ספטמבר 2010
כתב וצלם - מאיר עידו

אז נכון שהחו
 
פשה תוכננה לטיול באלפים הספרדים, עם כמה ימים באיזור סן-סבסטיאן ומשם לברצלונה וקוסטה בראבה. אבל אנחנו שרוטי היין איך נוותר על ביקור באזור יין על הדרך, אבל אם כבר ביקור, אז לפחות ביקב שמייצר יינות מסורתיים, ולא עוד יקב שקורץ בסגנונו לעולם החדש. הבחירה הטבעית נפלה על יקב לופז דה הררדיה או בקיצור וינה טונדוניה, לביקור שהתגלה כמרתק בכל קנה מידה. 
ברגע שהגענו ל-"הארו" בירת היין של ריוחה  לביקור ביקב (די קל להגיע היקב ממוקם מרחק קצר מהכביש המהיר), נגלה בפנינו מראה מבלבל. השילוב בין מסורתי למודרני משדר מסרים סותרים, ולוקח זמן להבין "מי נגד מי" ומה קורה.  מצד אחד המבנים מאוד עתיקים, ומאידך החנות שניצבת בקדמת היקב, מעוצבת בצורה מודרנית לחלוטין. בנוסף, כאשר נכנסים לתוך החנות נתקלים בבר שנשמר כמו שהיה לפני עשרות שנים. אבל אל דאגה, ריחרוח ראשון ביין והכל מסתדר.
היקב שנוסד בשנת 1877 עדיין משמר את ההיסטוריה בכל האמור לייצור היין, הבעלות כמו גם ניהול היקב נתון בידי הדור הרביעי למשפחה. את הביקור הובילה לא אחרת מאשר הגברת מריה-חוסה לופז דה הררדיה, שהיא הממונה על ניהול היקב וקשרי חוץ. אחיה אחראי על הכרמים ואחותה על העבודה ביקב. האב דון-רפאל, מעורב מרחוק, כאשר הוא מתרכז בעזרה לכלבים... רעש הבניה שעוטף בימים אלה את היקב הוא של תחילתו של בית פנסיון לכלבים עזובים.
לכל אורך הביקור, חזרה המנטרה של מסורת ושימור המסורת, ואכן מעט מאוד השתנה ביקב ב- 133 השנים האחרונות, לפחות בכל הקשור בעשיית יין. התסיסה מתבצעת במיכלי עץ גדולים (לא ראיתי ולו מיכל נירוסטה אחד) ללא בקרת טמפרטורה. זו נעשית ע"י פתיחה וסגירת הדלתות של היקב. טוב, זה לא משהו מעשי במיוחד בתעשיה שלנו.... המיכלים הם בני עשרות שנים, והם עוברים שחזור כל 19 שנה. לאחר הסחיטה היין מסונן ע"י אגד של ענפי גפן (ראה תמונה), וזה הסינון האחרון עד לבקבוק.
עד השנתיים האחרונות כ-80% מהמכירות של היקב היו לספרד, לאחרונה בעקבות המשבר הכלכלי המקומי היקב מנסה לשווק יותר מתוצרתו לחו"ל. לשאלתי איך הם מסתדרים עם הציונים הלא כ"כ מחמיאים של פרקר ודומיו, התשובה של מריה הייתה: "אני חוששת שהלקוחות הקבועים שלנו יפסיקו לרכוש את היין שלנו באם נקבל ציונים טובים מפרקר".

       
                                                   ככה מסננים? רק ככה!

במהלך הסיור עברנו במרתפי היין הרבים שחצובים בתוך הסלע עם קירות עבים מאוד, כך שאין צורך למזג את המרתפים גם בימות הקיץ החמים. כשהגענו ליקב בבוקרו של יום בהיר בסופו של חודש יוני, מד הטמפרטורה עמד על ספרה בודדת. איזור ריוחה אלטה הוא האיזור הצפוני הקר של ריוחה, והוא קלאסי לגידול ענבי יין, בוודאי מבחינת מנעד הטמפרטורות. במרתפי היקב מאוחסנות כ-15000 חביות עץ אמריקאי, שמיוצרות ומתוחזקות ע"י צוות עובדים מקצועיים של היקב. מרשימה מאוד היתה הספריה של היקב, עמוסה בקורי עכביש וביינות משנות הארבעים, חמישים והשישים. כל הבקבוקים חתומים בשעווה מה שלטענתם עוזר לשמור על פקקי השעם בתהליך היישון הארןך. בנוסף הם אינם מבצעים החלפת פקקים גם ליינות משנות הארבעים והחמישים.
ליקב כ-170 הקטר של כרמים, כאשר גיל הכרמים הוא 40-100 שנה (הכרמים נטעו מחדש לאחר מגיפת הפילוקסרה). הכרם הראשון של היקב "טונדוניה" ניטע מחדש ע"י המיסד של היקב בשנת 1914, ליקב כרמים נוספים בבעלותו (קובילו, בוסקוניה, גרבוניה), כאשר כל היינות הם סינגל ויניארד. היקב מייצר יינות גראן-רזרבה אדומים ולבנים, רק בשנים שבו הבציר היה יוצא דופן. מה שמפתיע הוא הרוזה הגראן רזרבה שמיושן כ-3 שנים בחבית וכ-9 שנים בבקבוק (לצערי לא הוגש היין לטעימה). היישון של היינות בחבית ובקבוק, הוא ארוך מאוד אפילו בהשוואה ליקבים אחרים בריוחה, הגרן רזרבה אדום מיושן כשמונה שנים בחבית וכתשע שנים בבקבוק. הרזרבה האדום מיושן כ-5 שנים בחבית ולפחות כ-3 בבקבוק, מה שיכול להחשב לפי חוקי האפלסיון ריוחה כגראן רזרבה. הקריאנזה יכול להחשב לרזרבה, מאחר והוא מיושן  כ-3 שנים בחבית ועוד כ-3 שנים בבקבוק.
 לסיכום, היקב מרשים מאוד באדיקות ובשמירה על המסורת, מה שמתבטא בטיפול בכרמים, דרך הויניפיקציה וכלה באופי היינות. נשאר רק לראות ולטעום איך התיאוריה מתבטאת בטעם. רמז? בצורה מצויינת.
הערה: מה שטעמנו מתבסס על מה שנמכר כרגע ביקב. כן, גם ה-1991.
                                                            




התווית משדרת הכל - עולם ישן, הכי ישן
יינות לבנים:
טונדוניה, רזרבה, 1992
אף מבוגר, עם ריחות של זיתים ופירות בשלים, בפה רעננות, עם מעט פרי, חמיצות טובה וסיומת בינונית.
בלנד של 90% ויורה ו-10% מלווזיה שמיושן כ-6 שנים בחבית ועוד כ-5 שנים בבקבוק. 
טונדוניה, גרן רזרבה, 1987
אף מבוגר, מרוכז ודבשי, פירות עם ריחות של אגסים מבושלים, שקדים ושוב הזיתים.
בפה ריכוז פרי, אגוזיות וחמיצות נעימה, עם סיום ארוך מאוד.

בלנד של 90% ויורה ו-10% מלווזיה שמיושן כ-8 שנים בחבית ועוד כ-9 שנים בבקבוק. 
לי אישית היה קשה עם היינות הלבנים, מאחר ואני לא כ"כ מורגל בטעימת יינות לבנים מריוחה. מה שבכל זאת אפשר לומר שהיינות מתאפיינים באף מאוד מבוגר ומתקתק ופה רענן עם חמיצות תומכת, יתאים מאוד לחובבי הז'אנר.
אדומים:
היינות האדומים הם בלנד של 65-80% טמפרניו, 15-25% גרנש 5-10% מזואלו וגרסיאנו

קובילו, קרינזה, 2004
היין הכי "מודרני" בטעימה, אף מאופק, פירותי עם רמיזות לליקורץ ותבלינים. בפה היין חלק עם פרי בולט וחמיצות תומכת.
יין נחמד מאוד ובהתחשב במחירו (כ-8 יורו בחנות היקב) הוא קניה טובה מאוד.
בוסקוניה, רזרבה, 2002
אף אדמתי, מאופק טיפה עישון ותיבלון.
בפה פירותיות מתקתקה מאופקת עם חמיצות עסיסית, וטיפה וניל (זכר לחבית?) טאנינים מעט יבשים בסיומת הבינונית
טונדוניה, רזרבה, 2000
אף טיפוסי לריוחה עם עובש, ירקות ופרי בשל, טיפה עור ואדמה.
הפה בשל ומאוזן עם פירות אדומים מתובלים, חמיצות וטאנינים בולטים בסיומת בינונית.
תהליך ההכנה של היינות משתי הכרמים המובילים של היקב הוא דומה וכמו כן היישון כ-5 שנים בחבית וכ-3 שנים בבקבוק. לאחר הפלייט של שני יינות הרזרבה משני הכרמים המובילים של היקב, אפשר לומר שמה שבולט הוא האיזון של היין. קשה לעמוד על ההבדל בין הכרמים מאחר והיינות היו משנות בציר שונות. המחיר בחנות היקב הוא כ-17 יורו.
טונדוניה, גראן רזרבה, 1991
פה כבר הוגשה עליית מדרגה משמעותית באיכות היין לעומת היינות האחרים.
אף מרוכז ומורכב, חייתי, עם עור ירקות ופירות בשלים. הפה מאוד אלגנטי ומאוזן, פירותי עם טאנינים משיים, וסיומת מאוד ארוכה ומתובלת.
יין מרשים מאוד, ומהנה. אני מאמין שכליווי לאוכל (בשר, ואם אפשרי עוד בשר), החוויה אפילו תועצם. מחירו של היין בחנות היקב הוא כ-52 יורו.
 
טיפים למתמידים: 
לה קופרטיבה, פוררה פריורט
Restaurant la Cooperativa
מסעדה נהדרת בכפר פוררה בפריורט, האוכל הוא כפרי אבל עם שימוש בחמרי גלם ברמה, והמחיר מצחיק. לא לוותר על הגספצ'ו ועל עוגת שוקולד מסקרפונה.
כ-14 יורו לתפריט היום שכולל מנה ראשונה, עיקרית וקינוח. באם תחליטו לקחת מהתפריט, אזי המחיר יגיע לכ-30 יורו. למסעדה ישנה חנות יין צמודה, וניתן לבחור איזה יין שרוצים ללווי הארוחה בתוספת של כמה יורו ממחיר החנות. 
http://www.restaurantlacooperativa.com/index.html
 
פונט דה לה אוקה
Masia Font de l'Oca
אחוזה פרטית ששופצה ע"י הבעלים תוך כדי כוונה לשמור על האוטנטיות של המקום. למבנה ישנו כ-5 חדרי אירוח בקומה העליונה (אין מעלית), והחדרים מרווחים ומעוצבים כמו שהיו פעם אך נוחים מאוד. המקום שקט ופסטורלי טבול בצמחיה.
לאחוזה שני מעיינות פרטיים, כאשר אחד מהם הוא ניחן בתכונות רפואיות ומשתמשים בו למי שתיה ובישול. השני נועד בעיקר לרחצה...
הזוג מרקו מאוד לבבים ומסבירי פנים, אך האנגלית לא שגורה בפיהם מעבר לכמה משפטים בסיסיים.
כ-100 יורו לזוג ללינה וארוחת בוקר.
 
לייבסיטי - בניית אתרים