ינואר 2013

אחרי החגיגות והשמפניה, מאפסן טיילר קולמן את כוסות הקריסטל ושולף את כדור הבדולח, בנסיון לחזות את עשרת הטרנדים החמים של שוק האלכוהול (ובעיקר היין) לשנת 2013.
הנה כאן
הלינק לכתבה שמתפרסמת באתר חהשוואת המחירים הידוע Wine-Searcher, ולצד ההימור האמריקאי, מעניין לבדוק איך הדברים ייראו (או שלא) בצד הישראלי של הים התיכון.
מוכנים? הנה.
.
 
1)  "שוק שוורים" בצריכה.
שוק שוורים הוא שוק שרץ קדימה. בארה"ב שנת 2013 תהיה השנה ה-19 ברציפות בה עולה צריכת היין. אני מוותר על סימן הקריאה המתבקש. אומנם, מסייג טיילר, מבחינת צריכה פר גולגולת עוד יש לאן לטפס בהשוואה לעולם, אבל מבחינת צריכה אבסולוטית - ארה"ב תהפוך להיות צרכנית היין מס' 1 בעולם.
ועוד הוא טוען - דור הצרכנים הקודם (דור ה-X) עדיין תקוע בבחירות שיגרתיות, אבל הדור החדש להוט לגלות אזורי יין חדשים ולהתנסות בטעמים וחוויות חדשות.
ואצלנו?
נתחיל בעובדה הכי פשוטה - אף אחד לא יודע מה צריכת היין שלנו. כולם מנחשים ומהמרים. אבל אין ספק שעלייה של 20 שנים רצופות - אין אצלנו. רוב אנשי היין מקווים שאין ירידה. עיתונאי היין בטוחים שיש ירידה בעניין הציבורי. מה נשאר?
לחכות לדור החדש. אבל הדור החדש לא מחפש הרפתקאות ביין. למעשה, כנראה שהוא לא מחפש יין בכלל. וודקה איז דה ניים אוף דה גיים. טעמים מאתגרים ביין? מספיק לראות את הבנאליות של תפריטי "ברי היין" (חוץ מאחד-שניים), שאמורים להיות חוד החנית בפריצה לטעמים וקהלים חדשים.
.


בר-יין, תל אביב.
הלוואי והיו עוד 10 כמוהו.
2)  החורף של מבקרי היין.
אותם Millenials, אנשי דור ה-Y (ילידי סוף שנות ה-80 עד תחילת המאה), אוהבים ומוכנים לחוות טעמים חדשים אבל לא מקבלים המלצות ממבקרי יין, שהם אלה שקבעו במידה רבה את טעם הקהל בשלושת העשורים האחרונים. ממי כן? מחברים אמיתיים או וירטואליים, ומוכרנים בנקודת המכירה.
בדיוק שוחחתי על זה עם כמה חברים. בארה"ב מתקיימת אחת מקהילות היין הדעתניות, הסקרניות והאינטיליגנטיות בעולם. כר פורה לפעילות נפלאה. וכך, בעוד מבקרי היין אחראים על בניית הידע והעומק הזה, הם כבר לא נמצאים בחזיתו. החליפו אותם בלוגרים וצייצנים שפשוט מושכים אחריהם קהל רב.
ואצלנו?
מבקר היין היחידי - מת. אין באופק מחליף, והכי עצוב שאין גם מי שמנסה באמת. העיתונות המודפסת נלחמת על חייה וביקורת היין היא מהראשונות למות, יחד עם איכות הסביבה ושאר איזוטריות. בניגוד לארה"ב, אצלנו צייצני הפייסבוק (כולל אני) מביאים רק תמונות של יינות יקרים במיוחד - וחוץ מבלוגר אחד שאני מכיר אין נסיון אמיתי לפרוץ לגבולות חדשים. ורק אל תביאו לי "כרם שבו" כדוגמא להצלחה מסחררת לעשייה מאוד לא מיינסטרימית. יש עוד אחד כזה? באופק?
.
3)  האיום של בירות ה"מיקרו".
בארה"ב, הקטגוריה חווה גידול של 16% (!). פה יש סימן קריאה. בירות מקוריות, מקצועיות, טעימות, שלא משמשות רק לשתיית קיץ או לליווי המבורגרים. סן פרנסיסקו, ללא ספק מרכז דעתנות האוכל בארה"ב, כבר הופכת לעיר של בירה, עם סומליירים ייעודיים והייפ שמיימי. אם יש משהו שמאיים על ההגמוניה של היין - האיום מגיע מכאן.
ואצלנו?
חה. חהחה. חהחהחה. המחוקק הגאון זיהה את האיום המרכזי על שיכרות ילדינו, והישווה את עלות הבירה לעלות הוודקה הזולה. לא יאומן כי יסופר. מיסוי מקפח ולא הגיוני הפך את ענף בירות הבוטיק לענף במצוקה, כאשר העלות הישירה של מס (מע"מ, מס קנייה ופיקדון) עולה על 3 ש"ח לבקבוק. לא יאומן. רצח לפני לידה.
.
 
4) פריחת השורה השלישית
נקרא לזה כך - שנת 2013 תציג שיא של זנים חדשים, יצרנים צעירים שמרחיבים את הגבולות עם נטיעות אמיצות וטעמים חדשים. אני אצטט את הטקסט: "המון יצרנים חדשים, צעירים, שמשקפים את הידע והתשוקה הגוברת ליין, מוכנים לסכן את עיסוקם במרדף אחרי דברים איזוטריים, דברים שאי אפשר למכור בעזרת ציונים, נקודות וביקורות. זו תופעה שלא ראינו שנות דור".
ואצלנו?
קברנה. ושרדונה. אולי גם גוורץ. נכון, יש נסיונות ונטיעות של דברים חדשים, ובמבט אחורה חובה לציין כמה דברים מענגים שטעמתי השנה, שהוכיחו שאופי איננה מילת גנאי (כרם שבו, שאטו גולן עם מורבדרה זני שמצטרף ל"גשם", יתיר עם פטיט ורדו זני ואמיץ, הקריניאן של רקנאטי שהפך לפרימיום ועוד). אבל תופעה רחבה? כנראה שעוד לא, לצערי.
.
5)  קטן זה יפה בתפריטי יין.
"גדול זה יפה" היתה הסיסמא בתחומים רבים, כולל בתפריטי יין. אבל סומליירים רבים בארה"ב החלו לקצץ בתפריטים, חלק בגלל שיקולי תקציב (מלאי זול יותר), וחלק כיוון שתפריט מצומצם יכול להיות יותר דעתני וידידותי לאוכל. 
אצלנו?
רק שלא יקצצו בתפריטים, כי הסכמי הסחר המקובלים בשוק לא ישאירו פרנסה ליבואני הנישה. אין גם יותר מדי סומליירים, אך אלה שבכל זאת עובדים מגלים כמעט ללא יוצא מן הכלל פתיחות וסקרנות לטעמים חדשים, ומנסים להציע אותם ללקוחותיהם. בשורה התחתונה - אנחנו רחוקים מרחק רב ממה שקורה בארה"ב, גם בנושא הזה, שמצטרף לבסיס הרעוע של פירמידת צריכת היין.
.
 
6)  זייפנות.
בשנת 2012 התפוצצה בקול פרשת זיוף של בקבוקי בורדו ובורגון נדירים, בערך של מיליוני דולרים. שתי עצות יש בנדון: להתרחק ולהיזהר. כל עוד יש מי שמוכן לקנות סחורה כזו במחירים כאלה, יהיו מי שיתפתו לזייף ולהציע אותם.
אצלנו?
הבעייה לא קיימת ולא רלוונטית. אין באמת שוק מישני של יין, והשחקנים שמציעים פה ושם בצירים ישנים הם כולם אמינים לחלוטין. הבעייה קיימת בתוצרת המקומית, שם עדיין אין מנגנונים שיבטיחו את אמינות ההצהרות של תוויות היין המיוצר בישראל. זו בעייה אמיתית שעלולה יום אחד להתפוצץ בקול מכוער מאוד.
.
 
7)  מכירות פומביות
אם בעבר השוק האמריקאי היה המלך, כיום זה לא המצב. אסיה נרגעת גם היא, ומעבירה את ההייפ מבורדו לעילית של בורגון, כפי שמוכיחים מחירי ה-DRC האחרונים במכירות הללו. אגב, בניגוד לבורדו, בה נהנה מהגיאות רק קומץ של אחוזות, בבורגון מצב האיכרים לא היה מעולם טוב יותר.
אצלנו?
אין מכירות פומביות.  
.
 
8)  מבורדו לבורגון, חלק 2.
יינות בורגונדי זוכים לתשומת לב במכירות פומביות ובמסעדות, ובמקביל זוכים ליותר שטחי מדף בחנויות היין. על פי Jesse Salazar מחנות "יוניון סקוור" בניו יורק, אנשים קונים יינות ברמות מחיר של 50-100$ די בקלות לארוחת הערב, כשגם ברולו הולך טוב באספקט הזה. הוא מזהיר מבורדו - אם הבנתי נכון זה יקר מדי לדעתו. עוד הוא מציין עניין גובר של צרכנים בשמפניות שהן מעבר למותגי ה"סופרמרקט", כלומר המותגים הגדולים.
אצלנו?
העניין בבורגון רק עולה, והשנה הצטרף שחקן חדש וקטן (בינתיים) למגרש ההיצעים. גם שקד ודרך היין חוזרים בגדול לקטגוריה. בורגון לבן חסר פה כרונית, אבל נראה כי הביקוש לבורדו לא נרגע, וממש בקרוב נזכה למיזם חדש ואולטרא מלוטש שיציע יינות High End מהאיזור.
שמפניה? אין טענות, אבל עוד לא בונים את הווילה בכפר שמריהו.
.
9)  משלוחי יין.
בארה"ב זה קטע בלתי נגמר - הסיבוך במשלוחי יין בין מדינות ובתוכן עלול לעלות מדרגה, כאשר בחלק גדול מהמדינות אסור ליקבים לשלוח יין בדואר, וב-36 מדינות אסור לחנויות לעשות כך!
אצלנו?
תודה לאל, לזה עוד לא הגענו, וממילא פה הכל קטן וקרוב כך שאין בעיה אמיתית. הבעיות שלנו נחות במקום אחר. הסנטימנט הציבורי שקושר אלכוהול עם אלימות מכתיב אפס סובלנות כלפי שתייה, וכיום אפילו הרחת כוס יין עלולה לקחת לנו את רשיון הנהיגה. אין ספק שצריך להילחם בשיכרות ובכוח, אבל לא בברוטליות, ולצערי זה מה שקורה היום.
.
 
10)  מוסקטו ויין אדום מתוק.
איש לא יודע להסביר כיצד המוסקטו המתקתק כבש את תעשיית היין האמריקאית, ובשלוש השנים האחרונות מציג צמיחה תלת ספרתית. מדי שנה. נראה כי המוסקטו הידידותי מחליף את הזינפנדל הלבן הדועך כנקודת כניסה של קהלי יין חדשים בארה"ב. לצד המוסקטו, יין אדום מתוק נמכר בכמויות היסטריות, אם כי שוק היעד לא בדיוק ברור לאף אחד. הנה, ברינג'ר מכרו בשנת 2012 למעלה מחצי מיליון בקבוקים של מוסקטו אדום. מרשים? זו בכלל טעות. לא מדובר בבקבוקים, אלא בתריסרים. חצי מיליון מהם.
ואצלנו?
מאז הגאטו נגרו המיתולוגי, לא זכור לי יין שהכניס עשרות אלפי צרכנים חדשים לעולם היין. בחברות הגדולות, שמוצר כזה הוא מגרש המשחקים שלהן, יש מספיק אנשי יין מקצועיים שמחוברים למה שקורה בעולם. השאלה אם האנינות המתנשאת של כולנו - קניינים, בלוגרים, עיתונאים - תמנע צמיחה של טרנד כזה? לפני חמש שנים הייתי מין הסתם מוכן להוביל מקהלה שרואה במוצרים כאלה הכי "אנטי יין" שאפשר. היום, אני חושב שאנחנו מחכים למשהו כזה, שיעניק זריקת מרץ ועניין לתעשיית היין שלנו, בדמות עשרות אלפי מצטרפים חדשים שישתו יין אדום ומתוק, ברמה סבירה ובמחיר ידידותי ויומיומי.
.
ונקודה מקומית?
למה אחת. יש כמה, והנה הן, בקיצור נמרץ.
1)  דיבור חזק על פחות אלכוהול ביין. מעשה? אולי עוד קצת. זה לא עניין של אסתטיקה או אופנה בלבד, אלא פרקטיקה טהורה: עם מסע הציד בכבישים, אין ברירה אלא לשתות פחות אלכוהול.
2)  קוקטיילים מושקעים - המגמה תתחזק. חכו ללהיט החדש שכובש את אמריקה ויגיע לישראל ברבעון הראשון - קוקטיילים מבעבעים מועשרי Bubbles, מעין סודה-סטרים אינטליגנטי לאלכוהול. שוס אמיתי.
3)  יין לבן ימשיך ויתחזק.
4)  גם מבעבעים במחירי ביניים.
5)  באופן כללי תהיה שנה לא קלה לתעשייה המקומית. השנה הבאה תהיה כנראה קריטית בהרבה מובנים - כרמל עם בעלים חדשים ובנימינה שתיאלץ להחליט מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה הן שתי דוגמאות שקופצות כרגע לראש.

 
לייבסיטי - בניית אתרים