי לב שעורר את פלצות אנשי יחסי הציבור שלו. דן סקר את מהפכת המיסוי התקועה, אולי אפילו המבוטלת, חשף מעט תוכניות עתידיות (סיידר!), חלק רשמים על מצב המכירות בראי המשבר העולמי וזה המקומי, העניק זווית ראייה מעניינת על מכירות הדיוטי פרי - אינספור כותרות - אבל לא הפעם. הפעם - יינות ספרדיים שהגיעו לישראל, כאמור,  באדיבות החברה הסקוטית.




 

התחלנו בסוד, אחד הסודות האחרונים שנותרו לעולם היין להציע - שרי מחרז.

Sandeman Sherry Don Fino,
65 ש"ח. לבקבוק.
בעולם שהופך יותר ויותר שטוח וגלובלי, משקאות כמו שרי הולכים קצת לאיבוד, וחבל. אולי, בעצם, זה המזל של מעט הצרכנים שמכירים את הקסם – המחירים נשארים מתונים. סימן ההכר של שרי הוא ריחות החימצון, חלק בלתי נפרד מהליך הייצור הארוך. כאן מתלווים אליהם ריחות קרמליים מעודנים, ועננה של ריחות הפלור, אותו שמר מופלא שאחראי לענף שלם של עולם השרי. כאן מדובר על שרי שהתפתח תחת שכבת פלור בסולרה שהתחילה בשנת 1887. מי שמחליט בכל זאת לנסות את המשקה, רצוי שיזכור כי יש לשמור בקבוק פתוח במקרר, ולמרות החימצון אין לשמור אותו יותר מדי זמן, שבוע  שבועיים גג. נסו להפתיע את חבריכם בארוחה הבאה עם כוסית סנדמן ליד המרק אפילו, או יחד עם המתאבנים – תענוג. סושי אמרתי?

Pares Balta, Mas Petit 2006
ספרד, פנדס, 49 ש"ח.
נקדים את המאוחר - הכוכב הנוצץ של הטעימה הגיע ראשון. לא, זה לא היה היין הטוב או האיכותי ביותר של היום, אבל ברוח ה-Value המנשבת במחוזותינו - כוכב נולד!
פארס באלטה הוקם לפני למעלה מ-200 שנה ועד היום הוא בבעלות משפחתית. היקב מייצר בעצם שתי קבוצות יין - סוסי עבודה זולים לצד סייחי מירוץ טהורי גזע. היין הזה, קב"ס עם 19% גרנש, נמנה על הקבוצה הראשונה. האף משלב בצורה מקסימה בין העולם החדש (פרי בשל, אדום, מעט וניל) לצד ריחות מעט אדמתיים קלויים, חלקם מגיע מחביות ישנות בהם שהה היין. לא בומבסטי אבל נעים, הרמוני, איכות גבוהה ליין במחיר הזה. הכוכב הבא של הסצינה?
ציון: 86

Absis 2003
420 ש"ח 
הדבר הראשון שמושך את העין היא התווית המקסימה ויוצאת הדופן. בעיקר יוצאת דופן. אין כאן חיות או אותיות זהב, אין שלל תארי רזרבה או ספיישל - רק שם היין ושנת הבציר.
61% טמפרניו, השאר קב"ס, מרלו וסירה. אף – מאוד בומבסטי וחם, המון פרי שחור, קסיס לצד מינרליות ומעט וניל, רמזים לעור. אף מורכב ומפתה.
על החך מתקיימת ההבטחה במלואה. גוף מלא, מוצק, לעיס, עמוק ורחב עם טאנינים נוכחים. מאוזן וארוך, מומלץ לחכות, כמו כמעט כל היינות שטעמנו מנקודה זו ואילך.
ציון: 90.

Grata Vinum GV5 2006, פריוראט
290 ש"ח 
פריוראט לפי הספר. 50% קריניאן, 30% גרנאש והשאר קב"ס וסירה. התסיסה היתה בחביות חדשות - קל לנחש אם מריחים את הפרי השחור, המעושן, ומתחת לעוצמות אפשר להבחין במינרליות.
על החך - טאנינים רחבים אבל מתוקים, היין עצמו מתקתק, מרוכז ואלכוהולי, עם סיום מעט יבש ואפילו מעניש – לתת זמן או לשתות עם אוכל מתאים. כמה זמן? 4-5 שנים לפחות. איזה אוכל? סטייק של דינוזאור. אחלה פריוראט, לחובבי הז'אנר.
ציון: 91

Marques de Caceres Gran Reserva 2001,

160 ש"ח, ריוחה.
השיווק עובר מאורי ברנע לידי החברה הסקוטית. מסיבת בר מצווה עגומה משהו, אבל ככה זה בחיים, ולסקוטית יש לפתע בפורטפוליו יקב מבוסס וגדול מריוחה.
האף – יחסית, רק יחסית, מודרני. מתאים להיסטוריה הצעירה והמודרנית גם כן של היקב (הוקם 1970). פרי שחור ואדום, עשבוניות קלילה, עץ מעודן מאוד, מעט קסיס, וניל ושוקולד אבל מאוד ברקע ומאוד מעודן, כאמור. מינרליות קלה.
גוף בינוני, חלק אם כי מעט אלכוהולי, פרט לכך איזון מצויין. נוכחות טובה על החך, למרות העוצמות המתונות. סיום ארוך, יין ריוחה טוב, אולי מעט יקר ביחס למתחרים.
ציון: 89

 







 

 

 

 

 

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

 

.

 

 

Gaudium 2002,
320 ש"ח, ריוחה.
קשה למצוא יקב מריוחה בלי איזה "סופר ריוחה" מודרני ומלוטש, וזה מה שאנשי קסרס מנפקים.
הגדרתו הפורמלית היא רזרבה, אבל הסיפור של היין הזה הוא גיל החלקות ורמתן. החלקות הן מהטופ שיש ליקב, והסגנון – לא צריך יותר מריחרוח אחד כדי להבין שמדובר ביין מודרני להפליא. ריוחה? אולי.
פרי שחור, מלוטש אם כי מהודק להפליא. ניעור חזק מחלץ ממנו ריחות עמוקים של קסיס, שוקולד, עור חדש וטבק. גוף מלא, מרוכז ועשיר, מודרני בהחלט, עם סיום מריר ומהודק, שוב. לתת זמן ולהנות מיין מאוד מוצלח אם כי לא מייצג את ריוחה לגמרי.
ציון: 91
 
Dominio Romano RDR 2006,
300 ש"ח, ריברה דל דוארו. 
סינגל ויניארד, ואם רוצים לסבך עוד יותר את הדברים, הסיווג הרשמי של היין הוא חדש יחסית, והוא מוענק בדיוק ליינות כאלה - יינות כרם יחיד.
עוד יין שיש בו הכל, והרבה. ריבתי, פירות יער, אפילו ריח של סויה או בלסמי. ריחות מעושנים מעט, אף עשיר אם כי בסיכומו של עניין הוא אינו בומבסטי או מוחצן.
גוף מלא, טאנינים עוצמתיים ויבשים בסיום המריר, שמציג המון שוקולד מריר, מרוכז. עוד יין שייהנה מיישון או מאוכל מתאים לידו. וואו, כמה שוקולד...... סבלנות, סבלנות.
ציון: 92
 
 

 

לייבסיטי - בניית אתרים