דצמבר 2012


דומניקו קלריקו היה שם כשהמציאו את ברולו המודרנית. יותר מזה: דומניקו קלריקו היה בחזית כשהתחילה המלחמה בין ה"מסורתיים" ל"מודרניסטים". ארבעים שנה אחר כך, כששקעו הטאנינים, מתברר כי אין מפסידים במלחמה הזו, וייתכן כי היא התנהלה בעיקר מעל דפי עיתונות היין של אותה תקופה. על מה נלחמו ועם מי? ביקורו של Racca Luciano מיקב דומניקו קלריקו (Domenico Clerico), כאורח של דרך היין וחברת שקד, יבואני היקב לישראל, היווה הזדמנות להיזכר בהיסטוריה המרתקת של אחד מאזורי היין האציליים של איטליה ואירופה בכלל.

קיצור ההיסטוריה: פיימונט היא לא אזור יין ותיק מאוד, אם כי הוא אחד הראשונים באיטליה. האפלסיון נולד בשנת 1927, כשבורדו ובורגון, רק לשם השוואה, כבר היו מותגי יין מוכרים וחזקים. בחצי המאה הראשונה של חיי האזור הרשמי, רוב יצרני היין היו איכרים מקומיים, ואת רוב היין הם הכינו לעצמם כשרק מיעוטו נמכר לקומץ יקבים גדולים יחסית באזור. אחרי השבר של מלחמת העולם השנייה, כמה מהם החל לקנות כרמים טובים, לבקבק יותר ולעשות כמה גרושים. הסיפור הוא אותו סיפור, בכל מקום. גידול הענבים לא מכניס מספיק כסף, ואז עוברים לייצר קצת יין כדי להתפרנס מהעסק. זו ייננות שמתחילה מחקלאות, לא ממסחר, ולכן כל הפילוסופיה שונה, ולכן גם המחירים יהיו תמיד זולים יותר, בהרבה (אלא אם זה יהפוך לאזור מצליח במיוחד). אבל אז, כאמור, עשו גרושים, לא יותר, והללו הספיקו לממן חינוך והשכלה ראויה יותר לילדים. 15-20 שנה אחר כך, הילדים הללו יתחילו לפרק ולהרכיב את כל האזור מההתחלה.

הראשון היה כמובן אנג'לו גאיה (Gaja). בשנת 1967 הוא הציג את הברברסקו "כרם יחיד" הראשון, סורי סן לורנצו. שלושים שנה אחר כך הוא יערבב את הנביולו האציל עם הברברה הפשוט (5% בלבד), מעט אבל מספיק כדי לשלול מיינות הכרם היחיד הנחשקים ביותר שלו את הסיווג DOCG. המחירים, כידוע, לא זזו במילימטר. הוא גם נטע קברנה סוביניון בחלקת Bricco המופלאה, חרפה שדומה לנטיעת מרלו בלה-טאש, מה גם שזה נעשה על ידי בנו של ראש הכפר ברברסקו. אבל יותר מהכל, הדבר בזכותו נכנס גאיה להיסטוריה הוא השימוש הנרחב בבאריק. באריק צרפתי. באריק צרפתי קלוי. וזה בדיוק היה קו השבר שחצה את ברבסקו ובעיקר את אזור ברולו.

.
ליין-אפ מרשים. רשמי טעימה בהמשך.
.






 
קל "להיטפל" ולעשות מהבאריק את הסיפור הגדול של המהפכה. אבל המהפכה הזו נבעה מרצון לעשות יינות טובים יותר, נקיים יותר, יינות שיתנו כבוד לפרי ולאופי המיוחד של האזור. ההתחלה היתה כמו בהרבה מקרים בכר,. שום דבר שלא ראינו במקומות אחרים: עבודה קפדנית, דילול היכן שצריך, ומרדף אחרי איכות במקום כמות. השלב השני בחיפוש אחרי הטוהר והנקיון היה ביקב - חביות העץ הענקיות, חלקן בנות עשרות ומאות שנים, עם שלל הריחות והטעמים שהזמן מעניק ליין - הוחלפו. במה? במה שטוב לבורדו ולבורגון, שהיא האחות התאומה (רעיונית לפחות) של ברולו. ברולו מסורתי היה זקוק לזמן ארוך בחבית, כדי לרכך במעט את הטאנינים הנוקשים. ברולו "מודרני", שמיוצר מענבים בריאים והרבה יותר בשלים בסך הכל, הוא עדיין יין טאני אבל הוא נזקק לפחות זמן בחבית ולפחות אוויר כדי להתרכך. עושר הפרי (היחסי) מתמודד טוב יותר עם הטאנינים הקשוחים, וזמן השהייה התקצר, כמו גם סוג החבית - ידוע כי באריק נותן ליין הרבה יותר אוויר מאשר חביות ה-Botti הגדולות.

ההצלחה של גאיה לא השאירה את צעירי האזור אדישים. דור חדש של ייננים התחיל לעשות את הדברים אחרת: סנדרונה, אלטארה, פארוסו, ריבטי, צ'רטו וגם דומניקו קלריקו "שלנו". אפשר לנחש שעוד 20 שנה גם אצלנו ידברו בנוסטלגיה על "כנופיות" ששינו את תפישת עולם היין שלנו. המורדים הצעירים היו קבוצה מאוד מגובשת שהחליפה רעיונות, דעות, אירגנה טעימות של יינות מכל האזור ומהעולם, תוך נסיון כן ואמיץ לנסות ולמצוא ביטוי אותנטי ומודרני גם יחד לטרואר של ברולו. הם עשו יינות נגישים ועסיסיים יותר, בוודאי נקיים, והסתובבו איתם בעולם ובעיקר בארה"ב, רובם תחת מטריית השיווק הפנטסטית של מרקו דה גראזיה.
מהצד השני ניצבו אנשים כמו ברטולו מאסקרלו, עדיין אחד מענקי האזור, שכתב על התווית שלו "לא באריק, לא ברלוסקוני". קו השבר העצי המשיך לחצות משפחות. אלטארה נושל מהירושה אחרי שביתר את חביות הענק הישנות עם מסור שרשרת, פרנקו בוסקי הפסיק לדבר עם ביתו שהכניסה באריק ליקב, ועוד. אבל היה עניין פשוט: כסף. המודרניסטים הצליחו להשיג תשומת לב, ציונים ומחירים, ולרבים לא היה היסוס.
הטרקטור הביס את הסוס.
ההמשך, כמו במיקרים רבים אחרים בעולם היין, היה סוג של תנועת מטוטלת. חלק מה"מסורתיים" השקיעו בכרמים וצימצמו פערים בצורה משמעותית. חלק מאנשי הבאריק חזרו הביתה לחביות הגדולות, בטענה ש-100% ממנו לא מבטאים היטב את רוח האזור. גאיה, אגב, נמנה עם אלה שתמיד המשיכו לשלב בין סוגי חביות. פרקטיקה מקובלת נוספת הפכה שילוב של באריק בשנה הראשונה ושנים אחר כך המשך עם חביות גדולות, שמפעפעות פחות טעמי עץ ליין.


חדר החביות ביקב קלריקו.
 
 
דומניקו קלריקו התחיל לעשות יין מחלקה קטנה שהיתה שייכת לאביו. כמו רבים אחרים, הוא עזב את הייננות-כורמות בשנות ה-70 והלך לחפש עיסוק אחר - מסחר בשמן זית. בראיון עימו הוא סיפר על תשע שנים רצופות של ברד שהרסו את היבולים בכפר שלהם, מונפורטה ד'אלבה. בשנת 1979 הוא חזר הביתה לעזור לאביו להציל את מה שנשאר, ועשה את הברולו הראשון שלו - 1,300 בקבוקים מחלקה קטנה בכרם בוסיה האגדתי. כל הסחורה,אגב, הלכה לארה"ב. שנתיים אחר כך הוא רכש 33 דונם בכרם ג'ינסטרה המשובח, ליין שיפיק משם הוא יקרא Mentin, על שם אחד מבעלי הכרם. בסוף העשור החלו מחירי הענבים לעלות בצורה דרמטית, והבום הכלכלי של פיימונטיה התחיל, כשקלריקו למזלו כבר נמצא על הרכבת הדוהרת.
את הרומן עם העץ התחיל קלריקו עם חביות עץ גדולות ומשומשות ששימשו להכנת בירה. לא היה לו כסף למשהו אחר. בשנת 1985 הוא התחיל להתמש בחביות טונו של 700 ליטר, וחמש שנים אחר כך - כל הייצור של התווית "מנטין" עבר לטונו. באותה שנה הוא התחיל לייצר ברולו מחלקת Pajana שבכרם ג'ינסטרה, והחידוש - הכל בבאריק. במהלך השנים עבר כל הייצור לבאריק, ולטענתו בעיקר משיקולים פרקטיים של קלות תחזוקה. במקביל, עלה גם שיעור העץ החדש עד ל-100%. "אולי הגזמנו מעט", הוא הודה שנים אחר כך. 1995 מביאה רכישה של חלקה במוסקוני, עדיין בתחום של כפר הבית שלו,  מונפורטה. ליין שמגיע משם קורא קלריקו Per Cristina, "עבור כריסטינה", מחווה לביתו היחידה שהלכה לעולמה שנה קודם בגיל 7. זו הנקודה הטרגית בכל סיפור ההצלחה המסחרר של היקב - לדומניקו אין יורש שימשיך את העבודה. כשאני שואל את לוצ'אנו מה יקרה אם וכאשר, הוא מכחכח במבוכה. "אנחנו לא שואלים אותו. זה הדבר היחידי אולי עליו אי אפשר לדבר ביקב".
שנת 2005 היא סוג של מפנה, כשהעץ החדש יורד לכ-40%. אבל קלריקו היה תמיד איש של באריק, חדש, קלוי. ואל תטעו - היינות שטעמנו משקפים את העובדה הזו בבהירות רבה.
עוד דבר בו דוגל קלריקו הוא השריות - והן הולכות והופכות ארוכות יותר עם השנים. אבל בסיכומו של יום, טוען קלריקו, אחרי 10-15 שנים, כשטועמים את היין אף אחד לא יכול לדעת אם היין התיישן בבאריק או בחביות גדולות. ואכן, לפני כעשור ומשהו ערכו יינני האזור טעימה מכוננת של מודרניסטים מול מסורתיים, יינות בוגרים יחסית שנעשו לפי שיטות יישון שונות בעץ. תוצאות הטעימה הוכיחו חד משמעית את הטענה של דומיניקו  קלריקו - ההבדלים היו זניחים ולעיתים בלתי מורגשים. ברוב היינות, הזמן מטשטש את העץ ומבליט את הזן ואת הטרואר.
אם נרצה לסכם את המהפכה או ה"מלחמה" ממרחק של זמן, מנקודת מבט ייננית היא עשתה רק טוב. עבודת הכרם הפכה מדוייקת יותר, בציר ירוק הפך לפרקטיקה מקובלת, הנקיון ביקבים הפך למשהו טריוויאלי. כלום מזה לא היה לפני 40 שנה. העץ? הוא נשאר יותר בתחום הסגנון, לא חלק מהמהות. כי ברולו גדול אפשר לעשות עם באריק וגם עם טונו, ובוודאי גם עם חביות סלובניות גדולות. הדור של קלריקו אחראי למהפכת האיכות של ברולו, ומה שנשאר לנו זה לבחור את הסגנון המועדף. מה שברור הוא כי ברולו גדול הוא יין גדול ברמה העולמית הגבוהה ביותר שיש.




היינות:
כיום הטכנולוגיה מאפשרת לטעת יותר ויותר נביולו – כיום חצי מכרמי ברולו נטועים בנביולו. ועדיין, היינות של היקב מגיעים מכמה מהכרמים הכי נחשבים באזור, ומהם בלבד. סך הכל יש לקלריקו 21 הקטר במונפורטה דאלבה, ג'ינסטרה ומוסקונה.מהם מיוצרים סך הכל 110,000 בקבוקים בשנה, כולל דולצ'טו וברברה.

Domenico cleric, Dolceto Visadi 2010, 100 ש"ח
דולצ'טו עדיין נחשב כיין חשוב כיוון הוא היין היומיומי. "זה היין שאנחנו שותים בסופו של דבר", מחייך לוצ'יאנו. "זה היין השולחני, הפשוט, וחשוב מאוד שתהיה לו איכות גבוהה". אי אפשר לטעון נגד האיכות, אבל היה משהו מאוד מוזר ביין. הן לוצ'יאנו והן הילה רונן, המנהלת המקצועית של דרך היין, נשבעו כי היין לא בילה אף לא רגע אחד בחביות עץ. הילה ביררה את הנושא דרך מיילים, לוצ'יאנו היה בסביבה כשהכינו אותו.
החושים שלי אומרים משהו אחר, ולאל פתרונים. המון ריחות קלויים וחרוכים, שמאפילים על פרי עסיסי ונעים  שמורגש על החך. טאנינים נוכחים ודי רכים, עם חמיצות עוקצנית ודעתנית. דולצ'טו יחסית עמוס ומורכב. אגב, אין ויכוח כי בשנת 2009 היין עוד ראה עץ, עכשיו לא. יין טוב, שמרמז על העתיד לבוא, הן בסגנון היקב והן בברולואים של 2010 - הם יהיו גדולים. המלצת קניה חמה - וחכו בסבלנות אחרי הפתיחה.

Domenico Clerico, Trevigne Barbera d'Alba 2009, 160 ש"ח
היין יותר רך מהדולצ'טו, חמיצות נוכחת עם יותר פרי מנגד כדי להרגיע אותה. ברברה מוצלח. עדיין יש הרבה ריחות של קלייה וחריכה. פרי אדום, רך, דובדבן שחור ומשהו אדמתי ברקע, יין נגיש ומוכן לשתייה, אם כי יוכל לנוח עוד כמה שנים מבלי לאבד את הרעננות.

Domenico Clerico Barolo Pajana 2008
550 ש"ח.

חלקה בכרם ג'ינסטרה. אותו סגנון של עץ ששוב נוכח בחזית האף, אבל מתחתיו הרבה פרי מורכב ועשיר, , מאוד ארומטי. מפורט ומהנה. מנטה, פרחים, אלגנטי ומרתק. אקדים ואומר כי למרות ש-2007 נחשבת שנה גדולה יותר, אהבתי יותר את היין הזה. לתת לעץ להרגע ולהנות מאוד.

Domenico Clerico Barolo Pajana 2007
550 ש"ח

שוב, אותו אף של חבית קלויה תוקף את האף, ורק אחר כך מגיע הפרי. מבושם, פרחוני, עשיר ורחב יחסית על החך. קצת חם בבליעה, עדיין סגור ומהודק, אבל עם חוט שדרה מוצק של טאנינים. נפח גדול יותר בבירור מה-07. יותר שוקולדי ועשיר, אך פחות מפורט כרגע. סיום יבש. יין לעשר שנים מינימום.

Domenico clerico Barolo ciabot mentin ginestra 2003
600 ש"ח

2003 היה בציר חם בכל אירופה. גם כאן זה מורגש, וייאמר מייד כי הוא נחשב כאחד הברולואים הטובים של הבציר הלא אופייני והקשה הזה. חלקת ה"מנטין" גבוה מעט יותר מה"פאיאנה", אבל אני מניח שבבציר כל כך חם הניואנסים מעט אבדו. 
שוב, יש את אותם ריחות עץ קלוי וחרוך שנמצאים בחזית הטעימה. ליד יש עור ומעט פטריות, בשר יבש – סלמי, שוקולד ומוקה. ניעור קצר מוחק את העץ ומשחרר המון פרי שחור, מעט קסיס אפילו, אבל ארוז בפרחוניות ומעט תיבול עשבוני. החומצה נמוכה יחסית, אם כי מורגשת ברקע. אלכוהול מעט צורב בסיום. מורגש האופי החם של השנה, סיום ארוך וטיפה מתקתק. למרות הכל, עדיין טיפה טאני בסיום. החמיצות היא מילת המפתח ביין – פה היא נמוכה אבל לא מדי, והיין לא ריבתי, עדיין צעיר ורענן עם מעט סימני גיל. בהחלט טוב אם כי לא אופייני.

Domenico Cleico Barolo pajama 2000
950 ש"ח

100% עץ חדש, וכפי שהבטיח קלריקו הוא כבר די ברקע. אף שוקולדי, מבנה טוב, יבש בסיום. מבחינת נגישות הוא כבר מוכן, מאוזן וידידותי אם כי הייתי ממליץ עם אוכל. מעט פינו חדות שהזמן כבר לא ירכך, ואולי לכך כיוון קלריקו בדבריו על הבאריק - אולי קצת הגזמנו. אולי, ועדיין חווית שתייה מרתקת.

Domenico Clerico Barolo Pajana 1999
950 ש"ח

איזון מצויין בין פרי לעץ: החבית עוד טיפה ברקע, אבל לצד המון פרי רענן וטרי שמרגיש צעיר אפילו. הצמד האחרון רק מדגיש את הסגנון של הבית, בזה שהעץ כבר לא בחזית. צריך זמן וסבלנות עם היינות הללו, כי אחרת מקבלים בעיקר חבית. אבל אם מחכים.............. גן עדן. מתובל ומנטולי, סיום די חלק, פשוט מצויין.


 
 
לייבסיטי - בניית אתרים