דף הבית >> עולם היין - אוסטריה! >> חדשות ויינות >> יקבים וביקורים בארץ ובעולם >> שורק - שובה של השפיות
 

נובמבר 2008

יקב שורק הוא אחד מיקבי הבוטיק הראשונים בישראל, ולמרות זאת חובבי יין רבים נוטים להתעלם ממנו ולהעדיף תוצרת נוצצת של יקבים חדשים ואופנתיים יותר. בעיה? בעיקר שלנו, כפי שנגלה כשנטעם את היין. הוא פשוט טוב. זו סיבה אחת להזיכר ביקב. הימים הקרובים אינם מבשרים טובות לענף היין המקומי. נראה כי אלף הימים הקרובים יהיו לא קלים, לשון המעטה, ואנו נידרש לשמור את מעותינו בקפידה יתרה. זו עוד סיבה להיזכר ביקב שורק.

יוסי שחם הקים את היקב בשנת 1994, יחד עם ברי ססלוב ועם ניר שחם, בנו, שלמד חקלאות וייננות ברחובות. השותפות עם ססלוב לא החזיקה הרבה זמן, ברי פרש ליקב ססלוב ומשפחת שחם החלה להגדיל את היקב, כמו שכל יקב בוטיק הגון עושה. התפוקה עלתה מכמה אלפי בקבוקים לכ-30,000 בקבוקים (לדעתי סביב שנת 2003), אבל הרמה של היינות הזולים (סדרת טל-שחר) לא היתה טובה במיוחד, והשוקת נראתה שבורה משהו. שנה שנתיים אחר כך רכש ניר את היקב מאביו ושינה את הקונספט מקצה לקצה. בית הספר ליין פעל תמיד לצד עשיית היין, אבל ניר העביר את מרכז הכובד של הפעילות ביקב שורק ללימודי ייננות . לא מעט יקבים מקומיים התחילו את דרכם בחצר המשק במושב טל שחר, והעשייה נמשכת גם כיום. לצד אותה פעילות מבורכת המשיך ניר לייצר יינות, אבל הכמות היתה ונותרה מינורית להפליא, כמה אלפי בקבוקים בשנה, רובם ככולם מכרמי המשפחה בהם התחילה בעצם הסאגה. היינות הללו משכו את תשומת ליבי כבר מזמן, בעיקר תודות לתמחור הצנוע שלהם שהתחיל הרבה לפני פרוץ "המצב". 95 ש"ח לקברנה איכותי, בוטיקי, מיקב בעל שם ונסיון שאוחז גם ביינן מוכשר - זה מחיר אטרקטיבי והגון להפליא. אבל האם יש כזה דבר "מחיר זול מדי?"
"בהרבה מיקרים המחיר שנקבע אינו קשור לטיב היין או לתפיסה העסקית של היקב", אומר ניר. "לא פעם נגררנו אחרי מתחרה כזה או אחר והעלינו מחירים רק כדי שהיין שלנו לא ייתפס כנחות", הוא אומר בגילוי לב. "בהרבה מיקרים הקהל מזהה את המחיר כנגזרת ישירה של האיכות, ומי כמוך יודע שזה לא תמיד כך".
נכון, בסתר ליבנו כולנו מאמינים בשטות כי "יותר יקר=תמיד יותר טוב", אבל תמיד קיימת התקווה למצוא מציאה שאף אחד לא מכיר ולהפתיע את ה"wine buddies" שלנו ביין מעולהבמחיר שומט לסתות. לרוב זה לא קורה, בטח לא בישראל. הבודדים שיכולים לנסות הם ייננים כמו ניר, שמכינים כמות לא גדולה של יין, מתפרנסים יפה ממשהו אחר (בית הספר, במקרה זה) ומצליחים לשווק את כל היין שלהם ישירות לצרכן הסופי. במקרה של שורק, 95 השקלים נכנסים ברובם לקופת היקב, כיוון שלמעט שלוש מסעדות (ה"קופי באר" ושתי אחיותיה) - הכל נמכר שם. (יקב בוטיק אופייני שנזקק לשרשרת הרגילה של משווק-חנות, מקבל כ-45 ש"ח עבור יין שנמכר לצרכן ביותר ממאה ש"ח..... בעייה).

אצל ניר הכל היה רגוע, 5,000 הבקבוקים השנתיים נמכרו יפה, אבל אז נרשמה אצלו התפרצות נוספת של החיידק, חיידק הסקרנות. הפיתוי הראשון הופיע בדמות כרם גרנאש בן 25 ששייך למנזר השתקנים. דונם אחד הוקצה לניר סמוך למועד בציר 2007, ולמרות שבנקודת זמן זו יכולת ההשפעה על איכות הפרי אינה גבוהה, החליט ניר לקפוץ למים הקרים ולהכין יין זני מענבי הנתח הטוב של החלקה. נגיע אליו בהמשך. פטיט ורדו אופנתי מכרם מטע גירה גם הוא את סקרנותו של ניר, וממנו נבצרו ענבים שאמורים היו לשמש לתיבול הקברנה, אבל לבסוף מצאו את עצמם ממתינים לביקבוק כיין זני. את הגרנד פינאלה לבציר 2007 תרמו אנשי יקב עמק האלה. הללו העבירו לניר כמות של ענבי מרלו (מכרם אדרת) בבריקס (% סוכר) מפלצתי, וגם כאן גברה הסקרנות האינטלקטואלית על כל שיקול אחר, והענבים נמעכו והותססו ליין יוצא דופן. "הלוואי שהכרמים הללו היו שלי", אומר ניר. "אין תחליף להמשכיות ולבלעדיות בבעלות על הקרקע ותנובתה, אבל זו המציאות". כך, המרלו של 2007 לא יהיה ב-2008, ואיש אינו יכול להבטיח כי יקב שורק יקבל ענבי גרנאש ראויים גם בבציר 2009 - אבל זה המצב. בינתיים, שווה לבחון את מה שיש.

ומה שיש, פשוט מקסים. לא את הכל אהבתי, מייד נדבר על היינות, אבל אין לי ספק כי יינות דומים היו עלולים להימכר במקומות אחרים במחיר כפול, ללא מיצמוץ או הירהור שני, מתוך שיכנוע פנימי עמוק כי זהו המחיר הראוי עבורם. אינני יודע מה המחיר הראוי, אבל בדבר אחד אין לי ספק - התמחור של ניר הוא הגיוני והוגן להפליא. אסור לנו לחשוב שאיכות היינות ירודה כיוון שהמחיר הוא דו סיפרתי "בלבד". אם עבור ארבעה יינות רזרב במחיר 150 ש"ח הייתם מוכנים לנסוע שעה, סעו את אותה השעה עבור ארבעת היינות שמציג כרגע ניר שחם ביקב הצנוע שבמושב טל שחר. אין לי ספק ששניים מהם לפחות ראויים לעלות על כל שולחן, ואין לי ספק שכל מי שיגיע - יקנה, יחכה מעט ויברך את מזלו הטוב. היינות יוצעו לטעימה ביקב  - פרטים כאן, כדא להגיע.

רשמי טעימה:
שורק, גרנאש כרם לטרון 2007, 75 ש"ח
כרם בן 25 שנה, שניר אומר עליו כי הוא פראי משהו, אם כי ההשקייה שלו סבירה לחלוטין. הצבע של היין מעיד על "גרנאשיותו": בהיר, שוליים כתמתמים, בוהקים.
תנו ליין קצת זמן בכוס. החביות החדשות היו במידה אחת או שתיים מעל ליכולתו של היין לקלוט, וזמן האוויר חיוני כדי לתת לו להתאוור מעט (לדעתי, שנה שנתיים יעשו ליין מצויין). האף שופע פרחים, וניל ומעט קלייה, עץ מתקתק והמון פרי בשל, אבל לא בשל מדי.
העץ מדי כבד על החך, אבל חצי שעה בכוס משפרת בהרבה את התחושה. יין רחב, מתקתק ונעים, סיום ארוך ונעים, איזון מצויין בין פרי בשל לחמיצות רעננה. אחד היינות המהנים ששתיתי ב-2008.
ציון: 87 (3 וחצי כוסות), תמורה 5. לחטוף.

שורק מרלו כרם אדרת 2007, 75 ש"ח
ריחות חיזור קלילים (ירקות מבושלים) נעלמים במהירות ומפנים את מקומם לפרי שחור, צימוקים, חרובים, קפה וקקאו. הכל עטוף בחבית חדשה ובוהקת מקלייה נעימה ו-וניל קל. אמרונה? ניר אומר שחלק מהענבים הגיעו ליקב כצימוקים.
הפה ממשיך את הקו: פצצתי, מרוכז, עשיר, קיצוני בעוצמות שלו. טאנינים מתוקים ומשלובים, הבריקס המפלצתי (28.2, 16% בפוטנציה) הפך ל-15.3% אלכוהול, ועוד 2.5 גרם של סוכר שיורי שמורגשים היטב. לא כל אחד יאהב את היין, אבל מי שמוכן לשלם על יינות כאלה 150 ואף 200 ש"ח ביקבים אחרים, יתמוגג מהאיזון ומהעושר. 600 בקבוקים יוכנו מהמרלו הזה, כמו כל שאר זני ה"ספיישל" שהכין ניר בבציר 2007. אוהבי הז'אנר - לחטוף.
ציון: 88 (3 וחצי), תמורה 5.

שורק פטיט ורדו כרם מטע, 60 ש"ח
אחרון חביב לזני הספיישל. צבע שחור משחור, אטום, מבריק. האמת? גם המרלו היה ככה, אבל כאן ההשוואות נגמרות. אף דחוס, עוגה אנגלית, ירוק, חייתי ומתובל. סיום מריר, קוריוז אופנתי יותר מאשר יין מבריק. אפשר כן, אפשר לא. במחיר הזה אפשר לשמור כמזכרת, לראות מה קורה עוד שנה. או שאפשר להוסיף עוד 15 ש"ח ולקחת עוד גרנאש.

שורק קברנה כרם יוסף 2007, 95 ש"ח.
יין ינוקא. ה-2006 ייצא לשוק בקרוב, וזה - עוד עמוק בתהליך. כבר אפשר לזהות את האיכות. טאני, נפח מצויין, גוף מלא, שפע של פרי, תיבול מבולט ומעניין. מאוד קברנאי, יין מאוזן עם המון "חומר" מתחת לעץ. שווה את הכסף.
ציון: 89.

 


ניר שחם - יינן, מורה ובעיקר שפוי. 

לייבסיטי - בניית אתרים