דף הבית >> עולם היין - אוסטריה! >> חדשות ויינות >> מתיחת פנים בנימינה סטייל.
 

יולי 2007


מימין: ששון בן אהרון, אילן חסון, אסף פז, תמנע שטרית

יינות בטווח מחירים של 30 עד 40 שקל אינם מעניינים במיוחד את מבקרי היין. זה לא שאנחנו סנובים. הקהל שקונה את היינות הללו אינו צרכן של ביקורות, ומילותינו ממילא אובדות
בחלל אל מול המוכר בחנות שתחת תמריץ כזה או אחר משכנע את הלקוח ש"בלי היין הזה
חבל לך לצאת מפה". גם מדפי המבצעים במרכול - 3 במאה או 4 ב-90 עושים את העבודה
טוב יותר ויעיל יותר מכל ביקורת יין. כל זה נכון, כאמור, בתחום המחירים בו מתמודדת
סדרת טבע החדשה של יקבי בנימינה.

ייאמר מייד: זהו תחום המחירים האכזרי, הקשה, המאתגר וכנראה גם החשוב מכולם. סדרת החושן
יכולה להימכר יפה: כל הרווח שניתן להפיק ממנה לא יספיק לתצרוכת הדלק החודשית של רכבו
עתיר הסמקי"ם של מנהל היקב. הלחם והחמאה - הרבה לחם והרבה חמאה - חייבים להגיע מיינות
ה"סופרמרקט", או אם תרצו מינוח מקצועי יותר - מהשוק המבורקד. אני לא מתעייף מלחזור על הנתונים: 93% מהמכירות בשוק הבריטי הם של יינות שמכירם לצרכן אינו עולה על 5 ליש"ט
(כ-45 ש"ח, ועיגלתי למעלה).
אל השוק הזה משגרים יקבי בנימינה את סדרת טבע החדשה, שבעצם מחליפה את סדרת "בנימינה" הוותיקה. התוויות השתנו אך במעט. למעשה, מי שלא יחפש יתקשה לשים לב לשינוי,
וזה טוב ונכון. הפקקים - למרות הפיתוי לעבור לפקקי הברגה אופנתיים, עדיין עשויים שעם.
"דווקא בשוק הפרימיום קל יותר לעבור לפקקים מודרניים", אומר אילן חסון, מנכ"ל היקב.
"קהל היעד שלהם מכיר ביתרון. בשוק הבסיסי, הקהל עלול לראות בכך חיסרון ואף סימן למוצר נחות". מעניין.
תשעה יינות מחזיקה הסדרה, שישה מתוכם טעמנו בהשקה הקייצית, שהתרחשה במסעדת "יוליה"
בנמל תל אביב. ים, שמש, גלים, ביגוד לא פורמלי ומשוחרר, ויין.

אז איך היין?
"יין ממוצע", אמרתי בחצי חיוך לאסף פז, יינן היקב. "טוב יותר מזה של שנה שעברה,
ונקווה שפחות טוב מזה של השנה הבאה". אבל מודל עוגת הצימוקים, מודל פיסיקלי שמתאר
את התפשטות היקום, אינו עובד לטובת היקב. 
דמיינו עוגת צימוקים בתנור. החום העולה גורם לה לתפוח. הצימוק שקרוב למרכז מרגיש
שהוא מתקדם יפה. יש רק בעיה אחת. הצימוק שבשולי העוגה מתרחק ממנו במהירות גבוהה יותר.
האם מודל זה מתאר את המצב של יקבי בנימינה, אני שואל? אתם מתקדמים, בהחלט,
אבל האם זה מספיק מהר והאם זה בכיוון הנכון?
"האמן לי, ביקבי בנימינה עובדים קשה, חזק, ברצינות ובשאפתנות שקשה לראות
במקומות אחרים", יאמר לי מאוחר יותר אורי שקד, המשווק של היקב. " אני לא בטוח
שאני מסכים איתך על הכל, ואינני מתווכח איתך על התוצאות ועל טעמך האישי. אבל אני מוכן
להתחייב שלא רחוק היום בו נהיה תמימי דעים כי מדובר ביקב מהמובילים בארץ".

ולעניין:
השרדונה  - חד וחומצי, ריחות לא נעימים.
הרוזה - ריחות של מיץ פטל, וכך גם הטעם. רך וחסר רעננות.
אולי קצת מכל אחד מהם ייתן יין טוב?

הפינוטאז': החזרנו אותו לקרור נוסף - וואלה, טוב בהרבה משנה שעברה. יש יין.
אותו דבר הטמפרניו. צמד יינות חביבים, נעימים, מתקתקים משהו, לא הייתי מתנגד לקצת
יותר "נפח" וגוף, אבל זה לא רע בכלל. קצת אסתרי (בננה) בפינוטאז', אבל קביל.

השירז: כרגיל, מככב. שחור התווית היה תמיד היין המועדף עלי בסדרה, ואם להשוות
את המלך בטווח המחיר - קלאסיק ברקן - השירז "טבע" היה מוצא מקום של כבוד בסדרה.

המוסקט החצי יבש היה חצי יבש. ריח נעים, אבל למה חצי יבש? מה היה רע לו אם
הוא היה מתוק?

לסיכום: אני אישית מחכה ל-2007 או 8. המגוון של הסדרה - ראוי. היא מציעה מבחר
מעניין ומקורי של זנים. בסך הכל, היקב מוכיח שיש לו כלים לעשות דברים טובים.
הבעיה שההוכחה הזו עדיין מגיעה בצורה ספוראדית מדי.
הקברנה סוביניון "טבע" לא הוצג בטעימה - וחבל, כי לצד השירז הוא כנראה המוצלח בחבורה. הויונייה רזרב  2006 הוא יין חביב ביותר, אבל הגוורץ והסוביניון הלבן מאותה סדרה
אינם עומדים בסטנדרט המצופה. סדרת החושן היא סדרה סבירה ביותר, אולי יותר,
אבל בסך הכל, אם בוחנים את חמשת או עשרת היקבים הגדולים, בנימינה מחזיק עדיין 
בתואר של ה- Under Achiver, גם אחרי השקת סדרת "טבע".
ניפגש ב-2008.



 

לייבסיטי - בניית אתרים