פברואר 2011
"לא צריך קינוח", אמר אחד מאיתנו למלצרית. "היין האחרון היה ירדן רום, כך שסיימנו עם משהו מתוק". 
אני חושב שהוא התלוצץ. נכון שה"רום" 2007 מרגיש טיפה מתוק, אבל זו מילת הביקורת היחידה שאפשר להגיד עליו, אם בכלל. כל שאר מה שמצאתי בו  - שמצאנו בו, אני ועוד כמה טועמים מקצועיים - גרם לנו לנדנד את הראש בהערכה. הערכה - אך ללא הרבה תשוקה. אבירי העולם הישן, אתם יודעים...
מעניין, הקטע הזה עם הרום. מבחינה שיווקית הוא הפך בין לילה לסמל הסטטוס החדש, משאיר את הקצרין הוותיק מבויש מעט מאחור. זה קצת עצוב, אם תשאלו אותי, ומלמד משהו על תרבות היין שלנו. אני לא מכיר הרבה דוגמאות כאלה בעולם, שם הנאמנות למותג נמשכת לאורך שנים. מצד שני, שאפו למחלקת השיווק של רמת הגולן, שמכירה מהי נפש יהודי, ומצליחה לייצר באזז אחרי באזז. תשואות גם לויקטור שונפלד, שלא נח לרגע ומגביה מדי שנה את הרף, למרות שפה ושם אני מוצא את עצמי מסתייג מהסגנון (של היינות, לא של האדם) - ראו למשל את הירדן סירה האחרון. סירופ.
טוב, אז הרום 2007 לוקח את ההצלחה של ה-2006, הראשון בסדרה, ומעלה את הרף בעוד כמה סנטימטרים. 53% קברנה סוביניון, 24% סירה ו-23% מרלו, קצת שונה מהבלנד הקודם. הוא גם יותר אלגנטי ומדויק אפילו, כשהפראות של ה-06 מעט יותר מרוסנת. הפרי העוצמתי עדיין שם - גם התיבול והעץ המאוד נוכח, אבל התחושה היא כאמור שהמסגרת יותר מהודקת סביב העושר הנהדר של היין.
מחכה לטעימת האורך.
ציון: 4 וחצי כוסות.
 
לייבסיטי - בניית אתרים