Leo Alzinger
wachau • unterloiben
הוואכאו לא היה כל כך בתוכניות שלנו. ביקרנו, בהחלט, טעמנו, אבל לא חשבנו להביא משהו. חלק מהדומיינים המפורסמים מציגים מחירים מאוד יקרים, לעיתים בצדק אבל לפעמים לא. כמה מהיינות שפגשנו היו "חמים" מדי לפאלאט שלנו - גרונר ולטלינר יודע להיות פצצת אלכוהול ופרי אם רק נותנים לו, והשנים האחרונות, בעיקר בוואכאו המתחמם יחסית, בהחלט נתנו לו.
אבל בכל אחד מהיקבים מהם אנחנו מייבאים יין, המליצו לנו על מקום אחד שכדאי לפקוד בעמק היפהפה והדרמטי בו זורמת הדנובה. "אה, אלזינגר זה חובה", אמר לנו ברגר בחיוך. "יינות מעודנים, אלגנטיים וטהורים", התפייט הירש. "אחד היקבים שלא מתפתים למרוץ אחרי בשלות גבוהה", אמרו לנו ביקב סלומון, שממוקם קילומטרים ספורים מאונטרלויבן, הכפרון הזעיר בו שוכן היקב. הרמנו טלפון, יומיים לפני הטיסה חזרה. אפשר לבקר מחר?
"בשמחה, אבל רק בערב ורק לשעה וחצי", ענו לנו בצד השני של הקו. "לא נבקר בכרמים כי כבר חושך. זה בסדר"?
זה בסדר, זה בסדר גמור.

אחרי שטעמנו את היין הבנו שזה הרבה יותר מבסדר. היינות שבו אותנו. לקחנו את המעט שקיבלנו בהקצאה, אמרנו תודה וחיכינו בסבלנות שהם יגיעו. בני אלזינגר מבקבקים מאוחר - שם מעדיפים לתת ליין לנוח עוד טיפה במיכל לפני הביקבוק, כך שיצא שנאלצנו לחכות עד לסילבסטר כדי לקבלם. אבל זה לא באמת נורא. יינות כאלה תמיד שמחים לקבל ועוד יותר שמחים לשתות.
ליאו, האב והבן, מעבדים יחד את 80 הדונם שלהם שפרושים על פני כמה מהאתרים הנחשקים ביותר בעמק. שניהם גבוהים ורזים, נראים סגפנים משהו אבל הם מהאנשים הנעימים ביותר שפגשנו באוסטריה בכלל ובוואכאו בפרט. משהו מהעדינות שלהם מחלחל אל תוך היין, זה ברור. אבל זו לא רק העדינות והאלגנטיות הבוהקת - זו גם האיכות חסרת התחליף של יינות המשפחה. המגזין האוסטרי הנחשב VINUM ערך בשנה שעברה טעימה של כל השמות הגדולים של הוואכאו, בפרספקטיבה של עשר שנים. יקב אלזינגר הגיע למקום השני, בהפרש זעום מהמקום הראשון.

בציר 2010 בוואכאו נחשב לבציר חד פעמי. "אף אחד מאיתנו באזור לא זוכר שילוב כזה", אומר לנו ליאו האב. "חמיצות גבוהה, סוכר גבוה, ריכוז מדהים, בשלות פנולית נפלאה - וכמעט ללא בוטריטיס". 2010 הוא בציר שהתחיל מאוחר יחסית (אמצע אוקטובר עד אמצע נובמבר) והניב יינות מרתקים בכל קנה מידה. כמעט מכולם קיבלנו, ובוודאי שיש פה קולאז' מרתק של הוואכאו. תהנו.

היינות:
Gruner Veltliner Frauenweingarten Federspiel 2012
כרם יחיד, אבל שונה בכל מהכרמים האחרים. זה מתחיל בטופוגרפיה: הכרם כמעט שטוח לחלוטין. בעידן גיאולוגי אחר עבר שם הנהר, והשאיר קרקע חולית, שונה מהלס או מסלע היסוד ה'רגיל'. "זה תמיד היין הכי פירותי ונגיש", אומר לאו הבן. שעה וחצי אחר כך נחזור אל היין הזה ונאשר את הקביעה. אף שופע ונדיב, החך מציע שילוב מקסים של רעננות-מינרליות-חמיצות אלגנטית שעושים יין מקסים, עם סיום רענן וחד.
 
Gruner Veltliner Muhlpoint Federspiel 2012
אף מורכב יותר, עם מינרליות בולטת, פלפל לבן טרי ושפע של פרי. כמו בשנה הקודמת, גם גרסת 2010 הנוכחית זכתה במקום ראשון באליפות קטגוריית ה"פדרשפיל" של הפאלסטאף, האורים והתומים של יינות אוסטריה. עוד לא השתכנעתם? לגימה אחת תעשה את העבודה.
Gruner Veltliner Muhlpoint Smaragd 2012
טעימה מרתקת - אותו כרם, אותה שנת בציר, רק הבדל בדרגת הבשלות של הענבים. אבל יותר מהכל, היין הזה מצליח להביא את הטוב שבשני העולמות. יש כאן את הדקיקות האלגנטית והקלילה של הפדרשפיל, ואת העומק, המורכבות והעושר של הסמאראגד. הנפח של הפרי עלול להטעות - היין יבש לחלוטין, 2 גרם סוכר לליטר. בית ספר לוואכאו, בית ספר לגרונר.
 
Gruner Veltliner Steinertal Smaragd 2012
הכי. הכי מרוכז, הכי אלכוהולי (מעל 13.5%), הכי עשיר והכי מורכב. האלכוהול מורגש בסיום, אבל יש עושר אדיר של פרי שתומך בו. אפשר רק לדמיין איך נראות מפלצות "גרובה" אמיתיות ליד היין הזה. האף ארומטי ומורכב ברמות מדהימות (פלפל, עישון ותיבול מרתק). נפח מרשים, חמיצות מרגישה נמוכה אבל רק מול העושר. מתיקות? הכל מהפרי. היין יבש גם על פי התקן המקומי. אחד מהגרונרים הגדולים של הבציר, השנה ובכל שנה.
Riesling Loibenberg Smaragd 2012
מדובר האחד הכרמים הגדולים בוואכאו - הן באיכות והן במימדים הפיסיים. לכן, כמו קלו דה ווז'ו המפורסם מבורגון, יש הבדלים גדולים בין תתי חלקות שונות. זו של האלזינגרים ממוקמת טיפה "בצד", מפנה דרום מזרחי ולא לגמרי דרומי. זה אומר פחות שמש, יותר אלגנטיות, בדיוק מה שמתאים לסגנון הבית.
יש פה כל מה שריזלינג גדול יודע לתת. שילוב ארומטי של פרחים, טרופיות, עשבוניות קלילה ומינרליות, עם נפח מעולה אבל בלי להרגיש כבד בכלל. ארוך, מדוייק כמו שעון שוויצרי ומענג כמו... כמו.... כמו ריזלינג של אלזינגר.
Riesling Liebenberg Smaragd 2012
תמיד, אומר לנו ליאו, הכרם הזה נותן יותר בשלות, יותר פרי טרופי, ולרוב מבקבקים אותו עם מעט יותר סוכר שיורי (5 גרם השנה). אין לנו את קנה המידה להשוואה, אנחנו מודים, אבל אחרים טוענים שזו ההופעה הטובה של הכרם הזה אי פעם בדומיין אלזינגר. החמיצות מעט מתחבאת, אבל הריזלינגיות ממלאת את הפה - איזה איזון מקסים, עם כל הגודל. לא יכולנו לירוק את היין. ביקשנו עוד. קיבלנו כל כך מעט. לא להחמיץ.
 
קצת על שניים מהכרמים המופלאים של הוואכאו:
Loibenberg מרגיש בכוס בדיוק כפי שהוא נראה במציאות: ענק. הטרסות המרשימות נותנות תחושת גודל בלתי נגמר, אבל היין, גדול ככל שיהיה, לא מרגיש ברוטלי. הנוכחות של הטרואר מורגשת היטב, וטעימת ריזלינג לצד גרונר מהכרם ממחישה היטב את העובדה הזו.
Steinertal שייך גם הוא לכרמים של הכפר לויבן, אך הוא נחשב לקריר ולאלגנטי בין כל ה"קרו". כרם קטן, עם 4 בעלים בלבד, ולאלזינגר יש את החלק הגדול ביותר, שצמוד לסלע הענק של כרם Pffafenberg, ממש וואכאו פינת קרמסטל. לפעמים יש כאן תחושה שטועמים את חוט השדרה של הריזלינג, "ערום" מפרי - עשבוניות, ירקרקות ומינרליות, וגם כשטועמים
את הגרונר אפשר לטעות ולחשוב שזה ריזלינג. טרואר ייחודי, בקיצור.
לייבסיטי - בניית אתרים