הצעה לחלוקה איזורית בישראל.

יינות ישראל – סקירה קצרה על העבר הקרוב והווה, הקפי ייצור והשוואה לעולם.
א) בעולם כולו, גפן היין תופסת את המקום השלישי בשטחים מעובדים, אחרי תבואה וזיתים. רק בעובדה הזו יש כדי לשפוך אור על חשיבות גפן היין בהיסטוריה העולמית ומקומה בתרבות הגלובלית כיום. 
ב) בישראל נטועים כ-37,000 דונם ענבי יין:
כ-6,200 ברמה"ג, 4,000 במטה יהודה,
2,700 בגליל, ועוד כהנה וכהנה בזכרון-בנימינה (5,000) דונם בערך.
מדי שנה נבצרים כ-53,000 טון ענבים – כמעט 1.5 טון לדונם. בשנת 2006 צפויה ירידה חדה שך כ-20% בהיקפי הבציר.
מעריכים כי מייצרים בארץ 36 מיליון בקבוקים בשנה. (לעומת כ- 50 מיליון שאפשר לצפות מהבציר). איפה השאר? זיקוק אלכוהול, מיץ ענבים ושאר נספחים. בעייה לא פתורה – אין דיווחים רשמיים ובקרה על כמויות הבקבוקים שמייצרים ביקבים, וכבר היו שנים בהן יקבים מסויימים יצרו לבדם שרדונה ויינות זניים בהיקפים גדולים מכלל הבציר הארצי.

לשם השוואה – פרי הדר יש לנו 184,000 דונם (מהם 53,000 תפוזים),
שמניבים 620,000 טון (מהם 171,000 תפוזים). 

כמה מגדלים בעולם בעולם? ביחידות Mha (אלפי הקטר):
(הקטר=10 דונם, כך שכדי לקבל דונמים צריך להכפיל את המספר ב-10,000).
ספרד 1200, צרפת 900, איטליה 850, ארה"ב 400,
צי'לה יחד עם ארגנטינה כ-400, בחלוקה כמעט שווה ביניהן,
אוסטרליה 160.
שטחי הכרמים של ארה"ב גדולים משלנו פי 120 לערך. 

מפת אזורי הגידול בישראל – לפי ההצעה החדשה בלבד (בראש העמוד).
מוצעים חמישה אזורי גידול ראשיים:
1) גליל – כל הצפון, כולל הגולן, למעט רצועת מישור החוף הצפוני.
2) מישור החוף – רצועה הנמשכת מצפון לדרום לאורך חוף הים, כולל השרון ומישור יהודה עד גבול רצועת עזה.
3) השפלה – המובלעת שבין הרי המרכז למישור החוף.
4) הרי המרכז – הרי יהודה והרי השומרון עם שלוחה עד הרי הכרמל.
5) נגב – כל האזור שמדרום להרי חברון, השפלה ומישור החוף.

נקודות התורפה הבולטות של ההצעה הן כמובן הרזולוציה הגסה של אזורי ההר, האזורים האיכותיים יותר של מדינת ישראל. למשל, ראו ההכללה של גליל עליון-תחתון-גולן באזור אחד. נראה כי גם החלוקה לתתי אזורים תסייע אך במעט, עקב לחצים פנימיים של כורמים באזורים פחות נחשבים. בעייה נוספת היא בעיית הפיקוח. גם על המעט הזה, מי יפקח? מי יבדוק, כיצד, ועם אילו סמכויות, את קיום ההפרדה האזורית? ומה עם סימני מסחר רשומים, רעה חולה שכבר עשתה שמות בתעשיה? למשל, השם "כרם בן זמרה" מהווה סימן רשום, מה שלכאורה יכול להוות בעיה - ניתן לבקבק תחת הסימן הרשום כל דבר, בעצם. אולי אפילו משקה אנרגיה תוסס.

לקריאה נוספת על האזוריות בישראל, מומלצות סקירותיו המפורטות של אבי הלוי:
חלק ראשון.
חלק שני.

אבל הגדרת אפלסיון (אזור גידול) היא רק חצי הדרך. אפלסיון = הגדרה גיאוגרפית גרידא, קונטרולה = קביעה מפורטת של תקנות ייצור: זנים מותרים, ק"ג לדונם, השקייה, יישון מותר וכו' וכו'.
כרגע לא מדובר על אכיפת תקנות "קונטרולה" במדינת ישראל, כך קורה גם ברוב מדינות העולם החדש. 

מה יותר טוב, הרי הצפון או הרי יהודה? השאלה עדיין אינה במקומה. ההבדל העיקרי, כרגע לפחות: נסיון. כרמי הגולן קיימים כבר כ-25 שנים, הכרמים הראשונות בגליל כבר כ-35, ובירושלים – כעשור, אולי עשור וחצי. בגליל אין זה נדיר למצוא כורמים דור שני – בהרי ירושלים עוד לא למדו להכיר את הקרקע היטב. נחכה עוד 50 שנה ואולי נוכל לחוות דיעה.

זנים בשימוש בתעשיית היין – כמות מול איכות.
קריניאן – 13,000, קברנה ומרלו סביב ה-8,000, שיראז 1,000.
ובלבנים פרנץ' 5,000, אמרלד 3,500 – מוסקט 2900,
סוביניון לבן 2300 ושרדונה 1700 בלבד (השרדונה סובל ממחלת הצהבון שמחייבת עקירת שטחי ענק).
להלן טבלאות בציר (בטונות) לשנת 2005 – כאמור, בשנת 2006 צפויה ירידה של עד 20%.
(הנתונים באדיבות המועצה לגפן היין).

24,498   כרמל
8,894     ברקן
6,082     רמת-הגולן
3,987     אפרת
2,713    בנימינה

1,394    תל-ארזה
1,057    הבארון
936       יקבי ציון
844       הרי גליל
685       דלתון

544      רקנאטי
511      הכורמים
322      התבור
251      עמק האלה
113      קסטל

ניתוח בסיסי של הנתונים:
א) כרמל לבדו בוצר למעלה מ-40% מענבי היין. אחריו נמצאים ברקן, רמה"ג, אפרת ובנימינה, שאחראים יחד עם כרמל על 85% (!) מענבי היין הנבצרים בארץ.
ב) יקבי "החמישייה השנייה" הם תל ארזה, תשבי, ציון, הרי גליל, דלתון, רקנאטי והכורמים, שאחראים על עוד 11% מהבציר. מה נשאר? 4% שכוללים גם את רקנאטי, תבור, עמק האלה ועוד שלל יקבי הבוטיק, שמייצרים הרבה כותרות ומעט יין.

המשך יבוא

לייבסיטי - בניית אתרים