אפריל 2011

יום שישי, בוקר ה-1 באפריל. חזון אחרית הימים: "והארץ מלאה יקבים, והמון גדול מגיע וטועם וקונה ארגזי יין וישקוט הענף 40 שנה". (דברי הימים ד', פרק ג) זה מקסים ומענג ומעורר תקווה, אבל במכונית שלנו, עולה השאלה הרגילה אם אנו מגדילים את רשימת ה-5,000 המיתולוגית או מדשדשים במקום. אז לאן אנחנו נוסעים ביום היפה הזה?
.
בעוד כמה שעות תצא ליאנה, ביתי, לטיול ראשון עם "הצופים", לבלות לילה ראשון באוהל עם חבורת ברקודות צעירות בנות גילה (10, פלוס מינוס). בול ביומולדת. שלי. כדי לא לחשוב יותר מדי על העשור שחלף ועל זה שמגיע - עשירית ממנו כבר מאחורינו - הצטרפתי לחבורת הקוסמים הצעירים לטעימה ביקב ויתקין.
.
לא יודע למה ציפיתי. אצל רובנו ויתקין מתוייג במגירת ה"חבר'ה הנחמדים, עם יינות טובים למחירם". יקב ויתקין הוא יותר מזה. מה שאני פגשתי בכפר זה יקב בוגר, שכבר סיים את מחלות הילדות שלו ומנפק יינות מרתקים, חלקם יותר מזה, ובמחירים שמשדרים ענווה שגדולה רק מהכישרון של צוות הייננים, אסף פז ודורון בלוגולובסקי.
כדאי לדעת: רוב יינות היקב מאוד אניגמטיים ולא מספיק ידידותיים בשלב בו הם יוצאים לשוק. אני בטוח שהצוות היה שמח להשאיר אותם 3 שנים על המדף טרם שיחרור. זה לא מעשי, בינתיים לפחות. האחריות עוברת אלינו. חפשו את התאריך הבא בו מזמינים אנשי היקב את מועדון הלקוחות שלהם לטעימה ולרכישה. אל תפספסו. עוד 3-5 שנים אתם תודו למי שעשה לכם את היין הזה.
.
 



מסע לבן 2008
איש לא מתכנן שהיין הזה יישאר במרתף עד שנתיים פלוס מהבציר, אבל זה אפשרי למי שאוהב את היין שלו קצת יותר רגוע. האף עדיין חי מאוד, פירותי ורענן. הויונייה עולה ומשתלט על הכוס, כמו גם על הפה שמרגיש מתוק יותר ממה שיש בו (פחות מ-4 גרם לליטר, יבש). משמש, דבשיות קלה, נינוחות.

חמיצות טובה ברקע, היין רחב ושמנמן משהו, סיום ארוך. 
אסף: ויונייה הוא זן מאתגר בתור יין זני, בטח בישראל, חומציות נמוכה למדי. בתור מרכיב בבלנד הוא מאוד מעניין. 
אחלה יין, אבל לא לשמור יותר מדי.
מסע לבן ישראלי 2010, 70 ש"ח
ההרכב די דומה. ההבדל: כיום בוצרים ענבים ליין הזה הרבה יותר מוקדם, כחלק מתהליך הלמידה וההתמקדות. יש יותר פרנץ' קולומברד. למרות הכל, ההבדל באלכוהול לא כזה גדול.
האף הרבה יותר רענן כרגע. מינרלי, אשכוליתי, מעט פסיפלורה.
על הפה היין מעט תוסס, הוא נעים ומרענן אם כי חמיצות נמוכה יחסית.
האופי יכול להשתנות עם השנים, אומר אסף. דוגמא ראינו עם היין של 2008. הסיום מריר ונעים.
קוריוז קטן: מעט מהויונייה שוהה בחבית שנותנת אפשרות למגע עם השמרים ומעניקה קצת נפח ליין. 
החביות הללו עוברות לפינו נואר מאותה שנה, שמקבל בונוס בדמות השמרים של הויונייה. ריפאסו מקומי.
 
רוזה 2010
סחיטה ישירה – המשמעות היא בציר במיוחד לרוזה. בשיטת הדימום הענבים נבצרים ליין אדום – מה שאומר יותר אלכוהול, יותר טאנין, פחות חומצה. לרוב מדובר בסוג של פיספוס.
"הטמפרניו מעולה לרוזה ישראלי" אומר אסף. מייד נבדוק כמה.
ריחות "אדומים" – פטל, תות שדה, קל ונעים.
סבבה. בואו נמשיך.
הפתעה. זה ממש לא הסוכריה של 2009. בגרות? אולי, אבל זה יין פחות חנפן והרבה יותר רציני מהטוטי פרוטי של שנה קודמת. הפה עדיין מעט יותר כבד ממה שהאף משדר, החמיצות טובה וארוכה.
האם היין מורכב  (מדי)? לא נהיה קטנוניים. זה בסדר.
"הקריניאן משפר את החמיצות", מספר אסף. היא לא חדה ונוקבת אבל בהחלט מורגשת ברקע, עושה את היין לנעים, אם כי הסיום מעט כבד. מעט. יין למתקדמים יחסית, כייפי לאללה.
 
מסע ישראלי 2009
גם 08 וגם זו היו טובות לקריניאן. האיכות שלו כאן דומה לזו שמוצאים בביקבוק הזני. במסע מכוונים למשהו קל ונגיש יותר – תסיסה קרה, פחות עץ חדש, 15% בערך.
האף מאוד ידידותי, פירותי, פרחוני ואף מעט בשרני, עם גוון מינרלי. 
הפה – מתקתק נעים, חמיצות טובה, וניל, מעט עשבוניות. יופי של יין הבית – במסעדה, ואפילו בבית שלך. היין האדום הכי ידידותי ביקב, הכי ברור ונגיש, ויחד עם זאת הוא לא משעמם.


"תקשיב, ילד, עכשיו נגלה לך בשביל מה הבאנו אותך כל הדרך מטוטו אלינו ליקב.
לך לויתקין, תגלה מה הסוד שם, ותביא לנו מסקנות ודרכי פעולה.
בעיקר, ילד, תגלה לנו מה זה קריניאן.
אנחנו, מכירים באות "ק" רק קברנה."

 
קברנה פרנק 2004
הצבע, האף, הפה – קשה לנחש שהיין בן 7, והבקבוק פתוח כבר שעתיים.
מאוד בשל ועשיר, קסיסי משהו, גוון פרחוני ועשבי תיבול-זיתים, אסף טוען שזה מגיע מההתבגרות.
הפה – גדול, מתקתק, עשיר ורחב, על גבול הבלוקבסטר אבל בלי לחצות את הקו. מאוד ישראלי, במובן החיובי של המילה – שגריר מצוין לתעשיה.
הפטיט ורדו (10%) "ממלא את הסדקים", אומר אסף, קונדיטור בהשכלתו הקודמת. "כמו ציפוי על עוגה לא ממש מוצלחת הוא יודע לתת לוק מעולה". אבל הוא טוב לא רק ביינות כאלה. לא יודע מה ביוק הוא תרם כאן, אבל התוצאה מכובדת להפליא, גם אם המימדים לא תמיד אלגנטיים. 
 
קברנה פרנק 2008, 115 ש"ח
הרבה יותר עשבי תיבול, אבל אסף אומר שהאופי יהיה כמו ה-04: הפרי יילך קדימה. פטיט ורדו עולה ל-15%, ויש ביין פרי מהכרם הצנוע בכפר ויתקין. הוא פחות מתוק כרגע, ואני מאוד אוהב את הפאזה הזו – יין מעט מינרלי אפילו, אבל רחב מאוד, מעט טאני בסיום. יופי של יין.
 
קריניאן 2005
כבר טעמתי אותו פה ושם, ותמיד כייף להיזכר.
עדיין מאוד רענן – אניסי, לקריץ, מינרלי מעט, פרי מאוד מדויק. קצת בשרני. אף נפלא.
עם השנים, אומר אסף, הקריניאן מתכנס לאיזה שביל מינרלי –פירותי, ואנחנו למדנו לעבוד עם הזן.
בהחלט למדו, בלי לרכז אותו למוות או להפציץ בעץ וברעות חולות אחרות. (14.5% אלכוהול, המספר קצת מתעתע).

הפה לא מקלקל. מאוזן, מעודן, מעט עור, פרי טוב עם גוונים בוגרים, גוף בינוני, מאוד זני, מאוד חי, מאוד!, ומאוד כייפי. שאפו. היין בשיאו, לשתות. 
 
קריניאן 2008, 100 ש"ח
2008 הוא אחד הבצירים האדומים הכי טובים ביקב, טוען אסף. ואכן, היין מאוד מרוכז. צבע מרשים, אף מאוד אקספרסיבי, בשרני, עופרת, אדמתי, עשיר מרוכז וסמיך.
יין כבד יחסית שיצטרך יותר זמן מה-05.
הפה – משמח לגלות – אכן מרוכז יותר אבל לא מעיק או בומבסטי מדי. לא מפתיע לגלות טאנינים מעט יבשים בסיום. שימו לב - רק 13.8%. יין מאוד מדויק, ארוך, בשרני ומעניין ביותר. הוא כבר יוצא לשוק – לחטוף ולשמור.
 
קריניאן 2009,
טעימת מיכל לפני ביקבוק (שכבר נעשה)
המילוי היה קצת מערפל את היין, שינוח שנה בבקבוק לפני שיווק.
מינרלי, בשל, בשרני, אולי פחות מרוכז מה-08 אבל סגנונית לא רחוק ממנו. יש למה לחכות. שנה מעט יותר מאתגרת, אבל תוצאות מוצלחות.
 
פטיט סירה 2007
נמצא לפני שלב הסגירות, אומר אסף. היין מגיע מגפנים בוגרות בערך 30 שנה כיום, היבולים נמוכים כצפוי. אזור סלעי וגירי, יבולים הרבה פחות מחצי טון לדונם. ללא השקיה.
הפירותיות נוכחת אבל מעט מאופקת. ריחות קלייה, בשר חרוך.
סוג של פרא מחוספס, עסיסי, הרבה פרי שחור. יופי של יין. עוצמתי אבל שוב, לא בומבסטי. מרוכז ומורכב למדי בקונטקסט של פ.ס. לא הרבה עץ חדש. "העץ צריך לרכך ולעדן את היין". מוצלח, מקורי ומאוד מעניין.  
.
פטיט סירה 2008
שנה מצוינת, כזכור.
הירקרקות עוברת, נשאר פרי שדומה ל-08, אבל באופן מפתיע עם מעט פרחוניות מרעננת. יותר טאני, יותר עסיסי ומלא פרי, וטאנינים מאוד קשים, צריך זמן ארוך.
 
פטיט סירה 2005
מאוד בשרני, הפרי מאחורי הבשר. צעירררר מאוד, רך וחנפן, אבל עוד יש גרעין טאני מוצק, אבל לא מייבש. אפשר כבר להנות ממנו, מאוד מדויק ועשוי היטב. את הקודמים הייתי שומר, את זה הייתי פותח עםאוכל רציני וכבד. מאוזן, יחסית לגודל – הוא רענן וידידותי. זה לא יין מהז'אנר שאפשר לשתות חצי כוס ולצאת לפנסיה – זה יין שאפשר לשתות ממנו. מאוד מדויק ועשוי טוב.
 
ולקינוח - משהו שלא שתיתם לעולם, ותנסו לבדוק אצל אורי כפתורי אם אפשר להשיג. חוויה מעניינת ביותר.
Dupond givre 2007
7.2%
אף של פלור שמוכר לנו מיין שרי, לצד ריח תפוחי מדהים ומענג.
הפה מאוד סוחב לכיוון יין שרי. זה שיא האופנה. זה רענן וזה טעים לאללה.
עם קוביית קרח זה אפילו נהדר.
150 ש"ח לצרכן שמעניקים חוויה אחרת.
לייבסיטי - בניית אתרים