אז מה הדבר הכי חשוב ביין?

את מקסים שרלה (Maxime Cheurlin‏‏) פגשתי בפעם הראשונה אצלו ביקב-בית, בפאתי הכפר וון רומנה, בורגון. המבנה יושב ממש על חלקת "לה שום" המצויינת, משקיף על לה טאש ורומנה קונטי המהוללים. להגיד שהחיבור היה מיידי - זה יהיה קשה. הצרפתית של מקסים "קשוחה" מאוד - מהירה, חיתוכי הברות, וקול הבאס העמוק שלו נוטה להבליע את המילים. לקח לו שנה נוספת כדי להפשיר מעט ולנסות לשוחח איתי באנגלית - האנגלית שלו טובה מאוד למרות שהוא טוען בלהט שהיא בקושי בסיסית - וכך הצלחתי להכיר אותו מעט יותר לעומק.
ואחר כך הרבה יותר.

.
בעצם, את מקסים פגשתי לראשונה אצלי בבית, אבל זה היה ממש ממש מזמן. הוא הגיע לביקור עם האחים החבתנים Cavin, ואחד הערבים הוקדש לטעימה ידידותית לצד כמה נתחי בשר משובח. רק אחר כך הבנתי שבשר משובח זה שמו האמצעי של מקסים - ארוחות הערב שלו הן שם דבר בקרב כל הגוורדיה הצעירה של בורגון. מתחילים בשבע בערב עם קצת נקניקיות מרגז על הגריל לצד כמה בקבוקים - אחד לאדם, בערך, ולאט לאט מגבירים עד חצות, ואז מוציאים את הנתחים היותר מעניינים, לצד כמה בקבוקי גרנד קרו מתיישנים. מספרים שמי ששורד את המנה העיקרית שמוגשת בארבע בבוקר, שותה באמת את הכי טוב שיש למקסים תחת היד. אבל אני מתקפל קודם. ימי הזוהר הרחק מאחורי. 
.
אי אפשר לפספס את ההערכה הרבה לה זוכה מקסים בכל מקום אליו הוא מגיע. כבר בגיל 25 הוא הפך את היקב המשפחתי, Georges Noellat, לאחד החשובים בכפר וון רומנה. לא קל להתבלט בכפר שמתגאה בכמה מחלקות הגרנד קרו הגדולות בעולם, שחלקן הן המונופולים הכי נחשקים בתבל. אבל מקסים הצליח להביא את היקב לשורה הראשונה של הכפר ושל בורגון בכלל, בזכות יינות מבריקים, מדוייקים, טהורים ונאמנים לשנה, לאזור ולחלקה. 
.
"איפה למדתי לעשות יין"? מקסים מחייך.
נראה שאת התשובה הזו הוא שולף בכל פעם ובהנאה גדולה.
"למדתי לעשות יין בברי היין של דיז'ון. בעיקר שם. שתיתי וטעמתי המון. המון. ולמרות שלכאורה כולם עושים אותו דבר, יש יינות שפוגעים לטעמי הרבה יותר מאשר אחרים. את הייננים שחתומים על היינות האלה הייתי מחפש, פוגש, שואל, חוקר ולומד, כדי להבין מה הם עושים טיפה 
אחרת. כך למדתי לעשות את היין שאני עושה היום. כן, היו גם לימודים פורמליים, צריך את זה היום, אבל אלה לא מלמדים אותך סגנון".
.
והסגנון של מקסים, זה מה שרציתי לדבר עליו.
"אני מחפש לעשות בראש ובראשונה יין שיהיה שתי. 
שתיות (Drinkability) היא התכונה החשובה ביותר שיכולה וצריכה להיות ביין. לא חוכמה לעשות יין מרוכז שמפציץ אותך בטעמי פרי ובניחוחות עץ. למזלי אני חי ופועל בבורגון, שם זה כמעט מובן מאליו, ופינו נואר הוא ממילא זן שנועד לשתייה ולא לרושם מוחצן - ובכל זאת".
.
מקסים דוגל בהפרדה מלאה של השזרות, אבל יש יוצאים מן הכלל. "האשזו שלי, למשל, מגיע מגפנים מאוד בוגרות. ולכן, בשנים בשלות אני מוסיף שזרות, עד 30%, כדי שהיין לא יהיה כבד או עוצמתי מדי. רק בגלל זה, לא כאופנה, לא כאמירה. רק שיהיה יותר נעים לשתיה. אני לא מחפש בומבסטיות, אני מחפש לספק הנאת שתייה".
מה שעבור אחד הוא דרך חיים, הוא בגדר "בלתי נתפס" אצל אחר.
כמה שזה פשוט, כמה זה לא תמיד מובן מאליו:
יין צריך להיות שתי ורק אחר כך מרשים.
.
הייתי שמח להמליץ על יינות ז'ורז' נואלה ולצרף הצעת קנייה חמה. כלומר כן, אנחנו מייבאים את היינות של מקסים, מייבאים בגאווה גדולה, אבל הם "סולד אאוט" עוד לפני שהם יעלו על האוניה, אי שם בשלהי ינואר. אבל מקסים עזר לי לחדד (שוב) את הנקודה הכי חשובה, ואולי זה סוג של סיכום לתקופה האחרונה שלי (שמפניה-ריזלינג-בורגון ושות'), או לחמש השנים הבאות.
.
התעשיה המקומית - שהיא הדבר הכי חשוב לכולנו, כעוסקים ביין - ממשיכה להתבגר. נכון, רוב הייננים ממשיכים את המרדף המיותר אחרי ריכוז, שמש, עץ ועוצמה. אגב, גם את זה אפשר לעשות אחרת, וקחו לדוגמא את AALTO מריברה דל דוארו - שמציג עוצמה לצד אלגנטיות, אבל נעזוב.
הבשורה הטובה היא שמתרבים הקולות שמבינים שהדבר הכי חשוב ביין זה שאפשר יהיה גם לשתות אותו - וזהו תנאי הכרחי (גם אם לא מספיק) להפוך יין ליין גדול. אני מודה שאני לא מעודכן לגמרי במה שקורה בתעשיה המקומית, כבר לא טועם באופן סדיר ועקבי, ובכל זאת, הנה המלצה לכמה יקבים שעושים וחושבים ומגשימים יינות שאפשר בראש ובראשונה ל.ש.ת.ו.ת. 
.
.
מקסים שרלה, יקב Georges Noellat









































.
1) צרעה. 
אולי זו ההשפעה של היועץ מפטרוס, אבל כנראה שערן פיק ידע הרבה קודם מה הוא רוצה לעשות עם היינות של היקב. ואכן, כל דבר - כל דבר! - שנעשה שם, מכוון למטרה אחת - שתיות. כן, מחפשים את הטרואר, את הביטוי האזורי והאישי, אבל אלה לא יהיו שווים דבר אם היינות לא יהיו שתיים.

2) פלדשטיין.

טוב, בואו נגמור עם זה. אבי הוא משורר-אמן-אוטודידקט-בוהמיין-וכו'.
אז מה.
יש הרבה כאלה שעשו ועושים חרא יין. אבל אבי הוא אדם אינטליגנט, וכיום, משוחרר מאילוצי פוליטיקה ארגונית, קו העשייה שלו בא לידי ביטוי מלא. והיינות של פלדשטיין יהיו כולם שתיים.

 
.
3) לוינסון.

לא אכחיש - לא תמיד אהבתי את מה שלוינסון עשה ביקב הפרטי שלו. אבל כיום, עם הבגרות והביטחון, הגישה שלו יותר משוחררת והרוח יותר חופשיה לעשות יין ישראלי ולאו דווקא לממש אידאה אירופאית עלומה. גם העבודה המצויינת ברקנאטי  - ראו איך תוך חמש שנים הפך יקב אפור וכמעט הסתדרותי להיות היקב עם הליין הכי סקסי ב-Top Ten (ונזכיר גם את תרומתו של גיל שצברג, יינן רקנאטי). עם כל ההייפ - הכל פה צריך להיות שתי.
.
4) כרם שבו.

טוב, אפשר להגיד שעד עכשיו הייתי מוטה, כיוון שמדובר באנשים שאני פוגש על בסיס קבוע. אז ליינן גבי סדן יש לי טונות של כבוד ושקים של הערכה - אבל חבר קרוב הוא לא. ועדיין, היינות שלו כל כך נכונים, נגישים, מדוייקים - ממש מקסים שרלה הישראלי! אולי הראשון שהבין שבוטיק צריך להיות קודם כל נגיש - כלכלית וגם ייננית.  
נקודה למחשבה: איך דווקא היין הכי יקר של היקב (גרשון) לא טובע בעץ ו-וניל? איך? כי ככה צריך!!
.
5) ספרה.
את הסיפור של יקב ספרה ילמדו יום אחד בבית הספר הגבוה להקמת יקבים בישראל. בהנחה שיקום כזה. מיתוג מושלם, סיפור נכון, הבנת השוק, ואולי אפילו טיפת מזל. כאשר לכל החבילה מצטרפים גם יינות נכונים, נגישים ומאוד שתיים, החגיגה שלמה.
.
6) יקב כרמל
ליאור לקסר, יינן כרמל, נמצא מעט מתחת לרדאר של חובבי היין - וחבל. הסגנון של העשייה הוא כמעט אירופאי - יינות אלגנטיים ולא מתלהמים או בשלים מדי. אני לא מצוי כיום ברזי הסדרות השונות ומה הולך לאיזה שוק, אבל שווה לעקוב כי מחמשת הגדולים אפשר למצוא שם יינות מאוד - הכי - מענגים ונגישים.

 
 
   

 
לייבסיטי - בניית אתרים