ספטמבר 2009
דלותם (בכמות, לא באיכות) של מדורי היין בעיתונות הישראלית לא הותירה לנו ברירה. "מישהו צריך לעשות את העבודה השחורה", רטן אורי. "אל תדאגו", עניתי, "יש מצב לכמה יינות טובים".
שישה עד שמונה יינות בחודש עליהם אנו כותבים ב"על השולחן" עושים עוול ללא מעט יינות, כך הרגשתי, שלא מגיעים לדפוס. התופעה בולטת לפני ראש השנה. כתבתי על יין של רמת הגולן, על אחד של בנימינה, עוד אחד מבוטיק כזה ועוד אחד אחר - והופ, נגמר הנייר, והמרתף עמוס בעוד עשרות בקבוקים שלא נטעמו ועוד עשרות שנטעמו ולא נכנסו. אז הנה כמה מהשאריות האדומות - ויש כמה דברים בהחלט ראויים, ועוד כמה שלא - והחלק הלבן בתקווה שבהמשך השבוע.
חילקנו את הטעימה לפלייטים עם נסיון למצוא מכנה משותף, בחרנו במנצחי הפלייטים והציונים הם של הפאנל, בסוגריים הציונים הפרטיים שלי.
טעמו:
אהוד ולטר - חובב יין מקצועי
אורי כפתורי - יבואן ומשווק יין
רועי יניב - עיתונאי וסומלייה
איתי להט - יינן ותיק, יועץ ליקבים
חיים הלפגוט - אבא טרי, חובב יין, זוכה פרס ירדן
.
פלייט ראשון: קברנה סוביניון.
תשבי ויניארדס קבס 2008, 45 ש"ח
דבר הפאנל: פרי אדום מתקתק-מבושל, רענן, עשבוני, עץ מעט בולט, חלול מעט.
עברית: עיצוב חדש לסדרת תשבי של היקב הוותיק, תוויות נקיות ונעימות, מינימליסטיות. זה היין המצטיין בשלושה שטעמנו מהסדרה – צר לי אם אני מקדים את המאוחר – ובכל זאת הייתי שמח למעט יותר פרי וריכוז. משהו בין זה לבין היין הבא.
83 (83)
.
טפרברג סילבר קב"ס 2008, 45 ש"ח
דבר הפאנל: מוקה ופרי שחור, קסיס וריבה, קצת כבד וחסר עידון, מרוכז.
עברית: עוד סדרה חדשה לכבוד החג הבא עלינו לטובה. המון ריחות שאוהבים לכנות מודרניים – קסיס, ליקר ושוקולד אפילו. מוחצן, ונילי, מתקתק ומרוכז, מי שאוהב כאלו יינות יקבל כאן המון יין בכלום כסף. תמורה מצוינת למחיר, אם כי ייאמר שזה לא הסגנון הפרטי שלי וכנראה לא של חברי לטעימה.
85.2 (85)
 
הרי גליל קב"ס 2008, 48 ש"ח
עברית: בשביל מה יש חברים? בשביל להתווכח. מקרה היין הזה הדגים את חולשת שיטת דרוג הפאנל, כיוון שהפערים היו מאוד גבוהים בין הטועמים, והממוצע אכן "משטיח" את התוצאה, כמו שטען בזמנו באוזניי ד"ר יאיר מרגלית. אז נישאר איתי.
אף מהודק ו"קמצן" משהו (ביקבוק מאוחר?) והמלצה לרכוש אבל לחכות עם השתייה לפסח, אולי קצת קודם. מנטה ואניס לצד פרי בשל, אחד מחברי אהב את האיזון, אחד הרגיש שהפרי ליד האלכוהול ולא משולב בו. בכל מקרה, לקרר מעט, המלצה שטובה כמעט לכל יין אדום וקל מהז'אנר של שני הפלייטים הראשונים.
84.9 (85)
 
בנימינה יוגב קב"ס שיראז 2008, 55 ש"ח
דבר הפאנל: חיזור קל שמשתחרר מהר, מדיציני, חומצה נדיפה, מיימי מעט.
עברית: הסכמנו פה אחד, שיינות השנה הקודמת היו מהנים הרבה יותר. קחו הימור שלי: היינות של 2009 יככבו, על הסיבות לכך ננסה לעמוד בעוד כמה חודשים.
82.8 (83)
 
בנימינה יוגב קב"ס מרלו 2008, 55 ש"ח
דבר הפאנל: ירוק, נוקשה, לא נעים ועצי.
הסתייגות אחת נרשמה מצד חבר מוערך שהיה עסוק בלשחק עם הסלולרי החדש שלו וטען שהיין טוב יותר ממה שהערכנו אנו.
עברית: אני אשתמש במילים של מישהו אחר הפעם, סליחה מראש.
אתם יודעים איך עובר ריפאסו, התססה חוזרת על קליפות? כאן התחושה היא שיש התססה חוזרת על חרצנים. היין מריר ולא נעים.
82 (82)
 
מצטייני הפלייט: הרוחות סערו – האם יין 2 טוב משלוש או להפך. פה אחד הסכמו כי היינות של הרי גליל וטפרברג – לוקחים את הקופה.
 
.
.

חיים הלפגוט מסייר בבורגון
פלייט שני:
כרמל קאיומי קב"ס 2006, 120 ש"ח
הפאנל: ברט גבוה, פרי אדום ושחור, פלפל ירוק, מתובל, חמיצות גבוהה, טאנינים נוקשים, חסר מעט ריכוז פרי, נחתך בסיום.
עברית: ביינות הסדרה האזורית של יקבי כרמל מבציר 2006 היה ברט די ברור, לטעמי ברור מדי (פטיט סירה?), בטח ביקב בסדר הגודל של כרמל שאמור לייצר בעיקר יינות יומיומיים, פירותיים ונקיים. באה סדרת כרם ומוכיחה כי הבעייה עברה בירושה גם לסדרה הגבוהה של היקב. סך הכל היין לא רע - פרי שחור, תיבול נעים, עמוק ועשיר יחסית, עץ משולב היטב, עשוי טוב – בהחלט רמה אחרת מהיינות הקודמים, אבל ריחות הברט מורידים פה לא מעט נקודות. אגב, הבנתי שהבעיה נפתרה ב-2007. שנה טובה.
84.6 (86)
 
אבידן קב"ס רזרב 2006, 130 ש"ח
הפאנל: עץ, מוקה ולפתן פירות. ריחות ואפילו טעם של פורט ללא סוכר – אלדהידי, מחומצן, כבד. פסול? לא.
עברית: אני חייב לציין שאחד מאיתנו (ההוא עם הסלולרי החדש...) טעם את היין לפני חודש וטען שהוא היה אחר לגמרי. מצד שני, כבר קרה לי בעבר שטעמתי יינות של היקב החביב הזה, ושמעתי מחבריי לטעימה כי הם טעמו אותו אחרת בעבר. אז אולי יש כאן בעיה מערכתית של חוסר אחידות? לאנשי היקב פתרונים.
אף מוחצן ועשיר, קירש וקסיס, וניל, הפה מרגיש כמו לפתן פירות ולא כמו יין. חסר איזון וחן, וגם ממש לא לטעמי.
82.8 (82)
 
וילה וילהלמה טיימלס 1243 (בלנד קב"ס) 2005, 245 ש"ח
הפאנל: ריחות קלייה, פרי מעודן, גוף בינוני, טאנינים משולבים, הפרי הבסיסי לא מספיק לתמוך בעץ.
עברית: כבר כתבתי על היין בעבר הקרוב, כאן.
84 (84)

אסיף חבלי ארץ קב"ס 2006, 89 ש"ח
פאנל: גילוי נאות הכרחי – שניים מחברי הפאנל קשורים עסקית עם היקב. בטעימה קודמות הם זיהו יין של היקב, כאן – לא ממש, ובכל מקרה ציוניהם לא שוקללו בממוצע.
מנתה, אקליפטוס, עוצמות טובות, מעט קסיס ולקריץ, טאנינים טובים, ארוך וקלאסי. אולי הוא קצת קל ולא מאוד מורכב, אך זה יין טוב.
עברית: היין מעט סגור ומהודק, אבל מאוזן להפליא, הייתי שמח למעט יותר ריכוז אבל בסך הכל אין טענות. יופי של יין שעשוי ביד טובה ומדייקת. מחיר מעולה.
86.5 (87)
 
בר גיורא פטיט ורדו 2007, 120 ש"ח
פאנל: חביב, צבע בהיר מדי בשביל הזן, אפשר היה לעשות יותר מיצוי, שחור ובשרני.
עברית: יקב חדש חדש של בחור חביב שהכרתי בקורס ביקב שורק. הענבים מגיעים מכרם מטע המהולל, וגם אם כרגע המחיר מעט גבוה, אין ספק שצריך להכניס את היקב לרשימת המעקב. פרי שחור, תיבול, בשר חרוך.
גוף מלא, מתקתק ומאוזן, נעים ורחב, סיום ארוך, טאנינים רכים.
84.9 (86)
 
אז על מה המליץ הפאנל? קל. פה אחד נבחר היין של אסיף, ואחריו הפטי(ט) ורדו של שלמה מבר גיורא.

 


אבידן רזרב. אכזבה.
מרלו ועוד בלנדים.
תשבי ויניארדס מרלו 2008, 45 ש"ח
הפאנל: ריחות חיזור, עשבוני וירוק, פרי דל, גוף קל ומריר מדי
עברית: מרלו הוא הילד הסורר של התעשיה. לצד כמה הצלחות יפות, בעיקר ברמות הפרימיום, נתקלים בלא מעט יינות די מבאסים, בטח בסדרות הנמוכות. בכלל, יגיד כל בעל יקב, לא קל למכור בישראל מרלו. היין הזה עלול להסביר מדוע, אבל הוא לא לבד, בכלל לא.
80.8 (81)
 
יקבי הגולן מרלו גולן 2008, 49 ש"ח
הפאנל: מרגיש מודרני, מיצוי פרי (אדום) סביר, פלפל ירוק, גוון אדמתי
עברית: זה מה שאפשר לצפות ממרלו ישראלי במחיר הזה. לא רע, אבל הרבה פחות מתגמל מהקברנה בסדרת גולן. פרי אדום, פטל ומעט עץ, מתקתק וחביב, הייתי שמח למעט יותר ריכוז.
82.8 (83)
 
הרי גליל מרלו 2008, 49 ש"ח
פאנל: פרי אדום ומנטה, האלכוהול מתבלט בסיום, תיבול מחמיא, קצת מהודק ומאופק.
עברית: טוב, אין הרבה מה להוסיף, אולי אפשר לסנתז את מה שכתוב על הקברנה הרי גליל יחד עם הגולן מרלו. קצת דל, קצת קצר, האלגנטיות והרכות של המרלו הן חרב פיפיות – אם זה לא מושלם זה פחות מדי. ועדיין, יין לא רע, אם כי נופל בהכל מהקברנה המקביל.
82.6 (83)
 
ציון ארז קב"ס מרלו 2007, 49 ש"ח
הפאנל: מרק ירקות, חמיצות גבוהה, המון עץ שממסך את כל שאר הטעמים ונותן תחושה של גוף דל.
עברית: אחת ההפתעות הנעימות של השנה שעברה היו היינות החדשים של יקבי ציון המתחדשים. צמד היינות שטעמנו היום מאכזבים מאוד, ואם צריך להמר, נראה כי נעשה כאן שימוש לא מדויק בחביות מחודשות – יש כזה דבר בישראל, מחדשי חביות, ולפעמים זה מצליח, לפעמים – ממש לא. קלייה, עשן, עץ – אכן, ארז.
80 (80)
 
בנימינה יוגב קבס פטיט ורדו 2008, 55 ש"ח
למען הספק פסלנו את היין, עם המלצה ברורה לטעום לפני שקונים. תסיסה בבקבוק עלולה לנבוע מבקבוק אחד לא נקי אבל גם מדברים אחרים, נקודתיים פחות. בשנה שעברה היין הזה היה כוכב גדול, ושוב – אני מניח את ראשי שגם בשנה הבאה הוא יהיה כזה.

 מצטיינים? ויתרנו.


פלייט רביעי: שונות ומשונות
הרי גליל שיראז 2008, 49 ש"ח
פאנל: צבע כהה, אף מתובל ופרי שחור – בדיוק מה שמצפים מהזן. קצת בננה, אלכוהולי מדי, מעט טאני בסיום.
עברית: כרגע הכי מתגמל מהשלישייה, לא מפתיע כי השיראז עושה חייל ביקב הרי גליל. צבע מרשים, מבנה טוב, מאוזן ונעים, נגיש וחף מכל תחכום. בדיוק מה שמבקשים ביין כזה.
83.2 (84)

 
ציון פטיט סירה מרלו ארז 2007, 49 ש"ח
אף מעופש, לא נקי, אין פרי. פסול.
שוב, נקטנו במידת הרחמים, והנחנו שריחות העיפוש יכולים לנבוע מבקבוק ולא מאצוות ייצור. המלצה לצרכן – לא לקנות טרם טעימה, ואחת ליקב – תבדקו מה קורה עם החביות שלכם.
 
תשבי שיראז 2008, 45 ש"ח
פאנל: צבע בהיר, אף ירקרק עם מעט פרי אדום. חמיצות גבוהה מדי. אין פרי.
עברית: לא הפעם.
 
רקנאטי פטיט סירה זינפנדל 2007, 89 ש"ח
פאנל: פרי שחור ומודרני, מתובל, אספרסו ושוקולד. יין מרוכז, עשיר, עומס על החך.  אחלה יין, לא בשבילנו.
עברית: סנובים. נכון, מעט בולט העץ, אבל יש פה המון יין בתמחיר סביר, אם כי הוא מטפס אט אט בדרכו להפוך למעצבן. אולי פחות מבריק מגרסת השנה הקודמת, אבל עדיין יין שנותן מענה להמון אנשים. טעם אישי? טוב, זה הכי פחות אלגנט שיכול להיות, אבל החורף בדרך, ויש פרות יפות באחו, בקרוב בצלחת.
84.4 (87)
 
רימון, יין תוסס 2008
מותר לקרוא לזה יין? לא חושב, אבל אם יקבים גדולים ומבוססים יותר עושים דברים מעצבנים לא פחות עם שמות ועניינים אחרים, אז מה לנו כי נלין?
עיני הפאנל נצצו כשהבאתי את ה"יין" הזה לסיום הטעימה. "אפשר לטעום"? שאל איש הסלולר החדש. כן, אפשר. ריחרחנו. דווקא לא רע. האף נעים ומעניין, אחר, ריח רימונים ואדמתיות שאופיינית לפרי. סבבה.
על הפה – טוב, זה לא אתה, זה אנחנו. המשקה מתוק, כבד, חסר רעננות, ממש לא פוגע. אני מעריץ את אנשי היקב שהרימו מיזם מפואר מכלום. עדיין, אני מודה, לא טעמתי דבר אחד שלהם שאהבתי. נמשיך לחפש בשנה הבאה.


הרי גליל מרלו.

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

לייבסיטי - בניית אתרים