דף הבית >> עולם היין - אוסטריה! >> כתבות שונות >> האם בורגונדי מסירה את הכפפות?
 

 

A Minima -בורגון או אוסטרליה?

Domaine trapet
Bourgogne Passetoutgrain  "A Minima" 2004

הציצו בבקשה בתווית שמימין. אני לא מכיר אף אחד, אף אחד, שבמבט ראשון יזהה ויאמר כי היין שמאחורי התווית מקורו בבורגונדי. תווית באדום לוהט, מוחצן, בלי איזכור של יצרן, אזור או אפלסיון? "עולם חדש, בוודאי אוסטרליה" אמרו רוב אלו שבכל זאת ניסו. אבל לא, היין הזה מקורו בבורגונדי. נכון שהאפלסיון - פסטוגרה - הוא לא מהנחשבים שיש, אבל בכל זאת - בורגון "אסלי", אין ויכוח.

רגע, מה זה בכלל פסטוגרה?

passe-tout-grains הוא אפלסיון כללי בבורגונדי. להבדיל מהפרמייר והגרנד קרו, פסטוגרה אינו מזוהה 
גאוגרפית, ולמרבה ההפתעה - הוא אינו יין פינו נואר. כלומר, כן מפינו נואר, אבל לא רק. 33% מהענבים חייבים לבוא מהזן האציל של בורגונדי, השאר - גאמאי (Gamay), אם כי לא כולם מקפידים על היחס הזה. היין של Trapet למשל מורכב מחלקים שווים. גאמאי, הזן הפשוט והפחות נחשב מדרום בורגון בואכה בוז'ולה, היה פעם בעל מעמד נכבד יותר, הרבה יותר. למעשה, רוב כרמי בורגונדי היו נטועים גאמאי, מה שהיווה תחרות בלתי הוגנת לפינו. ההבשלה של הגאמאי קלה יותר, היבול לדונם רב יותר, והייננות קפריזית הרבה פחות. בקיצור, יין להמונים. אבל השלטון דואג תמיד לאצולה, כך גם הפעם.

 

הדוכס עושה סדר בעניינים

שנת 1349 היתה שנה נוראה לכרמי בורגונדי. מגיפה הכתה בגפנים וצמצמה באופן משמעותי את שטחיהם. האיכרים לא עשו יותר מדי חשבון לאצולה, ונטעו את מה שהיה להם קל וכדאי: גאמאי. (זוכרים? יבול גבוה, הבשלה מוקדמת, טיפול קל ומוכנות מהירה). למזלם של עשירי המאה ה-21, וגם של אצולת פריס של המאה ה-14, היה מי שדאג להם.
בשנת 1395 הורה Phillip the Bold, הדוכס של בורגונדי, לעקור את גפני הגאמאי מכרמי "רצועת הזהב" ולהעביר אותם לבוז'ולה, מחוז היין הפחות נחשב של הדוכסות. הוכחה לכך כי כורמי בורגונדי היו יהודים, ניתן למצוא בעובדה כי החוק נותר בגדר המלצה בלבד. בוז'ולה הוצפה גאמאי, אבל חלק לא מבוטל מהכרמים הפחות מיוחסים של בורגונדי נשאר נטוע בזן הפשוט. דווקא החלקות הטובות והמוצלחות הפכו להיות 100% פינו נואר. למרות שאינני שייך לאצולה, ולמרות שהדוכס ואני לא הוצגנו רשמית, הוא בהחלט אחד מגיבורי עולם היין הפרטי שלי.
הגאמאי נשאר זן לצריכה מקומית בלבד, ועורבב עם הפינו נואר כדי לעדן אותו מעט. ואולם, התקדמות הטכנולוגיה והכנסת שיטות גידול קפדניות החלו לתת תוצאות טובות עם הגאמאי. וכך, מיין קל לשתיית צהריים מהירה, הפך הפסטוגרה ליין לגיטימי, פלוס מינוס.

 

הפסטוגרה של Trapet

הפינו והגמאי הם שני זנים שלא אוהבים להתערבב, אולם במקרה זה התוצאות דווקא סבירות. אולי כי המאפיינים הארומטיים של שני הזנים נוטים לכיוון הפרי האדום והפרחוני. באופן כללי הפסטוגרה אינו יין שיתיישן היטב, והוא נועד לשתייה מהירה. גם "A Minima" של טראפה הוא יין כזה: מעט נוקשה, קרור וחידרור של רבע שעה עשו לו טוב. קל גוף, רענן, מלא ארומות של סיגליות, ורדים ופרי אדום, לצד גוון אדמתי שאופייני לפינו מבורגונדי. חוויה שונה למי שחייו סובבים סביב יינות המשקל הכבד של הקברנה המקומי.
אבל הסיפור מבחינתי עדיין מתמקד בתווית. התכתבתי עם אניש דומיין טראפה, מהמשפחות שמייצרות אחדים מהיינות המסורתיים ביותר בבורגונדי. "האם אתם מנסים לייצר דימוי של Fun wine", שאלתי אותם. נראה כי עצם השאלה דומה לחילול קודש. התשובה שקיבלתי כללה איזכור כי היין הוא 100% ביו דינאמי, כמו כל יינות היקב משנת 2000, וכי הוא אינו מכיר סולפור בכלל - גישה מבורכת שאת תוצאותיה קל להרגיש בבוקר שאחרי - אין את העיקצוץ הטורדני בראש, שגורם ה-so2 לבעלי רגישות. תשובה מפורשת לשאלה בדבר הגישה השיווקית - לא קיבלתי, אבל נראה כי אין בה צורך. התווית מדברת בעד עצמה. הנקודה היא האם זו סנונית ראשונה או קוריוז שלא יחזור. עולם היין התחרותי של היום מכתיב, כמעט מעצמו, את התשובה. לא, כנראה שלא נראה יין של Leroy עם תווית מפתה ומוחצנת, אבל אין ספק שזו לא התווית האחרונה שתנסה לצוד קהלים חדשים עבור יינות בורגונדי.

 

לייבסיטי - בניית אתרים