יוני 2012

"בא לך לטעום יינות מקליפורניה"?
לא, האמת שלא כל כך.
עוד פרי, עוד עץ, עוד טאנין וריבה.
מה כבר יש לחדש?
"אלה יינות שבחר ומביא איתו יינן ישראלי שעובד בקליפורניה".
אה... טוב, אולי.
"הוא בדיוק סיים עכשיו בציר ביקב "Screaming Eagle".
ווט דה פאק? אתה רציני?
נטעם אצלי בבית!
מתי?

ערן פיק מחייך. מחייך גם הקצב שלי, שהכין לנו 5 ק"ג של נתחי בשר משובחים שילוו לאט לאט את היינות. בכל זאת, צריך לתת כבוד לנשר.
מי שלא מבין את ההתרגשות כנראה לא מכיר את ה"נשר הצורח",
אז הנה תקציר קטן.
היקב נוסד בשנת 1986 על ידי Jean Phillips, אשת נדל"ן, שרכשה שטח באזור אוקוויל ההיסטורי בנאפה, קליפורניה. היא השאירה לעצמה שטח של 4 דונם קברנה - שאר הפרי שהופק משטח של כ-200 דונם נמכר ליקבים שונים בקליפורניה. עשור אחר כך, הכל יינטע מחדש, אבל הבציר של 1992, שהופק על ידי הייננית היידי פטרסון-בארט, ביתו של יועץ מקומי מוערך, הפך להיסטריה. בהשקה שלו בשנת 1995 הוא קבל 99 נקודות מרוברט פרקר ("יין של הנסיכה החדשה של עולם היין"), ובין לילה נולד אחד מיינות ה-Cult הראשונים בקליפורניה. כיום רשימת ההמתנה היא של כ-20 שנה, והזוכים המאושרים מקבלים זכות לרכישת שלושה בקבוקים בלבד, במחיר של כ-800 דולר. לבקבוק. אם זה נשמע הרבה, כדאי לדעת כי המחיר מוכפל ומשולש אחרי שעתיים מהמכירה. יש תווית אחת, של קברנה סוביניון ממנו מיוצרים 400-750 תריסרים, תלוי בבציר. הללו מופקים כאמור משטח של 200 דונם. מה עושים עם שאר המיץ?

"אם אתה שואל אותי אז שופכים את הכל", מחייך מעיין קושיצקי. לידו יושב אסף מרגלית, שחנך את מעיין בישראל. מעיין למד הנדסת מכונות, עבר לפקולטה ברחובות, ומשם לעמק האלה, עם דורון רב-הון ("אין הרבה ייננים כאלה, לא בארץ, בעולם", אומר עליו מעיין). בשנת 2009 הוא עבד בהמלצת דורון ליקב מרגלית - "רציתי גם לגעת ביין, לא רק להסתכל, ומרגלית זה שם גדול ואנשים שלמדתי לאהוב ולכבד". בשנת 2011 הוא עבד לנאפה כדי ללמוד בדייויס תואר בטכנולוגיית יין, בלי תוכנית לעבוד במקביל. "אבל שלחתי קורות חיים לכמה יקבים מובילים, מי יודע, אולי ייצא משהו מעניין".

מעיין קושיצקי
מעיין קושיצקי

מיקב Colgin העבירו את קורות החיים שלו ל-SE. "אולי זה השם מרגלית שפתח את החריץ", אומר מעיין. "יש שם כבוד גדול לאיש שכתב את ספרי הלימוד מהם לומדים עד היום". יינן היקב פנה לאסף מרגלית בישראל. "הוא שאל אותי רק דבר אחד, וזה לא היה משהו מקצועי", אומר אסף. "עניין אותו לדעת אם מדובר בבחור נחמד, איך מוסר העבודה שלו ומה הוא מוכן לעשות וכמה להתאמץ. זהו".
כמה שבועות אחר כך התייצב מעיין לראיון אצל מנכ"ל היקב. השאר היסטוריה. "זו היתה חצי שנה של עבודה סביב השעון, בשיא הבציר היו גם ימים של  20 שעות עבודה, ואחריו כמה חודשים של חצי משרה בעבודת יקב וכרם." בזמן הטעימה שערכנו היה מעיין בחופשה בארץ, "אבל בחודש יוני אני מצטרף לאיש שהיה היינן של סקרימינג איגל בשש שנים האחרונות, כדי לעבוד צמוד אליו בבציר הקרוב במספר יקבי קאלט שהוא מייעץ להם". אהמממממ...... מישהו מקנא? אני בהחלט כן.

מעיין מספר לנו עוד כמה דברים על היקב. בשנת 2006 נמכר היקב לקבוצת השקעות - כיום זהו עסק מנוהל ברמות הכי גבוהות שאפשר, בעיקר שיווקית אך כמובן שגם ייננית. "אני חתום על הצהרת סודיות מאוד נוקשה, ובאמריקה אין חוכמות, אז למרות שאין פה סודות גדולים, לא מדברים יותר מדי". ובכל זאת, חלק מהאפיל של מותג סקרימינג איגל זו הסודיות ולכן היקב סגור לקהל ולעיתונאים ולעולם אין מבקרים. היקב סגור בשערים ולמרות שבנייתו עלתה כ-15 מיליון דולר והוא מדהים אף אחד לא זוכה לראות אותו. "אין שילוט ואין הכוונה, אבל בבציר יש המון אנשים שצובאים על הדלתות ומצלמים כמו משוגעים, כדי לתעד משהו מהעניין". כמובן שלא זכינו לראות תמונות של מבנה היקב מבפנים. "יש לי צילומים, אבל אל תחלום אפילו לבקש", מחייך מעיין. אז לא ביקשתי.

אז איך היין? במחיר של 2500$ לבקבוק, לא טעמנו. "את מה שיש לי אני לא אמכור, זה בטוח", אומר מעיין. "מי יודע, אולי נטעם יחד בעתיד".
Fair Enough. ועדיין, הסקרנות בוערת. "טוב, אז זה אחד היינות הכי טעימים ששתיתי בחיי. הוא מאוד מורכב, אבל גם מאוד נגיש, והכי חשוב - הוא פשוט טעים, במובן הכי ישיר והכי הדוניסטי של המילה. טעים". מעיין מספר מעט על היין: "זה יין אסטייט, שכרמיו נטועים על שני סוגי קרקעות שונים. האופי שלו מאוד אירופאי, עם נגיעה של נאפה. בבציר, למשל, לא מסתכלים על הבריקס - רק הטעם קובע. בודקים את הימצאות הפירזינים בפה, עם תמיכה של ביקות מעבדה, אבל החושים חשובים יותר מהכל".
אז הנשר יחכה לפעם אחרת, אבל מעיין היה מאוד מאוד נדיב במה שכן טעמנו. מילות הרקע על כל יקב ואזור - באדיבות מעיין.

 




 



O'shaughnessy, Mount veeder cabernet sauvignon 2007
כמה מילים על היקב והאיזור: יקב משפחתי לא גדול, שנמצא בהוואל מאונטיין שמעל העמק, זה יקב סופר מודרני ומרשים. אדמה וולקנית, כרמים נטועים לרוב במדרונות, חלקם תלולים מאוד. בבעלות היקב כרם מסביב ליקב וכרם בהר וידר שחוצץ בין נאפה לסונומה, היין ששתינו הגיע מכרם ב-Veeder. אגב, על ההר שוכן היקב האגדתי מאיאקאמאס.
אף מפורט מאוד, מורכב, עם פרי מרוכז, עישון קל ופרחוניות מעודנת.
חמיצות גבוהה ומרעננת, מרקם נעים, רך עם טאנינים מתוקים ומשולבים. רק הסיום מעט יבש. פוטנציאל יישון מדהים.  14.8%.

Continuum 2008
בבעלות טים מונדבי, הבן של, ומי שהיה היינן ב-Opus One.
היקב והכרמים נמצאים בפריצרד היל, רכס ממזרח לנאפה וצופה על העמק בגובה של כ 400 מטר. יקב צעיר משנת 2006 שכבר מוכר את כל יינותיו לרשימת לקוחות בלבד ורשימת ההמתנה היא של כשנתיים.

בלנד של קב"ס, מרלו, קב' פרנק ופטי וורדו. אף יותר בשל ו"שחור" מהקודם, מעט שוקולד וקפה.
על החך היין מרגיש רך, וחמיצות טובה ברקע מאזנת את השפע הזה. מתקתק, בשל, ארוך, מעט צורב בסיום הארוך. עץ בולט למדי. 14.9%.

Dominus 2007
יקב ותיק בבעלות צרפתית (משפחת מואיקס של פטרוס), יינות נאפה עם נגיעה לעולם ישן יותר, כל הכרמים בבעלות היקב שנמצא ליד העיירה יונטוויל.
טוב, זה כבר סוג של יין הבית אצלנו. האף עדיין מזכיר בורדו, וגם הבלנד הוא של 80% קב"ס, השאר קב' פרנק ופטי וורדו.
אף מורכב, אלגנטי, מרשים. מעט מנטה, עור וארז. הפרי מעודן, בשל בדיוק במידה. לא ממש נאפה באופי. היינות הקודמים היו מאוד מרשימים, את זה קל לי יותר לאהוב. רק 40% עץ חדש, ואלגנטיות בוהקת. 

Quintessa 2006
נמצא על הסלבירדו טרייל, מבנה מדהים ששווה לבקר, יין יקר ובחלק מהשנים מאוד מוצלח. 
14.6%. מרגישים את ה-VA על האף. מיד פאלאט חלול. מתובל, אף הרמוני, פרי בשל ואלגנטי אם כי מעט ריבתי. מעט מאכזב.

Dunn vineyards, Howell Mountain Cabernet sauv. 2008 
יקב גבוה, פיסית וגם איכותית. הכרמים ניצבים על שיא הגבעה בגובה 700 מטר, בקצה הוואל מאונטיין, הבעלים האגדי הוא רנדי דאן ( כורם ידוע בעמק משנות ה 70) שמגדל את הענבים בהר מסביב ליקב ובנו מייק מכין את היין, יקב משפחתי ופשוט מדהים.
יין טעים ומרשים בטירוף. ככה כתבתי ואחרי זה מגיע הפירוט. מתובל, מינרלי, ריכוז פרי טוב אבל לא מעיק או פורטי. מעט לקריץ וזפת. אלגנטיות בוהקת.
על החך היין מאוזן, עשיר ולא כבד, אולי מעט מתקתק בסיום, אבל מציג יופי אמיתי.

Colgin Syrah 2008
ממוקם בפריצרד היל. היקב והכרם נמצאים בתוך חווה מדהימה של אן קולגין (בעלים). רוב היינות שלהם מאוד אמריקאיים באופיים אבל עשויים ללא רבב, בשנים האחרונות היינות מקבלים ציונים מאוד גבוהים ובהחלט מיתגו את היקב כאחד המובילים בנאפה, יש רשימת המתנה של 3-5 שנים בכדי לקנות יין.
מי שממתין לדבר הזה  - שיהיה בריא. כמעט 16% אלכוהול. קשה לשתות את היין המרוכז הזה. מתוק, המון שוקולד חלב, עשיר וארוך. אולי יש בו עוד דברים, אבל אחרי השלמות הקודמת קצת קשה לחפש. אוהבי ה"יותר" בטח יאהבו.


 
לייבסיטי - בניית אתרים