יוני 2009

זה לא ממש רלוונטי, אבל אחרי הטעימה הזו נפלה ההחלטה הסופית: קונים קטנוע. אחרי יום של שיטוט בתל אביב - שתי תחנות לביקורי בוקר, מסיבת עיתונאים בצהריים ועוד אחת אחר הצהריים, רגע לפני שסוגרים את שדרות רוטשילד לתנועה (והדינוזאור חונה כמובן בלב השדרה) - היו יותר מדי. בייחוד החלק של הזחילה הביתה באיילון המפוקק עד מוות.
אז חזרנו למקורות הדו גלגליים, ונשאר רק לחכות ליום העמוס הבא, כדי להגיע בגישה ישירה לפתח המקום, לנער גרגר אבק בלתי נראה ולהתיישב בנינוחות בחיק המזגן. אבל גם בלי הפינוק הדו"ג, ואחרי יום של נהיגה ברחובות הלוהטים של תל אביב, הטעימה של יינות יקב Tommasi היתה מעניינת להפליא.

 
אחוזת טומאסי, יד רביעית כחדשה. קונים?


כתב עירוני יעיל - על סאן יאנג 250..
תתחדש!

את היקב המשפחתי מוולפוליצ'לה כבר הכרנו בכבר, עת זכינו לארח את פייר-אנג'לו טומאסי בביקורו הקודם בישראל. פייר הוא דור רביעי למשפחה שמנהלת את היקב - אבי סבו הקים אותו בתחילת המאה הקודמת, בשנת 1902. מאז, גדל היקב בהתמדה עד לשטח של 1350 דונם כיום. היקב הוא "אסטייט", כלומר מספק לעצמו את כל צריכת הענבים שלו, עניין שחשוב עבורי לפחות. אנשי טומאסי מייצרים לא מעט יין, לפי האפלסיונים השונים בהם יש להם כרמים. הטעימה הפעם התמקדה באמארונה - זכינו לטעימת אורך מכובדת להפליא, ובהצצה אל הרכישה האחרונה של המשפחה - אחוזת היין בטוסקנה.

בשנת 1997 קנו בני משפחת טומאסי חלקת אדמה בטוסקנה, באזור Maremma. על קרקע וולקנית בשטח של כ-660 דונם ובגובה של כ-350 מטרים מעל פני הים, הם נטעו זנים מקומיים לצד בינלאומיים. הכרמים הללו היו הבסיס ליקב החדש, Poggio al Tuffo, "גבעות הטוף. הכרם העיקרי, רומפיקולו, נטוע בקברנה סוביניון ובסנג'ובזה, כרם מונטבואונו נטוע ב-160 דונם של ורמנטינו - ניסוי מעניין שאת תוצאותיו נטעם מייד, ויש עוד אליקנטה וטיפת מרלו. האחוזה החדשה הזו מסמלת יותר מכל את הכיוון אליו מושכים אנשי הדור הרביעי של היקב: מסורת לצד חדשנות. שילוב של השניים נמצא למשל ב-Vermentino, זן קלאסי, ותיק, אבל לא ממש שייך לאזור. כך,  לצד הסנג'ובזה הקלאסי והסוביניון המודרני, מנסים אנשי טומאסי לייצר משהו חדש, עם סיפור שיווקי מעניין ומודרני, אבל עם רגליים קלאסיות על הקרקע.

תודה לאנשי "שקד", אנשי הדור השני של העסק, סיפור די דומה לטומאסי מוולפוליצ'לה, לא? חבל שלא אזכה לראות את בני הדור הרביעי לשושלת שקד עושים עסקים. השמיים הם הגבול, בשבילם.


טומאסי, דור רביעי.
Poggio al Tufo vermentino IGT 2008
75 ש"ח
מקור הזן בליגוריה וסרדיניה, אך מדובר בקלונים שונים. באזור מארמה נקלטו כנראה אלו מליגוריה. מינרלי, פרי נעים, אשכולית ורמז עשבוני, אם כי די מאופק על האף.
הפה קלאסי לזן, נגיש וחד, מרענן ומזכיר סוביניון לבן עם נגיעות שרדונה. הגוף יותר עשיר ורחב ממה שהאף מרמז – אשכולית, מרירות שקדים, שמזכירה לי דווקא את זו שניתן למצוא בקברנה סוביניון.
ציון: 86
 
Poggio al Tufo Rompicollo 2006
85 ש"ח
אף מאוד מודרני, כאמור בלנד של סנג'ובזה וקבס שאמור לייצג היטב את הפילוסופיה הטוסקנית המודרנית. ואכן, האופי מאוד מודרני, שלא לומר בינלאומי. פרי שחור, קסיס, מעט ריחות חבית, גוף בינוני, חמיצות גבוהה ורעננה, יין מאוד ישיר, אלכוהולי משהו, נחמד ונעים – לא יותר, אבל גם לא פחות. אגב, שימו לב לפילוסופיה המעניינת: מכל כרם יוצא יין אחד ואחד בלבד. מישהו אמר צרעה 2008?
ציון: 86
 
Poggio al Tufo Alicante IGT 2007
120 ש"ח
גם באיטליה אין הרבה יינות "סולו" מהזן הזה. אף מתובל, אדמתי, בשל, עץ משולב, ריחות שסוחבים יותר לכיוון עולם ישן. עשוי להזכיר גרנש אבל פחות פרחוני. העץ בו נם היין למשך שנה הוא של אלון סלובני - חביות גדולות יחסית כך שהשפעתו מתונה.
גוף מלא, מתקתק, מעט חלול במיד פאלאט, לא מסעיר אבל מעניין.
ציון: 86
 
Tommasi ripasso 2007
110 ש"ח
במעבר חד לבסיס האם. פייר חוזר ומסביר לעיתונאי ארץ הקודש, שחלקם כבר הלום לחלוטין מעודף של כולסטרול ואלכוהול, את רזי תהליך הריפאסו. העיקרון הוא ניצול של שאריות הסוכר שנותר אגור בקליפות הענבים ששימשו לייצור אמארונה של שנה קודמת, לסיוע בהתססה של ענבי השנה הזו.
כצפוי, זהו יין מרוכז, עשיר, שמציג נפח מצויין וסיום ארוך. תכולת האלכוהול אינה גבוהה מדי, סביב ה-13%, וגם הצבע בהיר משהו. אין בעיה - היין נהדר, ריחות של פרי שחור, פלפל ומעט צימוקים, העץ (חביות סלובניות ענקיות) כמעט ואינו מורגש, ובסך הכל היין מאוד מאוזן ונעים, גם אם לא ממש לקיץ הישראלי. קנייה מומלצת!
ציון: 88
 
Amarone della valpolicella classico DOC 2005,
בינתיים לטעימה בלבד
פרי שחור,פירות יבשים, חרובים ושוקולד, חמיצות משגעת, ששומרת על מבנה מצויין ורעננות טובה. ארוך, מתקתק, אלכוהולי צורב – בועט ושורט. צריך זמן להרגע. מרוכז, הרבה סוכר והרבה חומצה (כך בבציר, מה שמרמז על יכולת יישון טובה),  איזון נפלא ביניהם. יין מתקתק שיהפוך למורכב ומרשים.
ציון: 93
הערה: שימו לב לחבק על הבקבוק משנת 2005. כמה שינויים בחוקי הייצור של האזור נכנסו לתוקף, חלקם לקראת קבלת סיווג נחשק של DOCG, הסיווג הגבוה של יינות איטליה. ראשית, כיום יש יחס קבוע ומוגדר בין כמות האמארונה המיוצר לכמות הריפאסו שניתן להפיק משארית תסיסתו. שנית, החבק המדובר מאפשר לאתר באופן חד משמעי את מקור הבקבוק ואת מקוריתו, באופן שמקשה על זיופים. השינוי הזה עדיין אינו חובה, אבל יצרני האמארונה הרציניים כבר מתכוננים. ומה בישראל?
 
Amarone della valpolicella classico DOC 2004,
279 ש"ח
משהו בין ה-05 האלגנטי לבין ה-03 הפראי והמרוכז. מבנה וגוף טוב, עם אף שמציג פרי שחור, תיבול ומעט פירות יבשים. ארוך, מאוזן, נעים, אולי מעט פחות מורכב מהיין הקודם אבל בהחלט יופי של אמארונה.
ציון: 90
 
Amarone della valpolicella classico DOC 2003,
ללא מחיר.
בציר חם להפליא, שמאופיין בריכוז אדיר של טעם אבל מעט סוכר. היין מרוכז, מוחצן, כמעט מבושל. ריחות קרמל, סוכר חום, שוקולד וקקאו, ועל החך הוא מרגיש מאוד מרוכז, כבד ועשיר. לאכול בינואר עם סטייק ממותה. בסך הכל היין משעמם מעט, חד מימדי, והוא חייב לצידו אוכל. 
ציון: 88
 
Amarone della valpolicella classico DOC 2000,
הצבע נראה מעט עייף, האף חיית ושוקולדי - המנחה מתלהב מהבציר – אני לא התלהבתי מהיין. לא ממש מאוזן, צימוקי משהו, לא ממש רע אבל לא ברמה של השניים הראשונים.
ציון: 89
 
Amarone della valpolicella classico DOC 1998 
בקבוק מגנום.
התיישנות מכובדת, עשר שנים זה לא רע בכלל ליין אדום, עזבו אתכם מכל האגדות  - האמת נדירה הרבה יותר. הצבע כבר נוטה לחום. אבל הריח - עשוי להזכיר בורדו – המינרליות הבולטת, עור ישן, ואין לי ספק שבטעימה עיוורת היו כמה אנשים שיכולים לטעות (ואני אולי ביניהם?). על החך היין קצת חם וצורב, אבל בסך הכל הוא מורכב, מאוזן ומהנה. התבגרות חיננית וראויה.
ציון: 91


מקשיב יפה.

 

 

 

 

לייבסיטי - בניית אתרים