פברואר 2013
.
IF YOU CAN DREAM IT, YOU CAN DO IT     (וולט דיסני).

זה נשמע פנטסטי. תחלום, תעשה, תצליח. אבל ישנו גיל שבו קשה כבר להגשים חלומות,
וישנו גיל בו כבר בכלל מפסיקים לחלום.
לפני למעלה מעשור הגיע לישראל יינן "טרי" וחסר נסיון והתחיל את הקריירה ביקב מקומי "טרי" וחסר מוניטין. חמש שנים אחר כך, המוניטין התחיל להצטבר. חלק ממנו נבע מהיינות האדומים שטיפטפו לשוק לאיטם, אבל נדמה שאת התהילה והמיקוד קיבלו דווקא היינות הלבנים, ובעיקר צמד "ערום" וחשוף יחסית. שרדונה Unoaked היה אז מושג די מהפכני - איך שגלגל מסתובב לו - וסוביניון לבן חד ואכזרי היה בכלל משהו שבשבילו צריך לנדוד אל מחוץ לגבולות העולם המקומי.
האם הזרעים של החלום ניטעו אז?
עשור אחרי ההתחלה, דורון רב הון עזב את יקב עמק האלה, והתפנה לבדוק מה אפשר לעשות עם חלומות בישראל של 2011. הרבה שמועות התרוצצו. חלק נשבעו על כך שדורון השתלב\השתלט על יקב הרפאים שבמושב מטע. חלק דיבר על Sugar Daddy מסתורי שהגיע עם פנקס פתוח ויד שנכונה לרשום כל דבר. עוד שמענו על יקב שיתמקד ביינות לבנים, על כרמים משובחים שניטעים ברחבי הארץ עם פוקוס טבעי על הרי יהודה, המגרש הביתי של דורון. הוא הקפיד לחייך, להשיב באדיבות ולחזור על המנטרה: "כשיהיה מה לספר, אני אספר. בינתיים אין כלום".
לא מדוייק. שמענו על הצטיידות, שמענו על בציר ראשון ועל קליטת ענבים, היו אפילו רמזים ללוקיישן, אבל דורון בשלו - כשיהיה מה לספר, נספר. עכשיו, חמש דקות לפני שהחלום נארז בבקבוקים, כבר יש על מה לדבר. קצת מתחת לרדאר, הצליחו דורון וזוגתו סימה להגשים חלום, בשלב בחיים שאותו אפשר להגדיר כ"רגע לפני שנהיה מאוחר מדי לנסות, או אפילו לחלום".


"לא עזבתי את עמק האלה כדי לפתוח יקב", מודה דורון. לי זה הזכיר את
ההרצאה האחרונה המופלאה של רנדי פאוש, צפיית חובה (ארוכה) אם עוד לא זכיתם. לקראת הסוף של ההרצאה (ושל חייו בעצם), הוא קובע את המשוואה הבאה:
,Luck" is where preparation meets opportunity". במקרה של דורון תודה לאל אף אחד לא מת, אבל נראה כי התיאור של המונח "מזל", כנקודת מפגש בין הכנה להזדמנות, הוא מאוד ראוי.
יקב SPHERA, המיזם הטרי של דורון וסימה לא יתבסס בעיקר על יינות לבנים: הוא ייצר יין לבן בלבד, לצד יינות מבעבעים לפי השיטה המסורתית (שיטת שמפן). חמש שנים אחורה, דורון אולי היה מוכן, אבל השוק הישראלי עדיין לא היה בשל לצעד הרפתקני כזה. כיום זה אולי צעד נועז ולא שיגרתי, אבל לאור הרקורד המוכח והמוצלח של דורון עם יינות לבנים, לצד הביקוש המזנק לתוצרת נטולת פיגמנטים, כנראה שיש פה יותר מהימור מושכל. אם יורשה לי להציע נוסחה משלי, במקרה הזה היא תהיה:
נסיון+מוניטין+ביקוש=הצלחה.

אז מה, אני שואל, זה שיווק או אהבה?
"יכולת לענות על השאלה הזו לבד", הוא מחייך. "יין לבן אמור להיות הדבר הכי ישיר שיש. מוצר נטול איפור, שקוף ולא רק בצבע, מעודן ולא רק בתיאוריה. ובאמת, לשמחתנו נוצרה הזדמנות שיווקית לממש את האהבה הפרטית באמצעות יקב שיהיה פרוייקט החיים של המשפחה שלנו. אנחנו לא מנסים לחנך, אבל בהחלט מביאים שיקוף של סיטואציה אחרת בנוף, שמתאימה מאוד לישראל - לבן זה כאן". הוא לוקח נשימה ולגימה מכוס המים. בינתיים עוד לא טועמים, אבל גם לזה נגיע.
אנחנו מביטים על התווית ועל הברושור. שניהם מדברים באותה שפה - קלה אוורירית, שקופה, ובעיקר אנגלית. "אחרי המון המון מאמצים, לבטים, מחשבה ודמיון, בחרנו את השם SPHERA, כדור. הצורה הזו מעבירה תחושה של משהו חלק, שלא מסתיר דבר, גוף ללא קצוות, זורם והרמוני. נו, יין לבן". אני לא חסיד גדול של טו מאץ' אינגליש, אך בעברית, האמת,  "יקב כדור" היה נראה ונתפס מגושם יותר.




ההשוואה המיידית ואולי אף הבלתי נמנעת שתעלה בראש היא כרם שבו של גבי סדן, שמגיע מרקע מקצועי די חופף. יש דומה ויש מאוד שונה. הדומה הוא החזון המדוייק, הביצוע האיכותי ואם יורשה לי להמר - גם ההצלחה. השונה הוא הכלי שנבחר. אצל גבי המודל הוא של איש אדמה שמיצר גם יין - זה התחיל בכרם אותו הוא נטע במו ידיו בחלקת קרקע כמעט בתולה, תוך השקעה מינימלית בציוד. דורון פוסע במשעול שונה: את הפרי הוא קונה מתשעה כרמים שונים ברחבי ישראל, תוך השקעה במיכלים מרשימים ושאר אביזרי נירוסטה שהם המילה האחרונה בטכנולוגיה. פה וגם פה, כאמור, התוצאות מרשימות. "יש כרם באופק, אבל זהו אופק מאוד רחוק", הוא אומר. בשלב הזה של ענף היין בישראל, עם הנטיעות הרחבות, נראה שפחות קשה למצוא פרי טוב במחיר אפשרי.
.
קצת בניגוד למגמה העכשווית שחותרת לזיהוי אזורי ברור, יקב ספרה לא חורט את ההבחנה הזו על דגלו. מתוכננים שלושה יינות בסדרה הבסיסית, White Concepts, ועוד יין אחד בסדרה הגבוהה שתיקרא White Signature. היינות המבעבעים יצטרפו בהמשך לסדרה הראשונה, או כפי שמתייחס אליה דורון - סדרת הדגל. מבולבלים? אפשר לראות בזה יותר מסמנטיקה נטו: סידרת הדגל מחזיקה ביינות שאמורים לעשות את העבודה היומיומית, לא רק את זו ששמורה לשבתות וחגים. מחשבה בריאה ונכונה. כרגע, מדובר בשרדונה, סוביניון לבן ובלנד שייקרא השנה "First Page". לצידם יהיה כאמור עוד בלנד בסדרת העל. זהו.
אזוריות? "אני לא פוסל כלום. בשנה מסויימת אולי נצא עם שני יינות שרדונה, אחד מהגליל ואחד מירושלים, ועוד בלנד. אבל נשתדל מאוד לא לחרוג מ-4 תוויות בשלב הזה". ומה עם "יין-סופר-על", באיכות, במיתוג ובמחיר? "לא כרגע. יין צריך להיות בסופו של דבר מוצר נגיש, בפה ובעיקר בכיס. גם ככה בישראל אי אפשר למכור באמת בזול, ומאוד חשוב לנו לייצר מוצר שיהיה נגיש לקהל רחב ככל האפשר". המחירים יהיו 95 ש"ח ליינות מהסדרה הנמוכה, 130 ליין הדגל העכשווי. לא בדיוק עממי אם אתה באירופה, אבל אי אפשר בפחות אם אתה יקב ישראלי שרוצה לייצר 50,000 בקבוקים ולכסות השקעה של למעלה ממיליון ש"ח בציוד - בלי כרמים, בלי מבנה יקב. לא פשוט.

.
.





אז מה טעמנו?
ייאמר מייד - לא טעמנו אף יין "מוכן" מבקבוק, אבל בהחלט אפשר כבר להתרשם מהסגנון והאיכות. כעיקרון, רכיבי הבלנדים השונים מתיישנים לבד, ואת ה"חיתון" עושה דורון סמוך מאוד לביקבוק. הערה: גם הצמד החד זני (השרדונה והסוביניון בלאן) הם עירבוב של יינות ממספר חלקות ואף ממספר אזורים כאמור. מיכלי הנירוסטה רחבים יחסית - "הרבה פחות לחץ על המשקעים", ורוב החביות נרכשו משומשות, לא בגלל רצון לחסוך אלא כיוון ש-100% עץ חדש זה לא משהו שנמצא על סדר היום של רב הון, תודה לאל.
טעמנו שרדונה חמאתי משהו, פירותי למדי ומפתה לחלוטין, לצד פרי דומה מחבית חדשה שתעניק תיבול ומורכבות לבלנד הסופי. "היינות לא עברו תסיסה מאלולקטית, אף לא אחד מהם!" מבהיר דורון. למרות זאת אף אחד מהם לא מרגיש עצבני או חד מדי.
ריחרחנו סמיון מחבית ישנה - מינרלי, פירותי ומלא טעם אופייני לזן. טעמנו בחשדנות ריזלינג מתוך באריק, ונרגענו לשמוע שהחבית בת שש (!), ואישרנו באזני דורון כי גם כאן הארומות הזניות נשמרו היטב. הריזלינג נבצר מאוחר והוא מציע חמיצות מאוד נמוכה - "התפקיד שלו הוא לתת משהו באף, פחות אנרגיה על החך", מסביר דורון. כמחווה להוא שהיה ואיננו עוד, חיברנו בלנד טנטטיבי בראש ויצא לנו יין עם ציון של 94, נקודה יותר מהחיבור הטנטטיבי האחרון שנעשה בישראל. שאפו. בטוח שנקבל Consistant Notes בהמשך.
מה עוד? טעמנו את הבלנד של סדרת WC, השנה הוא ייקרא First Page. הוא היה ובטח גם יישאר פרחוני מאוד, פירותי ומעודן, שתי ונגיש, רענן וכייפי לאללה. בלי אופי זני מיוחד, אבל עם חתימת יד ברורה. קינחנו דווקא בסוביניון הלבן - "בניגוד ליינות אחרים ביקב, כאן אני לא מעיז לתת סיכוי לתסיסה ספונטנית", אומר דורון. "קל לקבל מס.ל. יין לבן טוב, אבל בהרבה מיקרים זה יכול לקרות ללא המאפיינים הזניים, ואני לא רואה את זה כאפשרות רצויה".
.
יכול להיות שדווקא בקליפת האגוז הזו טמון כל ה-DNA של יקב חדש בישראל, SPHERA של דורון וסימה רב הון. יינות משוחררים וכמעט נטולי איפור, אבל עם יד מאוד מקצועית ובטוחה שמכוונת את הדרך מאחור. היינות הזניים מרגישים מאוד נאמנים לזן, הבלנדים מביאים משהו אחר למגרש - ייחוד ואופי קוראים לזה בעברית. יש משהו מאוד דומה בכל היינות, ולכל אחד מהם יש אישיות משלו. "זה קצת מזכיר לי משפחה עם ארבעה ילדים", אמרתי לשותפי לנסיעה. "גם כאן, כשהופכים להיות הורים עם מטענים בוגרים וביטחון בדרך ובחינוך, הסיכוי שהצאצאים (או היינות) יצאו מוצלחים ומוכנים לחיים שמחוץ לקן יהיו גבוהים יותר".

לייבסיטי - בניית אתרים