יולי 2011

חמש הערות על יין השבוע הראשון של חודש יולי.

1) בדיוק לפני שלושה חודשים הייתי בביקור של יום שישי ביקב. טעמנו שם את רוב היינות, ואת הרוב של הרוב מאוד אהבנו. אין מה לחדש. אותם היינות שנטעמו שוב בהשקה הנעימה והאינטימית במסעדת רפאל לא איכזבו. הקונספט השיווקי והיינני שתפס היקב מיומו הראשון - זנים שאינם דווקא מרכזיים בתעשיה ויינן שכבר יודע מה הוא עושה - מחזיק מעמד, ויפה. זה יקב מוצלח עם ניהול טוב, הפצה יעילה וסיפור מצויין.

2) שורשים היא סדרה (סדרה? יהיו עוד יינות? מי יודע) שמתומחרת, לראשונה ביקב, טיפה'לה חצוף מדי. לא בערכים של התעשיה, בערכים של היקב, שמתנצל על כי היינות שלו מקבלים לאט לאט מחירים תלת ספרתיים, שמתיישרים עם הקו התחתון של מחירי היין הישראלי. מחיר ה"שורשים" קפץ ב-30 ש"ח תוך שנה. מוגזם?
אי אפשר לזלזל בתוספת השקלים שמתקבלת במכירה ישירה של יין בכלל ושל זה בפרט, אז שיהיה לבריאות. ישנם בשוק יינות פחות מעניינים ויותר יקרים.
אבל יש אבל: הציבור מתחיל להתייחס למחירי היין הישראלי כמו לאלה של קוטג'. זה נושא לדיון נפרד, וממילא יקב ויתקין אינו החזיר הגדול של התעשיה, ובכנות הוא אפילו לא ניצב במקום ה-50. אבל יש לי הרגשה שהתעשיה צריכה להתחיל להיזהר בתימחור.

3) שורשים - על שם מה? כל פרק בסדרה - זה פרק ב' - מוקדש לאחד מבני המשפחה. הפעם זוהי סבתא חנה, של אסף פז היינן ואחותו שרונה. הצעתי להם להעלות את המצגת עליה לאתר האינטרנט שלהם. היא עדיין לא שם וחבל, כי זה סיפור מרגש ומטורף שהדור הצעיר שחי כאן כבר לא מכיר - על שואה ועלייה, אובדן ותקומה במדינת ישראל של טרום שיגעון הגדלות. עוד לא מאוחר למצגת.
למדינה אולי כבר כן, מעיר מישהו.

4) שורשים - איך היין?
מצויין, כצפוי. את ה-2006 לא טעמנו במעמד ההשקה הזו, וחבל, כי ההשוואה מעניינת. אני מאמין שבהשקת ה-2008 העניינים יסתדרו. ה-06 לא יציב כרגע - פעם נגיש מאוד, פעם בכלל לא. ה-2007, לעומתו, מעניק את מה שיש לו ובשפע. הבלנד המקורי מדבר בשפה שונה מרוב היינות המקומיים. ניסיתי לחשוב על מילה אחת שתתאר אותו הצורה הטובה ביותר - התחלתי עם "מאוזן", המשכתי עם "מורכב", "טעים", מעניין" - הכל נכון וכלום לא מספיק לחוד. יש לו את האופי ה"גדול" של כל יינות היקב, וכמותם הוא עושה זאת בלי עומס על החך - בלי ריבה ומתיקות מעיקה, ועם אף שמציג פרי, פרחים וריחות עץ מעניינים ואיכותיים במיוחד. יין מצויין ש"שווה" מעל 90 נק'.

5) מילה קטנה על מסעדת רפאל, שם התקיימה ההשקה.
את "רפאל" פגשתי פעם ראשונה לפני ההשקה - באמצע איזו מלחמה עשיתי כתבה על פתיחת שלוש מסעדות, אחת מהן רפאל. חודש אחר כך אכלתי שם פעם ראשונה - וחיי השתנו לנצח. אני חושב ששל כולנו, במובן מסוים, כי השפה הקולינרית שרפי פיתח במקום היתה מקורית, ייחודית ולעיתים חסרת חיקוי.
נכון, היו בדרך עליות וירידות, אבל עדיין מדובר באחד המוסדות המוצלחים בישראל, בשף מעולה שהפך למסעדן קפדן ומלא חוכמת חיים ונסיון, תוך סימון הדרך לדור שלם של שפים שיוצאים מהמטבח אל הסלון. הארוחה היתה לא פחות ממעולה, והתאימה למצגת המרגשת וליין האולטרא משכנע.
אז להתראות בשורשים ג', עם רפאל - עוד קודם.

 

 בקבוק שורשים+כוס
לייבסיטי - בניית אתרים